מפי: פורטונה שלי (ספאקס – גילת)
אשה אחת נכוותה קשה במים רותחים. כל גופה נכווה והרופאים הטובים ביותר אמרו נואש. – שום תרופות לא תעזורנה כאן – קבעו.
התאספו בני המשפחה ליד מיטת האשה הגוססת, כדי להיפרד ממנה. כאשר נראה היה להם כי החולה נרדמה, יצאו את החדר והשאירוה לבד בו. לפתע פקחה את עיניהם והרגישה בזקן אחד שנכנס לחדר. שאל הזקן לשלומה, העביר את ידו על פצעיה ואמר לה: – קומי!
רק הוציא מלה זו מפיו ונעלם כלעומת שבא.
הניעה האשה את אבריה, והנה אין לה יותר כאבים. מיד קמה ממיטתה, יצאה את החדר וקראה לבניה.
לא יכלו הנוכחים, לא הרופאים ולא בני המשפחה, להאמין למראה עיניהם. רק כאשר סיפרה להם האשה את הכל הבינו, כי היה זה אליהו הנביא הזכור לטוב.