א

מַה לַּדָּג תַּכְלִית מְצוּלַת הַיָּם

וְלַצִּפּוֹר מָה רוּם רָקִיעַ?

הַסֶּלַע לֹא יִקְפָּא בַּקֹּר

וְהַסָּרִיס לֹא יֵדַע אַהֲבָה.

אִם מָשַׁחְתָּ כֶּלֶב בְּצַנְדָּל

וְנִשְׁאַר מַה שֶׁהָיָה:

וְאִם נִמְשַׁח עוֹדוֹ כֶּלֶב.

כִּי תֹאבֶה אַלֵּף אֶת הַחֵרֵשׁ,

אַל תִּקְרָא לוֹ כְּתָבֵי־הַקֹּדֶשׁ:

אַלְלַי, לֹא יִשְׁמַע קוֹלֶךָ.

אִם לִפְנֵי עִוֵּר תִּתֵּן נֵר

וְעוֹד חֲמִשָּׁה תּוֹסִיף – לֹא יִרְאֵם.

זָהָב טָהוֹר תִּזְרֶה לָעֵדֶר,

הַבְּהֵמָה תּוֹסִיף לַחֵךְ עָפָר.

נַנַּק אוֹמֵר:

זֶה דֶרֶךְ הַכְּסִילִים,

שָׁוְא תְּשַׁחֵת דְּבָרְךָ אֲלֵיהֶם.

ב

הַקְֶשֶׁר קָשְׁרוּ הַחַיִּים

נִתַּק לְפִי חָרֶב.

קוּמָה, קוּמָה! זְמַנְּךָ עָבָר!

גִּיל וְיָגוֹן לֹא יָרִיעַ, לֹא יָחִיל.

הַמָּוֶת נָשָׂא שְׁלָלוֹ בְּצִפָּרְנָיו.

קוּמָה, קוּמָה! זְמַנְּךָ עָבָר!

לֹא־נִשְׁמָע וְלֹא־נִרְאֶה

יָבֹא לִקְצֹר קְצִירוֹ,

בִּרְצוֹת הָאֵל,

בַּשָּׂדֶה לְעֵת הָאָסִיף.

אֵין צְלִיל צָלוּל לְמַגָּלוֹ,

אֵין רֹן שָׁלֵו לְמַגָּלוֹ –

הַכֹּל נָפֹל יִפְּלוּ,

הָהּ נַנַּק,

בִּרְצוֹת שַׁדַּי.