רקע
מיכה יוסף ברדיצ'בסקי
חליפת אגרות (תרס“ז-תרפ”א) מיכה יוסף ברדיצ’בסקי (מ"י בן-גריון) יוסף חיים ברנר

 

מבוא    🔗

[א]

חליפת האיגרות בין ש“י אברמוביץ ובין ח”נ ביאליק וי"ח רבניצקי המתפרסמת כאן מקיפה פרק־זמן קצר יחסית, הוא הזמן שבו שהה אברמוביץ מחוץ לרוסיה. הוא יצא מאודיסה בעקבות הפרעות של אוקטובר 1905 ובשל המתיחות והחששות ששררו בעיר זו לאחר־מכן. ביום 6 בנובמבר 1905, הוא 19 בנובמבר לפי הלוח הכללי, עזב אברמוביץ את אודיסה בדרכו לקושטא ומשם הגיע כעבור כשבועיים לקרֶפוֹל, אל בתו חוה, שהיתה רופאה בעיירה צרפתית זאת. בתחילת 1906 עברו אברמוביץ, אשתו ושתיים ומבנותיו לישיבת קבע בז’ניבה, שם שהה בן־עמי, שהיה גם הוא מקורב לחוג הסופרים האודסאיים.1 בז’ניבה נשארו בני משפחת אברמוביץ עד שחזרו לאודיסה, בפברואר 1908. גלותו של אברמוביץ מרוסיה במשך כשנתיים וחצי היא אפוא העילה והרקע להתכתבות שבינו ובין שני ידידיו שנשארו באודיסה.

שלשת המתכתבים היו קשורים ביניהם קשרי ידידות והערכה הדדית. היה זה אפוא אך טבעי שיוסיפו לשמור על הקשר שביניהם באמצעות מכתבים גם לאחר שנתפרדה החבילה. כנהוג בקרב סופרים משמשים ענייני ספרות נושא קבוע להחלפת אינפורמציה, דעות ורשמים. אך אין ההתכתבות שלפנינו מצטמצמת בכך. מעבר לדברים הרגילים באיגרות סופרים מתגלה כאן בכל חריפותה ובכל גדולתה פרשה מרגשת ועגומה כאחת של שאיפה להביא למימושה של תכנית ספרותית שיזם ביאליק יחד עם חברו רבניצקי. מאמציהם של ביאליק ורבניצקי להוציא לאור את כתביו של אברמוביץ ודרך הייסורים שהיה עליהם לעבור לשם הגשמת תכניתם הם הנושא העיקרי הנדון בחילופי האיגרות שלפנינו. איגרות אלה יש בהן כדי להאיר הארה מאלפת את תנאי קיומה של ספרותנו החדשה בשתי הלשונות. תנאים אלה הם, לכאורה, עניין שולי בחקר הספרות, ואף־על־פי־כן יש לראות בכל הפרשה הזאת משום תוספת חשובה להבנת דרכי התפתחותה ומקומה של ספרותנו החדשה בחברה היהודית של ראשית המאה העשרים, ומעל לכול, איגרות אלה היו עדויות נדירות המאפשרות להעריך את אישיותם של המעורבים ישירות בפרשה זאת.

בסוף 1903 הגה ביאליק את הרעיון להקים ‘ועד יובל’ להכנת חגיגה משולשת לכבודו של אברמוביץ: לרגל יום־הולדתו השבעים, לרגל מלאת חמישים שנה ליצירתו הספרותית ולציון עשרים וחמש שנים לפעילותו הפידאגוגית ב’תלמוד־התורה הראשון באודיסה'.2 מועד החגיגות נקבע ליום 20 בדצמבר 1905 לפי הלוח הרוסי, כ“ה בטבת תרס”ו לפי הלוח העברי.3 תכניתו של ביאליק הועלתה כנראה לראשונה בכתב באיגרת ששלח מאודיסה אל שלום עליכם לקיוב, כשנתיים לפני מועד החגיגות:

אזר חלציך ושמע: מקץ שנתים תמלאנה לזקננו ר' מנדלי יחיה שבעים שנה וצריכים איפוא לחוג את יובל השבעים בפומבי ובקולי קולות עד שתבָּקע הארץ לקולנו. בקצור, אמור מעט ועשה הרבה: צריכים לפתוח בכל הכרכים שבמדינה ועַדים של סופרים וקוראים אנשי מעשה לאסוף כסף, לא פחות משלשת אלפים רו“כ, על מנת להוציא ליום היובל כל כתבי ר' מנדלי ביהודית ועברית מצוירים ע”י ציירים אומנים מישראל. הציורים יבואו בגוף הספורים או באלבום מיוחד. אני כבר נכנסתי במשא ומתן בענין זה עם אחד הציירים, וזה קבל א"ע לעטר (איליוסטרירען בלע"ז) את הקליאטשע. צריכים למצוא עוד ציורים. הועדים יהיו כאן באודיסה (רבניצקי, דיזנהוף, אני, ברבש, הרב טשרנוביץ ועוד), בווילנא (דובנוב, גולדברג ועוד) בוורשה (הרידקציות, הסופרים וכו'), בפטרבורג (הרידקציות ועוד), בקיוב (אתה, שלום עליכם, ועוד), בקצור: צריכים לעבוד, אבל מתחלה בחשאי, אל ידע הזקן עד עת קץ. הודיענו דעתך. בקרוב נעשה פה אספה ראשונה ונערוך צירקולאר לראשי הועדים שעתידים להתכונן ונודיע להם פרטי ההצעה, איני צריך לומר שגם אתה תצטרף למניננו ותסייע עמנו. סוף דבר, פתח פיך ודבר דבר.4

מדבריו של ביאליק אל שלום עליכם כבר ברור לחלוטין, שלא היתה לו כל כוונה להסתפק בחגיגות־יובל שגרתיות, שיצטמצמו בשגור ברכות, באספות, בנאומים ובמאמרים כנהוג. מראש היתה לו תכלית ברורה ומעשית והיא ‘להוציא ליום היובל כל כתבי ר’ מנדלי ביהודית ועברית'. ביאליק ראה בחגיגות היובל הזדמנות נאותה להגשמת שאיפה, שנדונה בוודאי בינו ובין רבניצקי שנים אחדות קודם ששלח את איגרתו אל שלום עליכם.

העניין המיוחד שהיה לביאליק ביצירתו העברית של אברמוביץ מתגלה כבר בשנת 1896. באיגרת אל רבניצקי, שנכתבה לקראת הופעתו של הספר השלישי של ‘פרדס’ שבעריכתו של זה האחרון, ביקש ביאליק לדעת מה יהיה תוכנו של הקובץ: 'ומה הנה ה“מסעות” של מנדלי מו"ס? האם תרגום המסעות הישנות הם או מסעות חדשות הם שנכתבו עברית מתחלתם? אם תרגום הם – מאד הייתי מתאוה לראות הֵאיך מתרגמים זרגונו של אברמוביץ?5 מכאן ברור, שביאליק הכיר את ‘מסעות בנימין השלישי’, שהופיע קודם־לכן ביידיש, והעריך את הספר עד מאד. עניינו בנוסח העברי מקורו בנסיונות שנעשו לתרגם מיידיש לעברית שלא עלו יפה. ועוד קודם־כן, בכתבו על תרגום שלום עליכם מיידיש לעברית, הביע את החשש 'הן גם “מסעות בנימין השלישי”, אם יתֻרגם ישָחַת.6 בתרגום ‘מסעות בנימין השלישי’ מעשה ידי אברמוביץ עצמו ראה ביאליק משום מבחן ליכולתה של הלשון העברית באותו הזמן בהשואה עם היידיש של אברמוביץ ושלום עליכם גם יחד.

העניין בכתביו של אברמוביץ צף ועלה מחדש באיגרותיו של ביאליק כעבור שנים אחדות, כשהזמינו רבניצקי, בשנת 1899, להשתתף בירחון ‘דער יוד’. ביאליק נענה לבקשת ידידו לאחר היסוסים ושלח אליו את שני שיריו הראשונים ביידיש.7 אגב כך תהה ביאליק על הבעייתיות של הכתיבה ביידיש בכלל ועל כתיבתו של אברמוביץ בלשון זו בפרט: ‘ור’ מנדלי שכתב זרגון – תמיהני אם תהא לו כפרה עולמית. הלואי שתועיל לו התשובה שהוא שב בתרגמו עתה את כתביו עברית (בעמק הבכא).'8

בדבריו אלה של ביאליק ניתן למצוא חיזוק להנחה, שהדעות שהביע ביאליק לפני רבניצקי הן שהביאו לגיבושה של תכניתו של רבניצקי להוציא את כתבי אברמוביץ בעברית. בשנת תר“ס (1900) הופיע באודיסה, בהוצאת רבניצקי, אוסף הסיפורים של אברמוביץ. ב’דבר מאת המו”ל', המובא בראש הקובץ נאמר בין היתר:

תמונות המצייר רבי מענדעלי, שהיו עד כה מפוזרות במ"ע ומאספים שונים, יוצאות עתה לאור בקובץ אחד, מתוקנות ומשוכללות בידי המחבר. בספר הראשון אשר לפנינו באו שבעת הספורים הקטנים בכמותם… אחריהם יבואו הספורים הגדולים אשר כתב רבי מענדעלי עברית. בהוצאה זו אקוה לתת גם תרגומים מיטב ספורי רבי מענדעלי הכתובים יהודית, מתורגמים אם בידי מחברם בעצמו או בידי סופרים מומחים אחרים בהשגחת המחבר.9

יש בהבטחה זאת של רבניצקי משום הד לדברי ביאליק אליו, באיגרתו משנת 1899 שנזכרה לעיל, ומובעת בה תקווה לממש את שאיפתו של ביאליק להגיש לקורא העברי את כתביו של אברמוביץ שנכתבו במקורם ביידיש.

צעד נוסף בדרך להגשמת הבטחתו של רבניצקי יש לראות בתרגום שמונת הפרקים הראשונים של ‘פֿישקע דער קרומער’, מעשה ידי ביאליק, ‘בהשגחתו של מנדלי ובסיועו הרב’.10 התרגום בשלימותו צריך היה ככל הנראה להיכלל בכרכים הבאים של הכתבים, שעל הוצאתם הודיע רבניצקי בשנת 1900, וביאליק היה אפוא אחד מאותם ‘סופרים מומחים’ שאליהם התכוון רבניצקי. קרוב לוודאי, שעבודתם המשותפת של ביאליק ואברמוביץ בתרגום ‘פֿישקע דער קרומער’ באה מתוך כוונה לדרבן את הסופר שיעשה למען אותה ‘כפרה’ ואותה ‘תשובה’ שהזכיר ביאליק באיגרתו לרבניצקי. אפשר שדרך עבודה זו באה גם כדי להגשים את התקווה שהביע רבניצקי בראש כרך ה’ספורים', שנזכר לעיל. אולם כרך זה היה הספר היחיד שהופיע על־פי התכנית שהוכרז עליה. ובעת שכתב ביאליק את איגרתו אל שלום עליכם, בסוף 1903, כבר הופסקה הגשמתה של תכנית ראשונה ויחידה זאת להוציא את כתבי אברמוביץ בעברית. ככל הנראה היה מימוש התכנית למעלה מכוחותיו של מו"ל פרטי כרבניצקי. בתכנית שמתווה ביאליק באיגרתו אל שלום עליכם יש לראות אפוא משום נסיון לעורר מחדש את ההתעניינות בהוצאת כתבי אברמוביץ בעברית, והפעם מתוך תקווה להשיג מימון ציבורי בעזרתם של ‘ועדים של סופרים וקוראים אנשי מעשה’.

[ב]

גורל כתביו של אברמוביץ ביידיש לא היה טוב הרבה מזה של כתביו בעברית, ואולי אפילו רע ממנו. אחרי מאמצים רבים עלה בידי אברמוביץ להוציא רק שני כרכים מכתביו ביידיש. היו אלה שני הספרים היחידים שהופיעו על־פי תכנית נרחבת.11 בראש הספרים נאמר: ‘אַלע כתבים פון מענדעלי מוכר ספרים אָפגעדרוקט ביכערוויס כסדר איינס נאָך דִאָס אַנדערע…’, ראשיתו של המפעל היתה בהתקשרות עם מו"ל, אלא שאת הכרך השני והאחרון נאלץ אברמוביץ משום־מה להוציא ב’הוצאת המחבר' ולהפסיק בכך את הגשמת התכנית כולה.12

ולמן סוף שנות השמונים ועד ליזמתו המחודשת של ביאליק בסוף 1903 לא ידוע לנו על כל תכנית אחרת לאסוף את כתביו של אברמוביץ ביידיש ולהוציאם במזרח־אירופה. ואילו באמריקה ניצלו מו“לים אחדים את העדרו של חוק שיבטיח את זכויותיהם של מחברים שאינם תושבי ארצות־הברית והוציאו, בלי ידיעת המחבר ובלי שיתנו לו תמורה כלשהי, מהדורה של כתבי אברמוביץ בארבעה כרכים.13 באותה עת הופיעו גם אחדים מסיפורי אברמוביץ ביידיש בצורת ספרים בודדים וחוברות נפרדות.14 בשנת 1906 הועברו האמהות של ארבעת הכרכים של ‘אַלע כתבים’ הנזכרים לרשותו של מו”ל אחר, וזה הוציאם מחדש.15 ולא זו בלבד שכתבי אברמוביץ הופצו בארצות־הברית; מוכרי־ספרים זריזים וחסרי־מצפון הציפו בהם את שוק הספרים במזרח־אירופה ב’ארגזים שלמים‘.16 אין כל ספק, שביאליק ידע היטב על הצער הרב שגרמו לאברמוביץ המו"לים באמריקה ומוכרי הספרים ברוסיה.17 אברמוביץ הגדיר מעשים אלה של הדפסת כתביו ושל הפצתם כ’גזל’. במיוחד חרה לו הדבר משום שהיה בכוונתו לתקן ולעבד מחדש חלק מיצירותיו ביידיש, כפי שאמנם עשה לאחר־מכן לקראת פרסומן בכרך שהופיע מטעם ועד היובל, שמדובר בו בהתכתבות שלפנינו, ולקראת פרסום מהדורת היובל, שהופיעה בשנים 1913־1911.

אין כל ספק, שבתכניתו להוציא את כתבי אברמוביץ ביידיש התכוון ביאליק, בין היתר, גם לתקן מעוות זה ולהחזיר לאברמוביץ את השליטה על כתביו. יתר על כן, מלכתחילה סיכמו כנראה ביאליק ורבניצקי ביניהם, שכל העותקים של הספרים שיופיעו מטעם ועד היובל יוגשו יחד עם האמהות כשי לאברמוביץ, כדי שכל ההכנסות, הן ממכירתם והן מהדפסתם מחדש, יפלו בחלקו של הסופר הזקן.18 ואכן כך נהגו כשהופיע הכרך הראשון של ‘אַלע כתבים’ מטעם ועד היובל, כפי שמתברר מן ההתכתבות שלפנינו.19 ביאליק ורבניצקי רצו לפצות בדרך זו את אברמוביץ על מעשה הגזל של המו"לים האמריקאנים ויחד עם זה להעניק לו מקור הכנסה קבוע ואיתן. ואולי קיוו, שההכנסות הללו יסייעו לשחרר את הסופר ממשרת מנהל התלמוד־תורה באודיסה, משרה שהכבידה עליו ושנאלץ להחזיק בה עד יציאתו מאודיסה וגם אחרי שובו לעיר זו בתחילת 1908.20

והיתה גם סיבה נוספת ליזמתם של שני הידידים. אברמוביץ, שהתקרב לגיל שבעים, לא זכה עד אותו הזמן למה שזכו לו סופרים צעירים ממנו. לי"ל פרץ הוגש עוד בשנת 1900 כרך מפואר של כתביו המקובצים ביידיש לציון יום־הולדתו החמישים ומלאת 25 שנה ליצירתו הספרותית.21 ובאותו הזמן יצאו לאור גם כתביו בעברית בארבעה כרכים.22 ובעצם הימים שבהם כתב ביאליק אל שלום עליכם והציג לפניו את תכניתו לציון יובלו של אברמוביץ, יצאו כתביו שביידיש של שלום עליכם בארבעה כרכים.23 זכה פרץ, שהיה צעיר בהרבה מאברמוביץ, וזכה גם שלום עליכם, ‘הנכד’, למה שלא זכה מי שהיה מוחזק הן בעיני שלום עליכם הן בעיני ביאליק כ’סבא' של ספרותנו בשתי הלשונות.

ביאליק היה מצוי היטב בעסקי הסופרים בתקופתו. קרוב לוודאי, שהיה אחוז תחושה של אי־נוחות, שכן מותר לנו להניח, שאברמוביץ לא הסתיר מפניו את עלבונותיו. ביסוד הפנייה אל ה’נכד' האחר היתה מונחת הכוונה, שחגיגת היובל של ה’סבא' תסייע באורח מעשי לסילוק המועקה, שבוודאי לא היתה מנת־חלקו של אברמוביץ לבדו.

