שִׁבְרוֹנוֹ שֶׁל וַדַּאי. פִּתְאֹמוֹ שֶׁלַּתֵּמַהּ.

אִם הַדֶּרֶךְ יָרְטָה – הִיא כַּחֵץ שֶׁהֶחְטִיא!

נִגּוּנַי נִגּוּנַי… – הַאַרְפֶּה גַם מֵהֵמָּה

שֶׁעִנְּבֵי חֶרְדָּתִי הֵם וְלֹא שִׂמְחָתִי?

הֵם פֵּרוֹת הִשִּׁירוּם חִבּוּטָיו שֶׁלַּסַּעַר.

הֵם חָשְׁקוּ עוֹד בִּמְשׂוֹשׂ הַגְּוָנִים וְהַטָּל

בִּפְתַיּוּת הַסְּמָדַר – עַד הַבְשִׁיל שְׂחוֹק וָצַעַר…

אַךְ הַחֶתֶף הַזֶּה

הַטִּלְטוּל

הַמַּפָּל.

אֵיךְ אָנְסָה הַסּוּפָה בָּעֵצִים וְהֵטִיחָה.

וְכָל בַּיִת הֵגִיף אֶשְׁנַבִּים וּמָבוֹא.

אֱלוֹהַי אֱלוֹהַי אַל תִּתְמַהּ שֶׁקְּרָאתִיךָ –

חֶשְׁבּוֹנֵנוּ אָרֹךְ וְנִפְתָּל מִלְּיַשְּׁבוֹ.

הוּא נִפְתָּל הוּא אָרֹךְ. הוּא כְּאֹרֶךְ הַדֶּרֶךְ

בֵּין הַלֹּא

וְהַהֵן

בְּרַצֵּי הַגִּמְגּוּם.

הוּא סוֹפוֹ שֶׁל חָצוּף הַמַּבְקִיעַ לוֹ הֶרָה.

וּבְצַחֵק הַמָּרוֹם – שׁוּב הַמְּתוֹם וְהַמּוּם.

אֵין אַכְזָר כַּמָּרוֹם. אֵין כַּתְּהוֹם הַשּׂוֹטֶמֶת.

שׁוּם כָּזָב לֹא בָּגַד כִּבְגִידַת הָאֱמֶת.

לַהֲדָם

לַהֲדָם

לַהֲדָם

וְאוֹדֶמֶת

גַּם חַמָּה בְּזָרְחָהּ גַּם הָעֶרֶב הַמֵּת.

וְעַל כֵּן בְּשׁוּבִי אֶל סִפָּהּ שֶׁלַּדֶּלֶת

אֶזְכְּרָה לְפִתְאֹם (הָהּ, שִׁבְרוֹן הַוַּדַּאי!)

אֶת קוֹדְמַי שֶׁיָּרְאוּ מִמְּזוּזָה הַנִּפְסֶלֶת

וּלְתֵבַת וְהָיָה הֵם כִּוְּנוּ אֶת שַׁדַּי – –

הֵם כִּוְּנוּ כִּי בִּקְּשׁוּ לְהָנִיס אֶת הָרוּחַ

הַמְרַשְׁרֵשׁ בַּשְּׁלָפִים

בַּסְּפִיחִים

בָּעֲרַאי…

עִצְּבוֹנִי, הַנְחִילֵנִי אֶת אֹמֶץ-הָרוּחַ

לִבְדּוֹק הַמְּזוּזָה בְּפִתְחֵי מְגוּרַי.