תרגום אהרן קמינקא
“מאבי־אבי וריוס למדתי מידוֹת טוֹבוֹת וענוַת־רוּח… מאמי נחלתי יראת־שדי, אהבת־חסד ונזירוּת… מאַפּוֹלוֹניוּס למדתי את ההגיוֹן החפשי והדעת הצלוּלה… מהסוֹפר אלכּסנדרוּס למדתי, שלא להיוֹת נכוֹן לגנוֹת… חנני אלהים…” כּן, אלהים חננוֹ כל ה“יסוֹדוֹת” – מחסד עד מלכוּת. וכל אלה נצטרפוּ בצירוּף נפלא להנחיל את העוֹלם ספר יקר אחד. מעט האפּיקוֹרסוּת בּטל בּתפארת האדם בּכל מלוֹא הקוֹמה. ל“קהלת” היתה עין־שמיר מבקעת את אבני־הסוֹהר של הוית־האדם לראוֹת, אבל מרקוּס אברליוּס כּאילוּ סוֹכך על הסוֹהר בּאדרת אוֹהב רחבה, חמה…
המתרגם נסך על הספר מרוּח אגדת המוּסר העברית.