כשהעלה ביאליק את תכניתו לפני שלום עליכם בסוף 1903, לא פירט את כל הטעמים שהועלו כאן. אלה היו ידועים בוודאי לכל מקורביו של אברמוביץ, שגם שלום עליכם נמנה עמהם. ביאליק רשאי היה לקוות, שיזמתו תמצא אוזן קשבת בקרב הציבור היהודי וסופריו. ושחג יובלו של אברמוביץ, הממשמש ובא, ישמש הזדמנות נאותה להביע לו את ההערכה שהיה ראוי לה. הוצאת כתביו בשתי הלשונות תשמש גם, כאמור, פתח להבטחת קיומו לעת זיקנה ותסלק את תחושת העוול שהיתה ללא ספק מנת־חלקו של המחבר הישיש.

[ג]

אין בידינו פרטים מלאים על השתלשלות הדברים מיד לאחר שהציע ביאליק את הצעתו לפני שלום עליכם. זמן קצר לאחר כתיבת האיגרת הנ"ל, בסוף 1903, יצא ביאליק לווארשה כדי לשמש שם כעורכו של ‘השלח’ ושהה שם שנה שלימה.24 ההתרחקות הפיסית של ביאליק מן החבורה האודסאית גרמה, שהפעילות להגשמת יזמתו נפסקה כליל. ואף־על־פי־כן הוסיף ביאליק לזרז את חבריו שבאודיסה, ויחד עם זה ניסה לעניין בתכניתו את סופרי וארשה, באמצעות פרץ, שהיה ראש חבורתם.

באיגרת שכתב ביאליק ב־12 במאי 1904 מווארשה אל רבניצקי היושב באודיסה נאמר בין היתר: ‘ומה בדבר הועד היובלי של הזקן שיחיה? הכבר נעשה דבר בענין זה? הצעתי דברים בענין זה לפני פרץ והוא – ער האָט זיך אָנגעחאַפט מיטב ביידע הענד. מוכן הוא להשתתף בענין זה וליסד כאן סניף.’25 התלהבותו הראשונית של פרץ לתכניתו של ביאליק עוררה חשש, שסופרי וארשה יקדימו את החבורה האודסאית, וביאליק השתמש בכך כדי לזרז את חבריו שבאודיסה. באיגרת אל ש. בן־ציון מיום 11 ביוני 1904 התרגז ביאליק ואיים: 'מדוע אינכם עוסקים ביובל הסבא? רוצים אתם שתקדימכם וורשה? טוב ונאה! סקנדל! סקנדל! הנה לכם מעשי אודיסה! האמינו לי שאיסד כאן ועד היובל, בוורשה, ואתם תקראו את “שיר השירים” הקצר.26 פרץ כבר רצה לקרוא את האספה הראשונה ולהדפיס צירקוליארים ואני עכבתי בידו. סקנדל, סקנדל! 27

‘איומיו’ של ביאליק לא הועילו. ונראה שפגה גם התלהבותו של פרץ, ששמו אינו נזכר עוד בעדויות שבידינו מאותה תקופה בקשר לתכניתו של ביאליק. ביאליק גם לא מימש את ‘איומו’ לייסד ‘ועד יובל’ בווארשה, איום שיתכן ששימש לו באיגרתו אל ש. בן־ציון אך ורק כדי לזרז את אנשי אודיסה.

ביאליק שב לאודיסה בתחילת 1905, ורק לקראת אמצע השנה הוא הצליח להפעיל את אנשי אודיסה ולהרכיב את הגוף שהוגדר כ’ועד היובל' ולהפיץ בשמו את ה’צירקוליארים' שנזכרו באיגרותיו אל שלום עליכם ואל ש' בן־ציון.

יש להניח, שה’צירקוליאר' או ה’קול קורא' נוסח בידי ביאליק עצמו, על־כל־פנים בוודאי בהשתתפותו הפעילה. הוא נשלח לאישים שניתן היה לצפות כי ישתתפו במימון המפעל, וכן לסופרים ולמערכות של עיתונים יהודיים, ונדפס ביוני 1905,28 עיקרו של ה’קול קורא' הוא הערכה קצרה ותמציתית של אברמוביץ ושל מפעלו הספרותי ויש בו הכרזה על תכניתו של הוועד ‘להוציא ליום היובל מהדורא חדשה שלמה ויפה של כל ספורי ר’ מנדלי בשפה העברית ובשפה המדוברת‘. הפנייה מסתיימת בהבעת בטחון, שמקבליו של ה’קול קורא’ יסייעו להמציא ל“ועד היובל” את האמצעים הדרושים לצרכי הוצאת חג היובל לפעולה על־פי התכנית הערוכה'. דברים אלה אינם משאירים מקום לפקפק בכך שמטרתה העיקרית של התכנית היתה להוציא לאור את כתבי בעל היובל.

אין בידינו רשימה מוסמכת אחת של חברי ועד היובל. בנוסח שנדפס בעיתונים העבריים חתומים רק אחדים ממשתתפיו. לפי השמות המוזכרים במקורות שונים נראה שהיה זה ועד מאולתר, שהורכב על טהרת אנשי אודיסה,29 ברוב המקורות שבידינו הופיע בתור ‘ראש הועד’ עורך־הדין והעסקן האודיסאי הידוע מנשה מרגולית, שנחשב לידידו הקרוב של אברמוביץ. כדי להבטיח גיבוי כספי ועסקי צורף לוועד בתור גזבר הבנקאי האודיסאי שמואל ברבש, מפעילי הקהילה ועסקן ציוני. כמה מחברי הוועד, ששמותיהם הוזכרו בהזדמנויות שונות, עזבו את אודיסה כבר בשנת 1905 (מאיר דיזנגוף וש' בן־ציון נסעו לארץ־ישראל ובן־עמי לז’ניבה) ובשנת 1906/7 (אחד־העם למוסקבה וללונדון). רק שמותיהם של ביאליק ורבניצקי ושמו של א"ל לוינסקי מופיעים בקביעות בכל המסמכים שבידינו. ואכן, כך מסתבר, נפל למעשה כל נטל הפעילות של ה’ועד' על שכם שני ידידיו של אברמוביץ, שנעזרו, כפי שמתברר גם מן ההתכתבות שלפנינו, בלווינסקי, שהיה קשור עמם בקשרי עסקים בהוצאת ‘מוריה’.

ודאי הוא, שעוד לפני פרסומו של ה’קול קורא' בעיתונות נודע לו לאברמוביץ על התכנית הנועזת ועל הקמתו של ‘ועד היובל’; יש בידינו עדות עקיפה שלפיה התכונן אברמוביץ לקראת הכנת כתביו ל’מהדורא חדשה'. ניתן להבין זאת מהצעה הכלולה בכתבה מאודיסה שנתפרסמה בעיתון הווארשאי ‘דער וועג’, שנכתבה קרוב לוודאי ביזמתו של רבניצקי, ושבה הוצע לשחרר את אברמוביץ מעבודתו בתלמוד־תורה ‘כדי שיוכל להתמסר לגמרי לעבודה חשובה יותר שכה נחוצה להוצאת כתביו’.30 באותה כתבה הוזכר במפורש הצורך לתרגם את כתביו לעברית, תרגום שרק הוא מסוגל לעשותו, על־כל־פנים, עוד לפני יציאתו של אברמוביץ מאודיסה היה בידי ידידיו הנוסח החדש של ‘דאָס קליינע מענטשלע’ מוכן לדפוס, ואברמוביץ כבר התחיל להכין את התרגום העברי של ‘ספר הקבצנים’.31

מעטות בידינו העדויות הישירות מאותו הזמן על פעילותו של ועד היובל עד יציאתו של אברמוביץ מרוסיה. ביולי 1905 עוד קיווה ביאליק, שתתגלה בקרב הציבור היהודי היענות לפניית הוועד. באיגרת אל בן־אליעזר מיום 9 ביולי 1905 ביקש ממנו להודיע לי"ד ברקוביץ, ‘כי הצעתו בדבר הוצאת מאסף (של “צעירים”) לכבוד יובלו של אותו סבא ר’ מנדלי טובה בעיני, אבל עדין יהא הדבר תלוי עד שתתבררנה תוצאות הצירקוליאר של “ועד היובל”‘.32 באותו הזמן, בערך, פנה באיגרת קצרה גם אל שלום עליכם והטיל עליו לאסוף בקיוב 2000 רובלים ‘לקופתנו, קופת היובל’.33 אולם מן הכתבה שפורסמה ב’דער וועג’ באוקטובר 1905 כבר ברור, שאנשי אודיסה אכזבו. רובה של הכתבה מוקדש לביקורת חריפה, המכוונת נגד בעלי־הבתים ונגד האינטליגנציה היהודית באודיסה, הבקיאה בספרות הרוסית בת־הזמן ואינה יודעת אפילו על קיומו של הסופר היהודי בן עירם. נראה, שגם לשלום עליכם היו נהירות האכזבות שנחל הוועד מאנשי אודיסה, אך ידו קצרה מהושיע. באיגרתו אל רבניצקי מיום 5 בספטמבר 1905 כתב שלום עליכם מפורשות:

היינט קעהרט איהר זיין רעכט בֵייז אויף מיר וואס איך שווייג מכח דעם זֵיידענס יום טוב. ערשטענס בין איך ניט אין יעהופעץ,34איך וֵוייס אליין גיט וואו איך בין. והשנית האב איך מורא לויט אַדעס שטֵעהט אצינד שוואך, זאל מען דעם זיידען אנשטאדט כּבוד ניט אנטהון חלילה גיין בזיון. איך שעם מיך זאגען, נאר איך וואלט אָפגעלייגט אויף א 1/2 יאָהר אדער א יאָהר. נשקשה עלעהיי א תעָנית א נדחה… איך מיין דאס ערענסט.35

ואכן, מאיגרת מאוחרת יותר של ביאליק אנו למדים, שהפנייה אל הציבור היהודי ואל סופריו לא הביאה לוועד היובל הכנסת כלשהן: ‘הועד הוציא בשעתו כרוזים ושלח מכתבים וטרח והזיע – אבל בינתיים באו הפרעות וערבבו את העולם וכל עבודת ההכנה והטרחה הקודמת למעשה כלא היתה. על הכרוזים לא ענה איש, אם מפני שלא נכנסו אל הלב ואם מפני שנשתכחו’.36

בהתקרב המועד שנקבע לחגיגות היובל, בדצמבר 1905, אפילו לא הוחל בהדפסת כתבי אברמוביץ. בעל היובל עצמו עזב את אודיסה השרויה באנדרלמוסיה כללית ובלית ברירה נדחו חגיגות היובל.37

[ד]

יש בהתכתבות שלפנינו פרטים מפורטים על הכנותיו של אברמוביץ עצמו להתקנת כתביו לפרסום במשך השנים 1908־1905, בעודו שוהה מחוץ לאודיסה. אך חליפת־איגרות זאת מגלה רק חלק מהשתלשלות המאמצים שעשו ידידיו של אברמוביץ כדי להוציא לפועל את תכניתם, שהוכרז עליה בשם אותו ועד היובל האודיסאי. ביאליק ורבניצקי חסו על רגשותיו וכבודו של אברמוביץ, ולא העלו באיגרותיהם אליו את כל הקשיים שנתקלו בהם, ולא סיפרו לו על כל הפתרונות שנזקקו להם. וזאת משום שלא רצו לצער את אברמוביץ, שמועד יובלו נדחה בלית ברירה, ולגלות לפניו את הבזיונות, שמפניהם הזהיר אותם שלום עליכם כבר בספטמבר 1905.

עד יולי 1906 לא מצאו ביאליק ורבניצקי כל אפשרות לגשת להדפסת הכרך הראשון של כתבי אברמוביץ ביידיש, שבו אמרו לפתוח את הדפסת סידרת הספרים המתוכננת מטעם ‘ועד היובל’. קופת הוועד היתה ריקה. מבוכתם של ביאליק ושל רבניצקי היתה כה רבה, שלמן ערב פסח תרס"ו הפסיקו לכתוב אל אברמוביץ.38 לא היתה בפיהם תשובה על שאלותיו החוזרות מתי יתחילו בהדפסת כתביו.39 לאותה תקופה שייך מכתבו (ללא ציון תאריך) של ביאליק אל בן־עמי לז’ניבה, ובו מלים ספורות, אך נוקבות, המבטאות את עומק המבוכה שהיה שרוי בה: ‘בקרוב אכתוב גם לזקננו היקר והנחמד. מי יצילני מחטאתי?’40

בסוף יוני או בתחילת יולי 1906 נמצאה סוף סוף האפשרות לגשת לסידורו ולהדפסתו של הכרך הראשון של כתבי אברמוביץ ביידיש בבית־הדפוס של ביאליק ושל שותפו ש' בורישקין, שנפתח באותו קיץ באודיסה.41 אך מה שלא גילו לאברמוביץ ידידיו מאודיסה הוא מניין נטלו את 200 הרובלים שבעזרתם מימנו את תחילת העבודה, את הכסף הזה קיבלו מנתן קפלן, מי שמילא את מקומו של אברמוביץ בתלמוד־תורה בזמן היעדרו. קרוב לוודאי, שהכסף נמסר להם לאחר שהפעילו ביאליק ורבניצקי לחץ על מנשה מרגולית, ידידו של אברמוביץ, שעמד בראש ועד היובל והיה גם האפוטרופסי התלמוד־תורה.42

אלא שהתקוות שתלו במנשה מרגולית נתגלו כתקוות שווא. באיגרת אל שלום עליכם מסוף 1906 התלונן ביאליק גלויות: ‘נו, נו אין סוף לראשות זו ועוד רשים אנחנו’ והוא ממשיך: ‘שואלים את מרגולית והוא: מי מה, מתי. הוא במחילה מכבודו עובר בטל.’43 גם צירופו של שמואל ברבש, איש המעשה, לא הועיל ככל הנראה לתיקון מצבו הכספי של הוועד. בסוף 1908, כשהופיע סוף־סוף הכרך הראשון של כל כתבי אברמוביץ בעברית, כתב רבניצקי לשלום עליכם, שהספר אמנם הופיע על־ידי הוועד אבל הוסיף: ' ד.ה. דורך אונזערע געצעהלטע 4־3 מענשען'.44 רבניצקי סתם ולא פירש את שמותיהם של אלה שעסקו במצווה, אך קרוב לוודאי, שהתכוון לביאליק ולו עצמו, ולא למנשה מרגולית. מאיגרת מאוחרת יותר שכתב נתן קפלן אל אברמוביץ מתברר, שהיה צורך להחתים את אברמוביץ עצמו על טופס הקבלה שלאותם 200 רובלים, כדי שאפשר יהיה לרשום אותם כהוצאה בהנהלת־החשבונות המבוקרת של התלמוד־תורה.45

אותם 200 רובלים שקיבלו ביאליק ורבניצקי מנתן קפלן הספיקו לקניית הנייר בשביל הכרך הראשון ביידיש46 ולסידור ולהדפסה של שבעה גליונות בלבד מן הכרך הזה.47 ושוב נעצרו ביאליק ורבניצקי באמצע עבודתם ללא כל אפשרות כספית להזיז את הדברים מנקודת הקפאון.

באותו הזמן, בסוף אוקטובר 1906, הגיע שלום עליכם לניו־יורק, וכשנודע על כך לביאליק ולרבניצקי הם הזעיקו אותו לעזרתם באיגרות דרמאטיות, המתארות את מצב הדברים שנקלעו לתוכו. התכתבותם עם שלום עליכם מתפרסמת בלשון המקור ובשלימות בנספח לספר זה. ממכתבים אלה מתברר, ששלום עליכם ניסה לארגן הופעה פומבית, שבהכנסותיה ישתמש ועד היובל לשם הוצאת כתביו של אברמוביץ. שלום עליכם פרסם בעניין זה מכתב גלוי בעיתונים ביידיש שהופיעו בניו־יורק.48 בעקבות פנייתו הציע עיתון אחד לפתוח בארצות־הברית בהחתמה מוקדמת של מנויים על כתבי אברמוביץ שיופיעו מטעם ועד היובל.49

אין בידינו ידיעות כלשהן על תוצאות פעולתם של שלום עליכם ושל אחרים בניו־יורק בסוף 1906 ובתחילת 1907. ההתכתבות שבידינו בין שלום עליכם לבין ידידיו באודיסה באותו עניין נפסקת בסוף 1906.50 מאחר שגם י"ד ברקוביץ, חתנו ומתרגמו של שלום עליכם, אינו מזכיר כלל את תוצאות פעולותיו של חותנו למען הוצאת כתבי אברמוביץ, אפשר להניח, שאכן לא נשאו מאמציו פירות של ממש.51 נראה, שגם פנייתו של ביאליק אל שמריהו לוין היתה ללא הועיל, שכן באיגרת ממארס 1907 הוא מתלונן בגלוי לפני אברמוביץ: ‘מאמריקה אין קול ואין כסף…’52

לא עלה בידינו לברר בוודאות מניין הגיע המימון להשלמתו של הכרך הראשון ביידיש.53 בכל אופן, בקיץ של 1907 הופיע סוף־סוף הכרך הראשון של ‘אַלע כתבים פון מענדעלי מוכר ספרים’, הכולל את ספריו ‘דאָס קליינע מענשעלי’ ו’פֿישקע דער קרומער'. הכרך הופיע מטעם ועד היובל באודיסה והיה היחיד שיצא לאור מבין שישה כרכים שהיה בדעת הוועד להוציא.54

עם הופעת הכרך הראשון ביידיש פורסם בעיתון ‘דער פריינד’ מאמר ראשי פרי עטו של שמואל רוזנפלד, מעורכי העיתון, תחת הכותרת ‘דער אָנהייב און דער סוף פֿון אַ גוטער כּונה’. נראה שבעל המאמר, שנכתב בנעימה סארקאסטית, ידע מקרוב על חבלי־הלידה של כרך זה ועל ההכנות הממושכות לחגיגות היובל של אברמוביץ:

דריטהאַלבן יאָר זענען אַוועק, זינט דער דערמאָנטער געדאַנק אי געבוירן געוואָרן; דעם זיידנס יובילעאום־טאָג איז שוין לאַנג פֿאַרביִי און קוים מיט צרות און חבלי־לידה איז איצט אַרויס דער ערשטער באַנד פֿון ‘מענדעלי מוכר ספרימס’ ווערק, דאָס איז אָבער דער אָנהייב פֿון דער אויסנאַבע און דאָס איז אויך דער סוף. וואָרום נאָר די שרִיַיבער האָבן געהאַלטן וואָרט. די גבירים האָבן זייער וואָרט פֿאַרגעסן.55

המאמר כולו אינו אלא תוכחה חריפה המכוונת נגד החברה היהודית ועשיריה, שגילו בפרשה זאת את אדישותם הגמורה כלפי הספרות היהודית וסופרה רב־הזכויות.

