א

אֱלֹהִים הוּא קָרוֹב, אֱלֹהִים הוּא בַּכֹּל;

אֱלֹהִים הוּא רָחוֹק, אֵינֶנּוּ בַּכֹּל –

אִישׁ אִישׁ וּדְבָרוֹ.

לָמָּה לֹא יַעֲלוּ הַדָּגִים

עַל הַדְּקָלִים הַגְּבֹהִים?

אֵלִי, הַגִּידָה, לָמָּה

שִׂיחֲךָ תָּפֵל אֶל בְּנֵי אֱנוֹשׁ?

אַחֲרֵי אֲשֶׁר מְצָאוּךָ

יַחֲרִישׁוּ עַד תֹּם.

הַחֲכָמִים יְמַלְלוּ וֵדוֹת,

יַאֲרִיכוּ לְשׁוֹנָם בְּלַהַג –

נַמְדֶּב בְּתֻמָּתוֹ,

הָהּ, אֲדוֹנִי, הִכִּירֶךָ –

עַל כֵּן יָשִׁיר.

ב

כַּאֲשֶׁר תִּיגַע הַנְּמָלָה

לָגֹל אֶת גְּלַל הַפָּרָה,

כֵּן יַחֲרֹג בַּעֲבִי הַדֹּמֶן

הַקָּרוֹן – אָדָם.

עָלָיו יֵשֵׁב, שׁוֹט בְּיָדוֹ,

הָרַכָּב – חַיִּים.

נַפְשִׁי יוֹצְאָה אֶל הַבְּאֵר,

שָׁם הַכּוֹבֵס

יְכַבְּסֶנָּה מֵאֲבַק הַדְּרָכִים

בְּמֵימֵי שְׁמוֹ.