הָרוּחַ מְטָרֵף אָבָק וְשַׁלָּכוֹת.
בְּשֶׁלֶף הַמְּרוֹמִים – כְּבָשִׂים צוֹאֵי-הַצֶּמֶר.
אָפוֹר
אָפוֹר
אָפוֹר
הָרְחוֹב – עַד הִמָּחוֹת.
שִׁלְהֵי הַקַּיִץ הֵם בְּאַכְזְרוּת הַגֶּמֶר.
זֶה הָאַכְזָר – הַקַּדְמוֹנִי, הָאֱנוֹשִׁי!
כָּל הַסְּתָוִים דּוֹמִים-וְלֹא-דוֹמִים הֵם.
רַק הַלְּבָבוֹת שׁוֹנִים בַּפֵּרוּשִׁים
וְיֵשׁ שֶׁאֵחֲרוּ וְיֵשׁ אֲשֶׁר הִקְדִּימוּ.
אוּלַי אֲנִי הִקְדַּמְתִּי רֶגַע קָט?
אוּלַי בְּטֶרֶם-עֵת הִגְבַּהְתִּי הַסַּנְוֶרֶת?
הָהּ רוֹסִינַנְטָה אַתְּ כּוֹרַעַת… וְאָזְלַת
יָדִי לָשִׂים אֻכָּף עַל הָאֲחֶרֶת.
אָזְלַת יָדִי. רַק הֵד הַחֲרָבוֹת
כְּשִׁיר עָרוּף עוֹד אֵי-שָׁם מִצְטַחְצֵחַ.
אַךְ הַדּוּקְרָב נִגְמָר. וּכְכָל הַדּוּקְרָבוֹת
פֹּה אֵין נִצּוֹחַ וְנוֹצֵחַ.