במחצית הראשונה של שנת 1907 עדיין לא היה ברור כלל וכלל אם אכן יצליח ועד היובל לגשת להדפסת הכרך העברי הראשון של כל כתבי אברמוביץ,56 וזאת, אף־על־פי שכבר בסוף 1906 נשלחו אל אברמוביץ מבית־הדפוס של ביאליק ושותפו עמודים־לדוגמה לחוות דעתו.57 בינתיים, בתחילת 1907, החלו ביאליק ושותפו להדפיס את ‘השלח’ המחודש, ונתברר להם, שלא יהיה ביכולתם לעסוק גם בהדפסת ספריו של אברמוביץ. במאי 1907 הודיע רבניצקי לאברמוביץ שבדעתו לצאת לקראקא כדי להדפיס שם את ‘ספר האגדה’, שערך במשותף עם ביאליק, ובאותה האיגרת הוא רומז לאברמוביץ על ‘תקוה חדשה’ להוצאת כתביו העבריים.58 ביאליק סיפר על נסיעתו זאת של רבניצקי ועל מטרותיה באיגרת אל בן־עמי מיום 12 במאי 1907, והוסיף: ‘מכתבי הסבא ר’ מנדלי שיחיה לא עלתה בידינו להוציא אלא כרך זרגוני אחד. אפשר שאחרי השתדלות והתאמצות גדולה ומרובה עוד תעלה בידינו להוציא אף כרך עברי אחד, הלואי.59

ברור, שעם יציאתו של רבניצקי לקראקא לא היה כל בטחון אם יוכל לעסוק שם גם בהדפסת ‘הכרך העברי’ של אברמוביץ. כעבור חודש ומעלה, ביום 18 ביוני 1907, כתב ביאליק מאודיסה לרבניצקי בקראקא ובישר לו על תוצאות אותה ‘התאמצות גדולה’ שהביאה ליצירתה של קרן בסך 100 רובלים להתחלת ההדפסה של הכרך העברי הראשון מכתבי אברמוביץ. והרי דברי ביאליק כלשונם:

ואשר לכרך העברי של [אברמוביץ]60: התבשר! מוורשה ישלח לך לוינסקי 100 רו“כ להתחלת ההדפסה של אותו כרך (הלקחת עמך את הכ"י של אברמוביץ?), הענין כך: בעצתי יֵצֵא “קול קורא'” לכל הסופרים העברים ולכל תופש עט בישראל, שישתתפו הם בעצמם בהוצאת אותו הכרך העברי (ספר הקבצנים ועמק הבכא) בתור מתנה מאת ה”נכדים" לזקנם. ובפירוש התנו, ש“הקהל העברי” סתם, זה המטומטם וערל הלב, פסול לנתינה, אלא דוקא הסופרים… “אידיאה” זו הביאה את הכל להתפעלות. מחר יודפס קול הקורא ואשלחנו אליך. לפי שעה נאסף כאן מבין הסופרים כמאה רו"כ (לוינסקי 25 רו“כ, קלוזנר ורבינוביץ’ במזומנים כ”א 10 רו“כ, אני 10 רו”כ, יעקב רבינוביץ 5 רו"כ, קבק 5 ועוד). עשינו רשימה של רוב הסופרים העבריים – גם אם מחציתם יתנו – יֵאָסֵף כל הסכום הדרוש. הרי זה כבוד גדול ופיוס להזקן ומכת לחי להקהל העברי. מה דעתך על זאת, רבניצקי?61

הדברים מדברים בעד עצמם, וכל המוסיף – גורע. ה’קול קורא' שעליו דובר באיגרת של ביאליק אל רבניצקי לא פורסם מעולם.62

חליפת האיגרות שלפנינו מגלה טפח ומכסה טפחיים, כאמור, חסו ביאליק ורבניצקי על כבודו של אברמוביץ ולא רצו לצערו ולבזותו בסיפורים מפורטים על מאמציהם הבלתי־מוצלחים להשיג מימון להוצאת כתביו. על כשלונותיהם הם כותבים במלים כלליות ביותר, אם־כי לעתים בחריפות יתירה.63 מתוך איגרותיו של ביאליק אל רבניצקי, אל שלום עליכם ואל מקורבים אחרים ניתן לעמוד על יחסו הנפשי העמוק של ביאליק אל ה’סבא' של ספרותנו החדשה.

אולם מסתבר, שאברמוביץ ידע גם ידע מה שביקשו ידידיו להסתיר מפניו, כשם שידע על פנייתם של ביאליק ורבניצקי אל שלום עליכם בארצות הברית,64 אלא שגם הוא שמר על הכללים שקבעו ידידיו ולא גילה להם את ידיעתו, כדי לא להביאם במבוכה. שלושת הידידים חשו, שיש דברים שהשתיקה יפה להם, האם ידע אברמוביץ גם על הגבית המבוהלת שנערכה בקרב הסופרים במטרה לעוררם לתמוך בהדפסת הכרך הראשון בעברית, היא המגבית שעליה כתב ביאליק באיגרתו אל רבניצקי? תשובה על כך אין בידינו.

בעזרת מאה הרובלים שהכניסה המגבית התחיל רבניצקי בקראקא בסידורו של הכרך העברי הראשון. אלא שהעבודה התנהלה בעצלתיים ועד שובו של אברמוביץ לאודיסה, בפברואר 1908, סודרו בסך־הכול ארבעה גליונות דפוס מ’ספר הקבצנים', שנועד לפתוח את הכרך הראשון של ‘כל כתבי מנדלי מוכר ספרים’ בעברית.65

יש להניח שכאשר ביקר ביאליק בז’ניבה בספטמבר 1907, ונפגש פנים אל פנים עם אברמוביץ, הוא סיפר לו על תלאותיו בהשגת המימון להוצאת ספריו. קרוב לוודאי, שגם אז לא גילה לו הכול, שכן לא היה בידו לבשר לאברמוביץ שבא קץ לתלאות. באיגרת ששלח ביאליק לאברמוביץ לאודיסה כתב על השתדלותו להשיג באמצעותו של אחד־העם, את תמיכתו של ועד חובבי שפת עבר במוסקבה במפעלם.66 גם מאמצים אלה, ככל שניתן היה לברר, לא נשאו פרי.

דרך הייסורים שהביאה בכל זאת להשלמת הדפסתו של הכרך העברי הראשון אינה נהירה לנו. הכרך הופיע בשנת תרס“ט – ליתר דיוק, בסוף 1908– לקראת יום־הולדתו של אברמוביץ.67 אך פרשה זו, וכמה פרשת הדפסתם של שני הכרכים האחרים של כתבי אברמוביץ בעברית, שהופיעו בשנים תרע”א ותרע"ב מטעם אותו ‘ועד היובל’, חורגת כבר מגבולות הזמן שבו עוסקות האיגרות שלפנינו. לפי שעה, עד שיתברר, ולו באופן חלקי, המשך הפרשה עד תומה, עלינו להסתפק בדברים הסתומים שכתב ביאליק בראש הכרך השלישי של ‘כל כתבי מנדלי’. ביאליק מצא אז לנכון להסתפק ברמז בלבד בכתבו: ‘איך שהוא לפנינו מונחים עתה בכל כבודם שלשת הכרכים…’68 ‘איך שהוא’ זה טומן עוד בחובו נעלמים רבים, שעל טיבם נוכל לקבל לעת־עתה רק מושג־מה מתוך חליפת האיגרות המתפרסמת כאן.

בשנת 1927 היה ביאליק מעורב בהוצאת התרגומים של ספרי שלום אַש מיידיש לעברית בהוצאת ‘דביר’ בתל־אביב. נראה, ששלום אַש העלה לפני ביאליק השאלה בדבר יחסו ל’בני השפחה‘, כלומר סופרי יידיש. באיגרת אל שלום אַש כתב ביאליק בלשון מבודחת, ‘כלום אינך יודע, כי גם אני מבני בניו של אברהם אבינו אנכי והשפחה תופסת מקום מרווח בביתי.’69 יתר על כן, הוא מצא לנכון להזכיר את חלקו בהוצאת כתביו העבריים של אברמוביץ. וכך כתב שם: ‘בבואי לפני עשרים ושבע שנים לאודיסה שמתי לי למטרה לזרז את כב’ מנדלי ז"ל להריק את מבחר יצורי כפיו מיהודית לעברית עד תומם. ובמידה גדולה עלה הדבר בידי. אם מנדלי לא הלך לעולמו עד אם ראה בעיניו את יצורי רוחו הנבחרים בלבושם העברי – אני הייתי אחד מן המסייעים בדבר.’ מתוך חליפת האיגרות שלפנינו מתברר, שבדבריו אל שלום אַש לא נקט ביאליק לשון גוזמה. ברור למעלה מכל ספק, שאילמלא עידודם ועזרתם של ביאליק ורבניצקי לא היה אברמוביץ טורח להכין לדפוס את כתביו העבריים ואנו לא היינו זוכים שיגיעו לידינו אותם שלושה כרכים מודפסים.


קיצורים של שמות ספרים

אגרות ביאליק = אגרות חיים נחמן ביאליק, א־ה, מכונסות ומסודרות, בצרוף הערות, על־ידי פ' לחובר, תל־אביב תרצ“ח־תרצ”ט.

אונגרפלד = מ' אונגרפלד, ביאליק וסופרי דורו, תל־אביב 1974.

אַלע כתבים = אַלע כתבים פון מענדעלי מוכר ספרים, ערשטעס בוך, יובילייאויסנאבע, אודיסה תרס"ז; I; דאס קליינע מענשעלי; II פישקע דער קרומער.

הראשונים כבני אדם = י“ד ברקוביץ, הראשונים כבני אדם – ספורי זכרונות על שלום עליכם ובני־דורו, כתבי י”ד ברקוביץ, ב, תל־אביב תשי"ט.

יובילעאום־אויסגאָבע = אַלע ווערק פון מענדעלע מוכר ספרים (ש"י אָבראַמאָוויץ), XVII־I, קראקא־וארשה־ניו־יורק־וילנה תרע”א [־ תרע"ג].

כל כתבי = כל כתבי מנדלי מוכר־ספרים (ש"י אברמוביץ), א־ג, הוצאת ‘ועד היובל’, קראקא־אודיסה תרס“ט־תרע”ב

לחובר = פ' לחובר, ביאליק – חייו ויצירותיו, א־ג, תל־אביב תש"ד.

לכסיקון של קרסל = ג' קרסל, לכסיקון הספרות העברית בדורות האחרונים, א־ב, מרחביה [תשכ“ה־תשכ”ז].

לעקסיקאָן של רייזען = ז' רייזען, לעקסיקאָן פון דער יידישער ליטעראַטור, פרעסע און פילאָלאָגיע, א־ד, וילנה 1929.

מענדעלע־בוך = נ' מייזיל (עורך), דאָס מענדעלע־בוך, [ניו־יורק 1959].

נוסינאָוו = י' נוסינאָוו, ‘פון בוך צו בוך – צו דער געשיכטע פון די מענדעלע־וואַריאַנטן’, צייטשריפט, מינסק, III־II (1928), עמ' 482־425.

קירזשניץ = א' קירזשניץ, די יידישע פרעסע אין דער געוועזעוער רוסישער אימפעריע (1916־1823), מוסקבה־חארקוב־מינסק 1930.

שיינטוך = י' שיינטוך, ‘סיפוריו הקצרים של מנדלי מוכר ספרים על נוסחאותיהם – בירור ביבליוגראפי וטקסטולוגי’, הספרות, א (תשכ“ח־תשכ”ט), עמ' 409־391.

שלום־עליכם־בוך = י“ד בערקאָוויטש (עורך), דאָס שלום־עליכם־בוך, ניו־יורק תרפ”ו.


ראשי־תיבות וקיצורים

אוו"ז – אָנוויַיזונג (העברת כספים)

א. ז. וו. – און [א] זוי וויֵיטער

אח"כ – אחר־כך

א"י – ארץ־ישראל

אי“ה, איה”ש – אם ירצה השם

אנ"ש – אנשי שלומנו

א"ע – את עצמו, עצמם

אעפי"כ – אף־על־פי־כן.

ב"ב – בני ביתי, ביתך, ביתו

בביה"ד – בבית־הדפוס

ב"ה –ברוך השם

בזה"ל – בזה הלשון

בחוהמ"פ – בחול המועד פסח

בכ"ז – בכל זאת

בל"ס – בלא ספק

בל"ע –בלשון עברית

בל"ר – בלשון רבים

במוש"ק – במוצאי שבת קודש

ב"ק – בבא קמא

כת"י – כתב־יד

ג"כ – גם כן

ד.ה. – דאָס הייסט

דו"ש – דורש שלומך

ד"מ – דרך משל

ה' – האדון

הוצ' – הוצאת

וגו"מ – וגומר

ודו"ק – ודרוש וחקור קרוב

וכ"ו, וכו' – וכוליה

ולפ"ז – ולפי זה

ח"ז – חודש זה

חו"ל – חוץ־לארץ

ט"ג – טלגרמה

טו"מ – תענה ומענה, טענות ומענות

ט"ס – טעות סופר(ים)

יו"ט – יום טוב

יו"ר – יושב־ראש

כ"א – כל אחד

כב"ב – כל בני ביתי

כה"ע – כתב־העת

כלו' – כלומר

לכב"ב – לכל בני ביתך

לכה"פ – לכל הפחות

למ"ה – למען השם

למז"ט – למזל טוב

לע"ע – לעת עתה

לפ"ד – לפי דעתי

מה"ע – מכתב העת

מו"ל – מוצאי לאור

מו"מ – משא־ומתן

מו"ס – מוכר(י) ספרים

מס' – מספר

מ"ע – מכתב־עת

מעל"ד – מעבר לדף

משא"כ – מה שאין כן

מת"י – מתחת ידי (ידך)

נ. (איגרת 15) – קרוב לוודאי שהכוונה לניו־יורק

נ. ב. – nota bene (נוסף בזה)

נ"י – נרו יאיר

נ"נ – נאכנאמע (על־שם, דהיינו, בגוביינא)

ס' – ספר

ס"ה – סך –הכול

מה בכך)

ע"ד – על דבר

ע"ז – על זה

ע"י – על־ידי

עי"ז – על־ידי זה

עכ"פ – על־כל־פנים

ע"נ – עגמת נפש

ע"ס – על סך

עפ"י – על־פי

עצהי"ט – על צד היותר טוב

עקז., עקזעמפ' – עקזעמפלאר(ים)

ע"ש – על שם, ערב שבת

(עותק, עותקים)

פא"פ – פנים אל פנים

פ"ב – פטרבורג

פר., פֿר, ־ פראנקים, פראנקים שוויצריים

פ"ש – פרישת שלום

Post Scriptum – P.S.

צ"ל – צריך להיות

ר.– רובלים

רו"כ – רובל(ים) כסף

ר"ל – רוצה לומר, רחמנא ליצלן

ר"ש – רבי שמעון (דובנוב)

שה“י פה”י – שבת היום, פסח היום (דבר של ס"ה

שיחי' – שיחיה

ש"ע – שלום עליכם

ש"ס – שכר סופרים

ש"ץ – שליח ציבור

ת"א – תמונת אות

תה"ש – תואר השם

ת"ח – תשואת(תשואות) חן

ת"ל – תודה לאל

ת"ת – תלמוד־תורה


 

האיגרות    🔗

1. ש“י אברמוביץ מקרפול אל ח”נ ביאליק באודיסה70    🔗

26 בנובמבר / 9 בדצמבר 190571

Crépol (Drome) Mr Abramovitch

שלום לך יקירי וחביבי!

