הַסִּיסִים, הַסִּיסִים,
רְאוּ, שֵׁנִית הוֹפִיעוּ,
עִמָּהֶם הַיָּמִים
הַחֲמוּדִים לָאָבִיב.
מַה תַּלְבִּין הַבֶּטֶן,
גַּבֵּיהֶם מַשְׁחִירִים!
מִבַּיִת רַב־שֶׁפַע
הוֹצִיאוּ פַּת־סֹלֶת,
גַּם קַלְתָּה שֶׁל גְּבִינָה
וְיַיִן בִּגְבִיעוֹן,
הַסִּיסִים יְקַבְּלוּ
גַּם חַלָּה שֶׁל בֵּיצִים!
הַנְקַבֵּל פֹּה מְאוּמָה?
אוֹ יֹאמְרוּ: הִסְתַּלְּקוּ?
אִם תִּתֵּן וְטוֹב לְךְ,
הַסִּיסִים לֹא יַרְפּוּ.
הַדֶּלֶת נַסִּיעָה
עִם אַמּוֹת הַסִּפִּים,
עֲקֶרֶת הַבַּיִת
נַצְפִּינָה, לֹא תִמְצָא.
הִיא קְטַנָּה וְנָאוָה,
לֹא יִכְבַּד לְשֵׂאתָהּ.
אֶפֶס כִּי תוֹצִיא –
מִמִּבְחָר הוֹצִיאָה.
פְּתַח נָא לַסִּיסִים!
פְּתַח נָא הַדֶּלֶת!
לֹא זְקֵנִים רַטְנָנִים,
כִּי יְלָדִים אֲנָחְנוּ.
-
מנהג היה ברודוס, כי בחג האביב היו תינוקות מתחפשים ומחזירים על הפתחים, ידם אוחזת בסנונית והזמר העממי הזה בפיהם. ↩