עַל כָּל הָאָרֶץ כַּנְפֵי-זֹהַר מַלְבִּינוֹת,
רַק כְּנָפַי הַכֵּהוֹת עוֹד קְפוּלוֹת, מַמְתִּינוֹת.
עֵת רוּחִי יְגַמֵּא אֶת מֶרְחַב נוֹפֵי הַנֹּעַר —
תְּעַפְעֵף עֵינִי עֲצוּמָה-לְמֶחֱצָה בַּזֹּהַר.
אֵיכָה נֶחֱצֵיתִי בֵּין שְׁנֵי הָעוֹלָמוֹת,
אֵיךְ עֵרִים חוּשַׁי בִּי וְעֵינַי נָמוֹת!
הָהּ, פִּגְעוּ כְּנֵס בִּי, הַבָּרָק וְהָרַעַם,
וְאִנָּעֵר לַחֲזוֹת קִסְמֵךְ, אַרְצִי, אַך פַּעַם,
וּמִכְחוֹלִי, טָבוּל בְּזָהֳרֵךְ וּבְדָמִי,
יַעֲלֶה בְּאַחַת וְיַשְׁלִים דְּמוּת עוֹלָמִי!
תרפ"ו