הוֹצאת “אשכּוֹל” בּרלין העשירה את ספרוּתנוּ בשני ספרי־עיוּן חשוּבים, שניהם מעשׂה ידי יעקב קלצקין.
א) משנת ראשונים, תרגוּמים מתוֹך הפילוֹסוֹפיה העתיקה, למן בּית מדרשם של חכמי מִילֶט מן האסכּוֹלוֹת שלפני סוֹקרטס ועד בּית מדרשם של האפּלטוֹנים החדשים. ספר כּזה בעברית הגיע שעתוֹ זה כבר. ואף על פּי שאין זה תרגוּם אקדמי (נעשׂה ברוּבּוֹ על פּי הבּחירה והתרגוּם של דִילס ונֶסְטְלֶה) יש בּוֹ בשביל ספרוּתנוּ מן הבּרכה ואף מן החשיבוּת. בּעבוֹדה זוֹ השתחרר כּבר י.ק. הרבּה מסלסוּלי־הסגנוֹן הגנדרניים, שהיה נוֹהג בּהם בּמאמריו המקוֹריים, ונשתיירוּ בה רק הקיצוּר, הדיוּק והליטוּש
הנכוֹן. רוֹב האפוֹריסמים (כּי רק אפוֹריסמים מכוּנסים כּאן, גם משל פילוֹסוֹפים מחבּרי ספרים) עוֹשׂים רוֹשם כּמאמרי אבוֹת בּלשון מקוֹר. חבל שהמסדר לא היה עקבי בשיטתוֹ: כּיון שהכניס קטעים משל סנקא, אברליוּס, פילוֹן וּפלוֹטינוּס, היה מן הראוּי שלא לדלג לגמרי גם על סוֹקרטס, אפּלטון ואריסטוֹ. עתה, שבּמקוֹם הדברים על־דבר ערכי התרבּוּת הכּללית, התחילוּ כבר לטעת הערכים עצמם בלשוֹננוּ, עלוּל ספר זה להפרוֹת את מחשבתנוּ ולהרבּוֹת משקלה. מי יתן ורבּוּ המעיינים בּוֹ!
ב) אנתוֹלוֹגיה של הפילוֹסוֹפיה העברית והפילוֹסוֹפיה הערבית בּתרגוּמיה העברים, למן ספר היסוֹדוֹת של הישׂראלי ועד מוֹרה נבוּכי הזמן של רנ“ק. תחילתה וגמָרה של הפילוֹסוֹפיה שלנו. אף כּי גם בּספר זה השתדל המסדר להיוֹת בּהיר וּפשוּט כּכל האפשר לוֹ, אין זה ספר השוה לכל נפש: בּמקצת בּעטיוֹ של החוֹמר עצמוֹ וּבמקצת בּאשמת המסדר. הפילוֹסוֹפיה שלנוּ מימי הבּינים (שרוּבּה נכתבה, אגב, ערבית) מוּגבּלת וסוֹבבת בּשאלוֹת מוּפשטוֹת אחדוֹת: הצוּרה והחוֹמר, הנפש, האמוּנה והמוּסר האלקי, וּבזמן מאוּחר יוֹתר גם קצת שאלוֹת בּחוּקי הפּיוּט (נוֹפת צוּפים, לשוֹן למוּדים). כּמעט כּוּלם עמוּסים אוֹתה כבדוּת הגיוֹן ואוֹתוֹ סגנוֹן־חצץ, על פּי רוֹב עד כּדי גמגוּם חידתי וּמאמצים אפלים. רק יחידים מתעלים למעלת הוֹגי דעוֹת, מתוֹך הארה והבנה עליוֹנה, שיש בּה מיצירת הנפש המשׂכּלת (בּן־גבירוֹל, רמבּ"ם). לקוּי־נשמה זה במהוּת הפילוֹסוֹפיה שלנוּ בּא, כּנראה, מתוֹך שרוֹב אישיה ינקוּ ממקוֹרוֹת ערביים, שהאפילוּ על השפע התבני שנמשך אליהם מיוָן. בּכל מקוֹם שהפילוסוֹף היהוּדי בא במגע ישר עם הפילוֹסוֹפיה האַרית, הגיע למדרגת יוֹצר, וּבמקוֹם שהשתעבּד אל המחשבה הערבית, נעשׂה דיאלקטיקן עלוּב. כּמה מגדלוּת המחשבה יש בּפילוֹן וּברנ”ק! המסדר אף הוּא גרע מקוֹמת הפילוֹסוֹפים שלנוּ בזה שבּחר (מרצוֹנוֹ לצרף את האנתוֹלוֹגיה ל“אוֹצר המוּנחים הפילוֹסוֹפיים”) בּקטעים שהם אוֹפיים מצד הסגנוֹן וההרצאה, אך אינם אוֹפיים ואינם מצוּינים מצד התוֹכן. בּזמן שאין בּיד הקוֹרא העברי אנתוֹלוֹגיה אחרת, יש בּדרך זוֹ יוֹתר משגגה. בּהתאמצוּת נוֹספת אפשר היה לצאת ידי שתי החוֹבוֹת כּאחת. אך גם כּמוֹ שהוּא מקרבנוּ הספר לעוֹלם תרבּוּתנוּ בעבר, וראוּי הוּא לשמש מוֹפת בּסדוּרוֹ הנאה, שנעשׂה מתוֹך טיפּול שבּחיבּה, וּבהוֹצאתוֹ טוֹבת־הטעם. יש לחזק את ידי קלצקין בּמאמציו התמידיים לטוֹבת ספרוּתנוּ העיוּנית.