בְּאַהֲבַת אֵיתָן אַתְּ נִקְנֵית,

בְּקִנְאַת אֵלִיָּהוּ,

וְהַפּוֹסְחִים עַל שְׁתֵּי סְעִפִּים

אוֹתָךְ הֵם לֹא יָדָעוּ.

נֶאֱמַנְתְּ מְאֹד עִם הָאִישׁ

יַקְרִיב לָךְ כָּל הָרֶגֶשׁ;

הֵיטַבְתְּ הֱיוֹת אֵשֶׁת-בְּרִית,

אַךְ לֹא תִהְיִי פִּילֶגֶשׁ.

מִדָּה שְׁלֵמָה תִּמְדְדִי

לַשּׂוֹנֵא וְלָאוֹהֵב,

וּכְמוֹ יָדַעַתְּ לֶאֱהֹב

תֵּדְעִי גַם לְתַעֵב.

אֲשֶׁר אֵרַשְׂתְּ לְעוֹלָמִים

לָנֶצַח לֹא יֻתָּר;

וַאֲשֶׁר הָיָה עָכוּר בַּלֵּב

בְּזֹךְ דְּבָרֵךְ יִטְהָר.

בָּךְ נִפְגְּשׁוּ תְבוּנַת אֵם

עִם צַהֲלַת תִּינֹקֶת,

עֱזוּז תְּהוֹם בְּגַל פּוֹרֵץ

וּמֵי-מְנוּחוֹת בַּשֹּׁקֶת.

עַתָּה תִּסַּבִּי בְּמָחוֹל,

שׁוֹלְחָה יָדֵךְ חוֹבֶקֶת

לִפְזוּרֵי-עַם בִּמְלֹא תֵּבֵל

כְּטַבַּעַת מְהַדֶּקֶת.

הָהּ, טַבַּעַת-זְהָבִי,

בָּךְ גָּלוּם הַנַּחַשׁ:

מִי לְאֶצְבָּעוֹ יַעַנְדֵךְ

לֹא יֵדַע עוֹד כַּחַשׁ.

הָהּ, טַבַּעַת-קָדָשַׁי,

עַל אֶצְבָּעִי זִרְחִי,

עַד כִּי אָשִׁיב לֵאלֹהַי,

בְּיוֹם אַחֲרוֹן רוּחִי!

תרפ"ז