אחרי רוב עמל וטלטולי הדרך באתי הֵנה, והנני דר עם אשתי אצל בתי, ושאר בני ביתי, הנשארים בקנסטנטניפול<!>, יבואו בקרוב לגור בגיניפה.72 בעיר זו שהיתי שני ימים וראיתי את פני ידידנו בן־עמי,73 ושני הימים האלה היו לנו ימים טובים של “גלות”. גם אני לא אגיד תבין מדעתך, כי השעות הרעות שהתרגשו לבוא עלינו במקומנו והדרך הרחוקה המעיטו את כֹחי, את חלבי ודמי ועצבו את רוחי עד מאֹד.74 לבי לבי על בני עמנו העלובים, צעוק יצעק אל ה': אוי, מה היה לנו! יגון בלבבי יומם ולילה ואין שלום בעצָמַי. חוסה נא יקירי וחושה להודיעני משלומך ושלום אנשי שלומנו ומכל מה שנעשה אצלכם. הודיעני ג“כ אם יש תקוה להוצאת ספָרַי, למען אדע מה לעשות.75 היטיבה נא עמי ברצונך והשתדל בשבילי לפני ידידנו השותק רַבניצקי כי ישלח לי את שכרי בעד ספורי “השערה”, הלא הוא עָרב לי, ועתה למה הוא שותק ויניח לקפח את שכרי בשעת דחקי.76 דַבר נא אליו דַבֵּר ודַבֵּר עד שיתעורר לצאת ידי חובתו. הכהו ונשקהו בשמי, נשיקות נאמנות בלא נקודות.77 למכתבך אצפה בכליון עינים. אשתי וב”ב דורשים לשלומך.

אֹהבך ומוקירך בכל לבי ובכל נפשי

ש"י אבראמאוויץ


2. ח“נ ביאליק מאודיסה אל ש”י אברמוביץ בקרפול78    🔗

3 בינואר / 16 ביאנואר 1906

אודיסה, 3/1906


זקני מחמדי.

בגלל הערבוביא השולטת בפוסתא אחרי שַׁבַּתָּהּ הארוכה הגיעני מכתבך הקטן לאחר זמנו וממילא נתאחרה גם תשובתי.79 מיום צאתך מעמנו לא נפלה כל חדשה בעירנו. הגינרל גוברנטור בֵרך עוד הפעם את אודיסא ב“מצב מלחמה” ושלום על ישראל ועל הגויים מבחוץ, אבל אין תוכם כברם, ומי יודע איך יפֹל דבר ביום הנורא, יום התשיעי לינואר, שאנו מצפים לו ביראה ופחד.80

משהותרה הוצאת עתונים לכל מִלְלַי וגִלְלַי81 ולכל מֻפִּים וחֻפִּים82 – התחילו העתונים83 הזרגונים נוצצים כעשב השדה: אלף עתונים למטה. ה“בונד” לבדו, כמדומה, מוציא עתה84 תריסר עתונים: את ה“וועקער” ואת ה“לעקער” ואת ה“שמעקער” ועוד ועוד ועוד. מים שאין להם סוף85.

וגם “אנחנו” האודסאים אין אנו מן הנחשלים בענין זה. בעוד יום או יומים והרשיון להוצאת עתון זרגוני בשם “די האפנונג” יהא מונח בקופסא שלנו86 ־ ומי אדון לנו! אמת, ממון עדין אין לנו, אבל אין זה העיקר. העיקר הוא הרצון הטוב, ורצון יש לנו ברוך השם די והותר.

ו“שלום עליכם” יושב עתה בלמברג ומכין את עצמו לדרך רחוקה – לאמריקה. גם את ביתו החרִיבו ביום ההפכה בקיוב והוא מבקש עתה מנוח אשר ייטב לו במדינת הים. אגב – מזל טוב! ערנסטינא, בתו של שלום עליכם, נישאת להסופר הצעיר ברקוביץ, זה שסיפוריו נדפסו בהשלֹח, ואתה היית נהנה מהם. זווג יפה.87

עם רבניצקי דברתי וגם הכיתיו, כדבריך, הכות לא אחמול – וללא הועיל. הוא עומד בשתיקתו. עוד היום עתיד אני להכותו מאה וחמשים מכות, אולי ירא ה' בעניו ויפתח את פיו הקדוש ושלח בידי דברים אליך. ואולי יטה [עוד] בעצמו את ידו על88 העט ושנס את מתניו וכתב אליך מכתב. נחיה ונראה. לפי שעה איני יודע מה אשיבך על שאלתך. הזכרתיו את ה“וועג” ואת ה“שערה” ואת שכרך – וַיְנַער ויאמר: “הן, הן, כך, כך” וישב וישתֹק עד היום הזה.89 אגב אודיעך, כי ה“וועג” שב ל“הופיע” בווארשא,90 ואח לצרה נולד לו – ה“תלגרף”,91 וכנראה, במהרה בימינו בקרוב יולדו לו עוד אחים לצרה. בקצור – “ליהודים”!

ובדבר “הוצאת כל כתביך” – סלקא דעתך שאין להם תקוה? אמת, נטרפה עלינו השעה והעבודה בענין זה נדחתה לפי שעה – אבל רק לפי שעה. יעברו ימי האבל והזעם וחדלה המהומה והערבוביא ושבנו לעבודה זו באינרגיה כפולה ומכופלת.92

ושלום לך זקני הטוב והנחמד. למתי אתה אומר לשוב אלינו? לסדר של פסח? ומה מקומך החדש בעיניך? ומה בן עמי [וביתו] עתה? ושלום לרעיתך ולכל ביתך

באהבה רבה

ח. נ. ביאליק

האדרס Х. Н. Бялику, М. Аp. 9/12


3. י“ח רבניצקי וח”נ ביאליק מאודיסה אל ש"י אברמוביץ בקרפול93    🔗

3 בינואר / 16 ביאנואר 190694

שלום רב לזקננו החביב ר' מנדלי שיחי'.

הידים ידי עשו של משוררנו מר ביאליק נחתו עלי באכזריות חמה.95 ראיתי את חובתי לכתוב לך לא “תשובה” (הן לא זכיתי ל96 כל מכתב שיהא מוטל עלי להשיב), אבל לכתוב סתם.97 מעצמך תדע ותבין חביבנו עד כמה יש לנו געגועים אליך, מתי נזכה לראותך, מתי?

ובדבר ה“וועג” הלא אני קבלתי עלי את האחריות ולא אשקוט עד אשר שכרך יהא מונח בקופסא שלך. אל תירא, הכל יבוא על מקומו בשלום.98

נצטערתי אני ועמי יחד גם ביאליק על שלא עלתה לנו לברכך בשנה זו ליום הולדתך.99 קבל נא עתה את ברכתנו באחור זמן מעט. ונקוה כי לשנה הבאה ליום חג היובל שלך נהיה כלנו יחד ונבוא לביתך אנו כל בני החבורה בתפים ובמחולות והשמחה תהיה גדולה במעוננו, וברחובנו. ושלום לכל ב"ב.

שלך באהבה רבה

י"ח רבניצקי

אחרי מעשה רב זה של כתיבת המכתב ואחרי המכות הנאמנות שהכיתיו – רבניצקי מונח כעת כאבן שאין לה הופכין והוא מעוך וכתות ורצוץ וכל עצמותיו מרוסקות. מהראוי שתשיג שם בחו"ל איזה סם לרפואה ותשלחהו אליו להחיותו ולהשיב נפשו.

ח.נ. ב.


4. ש“י אברמוביץ מז’יניבה אל י”ח רבניצקי וח"נ ביאליק באודיסה100    🔗

אחרי 3 ביאנואר / 16 ביאנואר, אך לפני 26 ביאנואר / 8 בפברואר 1906101

Suisse. Genève. Rue Ami Lullin No. 10

“ישאו הרים, הררי אלף,” שלום לאהובַי היקרים רבניצקי וביאליק יחיו!

אל נא ידידַי תחייבוני, שהחמצתי תשובתי על מכתבכם היקר, הן גולה אנֹכי ממקום למקום זה כשלשה ירחים,102 והגלות מכהה רוח האדם ומַשתיקתו.

מקרב לבי הנני מודה לכם אהובַי על העונג, שגרמתם לי במכתבכם הנעים. אדם שנתרחק מחבריו דבריהם שבכתב חביבים עליו כדברים שבעל פה.

אוי כמה גדולים הגעגועים שיש לי עליכם, מאהבי היקרים!

עד עתה לא “משכתי בשבט סופרים” מפני הטלטול ופזור הנפש ובעוד ימים אחדים לכשאפנה מעט, אקוה כי יערה עלי רוח ממרום ותאחז בעט ידי ואכתוב דבַר־מה.

ביאליק יקירי! איה “השערה” שלי?

רבניצקי יקירי! איה שכר “השערה” שלי?

הריני משביע אותך, רבניצקי שלי, בשמות כל הקדושים, שתחיש ותמהר לשלוח לי את שכרי בשעת דחקי זו, כי אליו, לשכרי זה, אני נושא את נפשי. ה“וועג” חטא לי חטאה גדולה ואין לו שום התנצלו וכפרה. אם רוצה הוא “בפרי עטי” ימהר ויעשה תשובה, לא שיהרהר בתשובה אלא יעשה… עשה רבניצקי כבקשתי ואל תאחר!…103

הודיעוני מה נעשה ומה נשמע בעולם ספרותנו.

לידידנו הרב טשערנוביץ104 ולכל אנשי שלומנו תאמרו שלום בשמי.

אשתי וכל בני ביתי דורשים שלומכם בכל לב. לידידתנו הכבודה מרת סליפיאן הנני משיב שלום וברכה ותודה רַבּה על מכתבה.105 א<ל> נא תשכח אותי גם להבא.

מצפה אני לתשובתכם ואקוה, כי תזדרזו למלאות בקשתי.

אֹהבכם הנאמן בכל לב ונפש

ש"י אבראמאוויץ

רבניצקי מחמדי היטיבה נא עמי ובקש את בעל “הוועג” כי ישלח לי את “הוועג” ישר מווארשויא לגינובה על האדרעס שלי:

Suisse, Genève, Rue Ami Lullin No. M־r S. Abramovitch

ביום קבלת מכתבי זה תאבו נא להודיע את האדרעס שלי להממלא מקומי לשעה, בבית־תלמוד־תורה הר“ר קאפלאן או להר”ר קורשון שם.106


5. י“ח רבניצקי מאודיסה אל ש”י אברמוביץ בז’ניבה107    🔗

26 ביאנואר / 8 בפברואר 1906


אדעסא י“ג שבט תרס”ו

סבא יקירי וחביבי!

מכתבך האחרון, שכתבת לי ולביאליק,108 היה לנו למשיב נפש. אין לי להגיד לך עד כמה מתגעגעים אנו עליך, ר' מנדלי חביבנו. מה שלומך ומה שלום עטך? אקוה שכבר באת אל המנוחה ושַבת אל עבודתך הספרותית. מאד אכיר לך תודה אם תודיעני במה אתה עוסק לעת כזאת, אם בהמשך ה“ווינשפינגעריל” או בתרגום “ספר הקבצנים” וכדומה? ומה בדעת עורך ה“פריינד”, האם נכון הוא להדפיס את ה“ווינשפֿינגעריל” שוב בגליונות היומיים, אחרי ש“דאס לעבען” החדשי שלו שבק חיים לכל חי?109

ואצלנו אין עוד נחת. השמים מכוסים בעבים ואיננו בטוחים מחזיזי רעם בכל יום ויום. במצב מדוכא כזה אין מקום, כמובן, להתרוממות הרוח וכנפי כל התקוות קצוצות. עד מתי? עד אנה?

אמנם תקוה אחת, כנראה, תהיה לנו בעירנו, הלא הוא מה“ע “די האפנונג” שיתקבל הרשיון להוצאתו בקרוב על שֵם ידידנו “רבי קרוב”, אבל דבר קטן עוד חסר: ממון. אם המקום ימלא חסרון זה אז יֵצא הדבר לפעולה ואז יפנו תיכף לארי שבחבורה, לר' מנדלי, שיעניק ל”תקוה" זו ממבחר פרי עטו – והוא בל"ס לא יפרש מן הצבור שלנו.110

ושכרך בעד “השערה” שבאה בה“וועג” לא יקופח אף כחוט השערה. אנכי אערבנו. חכה נא מעט והכל על מקומו יבוא בשלום. אמת, שכל הענין היה בסכנה לולא היה מגיע לה“וועג” מבית מסחר הספרים שלי סכום כסף, שאעכב בשבילך.111

שלום לרעיתך ולכל ב"ב.

ושלום לבן־עמי שכנך ולכל ב“ב, תמה אני, שמיום עזבו את עירנו לא כתב לי אף ת”א אחת. האמנם יש בלבו איזו טינא עלי ואני איני יודע כלל במה “שחטתי את קפוטתו”?112

רצוף בזה מכתבו של “שלום עליכם” וקטע של עתון אמריקני.113

שלך באהבה רבה

י"ח רבניצקי

עיין מעל"ך114


6. ח“נ ביאליק מאודיסה אל ש”י אברמוביץ בז’ניבה115    🔗

26 ביאנואר / 8 בפברואר 1906116


שלום לסבא יקירא!

אתמול שלחתי אליך עפ“י אדרס בן עמי את מחברתי הקטנה “משירי הזעם”.117 ההגיעה לידך? את אדריסתך החדשה אמסור לבית ת”ת, כדבריך.118 בקרוב אכתֹב אליך באֹרך.

בעוד יום או יומים –וחוברת “השלח” האחרונה תשלח לחותמים ושלחתי גם אליך חוברת אחת וראית את “שערתך” ושש לבך.119 ואולם בנוגע לשכר “השערה” – אני רואה באצטגנינות שלי שתבוא קרחה לא קטנה בו, “אחיאסף” כידוע לך איננו מן הבטוחים ביותר, אלא שארעיש עליהם את העולם, אולי אֵענה.120

ושלום לך לביתך ולבית בן עמי.

המצפה לראותך

ח. נ. ביאליק


7. ש“י אברמוביץ מז’ניבה אל י”ח רבניצקי וח"נ ביאליק באודיסה121    🔗

24 בפברואר / 9 במארס 1906

Genève 9/3 1906

שלום לכם ידידַי ואהובַי היקרים הד“ר רבניצקי והר”ר ביאליק יחיו!

אם אחרתי בתשובתי על מכתבכם עד כה לא בי האשם אלא בך, ביאליק יקירי, אתה הבטחתני במכתבך לשלוח לי את החוברת “השלח” “בעוד יום או יומים”122 ודחיתי את תשובתי עד קבלת החוברת והיא לא הגיעה לי עד עתה! אמרתי אם יומו של הקב"ה אלף שנים הנה “יומו” של ביאליק לכל היותר שבוע אחד או שני שבועות. ובראותי כי עבר חודש ויומך נמשך עדיין, ומי יודע עד כמה “אזרתי כגבר חלצי” וקמתי וכתבתי לכם מכתבי זה.

זה כחודש ימים שאני עוסק בהעתקת “פֿישקי החיגר” בשקידה רבה, ובעזרת השם גמרתי פרק י“ז, ונשארו לי ממנו עוד ח' פרקים, ועתה יש תקוה “לספר הקבצנים” שיהא נגמר בקרוב. כמה פעמים בקשתי ובקשתי אתכם לכתוב לה”ר פרישמאן ולבקשהו שיחזור לי את הפרק ט' מספר הקבצנים או שידפיס אותו ב“הזמן” ואתם מחרישים! כלום לא ידעתם בכמה עמל ויגיעה עלתה לי העתקתו של פרק זה, שאין לי ממנו קאפיע נכונה? עשו נא עמדי חסד, מאהבי, ובקשו בשמי את ד. פֿרישמאן, שלא ישלם לי רעה תחת טובה ולא123 יכבוש אצלו הפרק הזה.124

מה125 שְלוֹם “הקליין־מענשעלי”, שהנחתיו אצלכם? האם נתתם דעתכם עליו להכירהו?126 לבעל “הפריינד” אכתוב בקרוב בדבר “הווינשפֿינגעריל”.127 איה “די הָאפֿטונג”? הודיעוני בפרוטרוט אם128 נתקבל הרשיון להוציאו לאור ומי הם המו“ל, ומה ידידנו “רבי קרוב” עושה?129 וידידנו גוטמאן [הירושלמי]130 מה הוא כותב?131־ ואני?… אני בה”ש שלם בגופי, אבל רשמי הפרעות עדיין מתקיימים בי, עדיין עורקי לא שכבו כהוגן והוּכַחְתִּי בפיזור־נפש.

