מפי: שמואל עמרוסי (מדנין – צפת)
פעם אחת היה דייג רווק, שלא היו לו קרובים: לא אבא ולא אמא, לא אח ולא אחות. הוא היה דייג מרוויח בערך שלוש לירות ליום, ומן הסכום הזה היה קונה את מצרכיו לשלוש ארוחות ביום, בקבוק יין בשביל ארוחת ערב ונר להדלקה בלילה. כך נהג האיש מדי יום ביומו.
פעם יצא הדייג לעבודתו כרגיל, השליך את הרשת והחזירה ריקה. כך חזר הדבר פעמים רבות עד שעת הצוהריים.
בדרכו הביתה היה הדייג נכנס תמיד לטבח-ידיד, מוכר לו את הדגים ואוכל אצלו. והנה רואה הטבח שהדייג לא בא אליו, כמנהגו מדי יום. קראו מייד ושאלו: – מדוע לא באת היום אלי?
ענה הדייג: – טרם הצלחתי לדוג דג מן הים.
אמר לו הטבח: – תאכל היום ומחר תשלם לי גם בעד היום.
הסכים הדייג, אבל גם למחרת היום וגם ביום השלישי קרה אותו דבר עצמו. הדייג חזר הביתה בדרך אחרת, כדי שהטבח לא יראה אותו, אך הטבח גילהו ושוב הזמינו לאכול אצלו:– כשיהיה לך כסף, תחזיר לי.
ביום הרביעי קרה אותו מקרה עצמו. והנה, כאשר הלך הדייג עצוב בדרכו הביתה, פגש אותו צייד אחד וביקש ממנו:– אנא, השלך את הרשת בשבילי, ותקבל ממני שלוש לירות, ומה שתדוג יהיה שלי.
השליך הדייג את הרשת, וכאשר הוציא אותה, מצא בה דג גדול והביאו לצייד. חתכו הצייד והנה בבטנו כוסית קטנה. הכניס את הכוסית לחיקו ואת הדג נתן במתנה לדייג. זה מכרו, שילם לטבח את החוב ועוד נשאר לו כסף בידו.
למחרת היום שוב פגש הדייג בצייד, והפעם ביקש ממנו חמש לירות. הסכים הצייד ושוב ניצוד דג גדול, ושוב הוציא הצייד כוסית מבטנו ואת הדג נתן מתנה לדייג. כאשר חזר הדבר הזה גם ביום השלישי, החליט הדייג לעקוב אחרי הצייד. מה עשה? הלך בעקבותיו עד שהגיע לביתו. שם התחבא מתחת למיטה, וכשסיים הצייד את ארוחת הערב שלו, לקח בידו כוסית אחת מילאה מים. שתה ופקד עליה: – שפכי את הזהב! – והנה שופכת הכוסית זהב עד שאמר לה: – מספיק!– אחר כך לקח את הכוסית השנייה והשלישית ועשה אתן מה שעה עם הראשונה.
והדייג מסתכל מתחת למיטה ורואה הכל.
שכב הצייד לישון והדייג מחכה עד שיירדם. אחר כך התחיל לחפש בחדר עד שמצא חרב. הרג בה את הצייד, לקח את שלוש הכוסיות ואת החרב ויצא את הבית. הלך בדרך שלא הכירה, וכעבור שלושה ימים הגיע לעיר הבירה.
שם התיישב ליד ארמון המלך, נטל בידו את אחת הכוסיות מילאה מים, שתה ממנה ופקד עליה:– שפכי את הזהב:– מיד התחילה הכוסית שופכת זהב.
ובתו של המלך מסתכלת מן הקומה השלישית של הארמון, רואה את הכל ומתפלאה על כך מאוד. קראה לדייג, וכאשר ראתה אותו יפה תואר וטוב מראה אמרה לו:– מחר בבוקר לך לאבי ואמור לו, שאתה רוצה לשאתני לאשה. אם לא יסכים, תבוא אלי מחר בחצות ונברח שנינו.
הסכים הדייג, קנה לו למחרת היום בגדים יפים, התרחץ יפה בבית המרחץ, נכנס למסעדה ואכל יפה, ואחר כך הלך אל המלך וביקש ממנו את יד בתו. גער בו המלך וציוה על שני שוטרים להוציאו מן המקום. מה עשה הדייג? יצא לטייל ביער עד שתגיע השעה שנקבעה בינו ובין בת המלך. ובינתיים קנה את הסוסה הטובה ביותר בעיר. בחצות הגיע אל הארמון ומצא בו את בת המלך מחכה לו. מייד יצאו שניהם לדרך, עד שהגיעו לעיר רחוקה. שם נישאו, שכרו חדר כדי להתגורר בו, קנו לעצמם חלקת אדמה ובנו עליה בית גדול ומפואר.
מעולם לא נבנה בית יפה כמוהו. ובו ארבעה שערים, שער שער לכל רוח שמיים, ועל כל אחד מהם כתוב:– כל רעב יבוא ויאכל! כל צמא יבוא וישתה! כל עייף יבוא ויישן!
בינתיים החליטו המלך והמלכה לצאת ולחפש את בתם. חיפשוה וחיפשוה עד שהגיעו לבית המפואר של הדייג לשעבר. אכלו ושתו בו, ובתם הכירה אותם מייד וסיפרה על כך על בעלה. לקח הבעל את אחת משלוש הכוסיות, ניגש אליהם ואמר להם:– מצאתם חן בעיני, ואני מעוניין לתת לכם מתנה.– והוא עשה מה שעשה בכוסית והמלך והמלכה התפלאו מאוד על הכוסית השופכת זהב, והדייג אמר:– אדוני המלך, לי יש שלוש כוסיות כאלו. אבל אם יש לך בת, אני מוכן לשאתה לאשה ולתת לך תמורתה את אחת מהן.
לא סיים הדייג את דבריו והבת נכנסה פתאום לתוך החדר. מייד נפלו ההורים על צווארה בנשיקות ובדמעות.
הדייג סיפר את סיפור המעשה למלך ולמלכה, ומאז גרו כל בני המשפחה יחדיו וחיו חיים טובים וארוכים.