מפי: פורטונה שלי (ספאקס – גילת)

היה היה מלך ולו בת יחידה האהובה עליו מאוד. יום אחד טיילה הנסיכה בגן והנה היא רואה על עץ אחד שני עופות מופלאים, אחד מזהב ואחד מכסף. רצתה לתפוס אותם ולא הצליחה. פיתתה אותם באמצעות תכשיטים, אך לא באו. נעלמו.

היתה הנסיכה חושבת עליהם כל הזמן. יום־יום היתה מטיילת בגן ומחכה לראותם, אך לשווא. עד שחלתה מרוב צער. הזעיק המלך רופאים, מנחשים וקוסמים, אך איש לא הצליח לרפאה. עד שהציעו להביא לה ערב־ערב מספר סיפורים כדי שישעשעו אותה. הכריז המלך בכל מדינתו: – מי האיש היודע סיפורים יירשם בתור לספרם לנסיכה, ויבוא על שכרו ביד פתוחה ורחבה.

נרשמו מספרים רבים והיו מספרים לה ערב־ערב, לפי התור, סיפורים רבים. אך הנסיכה לא החלימה.

פעם היה צריך לבוא לארמון מספר זקן אחד, אך משום מה לא הגיע. למחרת היום שלח המלך שליח להביאו בכוח. הועמד הזקן למשפט והוחלט לכרות את ראשו.

ביקש הזקן: – תנו לי שהות לספר סיפור אחד ויחיד. אם הסיפור לא ימצא חן בעיני הנסיכה, תכרתו את ראשי.

הסכים המלך ובערב התחיל הזקן לספר לנסיכה מדוע לא בא אמש.

אתמול אחרי הצהרים יצאתי מן העיר לשאוב מים מתוך הבאר. כאשר חזרתי, מצאתי את שערי העיר סגורים ומסוגרים ולא יכולתי להיכנס. חזרתי אל הבאר והתיישבתי שם, כי חשבתי בלבי: אולי יבוא מישהו ממקום אחר לשאוב כאן ויזמינני ללון אצלו. והנה ראיתי שיירת־גמלים מתקרבת, ואין אנשים בה כלל. הגיעו הגמלים לבאר ונאדות־המים ירדו מעצמם מעל הגמלים לתוך המים ונתמלאו מאליהם. כן ירדו כלי מטבח, נשטפו וחזרו אל גב הגמלים. אחר כך התחילו הגמלים להתרחק. חשבתי בלבי: אלך אחריהם, ובוודאי אגיע למקום יישוב. עשיתי כך והגעתי בעקבות הגמלים לארמון גדול. לפתע שמעתי קול קורא: “הרוח! הרוח!”, ומייד נכנס רוח לארמון וטיאטאה אותו. אחר־כך נשמע קול אחר: “הגשם! הגשם!”, וגשם חדר לארמון ושטפו. נכנסתי בשקט לתוך הארמון ובו חדרים גדולים מרווחים ומפוארים. החדר האחרון שאליו הגעתי היה חדר האוכל. השולחן היה ערוך בשביל שני אנשים. באמצע השולחן היה אגס גדול, ולצדדיו שתי כורסות עטופות בד המגיע עד לרצפה. התחבאתי תחת אחת מהן ופתאום אני שומע קול משק כנפיים, הצצתי וראיתי זוג עופות נפלאים, אחד מזהב ואחד מכסף. חבטו ראשיהם בקיר ומייד נהפך עוף הזהב לעלם הלבוש בגדי מלכות ועוף הכסף לעלם הלבוש בגדי שר. ישבו השניים לשולחן, סעדו את לבם, ובגמרם חילק הנסיך את האגס לשניים ואמר: – חצי לי וחצי לשרי והלב (האמצע) לזו הקרובה ללבי והרחוקה מעיני. לשמע דברים אלה התחילו כל רהיטי הבית לבכות. והשניים גמרו לאכול את האגס ויצאו אל חדר השינה. בבוקר קמו, חבטו ראשם בקיר ומייד נהפכו לעופות ויצאו מן הארמון במשק כנפיים עליז. ואני? יצאתי מתחת לכורסה וחזרתי העירה. שעריה היו פתוחים, כי היום האיר. זו הסיבה שלא הגעתי אמש.

הסיפור מצא חן בעיני הנסיכה והמספר נשאר בחיים. ביקשה אותו בת־המלך שיקחנה בערב אל הארמון המופלא, והזקן הסכים לעשות זאת. בת־המלך התחפשה לגבר ושניהם נפגשו ליד הבאר וחיכו שם לשיירת הגמלים. הגמלים באו, הנאדות נתמלאו מאליהם, הכלים נשטפו מאליהם, הרוח טיאטאה את הארמון והגשם שטפו. נכנסו השניים לחדר־האוכל בארמון, הנסיכה התחבאה תחת כורסת הנסיך והזקן תחת כורסת השר. והנה נשמע משק כנפיים, העופות חבטו ראשיהם בקיר, הפכו לבני־אדם והתיישבו לאכול. כאשר גמרו לסעוד את לבם, חתך העלם הלבוש בגדי מלכות את האגס לשניים ואמר: – חצי לי וחצי לשרי, והלב לזו הקרובה ללבי והרחוקה מעיני.

