הַרְחֵק מִנִּי עִיר וּכְפָר

בְּאֶרֶץ — לֹא אֲכַנָהּ,

עָמְדָה חוֹרְשָׁה בְכֶתֶף הָר,

חוֹרְשָׁה שַׁאֲנַנָּה.

יוֹבֵל שָׁנִים בָּא וְגָז —

וּבַחוֹרְשָׁה שָׁמָּה,

וְעַל פְּנֵי הָהָר הַלָּז —

לֹא הָפְרְעָה הַדְּמָמָה.

שְׁכֵחֵי אָדָם, שְׁכֵחֵי אֵל —

עוֹמְדִים הֵם עֲרִירִים,

לָעֶרֶב בָּאִים הֵם בַּצֵּל,

וּבֹקֶר — הֵם מַחֲוִירִים.

לִפְעָמִים יֵשׁ, וְצִפּוֹר טָס

וְדוֹאֶה אֶל הַחוֹרְשָׁה —

אַךְ בִּרְאוֹתוֹ כִי אֵין שָׂשׂ

לִקְרָאתוֹ וְאֵין דוֹרְשׁוֹ —

יֵשֵׁב עַל רֹאשׁ אָמִיר אָז,

יְצַפְצֵף לָהּ בִּרְנָנָה:

"חוֹרְשָׁה, שְׁקוּעָה אַתְּ בִּשְׁנָת,

אָבוֹא אַחֲרֵי שָׁנָה…"

אָז יָעוּף, יֵדֶא, יִדְרשׁ שְׁלוֹם

הָהָר שָׁם, בַּעַל הַכָּנָף —

אַךְ נִרְדָּם גַּם הָהָר, הַחֲלוֹם

מְרַפְרֵף הוּא עַל פָּנָיו.

כְּנָפָיו יִפְרֹשׂ חִישׁ אֲזַי,

וּפָרַח לוֹ בִרְנָנָה:

"תִּישַׁן הָרִי…כֹּה לֶחָי!

אָבוֹא אַחֲרֵי שָׁנָה…"

הָהָר וְהַחוֹרְשָׁה שְׁקוּעִים שׁוּב

בִּדְמִי וּשְׁנָת עֲמֻקִּים,

הַצִּפּוֹר מִהֲרָה לָעוּף,

לְיָמִים כֹּה אֲרֻכִּים.

הֵם צָלְלוּ בִשְׁנָת. מַה טּוֹב,

שֶׁאֵין הֵם יוֹדְעִים דָּבָר,

לֹא יֵדְעוּ מְאוּם עַל־דְּבַר הָעוֹף,

אֲשֶׁר עַל פְּנֵיהֶם עָבָר.

לֹא יֵדְעוּ מְאוּם, הַחוֹרְשָׁה, הִיא

לֹא תֵדַע כִּי יֵשׁ הַר פֹּה,

וְהוּא, הָהָר, לֹא יֵדַע כִּי

יֵשׁ חוֹרְשָׁה לוֹ עַל עָרְפּוֹ.

אַךְ בִּשְׁקֹעַ שֶׁמֶשׁ דֹּם

בְּתוֹךְ הַתְּהֹם הֶעָמֹק,

וְנֹגַהּ אֵשׁ שֶׁל כְּלוֹת הַיּוֹם

הוֹלֵךְ אַט וְנָמוֹג —

שֶׁמֶשׁ יָם אָז יִשְׁלַח שַׁי

לַיְקוּם נְשִׁיקַת פְּרִידָה,

בַּחוֹרְשָׁה נֶחְתְּמָה אֲזַי

וּבָהָר יְדִידָהּ.

אָז יֵשׁ, מִתּוֹךְ חֲלוֹם הָרָז,

תִּתְעוֹרֵר חוֹרְשַׁת צֶאֱלִים,

סְבָכֶיהָ תּוֹשִׁיט, תִּשְׁלַח אָז

אֶל פְּנֵי הָהָר הַפֶּלִאים.

וְרַחַשׁ־לַחַשׁ עוֹבְרִים אָט

בֵּין הַנֶאֱהָבִים,

מִתְלַקְּחִים הֵם לְרֶגַע קָט,

עוֹלִים בְּאֵשׁ וְכָבִים.