מפי: מסעודה מזוז (ספאקס – רמלה)

היה היה צדיק אחד שהתפרנס ממכירת יין והגויים הכירוהו כאדם ישר והיו מזמינים אותו אליהם שיברך את אילנותיהם. כי האילנות שנתברכו על ידו נתנו פירות גדולים ויפים.

יום אחד בא לבית הצדיק שר גדול. אותה שעה עמד הצדיק בתפילת שמונה עשרה. שאלו השר:– מה שלומך אדוני?– והצדיק שתק, כי לא רצה להפסיק את תפילתו.

כעס השר וביקש קצת יין. אך הצדיק לא נע ולא זע. השר היה חמוש באקדח ומתוך כעס שלפו וירה בצדיק, אך הירייה פגעה בקיר. והצדיק אינו נע ואינו זע, כי טרם סיים את תפילת שמונה-עשרה.

התפלא השר על הרב וכשגמר הצדיק את תפילתו שאלו:– מדוע לא ענית לי, כאשר דרשתי בשלומך?

ענה הצדיק:– ה' שבראני כפי שבראך, הוא היודע מדוע לא עניתי לך. הרי אליו התפללתי ואסור היה לי להפסיק את תפילתי.

המשיך השר לשאול:– וכיצד לא פחדת מן הירייה שיריתי עליך, הרי כמעט והרגתיך.

ענה הצדיק: – שקוע הייתי בעולם אחר ולא שמעתי שום ירייה.

נפל השר לרגלי הצדיק והתחיל לנשקו כשדמעות זולגות מעיניו. כן ביקש סליחה ומחילה. מייד קרא הצדיק בשם המפורש והשר נעלם כאילו לא היה. כעבור כמה שעות קרא שוב בשם המפורש והשר חזר למקומו, והוסיף לבכות ולהתחנן. שאלו הצדיק: לאן נעלמת?

אינני יודע – ענה. הייתי במקום אפל, שבו הבטחתי להם להתגייר.

גייר הצדיק את השר שנהפך ליהודי כשר שומר מצוות.