אֵם יֵשׁ לִי יְקָרָה,

אֵם יֵשׁ לִי נְעִימָה, —

אִלְמָלֵי יְדַעְתֶּם

מָה אֹהַב אֶת אִמָּא!

בַּבֹּקֶר אַךְ אִיקַץ,

אַךְ אָקוּם מִשְּׁנָתִי,

כְּבָר אֶמְצָא אֶת אִמִּי

עַל־יַד עֲרִיסָתִי.

זוֹ אִמִּי — גַּם יוֹמָם

גַּם לַיְלָה הִיא אִתִּי;

בְּפִתִּי כִי תִגַּע —

וּמָתְקָה לִי פִתִּי.

כּוֹס חָלָב לִי תַגִּישׁ —

כִּדְבַשׁ לִי הֶחָלָב;

כִּי אֶכְאַב, תֵּט יָדָהּ —

וּכְאֵבִי כְבָר חָלָף.

כִּי אֶבְכֶּה וּבָכְתָה

גַּם אִמִּי עַל יָדִי;

אָנֹכִי אִם אֶצְחַק

וְצָחֲקָה עִמָּדִי.

כִּי אִישַׁן בַּלַּיְלָה,

וַחֲלוֹמִי כֹה עָרֵב,

בַּחֲלוֹמִי וּמַלְאָךְ

אַט־אַט אֵלַי קָרֵב,

וְחֶרֶשׁ לִי נוֹשֵׁק,

וְהוֹלֵךְ מֵעִמִּי —

חֵי נַפְשִׁי, לֹא מַלְאָךְ,

זֹאת נָשְׁקָה לִי אִמִּי!