שָׁמַיִם בִּכְחוֹלֵם – כְּמוֹ לְפַתּוֹת –

אַךְ יְלֵלָם הוּא חֹרֶף.

כָּךְ מִתְרָאֶה פָּנִים יְפֵה-הַתֹּאַר

וְהוּא רָשָׁע.

הָרִים אֵינָם רוֹצִים בְּיֶרֶק הָאִילָן

וְצַעֲדֵי אָדָם.

וְכָל הַחַלּוֹנוֹת בְּאֵבֶךְ זְגוּגִיּוֹת

נִדְמִים כְּמוּגָפִים.

בָּרוּר כִּי אִם תִּגַּשׁ אֶל הַהוֹלֵךְ מִנֶּגֶד

וְתִשְׁאֲלוֹ לִרְחוֹב פְּלוֹנִי –

לֹא יַעֲנֶךָּ.

אֵינִי שׁוֹאֵל

וּמִסְתַּלֵּק בִּבְלִי לָדַעַת אָנָה.

וְרַק חָתוּל סָמָר וּמִתְרָאֶה קֵרֵחַ

עוֹבֵר מִמִּדְרָכָה לְמִדְרָכָה

כִּבְתוֹךְ שֶׁלּוֹ.