התחילו הרהיטים לבכות, חוץ מן הכורסה, שעליה ישב. זו צחקה דווקא. כעס עליה הנסיך וצעק: – מדוע את צוחקת?

ענתה הכורסה: – הסתכל יפה במה שנעשה תחתיך.

הסתכל והנה אהובת לבו. התחבקו השניים ובו ברגע סר הכישוף. כי בעודו ילד הפך מכשף אותו ואת ידידו בן־השר לעופות, ונגזר עליהם ללבוש צורה זו עד שאחד מהם ימצא את אהובת לבו.

הביאה הנסיכה את העלם לארמונה, והוא ביקש את ידה מאביה. המלך הסכים ואף נתן רשות לבני הזוג לנסוע אל מדינת אבי החתן.

נסעו בני הזוג במרכבה עד שהנסיכה העייפה ביקשה לנוח. עצרו את המרכבה, הנסיכה שמה את ראשה על ברכי אהובה ונרדמה.

ועוף הכסף, הוא בן־השר, ידידו של הנסיך, קינא על שדווקא בן־המלך מצא את בחירת לבו. מה עשה? כתב מכתב לבן־המלך ובו הודיע לו, שאביו חולה ועליו לבוא אליו מייד. ואת המכתב השליך לתוך חיקו של בן־המלך הנח עם אהובתו.

כאשר קרא בן־המלך את המכתב, החליט לקום מייד, אך כאשר ראה את הנסיכה הישנה בחיקו, לא רצה להעירה. מה עשה? הסיט בעדינות את ראשה מעל ברכו, עלה למרכבה ונסע הביתה. בבית מצא את אביו בריא ושלם אך אל הנסיכה לא חזר כבר. כאשר התעוררה ומצאה את עצמה בודדה, הבינה כי הנסיך נטשה והחליטה ללמדו לקח. מה עשתה? מחופשת כגבר הגיעה אל עירו ושכרה חדר בכניסה אליה. בוקר־בוקר היה הכרוז מעיר את האנשים לתפילה, ובן־המלך היה בא ושואלו:

כרוז, הוא, כרוז, שעיניו משגיחות,

התראה את זו המשובחת בין כל אלו המשובחות?

לא הבינו, לא האנשים ולא הכרוז את דברי בן־המלך, אבל הנסיכה הבינה, כי הוא אוהבה עדיין. מה עשתה? הלכה אל הכרוז וביקשה אותו: – השאל לי את בגדיך ואעיר אני את האנשים מחר בבוקר.

הסכים הכרוז ובבוקר העירה הנסיכה את האנשים לתפילה. בא בן־המלך ושאל:

כרוז, הו, כרוז, שעיניו בכל משגיחות,

התראה את זו המשובחת בין כל אלו המשובחות?

ענתה לו הנסיכה בבגדי כרוז:

עיני השגיחו בזו הנערה

אשר משנתה היא לא התעוררה.

ועם כי הביתה העלם יצא,

את שנת הנערה להפסיק לא רצה.

בשמוע בן־המלך את הדברים האלה חלה ותרופה לא נמצאה לו. הוא ביקש לדבר עם כרוז, וכאשר הביאוהו לפניו, שאלו: — מדוע ענית לי מה שענית? אם לא תשיב לי תשובה מספקת עד מחר, תיתלה!

הלך הכרוז אל הנסיכה וביקש עצה מפיה. אמרה לו: – מתנדבת אני ללכת במקומך אל הנסיך.

למחרת היום באה הנסיכה לבן־המלך ואמרה לו: – שמחה אני על דאגתך ומצטערת על מחלתך.

הבין בן־המלך כי הנסיכה מולו, וגדולה היתה שמחתו. הציגה בפני אביו והחתונה נערכה ברוב פאר וברוב עם.

הלוואי נהיה כולנו מאושרים כמותם.

השער של ספר המעשיות אהלי צדיקים; (בשפת־העם של יהודי טוניסיה)

מאוסף דפוסי טוניסיה של אברהם הטל, ירושלים

תוכן העניינים של הספר (64 עמודים): מעשה חנוך (עמ' 6־3), מעשה ספינת

נוח (14־7), מעשה אברהם אבינו ע"ה (42־14), מעשה סדום (55־42), מעשה

עקידת יצחק אבינו ע"ה (64־55).