מפי: שמואל עמרוסי (מדנין – צפת)
היה היה מלך שונא יהודים. פעם התחשק לו לקרוא לרב ולהודיע לו: – בעוד עשרה ימים עליכם להביא לי סכום גבוה של כסף. אם לא תביאוהו, תתחייבו כלייה ואאבד את כולכם מן העולם.
הכריזו היהודים צום ונאספו לתפילה בבית-הכנסת.
עברו שלושה ימים, חלפו שלושה ימים נוספים, ויום הגזירה מתקרב. ציווה הרב על יהודי המקום: – כולנו נתאסף כאן ונכתוב מכתב לאבותינו הקדושים כדי שיטפלו הם בעניין.
כתבו מכתב לאבות ומסרוהו למתנדב שיניחנו על קבר אבות.
הניח האיש את המכתב על קבר האבות וחזר לביתו מבלי שירגישו בדבר.
ויהי בחצי הלילה והמלך חולם חלום: באו שני מלאכים ולקחוהו אתם אל רפת מסריחה של פרות, שם הם נותנים בידו טחנת-קמח קטנה העשוייה אבנים ומצווים עליו: “טחן! ולא, כאן תהיה קבורתך”. מייד התחיל המלך המלאכה, טחן וטחן עד שהרגיש את עצמו עייף כמת. אז באו שני המלאכים, לקחוהו לבית מרחץ, רחצוהו והרביצו לו מכות רצח. אחר-כך החזירוהו למיטתו.
למחרת היום קרא המלך לסגנו, סיפר לו את חלומו, הראה לו את סימני המכות על גופו ודרש ממנו: – עוץ לי עצה!
יעץ לו הסגן: – תקשור את עצמך בלילה אל אשתך.
עשה המלך כן, אך בלילה שוב ביקרוהו שני מלאכים, התירו את הקשר ולקחוהו אל בור של מים. שם ציוו עליו שלאוב מים מתוך הבור עד אור הבוקר. בסוף הרביצו לו מכות רצח עד שהרגיש את עצמו כמת.
למחרת היום קרא המלך הנזעם את סגנו וציווה עליו ליעץ לו עצה יעילה יותר:– ולא, דמך בראשך.
יעץ לו הסגן: – הלילה תשאל את המלאכים מדוע הם נוהגים בך כך, ותבטיח להם למלא את בקשותיהם, כדי שלט ישובו אליך.
בלילה שאל המלך לפשר המכות והמלאכים הודיעו לו: – אם לא תבטל את הגזירה על היהודים, יחזור הדבר מדי לילה בלילה. – ועוד אמרו לו:– לך לביתך ותביא אתך את כל הסכום שביקשת מן היהודים. גם את חותמך תביא אתך.
הלך המלך לביתו, הביא את כל הכסף שהיה בקופתו, שק גדול ומלא כסף וזהב, ושם אותו לפני המלאכים. ובידו הוא מחזיק את חותמו. קרא אחד המלאכים לפני המלך את תנאי ההסכם: מן היום והלאה אסור להזיק ליהודים, שלא ישלמו, לא מס עירוני ולא מס-הכנסה, ויהיו חופשיים יותר מכל תושבי המקום, עד לדור האחרון.
חתם המלך על החוזה ואחד המלאכים נטל את השק ושמו בפרוזדור בית הכנסת. כאשר בא השמש בבוקר השכם אל בית-הכנסת מצא בו שק גדול, מלא כסף וזהב. שמח מאוד וסיפר על המציאה לרב. בו ביום חל המועד של פירעון הסכום, והנה מביאים היהודים לארמון את כל הסכום שנדרש מהם בשקו של המלך.
הכיר המלך את שקו והתפלא על המעשה. מייד דרש מן הרב לספר לא את כל האמת, אך הרב לא ידע כלום על העניין.
סיפר המלך לרב: – בלילה באו הרבנים שלכם בדמות מלאכים והיו מעבידים אותי עבודת פרך גרוע יותר משיעבוד מצרים. עד שהבטחתי מה שהבטחתי ואת הבטחתי אקיים: מהיום והלאה תהיו כולכם חופשיים. איש לא ישלוט בכם ולא ירע לכם כל עוד אני חי.
שמחו היהודים שמחה גדולה על הנס וחיו מאז חיים טובים ומאושרים.
מי יתן ונחיה גם אנחנו בלי צרות ובלי צוררים.