נָבִיא הֱיוֹת תֹּאבֶה, חֲזֵה רַק רָע

תָּמִיד, כִּי-אָז תִּבְטַח וְלֹא תִפְחַד:

תִּשְׁעָה מִקְרִים רָעִים מֵעֲשָׂרָה

יִקְרוּ, מִמְּאַת טוֹבִים — אוּלַי אֶחָד.

יָדַעְתָּ, הַנְּבִיאִים הַקַּדְמוֹנִים

נִבְּאוּ יוֹם מַר וְתוֹכֵחָה רַבָּה —

הָרַע הֵן בָּא נִהְיָה מְאַת מוֹנִים,

וְלֹא יָדַעְנוּ אִם קִצּוֹ כְּבָר בָּא.

וְהֵם הִטִּיפוּ גַם צְרִי תַּנְחוּמוֹת,

אַךְ עַד הַיּוֹם, הָהּ לֶאֱמֶת מָרָה!

שִׁירֵי הָאַחֲרִית עַל אֲדָמוֹת

הֵם רַק שִׁירִים עֲלֵי לֵב רָע.

תרפ"ו