אָכֵן מַרְבֶּה לַהַג חָפִיז,

כִּי יַשְׁמִיעַ רֹב הֲבָלִים;

אָכֵן פַּיטָן טוֹרֵד חָפִיז,

פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ כְּצִלְצָלִים.

אוּלָם מִי אִישׁ יָעֵז לֵאמֹר:

“חָפִיז, עִתְּךָ לַחְשׂךְ גָּרוֹן!”

צֵא לַשָּׂדוֹת וְשָׁמַעְתָּ:

מִכָּל שִׂיחַ זֶמֶר יָרֹן…

מִי זֶה יָנִיא אֶת הַצִּפּוֹר

מִסִּלְסוּלֵי־רֹן בִּקְסָמִים –

וְהֵם בּוֹקְעִים מִגַּרְגַּרְתָּהּ

כָּל עוֹד יֶהֱמוּ בָהּ הַדָּמִים?!