[בעקבות היינה]
וּבָדָד הַנּוֹדֵד יִתְהַלֵּךְ דֻּמִיָּה
וְּכֵסֶמל עַצֶּבֶת בֵּין רֻכְסֵי הֶהָרִים.
‘מֵאַיִן וּלְאָן?’ – בּוֹ נַפְשׁוֹ הוֹמִיָּה –
‘מִזְּרוֹעוֹת הוֹרָתִי לִמְעוֹנוֹת אַכְזָרִים!’
‘לִמְעוֹנוֹת אַכְזָרִים!’
יַעַן הֵד-הָרִים.
וָהָלְאָה בָּעֵמֶק הַנּוֹדֵד נוֹסֵעַ,וַאֲנָחוֹת תִּפְרֹצְנָה תִּסְעַרְנָה בָרוּחַ.
הַאֻמְנָם בַּנֵּכָר גּוֹרָלִי לִגְווֹעַ?
‘אָמוּתָה, הָאֻמְלָל בַּקֶּבֶר יָנוּחַ!’
– ‘בַּקֶּבֶר יָנוּחַ!’
יִשָּמַע בָּרוּחַ.
מֵעֵינֵי הַנּוֹדֵד עַל לֶחִי נִטָיוּטִפּוֹת דִּמְעָה חַמָּה בִּמְרִירוּת עַצָּבֶת;
וִיצוּרַי בַּקֶּבֶר אִם אָמְנָם יִשְׁלָיוּ
מִהְיוֹת גֵּר בַּנֵּכָר לִי נָעִים הַמָּוֶת!
– ‘נַעִים הַמָּוֶת!’
קוֹל אָזְנוֹ קַשָּׁבֶת.
תרנ"ג