בְּזִיו הַבֹּקֶר
מַה סָּבִיב תְּלַהֲטֵנִי,
אָבִיב, הָאָהוּב!
בְּעֶדְנַת אַהֲבָה מַאֲלִיפָה
יִלָּחֵץ אֶל לִבִּי
רֶגֶשׁ הַקֹּדֶשׁ
שֶׁל חֻמֵּךְ הַנִּצְחִי,
יְפַת אֵין הַסּוֹף!
לוּ תָפְשֵׂךְ יָכֹלְתִּי
בִּזְרֹעַ זֶה!
הָהּ, עֲלֵי חָזֵךְ
אֶשְׁכְּבָה, אֶתְעַטָּף!
וְדִשְׁאֵךְ, פְּרָחַיִךְ
אֶל לִבִּי יִפְרֹצוּ.
יְקוֹד הַצָּמָא אֲשֶׁר
בְּחָזִי תְּצַנֵּן,
נְעִים רוּחוֹת הַבֹּקֶר!
הַזָּמִיר לִי יִקְרָא
בְּאַהֲבָה מֵעֵמֶק עֲרָפֶל.
הִנְנִי, הִנְנִי!
אָנָה? הוֹי, אָנָה?
אֶל עָל! כֹּל שׁוֹאֵף אֶל עָל.
הֶעָבִים יְרַחֲפוּ לְמַטָּה,
הֶעָבִים יִשַּׁחוּ
לָאַהֲבָה הַכּוֹסֶפֶת.
לִי! לִי!
בְּתוֹךְ חֵיקְכֶם
לְמַעְלָה!
בְּחָבְקִי אֵחָבֵק!
אֶל עָל, אֶל לִבֶּךָ,
אָב אוֹהֵב כֹּל!
-
במיתולוגיה היונית: נסיך טרויה, אהוּבו של זֶוְס, לקחוֹ ממרעה עדריו אליו, אל מכון שבתו ↩
באולימפּוֹס.