ידידנו הר“ר קלויזנער בא לכאן לפני שני שבועות והזמין אותי לבוא למקומו, לעיר לוזאן ולחוג שם עם מכבדַי דורשי שלומי, אבל למורת רוחי לא יכולתי למלאות בקשתי וגם בני ביתי לא הניחו אותי לנסוע.132 ובשבוע זה זִמנו אותי ליום־טוב או “לערב־טוב”, שבני העיר עושים פה לכבודי, ומפני חולשת גופי לא נעתרתי להם. ופתאם בא אלי ה”ר בריינין וספר לי, כי בברלין חגגו את חג היובל שלי,133 והוא דִבּר שם הרבה על אודותי, ובקש אותי, כי לא אהיה סרבן באותה שעה ואבוא אל החג, שעושים לי פֹה, ונעתרתי לו על כרחי. והנה למחר במוש"ק, בליל פורים, אני קרוא לבוא. מניו־יארק הגיעוני מכתבי ברכה מיחידים והאגודות ואני איני משיב להם, כי חרה אפי ביהודי אמעריקי על הגזלה שגזלו אותי והדפיסו את ספרי.134 עת מצוא לכם, ידידַי, ושעת הכושר השעה הזאת לכם לתבוע עלבוני135 מיהודי אמעריקי במכתבי־העתים ולהוכיחם ולהכותם בשבט פיכם על המעשה הרע שעשו לי. מה אתם אומרים?136

“לשלום־עליכם” לא כתבתי עדיין מפני שאיני יודע היכן הוא עתה. שמא כבר יצא מלעמבערג, הלא לאמעריקי הוא נוסע. בבקשה מכם יקירָי, כשתכתבו לו ברכוהו נא בשמי ובררו לו מפני מה לא השיבותי על מכתבו, וכשיודיעני האדרעס שלו אכתוב לו בנפש חפצה.137

לבן עמי מסרתי פ“ש והבטיחני כי יכתוב בעצמו לכם. – ביאליק יקירי, קח נא את ברכתי על שיריך היקרים וביחוד על השיר “ידעתי בליל ערפל וכ”ו” שהוא כלו טוב, נשגב ונעים, רוחך בו אש אוכלה, ונשמתך כנחל גפרית בוערה בכל מלה.–138

רבניצקי מחמדי! את הכסף בעד “השערה” תשלח לי בפֿראנקים לבית לִיאָנסקי קרעדיט פֹה והטשעק יהא נכתב על שם אשתי Pessia Abramovitch ראה, אבקשך לקיים בקשתי.139

ביאליק מחמדי! הרים רעשו בימים האלה ומוסדי הררי אלף רגזו מגערתך, שגערת בבעלי אחיאסף ומרעש“140 שתרעיש עליהם את העולם”…141

האם אמת הדבר, שידידנו טשערנאוויץ נשתתק, רחמנא ליצלן, ונאלם דומיה?142 ומה ידידנו היקר הר“ר מ.מרגליות?143 אני מתגעגע עליו מאֹד מאֹד. ברכוהו נא בשמי והודיעוני מה שלומו ומה שלום כל ב”ב, היקרים לי. אינני כותב אליו, מפני שהכתיבה קשה לי מאד.

אמרו שלום בשמי למ' סלעפיאן. בקרוב תקבל תשובתי על מכתבה.144 אשתי וכב"ב מברכים אתכם בשלום ובכל טוב סלה.

אוהבכם בכל לב

ש"י אבראמאוויץ

נא אל תאחרו תשובתכם על מכתבי זה. –

כשגמרתי את מכתבי זה נמלכתי וכתבתי דברים אחדים145 למ' סלעפיאן במכתב מיוחד הרצוף בזה.146


8. י“ח רבניצקי מאודיסה אל ש”י אברמוביץ בז’יניבה147    🔗

27 במארס / 9 באפריל 1906

ערב פסח תרס"ו

זקני הנעלה והחביב!

לא מהרתי להשיבך על מכתבך היקר148 ואֶחר עד כה, בשביל שחכיתי מיום ליום שתעלה בידי לשלוח לך את ש“ס בשביל ‘השערה’ שלך. כי אמנם עלי מוטל עתה לשלוח לך את הכסף, אחרי שכתבתי כבר למערכת ה”ועג“, שאעכב סכום ידוע מן המגיע ל”וועג" מבית מסחר הספרים שלי בשביל לסלק לידך את חוב “השערה”, שאני ערבתיו. אמת, החשבונות שלנו עם ה“וועג” מסוכסכים, כנהוג, אבל איך שיהיה, כספך בטוח ומידי תבקשו. ובכל מאֹדי הייתי רוצה לשלוח לך את המגיע קודם הפסח, וכבר הייתי מוכן לעשות את המוטל עלי – ומן השמים עכבוני, כי קפץ עלי רוגזו של ענין נחוץ אחד, שאי אפשר היה לדחותו בשום אופן אף ליום אחד ומוכרח הייתי, לדאבוני הרב, לדחות את חובך, עד לאחר הפסח. לא תוכל לשער בנפשך עד כמה מעיק עלי הדבר־הזה, אבל אין עצה נגד ההכרח. רוצה אני לקוות, שאתה בטובך ורב ידידותך אלי תסלח לי על עכובי, אחרי שתדינני לכף זכות שלוא היתה בידי האפשרות לעשות חובתי תיכף לא הייתי מתרשל אף רגע.149

הנני שולח לך בזה את הפרק של “פישקע החגר”, שקבלתי בחזרה מאת פרישמאן. במכתבו אלינו הוא כותב: “צר לי כי לא הקדמתם לבקשו מידי, כי אז שלחתיו כרגע ולא הייתי מביא עלי את תרעומותיו של ר' מענדעלי”. הודיעני נא תיכף ע"ד קבלת הפרק הזה.150

בדבר הוצאת כל כתביך לע"ע אין נחת. בא סנחרב151 ובלבל את כל הרעיונות. נקוה לברר את הענין בקרוב, ואז נכתב לך בפרטות.152

את הרשיון להוצאת העתון היומי “די האפננוג” קבל ידידנו א“ל לוינסקי. כמובן, כולנו נשתתף בו בצאתו. אבל קשה עוד לדעת מתי יחל לצאת, מפני שחסר לע”ע עוד דבר קטַן – ממון. אולם העורך והמו“ל לוינסקי מבטיח ש”תקותו" חזקה, ואפשר שיתחיל העתון “להופיע” עוד בראשית ימי הקיץ או תיכף אחרי שבעות. נחכה ונראה. אין לי להגיד לך, שאתה, זקננו החביב, תהיה בראש הקרואים.153

לשלום־עליכם כתבתי ומסרתי לו את דבריך.154

ע“ד הישועות והנחמות אצלנו בל”ס שמעת. אורה ושמחה ליהודים, שמגבוה באו פקודות נמרצות שלא יכו עמי הארץ ביהודים.155 ואצלכם שם בשויצריה לא ידעו אחינו כלל ישועות כאלה. אין הפקידים הגבוהים דואגים עליכם לשלוח פקודות להגן ולהציל אתכם מהרג וכליון. צר לי עליכם, יושבי שויצריה האמללים!

ושמחתך בחגך אתה וביתך

שלך באהבה רבה

י"ח רבניצקי

שלום רב ל’בן־עמי' וביתו. זכרתי את חגי הפסחים, שהייתי רגיל ל“פסוח” על שלחנו ולסַדר יחדו כהלכה – ועתה נתפרדה החבילה ונשתנו “הסדרים”.

ביאליק דורש את שלום כלכם באהבה.


9. ש“י אברמוביץ מז’ניבה אל י”ח רבניצקי באודיסה156    🔗

18 במאי / 31 במאי 1906

31 мая 1906

רבניצקי רחימאי!

כיון שראה מחמד, שאין ההר הולך ובא אליו הלך הוא לההר.

אף אני כיון שראיתי, שאתה שותק ואינך כותב אני כותב אליך. הייתי ממתין למכתבך ולפריעת חובך157 ועתה השעה דוחקתני להזכירך, כי תצא ידי חובתך ותשיבני מהרה.

הפרק של “פישקי החיגר” קבלתי ודברי פרישמאן תמוהים מאֹד.158

“ספר הקבצנים” תם ונשלם, שבח לבורא עולם. ומה נעשה להקבצן הַיוּלָד הזה? האם יהא גורלו כגורל “דאס קליינע מענשעלי” להיות טמיר ונעלם ומונח בקופסא? פתח פיך ודַבֵר יקירי! 159 עכשיו דבָרי אליך מעטים, וכשאקבל תשובתך אכתוב לך באריכות על ענינים הרבה, ואפנה במכבתַי הבאים גם לידידינו צשערנוביץ וביאליק. אתם, שלשתכם, אהובים לי.

נשיקות ופצעי אוהב נכונו לביאליק ממני.

לתשובתך, תשובה שלמה,160 אצפה בכליון עינים. אוהבך

ש"י אבראמאוויץ


10. ח“נ ביאליק מאודיסה אל ש”י אברמוביץ בז’ניבה161    🔗

לפני 19 ביוני / 2 ביולי 1906162

שלום, שלום לזקני הרחוק והקרוב, שלום רב.

אוי, זקני רחימאי! אתה לא ידעת את כל היסורים שגרמה לנו שתיקתנו הארוכה. מאה מיתות – ולא שתיקה זו. אבל מה163 נעשה – ואנוסים היינו. תכפו עלינו מאורעות ונטרפו עלינו כל השעות וכל מחשבותינו הטובות כמעט שהיו לאין.164

ועתה סוף סוף, אחרי גלגולים רבים, הנה מחשבתנו התחילה ב“ה להתקיים. יש לנו עתה יכֹלת לגשת אל הדפסת כל כתביך, בשעה טובה ומוצלחת.165 הננו שולחים לך בזה רצוף דף מסודר אחד.166 ראהו וחוה דעתך. הטוב בעיניך סדור מעין זה ואם לא. אנו אומרים להוציא את כתביך בכרכים אחדים, בפורמַט של ה”קליעטשע", על נייר טוב, ובאותיות ובנקוד זה השלוחים אליך לדוגמא. כידוע לך, נוהגים עכשיו להדפיס כל הספרים בנקוד כזה, מפני שהמלאכה נעשית במהרה ועולה בזול. כבר רגילים כל הקוראים בנקוד זה ואין לחוש מפני “עמי הארצות”, ועליך לדעת, כי הוצאת כתביך המרובים – כן ירבו! – תאכל זמן מרובה, ועלינו להזדרז כפי האפשר. הזמן קצר והמלאכה מרובה. עוד זאת, טובת167 מהדורה זו דורשת שיהא קצוב עליה מחיר נמוך כפי האפשר כדי שירבו קוניה, והנקוד הישן יוקיר הרבה את המהדורא. איך שיהיה, הרשות בידך, כמובן, לבחור ולהכריע, ולעשות רצונך – רצוננו.168

מהדורא זו תהא נדפסת, כמדומה, בבית דפוסי, שנפתח לפני169 שבועות אחדים.170 אנו כלנו – אני ורבניצקי ועוד – נפקח על המלאכה שתהא נעשית כהלכה וכהוגן ונשתדל שיצא דבר מתוקן.

המלים העבריות הבאות בגוף הספורים “היהודיים” שלך תהיינה מנוקדות כהלכה.

רוצה הייתי להאריך יותר ולשיח עמך הרבה, אבל האדום האדום הזה, רבניצקי שיחיה, עומד על גבי ומאיץ בי לכלות. ידו בערפי, מכה בי וקורא: “גמור, גמור!” אץ הוא אל הפוסטא.

בקרוב אכתוב לך בארך. שלום לביתך ולבית בן־עמי.

המנפף והמנשק אותך

שלך

ח. נ. ביאליק


11. י“ח רבניצקי מאודיסה אל ש”י אברמוביץ בז’ניבה171    🔗

לפני 19 ביוני / 2 ביולי 1906172

ידידי אלופי וחביבי ר' מנדלי שיחי'.

הרי אני לפניך ככלי מלא בושה וכלימה: תחת דבר של ממש הנני בא עוד הפעם אליך במכתב ריק. האמינה לי, יקירי, שכל יום שאני מעכב בעל־כרחי את משלוח הכסף נחשב בעיני כשנה וגורם לי יסורים וע"נ, אבל מה אעשה וההכרח המגונה אוכף עלי לדחות את הדבר מיום ליום, עתה תקותי חזקה למלא את חובתי אליך בסוף חֹדש זה. ואתה כרחום סלח נא.173

עכשו בדבר עסק אחר. נעים לי לבשרך שהדפסת כתביך סוף סוף תצא לפעולה. ההרפתקאות הנוראות שעברו על בני עמנו בארצנו גרמו לדחות את התחלת הענין מזמן לזמן, אבל בימים האלה עוררנו את הועד לפעולה ממשית, והוא התעורר לחיים ובידנו היכֹלת לגשת אל המלאכה בשעה טובה.174 ועתה אין הדבר תלוי אלא בך: השיבני תיכף תשובה ברורה בדבר הפֿורמַט והאותיות שאומר אתה לבחור בשביל כתביך. רצוף בזה עמוד לדוגמא שנסדר בשבילנו בבית־דפוסו של ידידנו ביאליק העומד כבר על מכונו בעירנו ומוציא מתחת המכבש ספרים יפים. שים עיניך על העמוד הזה של “קליין מענשעלי” והגידה לנו את דעתך בדבר האותיות אם נאות הן בעיניך, והעיקר אם מסכים אתה שידפיסו את כתביך בניקוד החדש שבו מדפיסים עתה בארצנו כמעט כל הספרים בשפה המדוברת, היינו שהתנועות באות תחת האותיות א, י, ע, וכדומה.175 לפי דעתי נאה להדפיס באופן מודרני זה לא מפני חידושו, אלא מפני שהוא מקיל הרבה את המלאכה (אפשר יהיה להדפיס שלשה גליונות בכל שבוע ושבוע) וגם ממעיט את הוצאות הדפוס במדה מסוימה. בטוח אני שאף אתה תסכים להדפסת כתביך בניקוד זה. בכל אופן, אל נא תאַחר את תשובתך ואם אפשר תעננו עוד בו ביום שתקבל את מכתבי, כי הכל מתוקן למלאכה ומחכים אנו רק לתשובתך.

ע"ד מצב אחינו בכלל לא אכתב לך. הלא שואב אתה את הבשורות הטובות מתוך כתבי העתים. עוד פעם אנו גוי קו קו ומבוסה,176 כלו' גוי המקוה למבוסה (פוגרומים בלע"ז), ה' ירחם.

שלום לבני ביתך ולידידנו בן־עמי וב"ב.

שלך באהבה רבה

י"ח רבניצקי


12. ש“י אברמוביץ מז’ניבה אל י”ח רבניצקי וח"נ ביאליק באודיסה177    🔗

19 ביוני / 2 ביולי 1906

2 VII 1906

שלום לכם מאהבי היקרים!

ברגע זה קבלתי את מכתבכם178 והנני ממהר להשיבכם כבקשתכם, אבל דברי יהי' מעטים, כי טרוד גדול אני בשעה זו ואדחה את תשובתי הארוכה לעת אחרת, ועכשיו איני משיב לכם אלא בענין הדפסת “כל כתבַי”, שהגיעה זמנה בעזרת רעים אהובים.179

בכלל אומַר לכם, כי במה שנוגע לכל ענין ההדפסה כלו אני סומך עליכם ומובטחני בכם, בחכמתכם ובטוב טעמכם, כי תוציאו דבר נאה ומתוקן מתחת ידכם. השתדלו להגיה היטב בעינא פקיחא, שלא יה' בספרַי שבושים. כי שבושים ושגיאות שנאה נפשי מאד מאד.

נקראתי ליו"ט בעיר ציריך ובשבוע זה אלך לשם עם אשתי.180 בשובי משם אקוה למצֹא פֹה את תשובתכם על מכתבי הקצר הזה, ואז אערך לכם מכתב ארוך ונדבר הרבה. חיו בטוב ובנעימים וזכרו אותי, את אֹהבכם הנאמן הדבק בכם בכל לבבו.

ש"י אבראמאוויץ

בני ביתי דורשים שלומכם בחיבה.


13. ש“י אברמוביץ מז’ניבה אל י”ח רבניצקי וח"נ ביאליק באודיסה181    🔗

2 ביולי / 15 ביולי 1906

15 VII 1906

שלום עליכם אהובים וחביבים!

מודה אני לכם, אהובי היקרים, על הבשורה הטובה, שהגיע זמנם של כתבַי המפוזרים להיות נדפסים.182 הדבר הזה בלבד, שהכתבים שלי עולים על מכבש הדפוס, יש בו כדי לבדח את לבי, ומה גם שהם נקבעים בדפוסו של ביאליק ומוגהים ע"י רבניצקי, ורב חיים טשערנאוויץ משגיח “על כשרות ההדפסה” ולעווינסקי עומד על גַביי הבחור הזעצער – ארבעה תלמידי חכמים כגון אלה ודאי יעשו מלאכתם באמונה ויוציאו דבר מתוקן מתחת ידם. ואף על פי כן הריני מצטער, שאין אני נוטל חלק במלאכה זו – להעביר עיני על כתבַי, לצרפם ולזקקם שבעתים כמו שחשבתי עליהם בתחלה. בבקשה מכם אהובַי, אם לא זכיתי לעשות מלאכתי זו, מלאכת הגהה, בשלמות, על כל פנים סייעוני לעשותה במקצת! היטיבו נא ברצונכם ושלחו לי את הספרים, העומדים להקבע בדפוס על פי הסדר בזה אחר זה, כדי שאוכל לחזור עליהם ולעשות בהם [כפי] מה שיַרשני הזמן וכֹחי. ובכלל אבקשכם, מחמדַי, שתודיעוני את כל הפרטים הנוגעים להדפסת כל כתבַי: סדרם מהו? ספרי קודש וספרי חול183 יודפסו בזמן אחד או בזמנים שונים, וכיוצא בפרטים אלה, שבודאי עסקתם בהם ובררתם אותם יפה יפה קודם שנגשתם להדפסת ספרַי.

אלמלי ידעתם כמה גדול כֹח מכתבכם לפכח את צערי ויגוני בגולה הייתם184 כותבים אלי אם לא בכל יום עכ“פ אחת בשבוע. לרוב כבוד זכיתי בערים הרבה פֹה,185 קשרו לי זֵרים של פרחים וכדומה, וכל זה איננו שוה לי כשאני רואה אותי גר בארץ נכריה, רחוק מאֹהבי ומאנשי שלומי היקרים לי. – כלתה נפשי וגם נכספה לכם מחמַדי, לכם, לכם אהובַי!… ולאהובי וחביבי הר”ר מנשה מרגליות אמרו נא שלום בשמי. נפשי יוצאה עליו בזכרי אותו. ואסיים מכתבי זה בדמע מתוך רוב געגועים.

