לוגו
ספר שירת ישראל לר' משה בן עזרא
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

תרגום בן־ציון הלפר, “הוצאת שטיבל”

ספר כּל־כּך גדוּש בּחכמה וּבטעם, שנכתב על ידי משוֹרר עברי גדוֹל ערבית, ולא מצא את מתרגמוֹ העברי עד בּן־ציוֹן הלפר המלוּמד העברי באמריקה, שמת למגינת לב כּל חוֹבב המדע העברי האמיתי במבחר ימיו! טוֹב מאוּחר מלא־כלוּם, והמלוּמד המנוֹח עשׂה לוֹ נפש יפה. האבדה הזוֹ, שהוּחזרה עתה לספרוּת העברית, תמיד שעתה: הרעננוּת המפעפּעת בּה לא פגה ברוּח התקוּפוֹת, ההרצאה והרעיוֹנוֹת מענגים וּמזינים את הנפש כּיצירה אמיתית. בּעצם אין השם “שירת ישׂראל” הוֹלם לגמרי את תוֹכן הספר. הוּא שם חפשי, ואפילוּ לא על יסוֹד השם הערבי הסתוּם קצת. יוֹתר משהוּא עוֹסק בּשירת ישׂראל הוּא עוֹסק בּשירה בכלל, אוֹ יוֹתר נכון בּיסוֹד החכמה שבּשירה. שהרי יסוֹד זה היה חשוּב בּעיני משוֹררי ערב־עבר בּתקוּפה ההיא. פּתגמי חכמה, חרוּזים חריפים, דברי־תוֹרה וכרקטריסטיקוֹת מכוּונוֹת, בּקוֹרת צלוּלה ותשבּחוֹת קצוּבוֹת – כּל זה משׂתרג וּמשתלב בקנה אחד בּחן וּבנעימוּת, בּטעם הסגנוֹן הערבי המשוּבּץ והמשוּלב. עיקר הספר, עשׂרים השערים העוֹסקים בּקשוּטי השיר, אינוֹ תוֹפס אלא רביעוֹ האחרוֹן של הספר, שלוֹשת רביעיו הראשוֹנים עוֹסקים לא בצוּרת השירה אלא במהוּתה לפי המוּבן הנ"ל. וּבאלה עצם חשיבוּתוֹ של הספר. החלק השימוּשי כבר נאכל על ידי המוֹן הספרים המאוּחרים מסוּג זה, אבל השפע השׂכלי, הנפשי והמוּסרי פעוּלתוֹ שלימה ואינוֹ נשאב לעוֹלם.

מהמוֹן הענינים שבּספר רוֹצה אני לברוֹר רק אחד להעיר עליו כאן. כּוָנתי ליחסוֹ של המחבּר אל שירת הערבים, שירת הגוֹיים שבּזמנוֹ. בּזמן האחרוֹן הרי נשמעוֹת אצלנוּ מצד בּני־סמך, בּכתב וּבע“פ, טענוֹת נגד השירה העברית החדשה, שהיא חקוּי לשירת הגוֹיים בּאירוֹפּה וצריך לשוּב אל היצירה המקוֹרית, זאת אוֹמרת לשירת ספרד וכיוֹצא בה. מעניין איפוֹא בזמן הזה לראוֹת את יחסוֹ של אחד מפני השירה ההיא אל שירת הגוֹיים, המיוּסד על ענותנוּת וישרנוּת ראוּיוֹת למוֹפת. הלא כה דבריו בעמוּד קכ”ד: “משוּם שאנוּ, בּיחוּד בּשיר, הוֹלכים בּעקבוֹת הערביים, צריכים אנוּ לחקוֹת את מעשׂיהם (בּשירה ובספרוּת) עד כּמה שאפשר”. ונשענים על משענת זוֹ רוֹצים חסידי ה“מקוריוּת” שבּימינוּ לפסוֹל את שירת הדוֹר. יבוֹשוּ ממשענתם!

“הוֹצאת שטיבל” זכתה וזיכּתה גם הפּעם בּספר גדוֹל. בּרוּך טעמה!