מפי: מסעודה מזוז (ספאקס – רמלה)

פעם שמע שלמה המלך עליו השלום קול קורא מן השמיים על מזלה של בת פלונית. אמר בלבו: אנסה את המזל ואראה אם צדקו דברי הקול מן השמיים. מה עשה? קרא לנשר ואמר לו: – שא בת זו למדבר ושמור עליה מכל משמר, שלא יקרב אליה זר. ואל תחזירנה לכאן אלא אם תקבל פקודה. ויום יום תקנה את הדרוש לה וחלק מן המצרכים תקח מארמוני.

וכך היה. הנשר נשא את הבת למדבר, שיכן אותה באחת המכרות והיה מביא לה יום-יום שתי ככרות לחם מן השוק ואת השאר המצרכים מן הארמון.

והנה קרה, שבחור אחד הפליג בסירה וקמה בים סערה גדולה ואת סירתו אל החוף טילטלה. בעלותו על החוף התחיל ללכת בכיוון המערה, ובהגיעו לשם נשאר עם הבחורה. כאשר בא הנשר המביא אוכל מדי יום ביומו וראה את הבחור במערה, התחיל להביא מדי יום שתי מנות.

לא עברו ימים רבים, והבחור והבחורה התאהבו זה בזה והחליטו להינשא. אך כיצד ייערך הטקס בלי רב? כיוון שלא מצאו פתרון לבעייה, התחילו לבכות ולהתפלל: – ריבון העולמים, גלוי וידוע לך כי במדבר זה אין אפשרות לערוך חתונה כדת משה וישראל. אפילו מניין לא יהיה לנו, גם לא עדים לקידושין.

קידש הבחור בעצמו את הבחורה, ולא עברו ימים רבים עד שהרתה וילדה בן.

חלפו-עברו שננים ולבני הזוג נולדו חמישה בנים ובנות, עד שהנשר נאלץ להביא למערה מנות כפולות ומשולשות, ומרובעות ומחומשות, כמויות עצומות של אוכל.

הרגיש שלמה המלך בדבר, קרא לנשר ושאלו: – מה קרה שאתה מריק מחסנים שלמים של אוכל בארמוני?

ענה הנשר למלך: – הטלת עלי דאגה לנפש אחת, ועכשיו יש שם שבע נפשות הזקוקות למחיה. – סיפר הנשר למלך כיצד הגיע הבחור למערה, כיצד קידש את הבת וכיצד נולדו לבני הזוג בנים ובנות.

שמע המלך שלמה, החכם מכל אדם, שכל ה“מקרה” על הים תוכנן מראש בשמיים ובת-הקול על מזלה של הבת לא טעתה. נתן המלך לבני הזוג בית יפה ורכוש גדול והם חיו בשלווה ובנחת.