אוהבכם בכל לב ונפש

ש"י אבראמאוויץ


14. י"ח רבניצקי מאודיסה אל ש”י אברמוביץ בז’ניבה186    🔗

20 ביולי / 2 באוכגוסט 1906

אדעסא 20/7 תרס"ו

ידידי הנעלה והחביב!

רצוף בזה שטר המחאה על סך חמשים רו"כ (50 ר.) לפי חשבון פֿר.187 ואתה סלח נא כרב טובך על שאיני שולח לך את המגיע במלואו. בצוק העתים הללו עלה לי בקושי גדול לשלוח אף את הסך הזה. את המותר תקבל במשך זמן לא רחוק.188

בדבר הדפסת כתביך, הנה כל התחלות קשות, כידוע. אמנם כבר מסודרים כשני גליונות, אבל עוד לא נדפס עד היום אף אחד, מפני שלא השגנו נְיָר עד עתה. זה איזה ימים כתונו את רגלינו, אני והמדפיס שלנו ביאליק וחזרנו על כל בתי מסחר הניָרות ולא מצאנו את אשר דרשנו. קשה לנו הבחירה, אחרי שאין אתה בתוכנו ולבנו נוקף פן תבחל ולא תמצא נחת בזה שנבחר. אבל אי אפשר עוד לחכות. היום אחר הצהרים יגָמר הדבר, ויהי רצון שלא נכשל בדבר שאינו מתוקן.

כתוב נא מה יבוא בדפוס אחר “דאס קליין מענשעלי”.189 אנחנו החלטנו להוציא את כתביך בששה190 כרכים, כל כרך יכיל כעשרים גליונות ובכן יכָנס לכרך הראשון “דאס קליין מענשעלי” ועוד ספור אחד או שנים.191
ועליך יקירי לרשום לפניך את הסדר, גם לגשת אל התקונים שאתה אומר לעשות בספורים הבאים, בשביל שלא יהא כל עכוב בהדפסה.

בשבוע העבר היינו שרויים פה בפחד גדול מחמת המלאך המשחית. אבל ת"ל עבר־הזעם עברו בשלום הפעם.

בקשה לי אליך: אחד ממכרי מסופרי ישראל, איש ישר ועני הגון, א. ראזענטהאַל שמו, מבקש להכניס את בתו לבית־הספר של שפענצער, ורק מכתב־מליצה מאתך יועילנו להשיג את מטרתו. ובכן באתי לבקש מאתך שתעשה הדבר למעני ולמען ידידנו ביאליק ותשלח בטובך את המכתב הדרוש על שמי, ואני אמסרהו ליד אבי־הבת ה' ראזענטהאל.192 והנני נותן לך ע"ז את תודתי מראש. – ענני נא תיכף.

שלך באהבה

י"ח רבניצקי


15. ש“י אברמוביץ מז’ניבה אל י”ח רבניצקי באודיסה193    🔗

24 ביולי / 6 באוגוסט 1906

6 VIII 1906

יקירי וחביבי!

היום קבלתי מכתבך194 והיום אשיבך דבר.

אדעססא לא היתה מעולם מקום ניר לספרים, ואלפא לניר היא וארשויא, ומשם הייתם צריכים להביאו, ואם לא עשיתם כך עד עתה ואין לשהות עוד, על כל פנים תשתדלו לבחור במקומכם ניר מן המובחר, שיהא עב ויפה.195 אף על ההדפסה אעירכם, שתהא נעשית בטוב טעם, ולא תקמצו ב“גליונות” וריוח תשימו בין הקאפיטלין.196 את העלים הנדפסים תאבו נא לשלוח במועדם<.>

הריני מצרף למכתבי זה רשימה מספָרַי ומאמָרַי בלשון יהודית.197 ואצל כל ספר רשום מספר עמודיו, חוץ מספר “ווינשפֿינגעריל” שאיני יודע כמה עמודיו, וכפי אומד דעתי הם יותר [הרבה] משתי מאות.198 ועמודיהם של המאמרים עולים לפי אומדנא כדי שלש מאות. וכוונתי ברשימה זו שלפניכם, שתתנו דעתכם איך לסדר על פיה את הספרים הקטנים עם הגדולים בששה כרכים. הלא אתם המתעסקים בדבר זה, ותורה אבקש מפיכם. ששה מי יודע? ששה איני יודע, ששה אתם יודעים, ששה כרכים של מענדעלי מו"ס…199

במכתבי הקודם בקשתי שתשלחו לי את הספרים, העומדים להדָפס על פי הסדר, כדי לחזור עליהם ולתקן כפי האפשר מה שצריך תקון, ולמה לא עשיתם בקשתי ובטלתם רצוני כאילו איני ולא אמרתי כלום? רבניצקי, חביבי, לא די שאתה שתקן אלא שהשאלת מדתך זו גם לביאליק ידידנו. דברני היה, ועכשיו נשתתק ר"ל כמותך. – ולמה לא השיבותני בדבר הספרים שלי בעברית.?200 מתי יודפסו? פתח פיך ודבר, כי לדבריך ייחלתי!

יהי רצון ואל תיראו מפחד פתאֹם201 וגו"מ כי עמנו אֵל! 202

אוהבכם ודורש שלומכם בכל לב

ש"י אבראמאוויץ

(רשימת הספרים)

1 דאס קלינע מענשעלי203 בדפוס ווילנא 132 זייטען

2 פֿישקע דער קרומער204 בדפוס אדעססא 158 זיטען

3 קליאטשע205 בדפוס אדעססא 128 זייטען

4 מסעות בנימין השלישי206 דפוס ווילנא 90 זייטען

5 ווינשפינגעריל207 דפוס ניו יארק

6 שלמה רבי חיימ’ס208 דפוס ניו יארק 73 זייטען

7 די טאקסע209 דפוס ניו יארק 99 זייטען

8 דער פריזיוו210 פ"ב. נ. 87 זייטען

9 יודעל211 דפוס ווארשא נ' 222 זייטען

10 פרק שירה212 דפוס זיטאמיר 124 זייטען

11 זמירות213 דפוס זיטאמיר 82 זייטען

12 לופטבאלאן214 דפוס זיטאמיר 87 זייטען

13 דער פֿיש215 דפוס אדעססא 21 זייטען

(רשימת המאמרים)

<1>. א סגולה צו די יודישע צרות216

<2>. די אלטע מעשה (אין הויזפֿריינד<)>217

<3>. ספר הבהמות: (1) דער בריף; (2) שמייגער; (3) דאס קעלביל (פריינד) 218

<4>. ישראליק אין דער לופֿט (דער יוד <)>219

<5>. אסיפות (דער פריינד<)>220

<6>. ענטדעקונג פֿון וואהלין (הילף<)>221

<7>. א שטאט אין מזרח וואנד (דער פֿריינד<)>222

<8>. א גרויע הָאר (דער וועג)223

<9>. ספר הגלגולים (דאס לעבען)224

<10>. א פירוש אויף א סך זאכען אין דעם קאלענדאר225

<11>. די גבורות הבורא אין דער לופֿט226

<12>. וואס איז אזוינס ווינד און פֿון וואנען דער ווינד בלאזט227

<13>. למנצח מזמור לדוד (קאפיטעל ס"ד)228


16. י“ח רבניצקי מאודיסה אל ש”י אברמוביץ בז’ניבה229    🔗

אחרי 9 ביולי / 22 ביולי 1906230

יקירי וחביבי!

הריני שולח לך בזה את המכתבים מא“י, שקבלתי בשבילך, בדבר “העומר”,231 הגליונות הראשונים (חמשה חצאי־הגליון הראשון נמצא במַטריצין232 ועוד לא נדפס) של “קלינע מענשעלי” בל”ס כבר קבלת, והנני מחכה למכתבך שתודיעני מה הם בעיניך בנוגע להדפסה והגהה. היום אשלח אליך עוד שני חצאי־גליונות, שלחתי לך גם את “פֿישקע החִגר”,233 ואתה מהר נא לשים עינך עליו ולתקן בו ככל234 אשר תמצא לנכון ולהשיבהו בחזרה בלי עכוב, לבל תעכב את ההדפסה, כי בשבוע הבא יגָמר סדורו של “קליין מענשעלי”. בכל אופן תשלח נא בשבוע הבא לפחות חלק מ“פֿישקע”. הן גם דעתך ש“פֿישקע” יבוא תיכף אחרי “האישון”,235 או אולי נמלכת לסַדר באופן אחר? – בנוגע לספריך בעברית כבר כתבנו לך שיודפסו אחרי גמר הדפסת הספרים ביהודית. אפשר רצונך להפוך את הסדר? הודיעני ונעשה כרצונך.–

שלך

י"ח רבניצקי


17. ש“י אברמוביץ מז’נבה אל י”ח רבניצקי באודיסה236    🔗

לפני 18 באוגוסט/ 31 באוגוסט 1906237

יקירי וחביבי!

הגליונות בספורי “קליינמענשעלי” מן צד 9 עד צד 40 קבלתי ותמה אני למה לא שלחת לי הגליון הראשון עד צד 9?! 238 הנייר טוב, אבל כפי שאשער הוא מוכן רק ליחידי סגולה. והנייר המיוחד לספרי זה בשביל שאר הקוראים מה הוא?239 – בגליונות אלו מצאתי כמה שגיאות קלות וחמורות. מן החמורות צריכה תיקון שגיאה זו: און פֿערדינטע פֿעראַכטונג (צד 35, שורה 3) וצ“ל אונפֿערדינטע פֿעראכטונג או אומפֿערדינטע שגיאה זו מקלקלת פשוטו של מקרא.240 בזה הנני שולח לך את “הקדמת ר' מענדעלי” שראוי לתת לה מקום בראש ההוצאה החדשה. חדשתי בה כמה וכמה דברים, הוספתי עליה וגם גרעתי ממנה, כמו שתראה בעיניך. ומבקש אני לידע, מאי דעתך עליה?241 את הספור “פישקע” דפוס אמעריקא, קבלתי. בספור זה אין לחדש כלום. ואעפי”כ אחזור עליו בעינא פקיחא, ואח“כ אחזירהו לידך.242 – ברוך מזכיר נשכחות! התיבה “בשעת”, מנוקדת בכל מקום הגליונות, ששלחת לי, בְּשַׁעַת! וצ”ל בִּשְׁעַת,243 עוד שגיאה אחת [מצאתי] וחמורה היא מאד,244 – זוהי השתיקה. ראוי לתקנה בזריזות. ואם חלילה שבועה היא מלפניכם, לכו אל רבי טשערנאוויץ ויתירנה.

ברגשי אהבה וידידות

ש"י אבראמאוויץ


18. ש“י אברמוביץ מ’ניבה אל י”ח רבניצקי באודיסה245    🔗

18 באוגוסט / 31 באוגוסט 1906

18/31 Vlll 1906

אהובי וחביבי!

גם את הגליונות מן 41 עד 56 קבלתי,246 וגם בהם מצאתי שגיאות וקלות הן. שגיאה אחת יש וחמורה מאד אבל לא אתה חייב בה אלא גלותי ואלמלא היא ומלאכת ההדפסה היתה נעשית בפני קבלה “מהדורא” זו צורה נאה ביותר וְנִשְׁתַבֵּח תוכה כבַּרָה. הזמן קצר והמלאכה, מלאכת בקור הספרים שלי ותיקונם מרובה, ובכן אין לי לדקדק בהם כחוט השערה ולהניפם בשלש עשרה נפות. חזרתי על “פֿישקי החיגר” ומצאתיו ראוי לדפוס כמו שהוא,247 ויותר טוב ויאה להקצות זמני לבדיקת שאר כתָבַי ולתקנם כפי שאפשר. בבקשה ממך, רחימאי, שלחם נא אלי על פי הסדר ואחזיק טובה לך על טובך הגדול וטרחתך בשבילי. בסידור הכרכים הריני מסתמך עליך ועל “המדפיס” ביאליק ידינו.248 אתם הלא “המוציאים לאור” ובכן עליכם להיות סדרנים. ואני מובטחני בתלמידי חכמים שכמותכם, שהכל יהא נעשה אצלכם בטוב טעם ודעת עצהי“ט. מצאתי לנחוץ להעירך על “הפתוחות והסתומות”. למשל צד 31 יש הפסק הענין בין ספור יצחק אברהם ובין דברי מענדעלי; “עד כאן אומרים בשבת הגדול” וכ”ו והיה ראוי ליתן ריוח ביניהם ולהעמיד בין השיטין סימני ההפסק שלשה כוכבים כזה וכן צד 54 בין השורה: ער האט מיר געוויזען א וועג וכ“ו ובין השורה: דאס לייענען ווערד דא וכ”ו. תן דעתך על זה להבא.249 – את “פישקי” לא אחזיר, שיכול אתה למצוא אותו במקומך. ועצתי ובקשתי שתהא מְהַדֵר אחרי פֿישקי דפוס אדעסה. זה שנדפס באמעריקא הוא משובש.250 בכלל יפים ספָרי מדפוסי ארצנו הרבה יותר מאלו שנדפסו באמעריקא. בקבוץ כתָבי בעברית יוכל להועיל לך הרבה לדעתי הממונה על אוצר הספרים העברים של “הפריקאשציקעס”.251 קח נא את מה“ע “הדור” העומד בארוני שבחדר הספרים בתלמוד־תורה והוציא משם את כל הפרקים מס' “ספר הקבצנים” המתוקנים על ידי ושלחם אלי, כי רוצה אני להתעסק עתה בכתיבת ספר הקבצנים בכתיבה תמה וערוכה לדפוס.252 שם תמצא הרבה מאמרים נדפסים שלי מונחים בארון זה ובשלחן הכתיבה שלי, גם קופסאות תחתיות ושניות של הארונות שבחדרי משכבי. ידידנו הנכבד הר”ר ג. קאפלאן יהא מסייע לך בזה.253

את מכתבי הקודם בצרוף הקדמתי ודאי קבלת,254 ומצפה אני לתשובתך.

שאלתני בדבר ההדפסה. האותיות יפות אבל הן פורחות ולא קלוטות בנייר, ובהרבה מקומות הן מקוטעות. אפשר שהנייר העב אינו מוכשר לקבל דיו.

בקשו עלי רחמים אהובי היקרים, עדיין תש כֹחי ולא שבתי לאיתני, ושרוי אני בצער ובצרת הרבים… ואני תפלה לאלהי מרום שיזכני לראות פניכם ושלום יהי' בארצנו ועל כל ישראל אמן.

קבעו נא, אהובַי, עתים לכתיבת מכתבים ולשליחת גליונות נדפסים אלי, ואל תתנוני לחכות להם זמן רב ואני ברכתי ותודתי נתונות לכם מראש.

היום קראתי “בהיום” שיר ביאליק “משירי עם” ונהניתי הנאה גדולה ומרובה. השיר הזה הוא לעילא מכל תושבחתא! 255

אני שלכם ורחשי לבי לכם

ש"י אבראמאוויץ


הודיעני, טשערנאוויץ חביבנו הוא, כפי שקראתי, ראש ישיבה. אם נתגלגל מרב לראש ישיבה, ובריה חדשה הוא, או הוא רב וראש ישיבה ביחד.256 לעת מצוא אם תראו את מנשה מרגליות חביבי אמרו לו שלום בשמי. – ברוך מזכיר נשכחות! ימים נוראים ממשמשים ובאים ולי ולאשתי אין מחזורים ואין סידורים! ראבניצקי יקירי [בקש את הר"ר קאפלאן שישלח לי] את המחזורים הנמצאים אצלי בבית ואם לאו תשלח לי אתה על חשבוני.257 גם לוח יפה וטוב “ושאר ירקות”.


19. י“ח רבניצקי מאודיסה אל ש”י אברמבויץ בז’ניבה258    🔗

29 באוגוסט / 6 בספטמבר 1906

אדעסא 29/8 תרס"ו

יקירי הנעלה!

ראשית דבר, בקשה אליך: הבטחתי לבעלי “העֹמר” אשר בא“י לערוך בשבילם מאמר ע”ד סגנונו של מנדלי מו“ס” והשפעתו על הסופרים הצעירים, והנה לרגל המלאכה הזאת הנני פונה אליך שתואיל בטובך להעניקני מן החומר אשר בידך בדבר הזה. ביחוד אני מבקש ממך שתשיבני על השאלות האלו:

א) מי היו “טובי הסופרים” שהצבת לך למופת והשתדלת “ללכת בעקבותם” בראשית עבודתך בספרות העברית (כמובן, שאלָתי בעיקרה בנוגע לסגנון)?

ב) כמה ארכה ההפסקה שחדלת לכתוב ה עברית וכתבת יהודית?

ג)* אם ספורך “בסתר רעם” ב“בן עמי” הוא הראשון בסגנונך “החדש” (לעומת הסגנון של “האבות והבנים”), או כתב עוד קודם לכן בסגנון כזה?

