אֵם יֵשׁ לִי יְקָרָה,
אֵם יֵשׁ לִי נְעִימָה, —
אִלְמָלֵי יְדַעְתֶּם
מָה אֹהַב אֶת אִמָּא!
בַּבֹּקֶר אַךְ אִיקַץ,
אַךְ אָקוּם מִשְּׁנָתִי,
כְּבָר אֶמְצָא אֶת אִמִּי
עַל־יַד עֲרִיסָתִי.
זוֹ אִמִּי — גַּם יוֹמָם
גַּם לַיְלָה הִיא אִתִּי;
בְּפִתִּי כִי תִגַּע —
וּמָתְקָה לִי פִתִּי.
כּוֹס חָלָב לִי תַגִּישׁ —
כִּדְבַשׁ לִי הֶחָלָב;
כִּי אֶכְאַב, תֵּט יָדָהּ —
וּכְאֵבִי כְבָר חָלָף.
כִּי אֶבְכֶּה וּבָכְתָה
גַּם אִמִּי עַל יָדִי;
אָנֹכִי אִם אֶצְחַק
וְצָחֲקָה עִמָּדִי.
כִּי אִישַׁן בַּלַּיְלָה,
וַחֲלוֹמִי כֹה עָרֵב,
בַּחֲלוֹמִי וּמַלְאָךְ
אַט־אַט אֵלַי קָרֵב,
וְחֶרֶשׁ לִי נוֹשֵׁק,
וְהוֹלֵךְ מֵעִמִּי —
חֵי נַפְשִׁי, לֹא מַלְאָךְ,
זֹאת נָשְׁקָה לִי אִמִּי!