מפי: מסעודה מזוז (ספאקס – רמלה)
מעשה באליהו הנביא זכור לטוב, שהיתה לו קופסת פלא והיה עובר מבית לבי ומוסרה לעניים. אם העני היה מקיים את כל מה שציוה עליו הנביא, היה אליהו משאיר את הקופסה בידיו.
יום אחד הגיע אליהו הנביא לעיר אחת ונכנס לאחד הבתים שבו התגורר איש עני. אמר לעני: — ראה! אני נותן לך קופסה זו וכמה כסף שתבקש ממנה, היא תתן לך. מן הכסף הזה תתפרנסו, אתה ובני ביתך, אבל עליך לבנות גם בתי־כנסיות, מסעדות לעניים ובתי־מדרש כדי שהרבנים ילמדו בהם תורה; ובכלל, אתה צריך לעזור לעניים בכסף זה. ואם אמצא שאינך מקיים את פקודתי, אקח ממך את הקופסה, ושוב תהיה עני ומסכן.
שמח העני על המציאה, בכה מרוב שמחה והודה לאליהו הנביא על הטובה הגדולה הזאת. התחיל לבקש מן הקופסה כסף, והנה הכל ניתן לו, כמה שרצה. בנה בתי כנסיות, בתי תלמוד־תורה ומסעדות לעניים, הביא למקום מושבו רבנים ומלמדים, שילמדו את בני־העניים, וקיים את כל מה שציוה עליו אליהו הנביא.
התעשר האיש וכשאדם מתעשר, הוא שוכח את כל עברו. כיוון שהיתה לו חנות־ירקות גדולה, הזניח את מסעדות העניים ואת הרבנים בבתי־המדרש.
יום אחד נזכר אליהו הנביא בקופסת העני והחליט לבקרו ולראות מה מצב העניינים. מה עשה? לבש בגדים קרועים, הגיע לעירו של העשיר ודפק על דלת ביתו. יצאה לקראתו אשת העני וצעקה עליו: — מה אתה רוצה כאן?
ענה העני: — באתי ממרחקים ורצוני לנוח ולאכול קצת בביתך.
צעקה עליו האשה: — אין כאן יותר לא בתי כנסיות ולא מסעדות בשביל העניים. גמרנו עם כל אלה. הסתלק מהר לפני שבעלי יבוא.
ביקש העני לדעת איפה בעלה והראו לו את חנותו. נכנס לתוך החנות ופקד בקול כעוס: — תן לי בחזרה את הקופסה שנתתיה לך פעם.
שאלה העשיר: — למה?
ענה אליהו הנביא: — תחילה קיימת אומנם את הבטחתך, אבל אחרי שהתעשרת השתנית.
הבין העשיר, כי נפל בפח ומסר לאליהו הנביא את הקופסה. לא עברו ימים רבים והעשיר ירד מנכסיו.
הולך אליהו הנביא ובידו הקופסה, והנה מזדמן לו בדרך עני. אומר לו אליהו הנביא: — קח קופסה זו. כמה כסף שתבקש ממנה, היא תתן לך. מן הכסף הזה תתפרנסו אתה ובני ביתך. אבל עליך לבנות בו גם בתי־כנסיות ומסעדות לעניים, לשלם לרבנים ולמלמדים כדי שילדי העניים ילמדו חינם. ובכלל, עליך לעזור לעניים בכל הדרכים.
הודה העני לאליהו, בכה מרוב שמחה וניגש תיכף למילוי הפקודות. עניי העיר והסביבה באו לאכול במסעדות שבנה והביאו את ילדיהם לבתי הכנסיות לבתי הכנסיות ולחדרי. והוא עצמו לא חדל לדאוג לעניים, גם אחרי שנתעשר.
יום אחד החליט אליהו הנביא לבקר את העני ולראות אם הוא מקיים את פקודתו. מה עשה? לבש בגדים קרועים והגיע לעירו של העני. יצאה לקראתו אשת העני, הכניסה אותו בכבוד רב לתוך ביתה, הושיבה אותו על מחצלת והגישה לו מים לרחיצת רגליו ואוכל כמה שרצה. ובכלל, טיפלה בו בכבוד רב. ביקש אותה אליהו הנביא: — קראי לבעלך בבקשה.
כאשר בא אמר לו הנביא: — אני שמח מאוד שאתה ממלא את פקודתי. בגלל דאגתך לעניים אני משאיר לך את הקופסה לכל ימי חייך. דבר לא יחסר לך.
הודה האיש לאליהו הנביא על הטובה והמשיך בהכנסת אורחים ובמתן צדקה לעניים עד סוף ימיו.