מקוה אני שלא תחמיץ את תשובתך, ומלבד התשובה על השאלות הנ“ל תטריח בשבילי לערוך לי מכתב מפורט בגלוי־דעת על שאלת הסגנון העברי. עד בוא תשובתך לא אוכל לגשת אל המלאכה ואתה, ידידי הנעלה, לא תרצה בל”ס לעכב את הגאולה בגלל אחור מכתבך.259

עתה אפנה אל הוצ' כתביך. בדבר הנייר טעות: לא רק ליחידי סגולה אנו מדפיסים על ניר משובח זה, אלא כל ישראל בני מלכים הם וכל המהדורא (במספר אלפַים עקז.) נדפסת על אותו הניָר. בנוגע לאותיות הפורחות אף אני מקפיד על זה הרבה, אבל הניר העב אינו מוכשר לקלטן יותר.260בכלל צר לנו מאד, כמובן, שאינך פה אצלנו בשעת ההדפסה. מפני חטאינו גלית מארצנו ונתרחקת מעלינו ואין אנו יכולים לעשות חובתנו כראוי. אבל משתדלים אנו ככל האפשר לעשות הכל כדרוש, ואם יֵצא מת"י דבר שאינו מתוקן אין לתלות בכל אופן את האשמה באיזו התרשלות חלילה מצדנו.

בל“ס כבר קבלת עוד שני חצאי־גליונות. ביום מחר נשלח לך עוד גליון מן עמוד 73 עד 88. – היום אלך לבית הת”ת ואחפש בארונך את המאמרים הנדפסים שלך, כמו שכתבת במכתבך האחרון וגם אמסור לה' קפלן את בקשתך.261

היום בצהרים חג חנוכת “הישיבה” החדשה. ידידנו הרב הצעיר משמש לע"ע בשני כתרים, כתר רב וכתר ראש־ישיבה, כאחד.262

אמור נא שלום בשמי לכב“ב וגם לידידנו “בן־עמי” ובני ביתו. הודיעני נא בטובך, מה מצבו החמרי אחרי סגירת ה”וואסחאד" משען לחמו?263

לתשובתך התכופה הנני מחכה.

שלך באהבה רבה

י"ח רבניצקי

כל אנ"ש דורשים שלומך בחבה יתרה.

P.S הנני כותב דברי אלה בחדר הספרים של הת"ת. בקשתי ולא מצאתי את “הדור” ושאר מאמריך הנדפסים. בדקתי היטב כל ארונות הספרים – ואינם.264

בני דו"ש באהבה.


20. ש“י אברמוביץ מז’ניבה אל י”ח רבניצקי באודיסה265    🔗

29 באוגוסט / 11 בספטמבר 1906

11 IX 06

יקירי וחביבי!

לעשות רצונך חפצתי, אף אמנם קשה עלי הדבר, ואשיבך על שאלותיך בלשון קצרה על פי סדרן.266

שאלה א'. “מי היו טובי הסופרים שהצבת לך למופת והשתדלת ללכת בעקבותם (בנוגע לסיגנון) בראשית עבודתך בספרות העברית?”

תשובה. הלשון “שהצבת לך למופת”, שאתה משתמש בה כמו שהיא שגורה אצל הסופרים, אינה מתישבת אצלי יפה, ויותר נאה לומר: הסופרים שהפעילו עלי, כלומר על סגנוני. ומתוך מאמרי הראשון “מכתב על דבר החינוך” שנדפס “בהמגיד” אתה מכיר ויודע אותם.267 הרבה למדתי בילדותי משנת חכמים וספרי מחקר – עקדת יצחק, כוזרי, מורה נבוכים, עקרים וכיוצא בהם והם נתנו לי לשון למודים, שלא מדעתי ובחירתי.268 לא שויתי את כל אלה לי למופת וכתֹבתי “בראשית עבודתי בספרות העברית” אלא כשכתבתי היה סגנונם רגיל על לשוני. וכך היה המעשה אצלי בלשון מקרא. התנ“ך שהייתי בקי בו בקטנותי הפעיל אף הוא על לשוני. ולא הייתי בראשית עבודתי הספרותית אלא כקטן שמתחיל לדבר כלשון הוריו ואומניו לא בשביל שהוא משוה אותם לו למופת בידיעה קודמת אלא מפני שכך הוא צריך לדבר. וכשיגדל ומוסיף דעת וחכמתו עומדת לו להבדיל בין טוב לרע, אף לשונו הולכת ומתגברת וקונה לו סגנון לעצמו… ודו”ק.

שאלה ב'. “כמה ארכה ההפסקה, שחדלת לכתוב בה עברית וכתבת רק יהודית?”

תשובה. תנא אחיכא קאי דקתני269 כמה ארכה ההפסקה שחדלת וכ“ו? אני מעולם לא חדלתי ולא הפסקתי לכתוב עברית, וכשכתבתי יהודית לא משכתי ידי מעברית. הרבה מספורי בלשון יהודית נכתבו בשעה שהייתי עוסק בכתיבת ספרי “תולדות הטבע”270 ומאמרים הרבה, הבאים בכתבי־העתים בזמנים שונים. ואם תתקן הגירסא ותאמר, כמה ארכה ההפסקה שחדלת להדפיס עברית, אומר לך שהיו לי הרבה טעמים בדבר, ואי אפשר לי עכשו <לפרטם, שיארכו < הדברים ויעלו לכמה וכמה גליונות ואתה הלא השעה דוחקת אותך לכתוב במאמרך במה”ע “העומר”271 ואינך יכול להמתין, ואף אני אין דעתי מופנה עתה לענין זה.272

שאלה ג'. “אם ספורך “בסתר רעם” “בבן עמי”273 הוא הראשון בסגנונך “החדש” וכ”ו?"

תשובה. התשובה על שאלה זו צריכה להקדמות ולדברים של טעם, שמקומם לעיל בתשובה על שאלה ב' והם כבושים ולא נתגלו לך, אבל לפוטרך בלא כלום אי אפשר ואומר לך בקיצור. סגנון זה של הספורים שלי בעברית בריאה חדשה היא, שנמלכתי עליה274 מתחלה בפמליא של מחשבות לבי ומוחי ואמרתי: נעשה סגנון עברי, שיהא חי במדבר ברור ובדיוק כבני אדם בימינו ובמקומנו ונשמתו תהא ישראלית והוא יהא ראוי שינתנו על ידו “ספורים” לישראל עברית. דבר זה היה קשה מאד להעשות וברוך המקום, שהיה בעזרי ויצרתיו אף עשיתיו, ומאותה שעה התחילו סופרי ישראל להשתמש בסגנון חדש זה וכותבים ומספרים בלא ברכה והזכרת השם של יוצרו.

מלבד תשובותי על שלוש שאלות אלה אתה מבקש גלוי דעתי על שאלת הסגנון העברי, והכל בפרוטרוט כשאתה עומד על רגל אחת, וזה הלא אי אפשר. נניח את הדבר לשעה אחרת ואיני אומר לך כלום [באותו הענין] אלא מה שעלה על דעתי ברגע זה בשעת הכתיבה. התורה אסרה להם לישראל שעטנז, צמר ופשתים יחדו, כלאי בגד וכלאי כרם, הותרה להם לסופרי ישראל כלאי לשון וסגנון, אתה מוצא אותם משמשים פעמים בד' לשונות, וזה ביודעים, ובלא יודעים אתה מוצא [רוב] מלות חדשות, בריות משונות, שנבראו לבטלה שלא לצורך, אלו ואלו מערבבים לשוננו ועושים אותה זשרגון.275 חכמינו ז“ל הקפידו על טהרת הלשון ואמרו: לשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד,276ואחד מהם ערער על חברו, שהיה שונה רחלים ולא רחלות בלשון המשנה.277 המליצה–מליצה ללשון נביאים והדיבור כלשון חכמים, ברוך שבחר בהם ובמשנתם. סגנון שצורתו מטושטשת ואי אתה יכול לעמוד על אופיו הרי הוא מהדברים, שנבראו ע”ש בין השמשות עם פי האתון.278

בשעת כתיבת אגרת זו הגיעני מכתבך הגלוי ונהנתי ש“ההוספות וההקדמה” משובחות ודעתך נוחה מהן.279 וליושר הכתיבה של מלות יהודיות שמעתיך. לע“ע אעירך על מלת “מישטיינס־געזאנט” כמו שנדפס בגליונות שקבלתי. ולדעתי ראוי לכתוב “משטינס־געזאנט” לפי שמלה זו נגזרת מן “משטינים” בעברית בסימן הרבים ס' ביהודית, והוראתה פעמים כהוראת “כביכול”, ד”מ: אדם הוא כביכול –“א מענש משטינס געזאנט” כלומר: כך יהיו המשטינים. ומלה זו [כשם] שנשתבשה באותיותיה נשתבשה בנקודותיה ויש לנקדה כך" “מִשְׁטֵינס”.280 הגליונות מעמוד 73 עד 88 עדיין לא קבלתי.281 אני חוזר ואומר לכם, מובטחני בכם, ידידים יקרים, שאתם עושים מעשיכם באהבה וברצון, בכשרון ובזריזות.

מה שכתבת לי, שידידנו טשערנאוויץ משמש עתה בשני כתרים, כתר רב וכתר ראש ישיבה כאחד בזה שמחתני מאֹד, אבל מה שנאמר במ“ע “דער פריינד” נומר 17: “גראד איצט האט אפגעגאלטען דעם אדעסער רב ה' ח. טשערנאוויץ צו בעקומען אַן־ערלויבניש אויף <איבער< צומאכען די אדעסער ישיבה פֿאר א העכערע שול פֿאר יודישער וויסענשאפט. וכ”ו”282 – דברים אלו העלו חמתי עד למאד, יגיד נא ח. טשערנאוויץ איפֹה היה ביסדי “הישיבה” ונתתי לה פנים חדשות בהפראגראמה שלי? אנשי הועד, שהייתי בו הראש, יוכיחו, כמה יגיעות יגעתי283 להגדיל “הישיבה” ולהאדירה ולהעמידה בתור בית־מדרש גבוה לחכמת ישראל. יאמר נא רבי הלל לעווין, יאמרו נא ספריַיא של אותו הועד טראצקי והיבּש ידידינו,284 ובשנה העברה כשנתאשרה הישיבה מהממשלה כמה יגיעות יגעתי בבחינות התלמידים, וכל זה עשיתי לא בשביל קבלת תודה וכבוד וגדולה לעצמי. ועתה בא רב זה ומתפאר במעשה שלא עשה אותו מתחילה ורודף אחר כבוד בשביל דבר שנוסד ע“י אחרים. אני מלמד עליו זכות, שמא נאמרו אתם הדברים חוץ מדעתו [ואני] חפץ בהצדקו, ואם באמת צדיק הוא, הלא חובה מוטלת עליו להכחיש הדברים באותו מה”ע גופא. תלמיד חכם שסרח יעשה תשובה. והלואי שיעשה ואמחול לו. מסוֹר נא לו את דברי אלה בפני אנשי שלומנו והם יוכיחוהו, ולתשובתו אחכה.

עוד כתבת לי: היום בצהרים חג חנוכת “הישיבה החדשה”. אי שמים! וכי כך גברה השכחה אצל אנשי הועד, המפקחים על הישיבה, שלא פקדוני באותו החג בדרי שלום וברכה כנהוג. כבוד שלא דרשתי, תודה לא בקשתי, אבל להיות נשכח מלב – זאת לא קויתי ועל זה אני מצטער ומצטער מאֹד מאֹד מאֹד….

תברך נא בשמי את ידיד הנכבד והחביב לי הד"ר הלל לעווין ני'.

כל ב"ב דורשים שלומך ושלום בנך יחי' בידידות. השיבני מהרה.

אהבך הנאמן בכל לב

ש"י אבראמאוויץ


21. ש“י אברמוביץ מ’ניבה אל י”ח רבניצקי באודיסה285    🔗

9 בנובמבר / 22 בנובמבר 1906.

22 XI 06

ידידי היקר!

זה כשלשה חדשים אתה שותק286 ואינך משיב לי על מכתבי וגם על הגליונות אינך משלח לי! מה זה ועל מה זה? שתיקתך זו הממושכה גורמת לי צער גדול, ואם יקרה נפשי בעיניך ולצערני אי אתה רוצה, מהר נא תשובתך ושלח לי את הגליונות הנדפסים. מספרוי “דאס קליינע מענשעלי” יש אצלי גליונות מן דף 9 עד 88.287

בימים האלה עבדתי עבודה קשה וגמרתי אתה בעזרת השם. את הפועמא ‘יודעל’ הלבשתי צורה חדשה והרבה הרבה חדשתי בו. ואבקשך שתשלח לי עקזעמפ' אחד מספרי זה, דפוס ווַרשה ואחזירהו לך מחודש ומתוקן כהלכתו. גם “הקדמה” הקדמתי לו, והרי היא לפניך:288

אלץ א מאל א מאל וואס איז געווען

דאס געלערענט האב איך נאר אין חֵדֶר;

אלץ וואס דארטען דארטען איז געשעהן,

ניט וואס דָא, וואס איצט און ניט אויך כּסֵדֶר.

יודעלס גדוּלוֹת האב איך דארט געהערט

ווי געהייבען איז ער, אהן עַין־הרע,

ווי מיט גאטס הילף איהם איז עס בעשעהרט

זיין א גביר און לעבען ווי א שררה.

ווי פֿונְם “וְיִתֶן־לְך” צוזיין א גְבִיר,

און א שררה מיט א גליכען רוקען

מיט פֿיל פֿעלדער, תבואה אהן אַ שִיער,

עֵשָׂו נעביך מוז צו איהם זיך בּוקען.

שפעטער האט בעוויזען מיר די צייט

און פֿארשטעהן גאנץ דייטליך מיר געגעבען,

אז ווי הימעל פֿון דער ערד איז ווייט

אויך אזוי פֿונְ’ם חדר איז דאס לעבען.

יודעל וואס דא אין דער וועלט אצינד

איז ניט יודעל, וואס אין חדר דארטען,

אז־אָח־און וועה, נעביך, איהם און ווינד,

האבען זאל ער עס האטשע א גארטען!

מַכּוֹת האט ער צָרוֹת אָהן אֵן־עק

נעבּיך ווערד פֿארשווארצט, ארויסגעצוּיגען

אֶנצוקוקען איהם איז גאר א שרעק,

שלַאף איז ער, אין צעהנטען אַיינגעבוינגען

יודעל דָארט, וואס מיר זיך פֿארגעשטעלט,

ווַארעמט שטארק מיר אלע מיינע גלידער;

יודעל דא יָאגט אָן אויף מיר א קעלט

און מיר ווערען נַאס די אויגענלידער.

קאלט און ווַארם, ס’איז דאךְ אַזא געזעץ,

סְ’זאל דורךְ ביידע רעגען, שטורעמס ווערען

מיר אין הארץ אויך טהוט דורך זיי א זעץ

און עס גיסען מינע אייגען טרערען.

צובעשרייבען יודלען דא און דארט,

דאם וואס היינט און יענעם פונֶ’ם חֵדֶר,

האב איך לאנג געגעבען מיר דאס ווארט,

און בין איצטער מְקַיֵם דָא מיין נֵדֶר.

ראה אבקשך בכל לבי, בו ביום שתקבל מכתבי זה תקח לך מועד להשיבני באריכות על כל דבר, שכתבתי לך במכתבי הקודם ותודיעני על אודותיך ועל אודות ידידינו, אשר שלומם אדרוש באהבה. כב"ב דורשים שלומך.

הנני אֹהבך כל הימים

ש"י אבראמאוויץ


22. י“ח רבניצקי מאודיסה אל ש”י אברמוביץ בז’ניבה289    🔗

15 בנובמבר/ 28 בנובמבר 1906

אדעסא 15/XI תרס"ז

ידידי היקר והנעלה.

סבת הפסק המשלוח של הגליונות ושתיקתי הארוכה – בל"ס הבנת מדעתך ואין להרבות מלים על ענין זה. עתה הוסרו המכשולים והכרך הראשון הולך ונדפס.290 לנכון כבר באו לידך הגליונות (סוף “מענשעלי” והתחלת “פֿישקע”)291 ששלחתי אליך בשבוע העבר. הגליונות הבאים אשלח כסדרם.292

בדעתנו לגשת תיכף לסדור הכרך הראשון של כתביך העברים. בראשונה יבוא “פֿישקע החגר” בכבודו ובעצמו. קבלתי מהת"ת את כרך “הדור”, שבו נדפסו הפרקים הראשונים של פֿישקע, ומצאתי בו הרבה תקונים בכתב־ידך.293 בשבוע זה אמסור את הפרקים האלו למעתיק בעל כתב ברור. והריני מחכה לתשובתך אם אפשר למסור את הפרקים האלו לדפוס תיכף, ואתה תשלח אלינו את הפרקים הנשארים,294 או רצונך לעשות עוד איזה תקונים בפרקים הראשונים ודרוש לשלחם אליך מראש. אַל נא תחמיץ את תשובתך.

את הפועמא “יודיל” אשלח לך כבקשתך.295

ומה בדבר ביאתך לכאן? הנה קרוב יום חג היובל שלך296 – ואתה יושב במרחקים. האמנם אין תקוה שנשב ביום ההוא שבת אחים יחד?

כנראה יחל “השלח” לצאת בעירנו מראשית שנת 1907. “נדיב” אחד מקיוב, זלטופולסקי שמו, נתן אלף וחמש מאות ר. למלא את “חסרונו”. העורכים יהיו כקדם ביאליק וקלוזנר. האחרון יבוא להשתקע בעירנו.297

מאמרי “על סגנונו של ר' מענדלי” כבר שלחתי ל“העומר”.298 הנתת להם דבר אחד מדבריך?299 הודיעני נא.

