בָּרִאשׁוֹן רְאִיתִיהָ —

אָמַרְתִּי לָהּ: הֲשָׁלוֹם?

הִיא עָבְרָה וְלֹא עָנַתְנִי,

וּכְאִלּוּ לֹא רָאַתְנִי,

עָבְרָה וַתֵּעָלֵם.

בָּרִאשׁוֹן, אוֹי בָּרִאשׁוֹן —

לֹא יָכֹלְתִּי לִישׁוֹן.

בַּשֵּׁנִי אֵרַע נֵס לִי:

בַּפַּרְדֵס, שׁוּב פְּגַשְׁתִּיהָ,

וּבְלֶכְתָּה — זוּ מִטְפַּחְתָּהּ

נָפְלָה מִצַּלַּחְתָּהּ,

וַאֲנִי הֲרִימוֹתִיהָ…

בַּשֵּׁנִי, אוֹי בַּשֵּׁנִי —

לֹא עָצַמְתִּי עֵינִי…

בַּשְּׁלִישִׁי, בְּעָמְדֵנוּ

עַל שְׂפַת נַחַל מָיִם,

גָּחַנְתִּי וָאֶשָּׁקָהּ,

הִיא כִמְעַט צָעָקָה —

וְהָלְכָה — אִי, שָׁמָיִם!

בַּשְּׁלִישִׁי — אֵלִי, אֵלִי!

כְּשָׁנָה נִמְשָׁךְ לֵילִי.

בָּרְבִיעִי, שׁוּב יָשַׁבְנוּ

בְּאוֹתָהּ פִּנַּת־סְתָרִים,

וְהִנֵּה: — לֹא יְאֻמַּן,

הִיא נְשָׁקַתְנִי דוּמָם,

וְהָלְכָה לָהּ בְּלִי דְבָרִים…

בָּרְבִיעִי — הֶאֱמַנְתִּי

כִּי אִישַׁן, וְלֹא יָשַׁנְתִּי!

בַּחֲמִישִׁי — הָהּ, לֹא בָאָה…

רַק מִכְתָּב לִי הִשְׁאִירָה,

בְּפִנַּת־גַּן נִשְׁכָּחָה —

בַּמִּכְתָּב כָּתְבָה כָכָה:

“לֹא אֵצֵא עוֹד, כִּי אִירָא…”

בַּחֲמִישִׁי — נֶגַע, פֶּגַע,

לֹא יָשַׁנְתִּי רֶגַע!

בַּשִּׁשִּׁי — לְתֻמִּי בָאתִי

אֶל קֶרֶן־גַּן נִסְתָּרָה —

וָאֶשָּׂא עֵינַי: הִנָּהּ!

הִיא יוֹשְׁבָה וּמַמְתִּינָה —

וָאֶפֹּל עַל צַוָּארָהּ…

בַּשִּׁשִּׁי — לֵילִי מְנוּחָה,

וּשְׁנָתִי בְרוּכָה, בְּרוּכָה.

בַּשְּׁבִיעִי, בְּשַׁבַּת־שָׁלוֹם,

פְּגַשְׁתִּיהָ וָאֶחֱרָדָה —

אִם עֵינֵךְ זֹאת? אִם תָּאֳמֵי

שְׂפָתַיִךְ… הֲזֹאת נָעֳמִי?

“שְׁנָתִי, הָהּ, נָדָדָה…”

עָנְתָה לִי הָאֵשֶׁת.

— — — — — —

נִשְׁתַּנּוּ סִדְרֵי בְרֵאשִׁית!