תַּכְלִית נְדוּדַי הֵן הָיִיתָ לִי יוֹם־יוֹם,

יַעַר חָבִיב, בִּימוֹת נְעוּרִים רָעִים וְטוֹבִים,

לְךָ גִּלִּיתִי גִּלּוּי־אָשְׁרִי בָּא בַּחֲלוֹם,

אַף שָׁפַכְתִּי בְּחֵיקְךָ נֶאֶמְנֵי הַמַּכְאוֹבִים.

וְשׁוּב אֲחַפֵּשׂ מַשְׁרֵי־צִלְּךָ: עֵץ וּסְבָךְ,

רַעַשׁ יָם־בַּדֶּיךָ נוֹרָא־הוֹד יִנּוֹעַ:

עַתָּה הַשְׁמַע דְּבָרְךָ! רְאֵה, הֵא דְבָרִי לְךָ,

נֶחְבָּא בְּכִי גַּם שָׂשׂוֹן, אֹבֶה רַק עוֹד שְׁמֹעַ.