בָּךְ שָׁתַלְתִּי תּוֹחֶלֶת שֶׁלִּי, סוֹעֲרָה וְתַמָּה,

כְּשָׁתִיל אֲבִיבִי בְּחֶלְקָה עֲדוּיָה בַּעֲתֶרֶת. – – –

וְהִמְתַּנְתִּי; הִנֵּה תֵּאָסֵף לְתָמִיד כָּל שְׁמָמָה,

כֹּל שָׁעָה תִּהְיֶה בַּנִיחוֹח מָקְטֶרֶת.

נִשְׁתַּלְּחוּ שָׁרָשִׁים בְּהֶמְיָה מִתְחַטְּאָה, חֲרִישִׁית,

לְהַגְדִיל עִלּוּסִים וְלִרְוֹת מִמַּבּוּעַ.

וְהִמְתַּנְתִּי: הִנֵּה תּוֹחַלְתִּי תִּתְנוֹבֵב וְתַדְשִׁיא

וְנוֹפֵי אַהֲבָה יְסֻבּוּהָ.

שִׁיר חַיַּי, טִפַּחְתִּיו לְבִרְכַּת גְּאֻלָּה וְשָׁלוֹם,

שָׁוְא הָרָה בְּחֻבּוֹ כִּסּוּפִים לַתִּפְרַחַת.

רְחוֹקָה, רְחוֹקָה אַתְּ נִרְאֵית בְּאָפקוֹ שֶׁל חֲלוֹם

וְדַרְכִּי לְרַגְלַי מִתְיַפַּחַת.

בְּאָפְקוֹ שֶׁל חֲלוֹם מִתְפַּלֵּשׁ מֶבָּטִי הַמָּכְאָב,

לָךְ כָּל רוּחַ דּוֹבֵר: הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת.

כִּי אָכֵן אֲהַבְתִּיךְ כֶּאֱהֹב הַשָׂדֶה אֶת פְּרָחָיו,

כֶּאֱהֹב הָעֵירֹם אֶת הַדֶּשֶׁא…