שלך באהבה

י"ח רבניצקי

שלום לידידנו “בן עמי” וב“ב. כל אנ”ש דורשים שלומך באהבה רבה.


23. ש“י אברמוביץ מז’ניבה אל י”ח רבניצקי באודיסה300    🔗

19 בנובמבר / 2 בדצמבר 1906

2 XII 1906

חביבי ומחמדי!

אחרי שתיקתך הארוכה קבלתי לבסוף את אגרתך הקצרה, ונראה כאלו כתבת בין השמשות כשהיית עומד על רגל אחת.301 – מספורי “האישון”302 חסרים הגליון מן 9־1 והגליון מן 88 עד 97 והנני מבקשך לשלחם אלי, הגהת רבניצקי קב ונקי תמיד ולמה זה לא נתת דעתך על “האישון” העלוב הזה להגיהו כראוי לך. הרבה שבושים נמצאים בו, ואפילו מלות עבריות נשתבשו פעמים. המלה “גיהנם” למשל פעמים נדפסה “גהינם”! 303 – בדבר הפרקים הראשונים של “ספר הקבצנים” הנני סומך עליך, אם הם נקראים לא בעמל וטובים הם בעיניך רשאי אתה למוסרם לדפוס מיד, ואני אתחיל להתעסק בכתיבת הפרקים הנשארים ולשלחם בה אחר זה לידך, והמלאכה הלא היא מרובה מאֹד ואין הזמן וכֹחי מספיקים להעמיס עלי עוד תקון הפרקים הראשונים. ושמא יש מקומות שצריכים תיקון תשלחם נא אלי. אני כבר לא קראתי אותם הפרקים ואיני זוכרם. ומוחזקני, שבודאי יצאו בשעתם מתוקנים מתחת ידי. ראה זה אבקשך השורות האחרונות מפרק ח' תאבה נא לשלוח לי בטובך.304 – את התיבות “נו”ן כפופה" הבאות בראש הספר תמחוק.305 – למה לא אמרת לי כלום על הקדמתי ליודעל?306 למאמרך ב“עומר” אני מחכה. מתי יבוא בדפוס?307 הצדיקני נא יקירי לפני ידידנו היקר והישר הר"ר גוטמאן, שלא השיבותיו על מכתבו עד כה. מכתבו אבד לי ואין אני יודע האדרעסע שלו. במכתבך הבא תשלח נא לי את אדריסתו.308 – מה להם לידידנו שנשתתקו ואינם כותבים לי? זה ביאליק אֹהבי ואהובי שכחני ולא ברכני גם בראש שתא!!!!!!!….

צמאה נפשי לכם, ידידַי וחביבַי היקרים!

אֹהבך

ש"י אבראמאוויץ


24. י“ח רבניצקי מאודיסה אל ש”י אברמוביץ בז’ניבה309    🔗

26 בנובמבר / 9 בדצמבר 1906

אדעסא כ“ב כסלו תרס”ז

אלופי וחביבי!

אם לא מצאת קורת רוח במכתבי הקודם לא נפלאת היא בעיני. אבל הסִבה היא לא מפני שכתבתיו כשהיתי “עומד על רגל אחת”, אלא מפני שהדברים ארוכים ואי אפשר למסרם בכתב בכל פרטיהם.310 – בדבר הגליון הראשון של “האישון” כבר כתבתי לך שלא נדפס עדיין, אך מַטריצין שלו מתוקנים כהלכתם, והגליון מן 88 עד 97 לא נשלח אליך בטעות. בסוף שבוע הקודם שלחתי אליך עוד שני חצאי־גליון (מן 121 עד 137). – ועל לקוי ההגהה דואג אני ומצ<ט>ער, אבל מה לעשות ויש לך עסק עם “בחורים־זעצערים” עמי־הארצים גמורים. מתקן אתה את ההגהה האחרונה והם מתחכמים להטיל שם שבושים חדשים (שבוש כזה, למשל, תמצא בגליון האחרון: “מוכה” תחת “מִכוה”).311 וחבל על שאינך בעצמך במקום ההדפסה. אלמלי היית אתה אצלנו אז הכל היה עולה יפה עצהיו"ט. מה נעשה ומפני חטאינו גלית מארצנו ונתרחקת מעלינו ואין אנחנו יכולים לעשות חובתנו כראוי.

בדבר הפרקים הראשונים של “ספר הקבצנים” נמלכתי ושלחתים לך [כדי] שתשים עינך עליהם קודם סדורם לדפוס.312 לפי דעתי, יש שם מקומות הצריכים תקון (לדוגמא, מצאתי שם “יהודי נשבר”).313 אמנם חס אני מאד על זמנך וכחך, אבל ספר כזה, שעתיד להיות קלַסי בספרותנו העברית, צריך לצאת מתוקן יפה יפה. ואתה אל נא תעַכב את הכת"י תחת ידך לימים רבים, כי תיכף לקבלה ימסר לדפוס.

ו“ספר הקבצנים” יודפס באותיות אחרות, באותיות חו“ל נאות מאד, ובַרו כתוכו ירהיב עין. ויחד עמו אומרים אנו להדפיס בכרך אחד את הס' “בעמק הבכא”, אם אפשר שבמשך ההדפסה תסיים אותו בקיצור והיה דבר שלם. מה דעתך? “ס' הקבצנים” ו”בעמק הבכא" בכרך אחד – האין זה “כפתור ופרח”?314

ו“יודעל” דפוס ווארשא בקשתי ולא מצאתי בעירנו. האשלח אליך “יודעל” אמריקני בשנת הדחק?315

כתבתו של גוטמן כשמו ושם עירו A. S. Gutman, Jaffa, Palestina

ושלום לך ולרעיתך ולכל ב"ב.

כל אנ"ש דורשים שלמך באהבה.

שלך באהבה רבה

י"ח רבניצקי

ביאליק אינו כותב משום שהוא מכין א"ע לכתוב מכתב גדול ורחב ידים, ולבוא במכתב קטן אחרי שתיקה ארוכה לא נאה.316


25. ש“י אברמוביץ מז’ניבה אל י”ח רבניצקי באודיסה317    🔗

8 בדצמבר / 21 בדצמבר 1906

Gebève 21 XII 1906

שלום לך ידידי וחביבי!

שגיאה גסה נפלה ב“פישקי” עמוד 142, שורה 1 העליונה. במקום “אנשמעקען א מויד” נדפס בטעות "אנשטעקעקן א מויד!!!! ולשגיאה מתועבה ומזוהמת זו אין לה תקנה אלא סכין – לחתוך הדף מן הספר ולהדפיס אחר במקומו. להניחה כמו שהיא אי אפשר בשום אופן. שמא יש לך תחבולה אחרת לתקן המעֻוָת עשה ואל תאחר.318

אתמול החזרתי לך ע“י “הדואר” את שבעה הפרקים של “פישקי” מתוקנים יפה יפה, כמו שתראה בעיניך ותדע, שהעבודה הזו בתיקון הפרקים, ש<ה>טלת319 עלי, היתה עבודה קשה מפַרכת גופי והייתי שוקד עליה יומם ולילה לעשותה מהרה.320 ובינתים נתחייבתי בקריאה בתוך קהל ועדה לכבוד חנוכה פֹה וגם בלוזאנה.321 אוי, יקירי, רבים קמים עלי, לעיירות הרבה יקראוני בפה ובכתב וקריאה יבקשו מפי! ואני מה אעשה? הלא זקנתי ושבתי וכֹחי תש והמלאכה, מלאכת סופרים, מרובה עתה, כמו שידעת, והלואי שיספיק לי זמני לגמור מה שהחלותי. – ברגע זה הגיעני מכתב מהר”ר נ. סוקולוב, הדָר עתה בקלן, והוא מפציר בי לכתוב דבר מה בעד מ“ע שבועי בל”ע, שיתחיל (מן 1 יאנואר הבא) לצאת לאור על ידו. רוצה אני ורוצה לעשות בקשתו, אבל אוי, רבונו של עולם! אין כֹח בי לעשות הכל ברצוני.322 ולא עוד אלא גם גר אנֹכי בארץ זו ואומן בלא כלים. הספרים שלי מונחים שם אצלכם בארון! אוי לי, גם לידידנו האהוב והחביב גוטמאן עדיין לא כתבתי, ומכתבו נשאר בלא תשובה עד היום הזה! 323 – – בקרוב אשלח לך פרקים חדשים מן “פישקי” ואדבר עמך ברחבה על אודות “המהדורא”, שאתה עסוק בה היום. כלו עיני מיחל למכתבך ולמגלת ספר של ביאליק. בני ביתי שואלים בשלומך. הודיעני נא משלום בנך. מה הוא עושה?

אֹהבך ומחבקך מרחוק

ש"י אבראמאוויץ


26. י“ח רבניצקי וח”נ ביאליק מאודיסה אל ש"י אברמוביץ בז’ניבה324    🔗

15 בדצמבר / 28 בדצמבר 1906

אודיסא יא טבת תרס"ו

סבא יקירא ורחימא!

לפני שנה ורביעית, כבוא עלינו שואת פתאם וַתַּפְרֵד בינינו וביניך,325 ישיש נחמד ואהוב – לא ירדה דמעתנו לעיניך ועל צוארך לא בכינו. כבדה עלינו יד אלהים בימים ההם ותַקשַח את לבות כלנו, ויהי הצער כָּבֵד מִבְּכוֹת. איש איש כָבש את מכאובו בלבבו וישאהו בחיקו לבדו. ואולם במסתרים לא חדלה בכל זאת נפשנו מקוות, כי עוד מעט ועברו ימי הזעם, וכִנֵס אלהים את הנפוצות והשיב גם אותך עם שָׁבֵי הגולָה אל נָוְך ואל מנוחתך, והחבילה שנפרדה תשוב ותֵאַגֵד; עוד מעט, אמרנו, והיו עיני “נְכָדֶיךָ” רואות עוד הפעם את זקֵנם החביב והנחמד כשהוא יושב עמם ובתוכם במסִבה אחת, עטרת השיבה תכתיר ראשו, פניו מפיקים זיו ופיו יָפיק מרגליות…

והנה קרבו עתה ימי יובלך, יום מלֹאת שבעים שנה לחייך וחמשים לעבודת רוחך הגדולה326 – ואלהים הכזיב גם הפעם את תקותנו. לא זכינו שנשב עמך ביום ההוא שֶבֶת משפחה על שלחן אחד, לתת ראשנו אצל ראשך ולכַסות את תלתלי שֵׂיבתך בנשיקות פינו. קבל נא אֵפוא, זַיידעניו, את ברכתנו המובאת אליך כיום מרחוק, ברכה נאמנה ותַמה, יוצֵאת מִקרב, ולב עמוק, לב רועד באהבה עזה אליך, אהבת־עולם לא תִמָחה. דע לך, כי לבבנו הנה הוא עם לבבך ביום ההוא, כאשר גם רוחך אתה עומדת בתוכנו כל הימים, ומה גם עתה. דע, כי דמות דיוקנו הגדולה של ה“סָבָא”, אביר ספרותנו הציורית ויוצרה הראשון, נצבת וקימת לעד לא רק בהיכל ספרותנו לבדה, כי אם גם שוכנת תמיד בלבב כל תלמידיך החיים עמך כיום, ואף כי בלבב אלה שזכו ליהנות מאור פניך, להתבשם מרוחך ולהתאבק בעפר רגליך.

ובשעה שאנו מצטרפים בברכה לקהל כל תלמידיך ומעריציך ויחד עמם ב“צבור”327 הננו שואלים לך מעם השמים אֹרך ימים של עבודה ושנות תנובה רבה לתפארת האומה ולגאון לספרותה – הלא תתן רשות לנכדיך הדבקים בך ונפשם קשורה בנפשך לשאת אליך גם ברכה ביחידות, ברכת חיים ארוכים־ארוכים ושיבה טובה, דשנה ורעננה, שְבֵעת מנוחה ומלאת אושר, לשמחת לב נכדיך המגפפים ומנשקים אותך מרחוק, נפשם תצא אליך באהבתם ועיניהם מצפות לראותך

י"ח רבניצקי

ח. נ. ביאליק


27. [איגרת זו הועתקה בשלמותה מהמקור שצולם וצורף לספר]    🔗

י“ח רבניצקי מאודיסה אל ש”י אברמוביץ בז’ניבה328

אחרי 15 בדצמבר / 28 בדצמבר 1906, לפני 21 בדצמבר 1906 / 3 ביאנואר 1907329


זיידע יקירי וחביבי!

ברכתי ליום־טוב, יום חג היובל שלך, שלחתי אליך במכתב מיוחד, ביחד עם ידידנו היקר ח“נ ביאליק,330 ומה אוכל להוסיף על המכתב ההוא? הלא ידעת, יקירי, שכבד־פה אני “בעניין הווינשעניש”. יהי רצון שיקוים בך כל משאלות לבנו עליך לטובה, ויהי רצון שנזכה לראות איש את אחיו פא”פ. נפשנו תתגעגע עליך ותשתוקק לראותך, סבא יקיר לנו. הוי מה תשתוקק!

קבל נא בזה ת"ח על התקונים הרבים שעשית בפרקים הראשונים של ספר הקבצנים. קראתי ונהניתי הנאה מרובה. “ספר הקבצנים” יעשיר עתה את ספרותנו בכלי יקר שאין דוגמתו.331

הנני שולח לך בזה שני עמודים מסודרים באותיות חו"ל, עמוד אחד ברֶוַח מועט בין השורות והשני בריוח מרובה, בחר נא אחת משתי אלה וכרצונך נסדר.332 ענני נא תיכף.

שלך בכל לב ונפש

י"ח רבניצקי

P. S. השגיאה הגסה תתוקן כדבעי.333


28. ש“י אברמוביץ מז’ניבה אל י”ח רבניצקי באודיסה334    🔗

21 בדצמבר / 3 ביאנואר 1907

3 I. 1907

ידידי וחברי היקר!

משני העמודים ששלחת לי לדוגמא אני בורר את זה, שבין שורותיו ריוח מועט.335 העיקר הוא שתנצח על עושי המלאכה שיעשו באמונה בלא שגיאות ושבושים, שהנפש היפה תקוץ בהם, ויהיו נזהרים בפסקי הטעמים להעמידם במקומם הראוי ולא יעשו קו־החיבור או מקף (־) קו־המפסיק או המטעים(–) ולבי נכון בטוח בך ובטוב טעמך, שהכל יהא נעשה על ידך יפה יפה. – עוד הפעם אשאלך: למה לא שלחת לי גם את הפרק השמיני336 לבחינה? “מכתבך ביחד עם ידידנו היקר ח”נ ביאליק“337 לא קבלתי לע”ע ואחכה לו בכל רגע שיבוא.

אתמול338 עשו לי בני עמי339 חג היובל340 יום טוב שני של גלות ורבים שלחו לי טליגרמות, ומברכות פיהם נתמלא לבי רגשי גיל־ותוגה גם יחד.341 הייתי ככלה יתומה ביום חתונתה. מנגנים ומרקדים לפניה והיא נאנחה ושוממה – אין אב ואין אֵם!… הנני כותב ודמעות נושרות מעיני ולא אוכל להאריך.

דברי געגועים של ידידנו היקר שברו את לבי, והנני בוכה עתה ומוריד דמעות על כלנו. אוי מה היה לנו! הנני בוכה ואפיל את עטי מידי. לא אוכל לכתוב

ידיך בכל לב

ש"י אבראמאוויץ


29. ח“נ ביאליק מאודיסה אל ש”י אברמוביץ בז’ניבה342    🔗

25 בדצמבר 1906 / 7 ביאנואר 1907

906 25/XII Oдecca

סבא יקירא, סבא רחימא!

טול מקל, סבא, הַך, רצוץ ועשה בי כרצונך, הנני לפניך באשמתי… ואף־על־פי־כן… סבא הרי סבא שלי אתה, שלי, שלי, כלך שלי, וכלום כך תקבל את פני נכדך הבא אליך בימי שמחתך? לא, סבא יקר,343 נתן תתן לו פתחון פה, ושמעת – ועשית את אשר תעשה.

למה שתקתי, שואל344 אתה? 345 אוי, זקני, כלום לא הרגשת מרחוק, שאין אני ורבניצקי מסיחים את דעתנו346 ממך אפילו יום אחד? כלום אינך יודע עד כמה עגמה נפשנו לך כל הימים, עד כמה אנו מתגעגעים עליך ומצפים לראות פניך? כלום אינך347 יודע עד כמה מורגש לנו חסרונך כאן? שבע פעמים בכל יום נקרא בשמך מרחוק ושבעים ושבע פעמים ביום נהגה בך. אין לך מעשה קטן וגדול אשר יֵעשה על ידנו שלא נזכיר עליו שם ר' מנדלי. ואלא מה? דברים רבים בגו, סבא גדול348 מה שאין הפה יכול לדבר… ואעפי"כ אנסה לדבר, ויהי מה. אולי באמת יפה עתה הדבר מן השתיקה:349

הרי יודע אתה מה עלתה במחשבתנו לפני שנתים ויותר. רוצים היינו שנזכה להגיש לך ביום יובלך מהדורה שלמה ומהודרת של כל כתביך העברים והזרגונים בצד תולדותיך ועוד ועוד. לתכלית זו נוסד בהשתדלותנו “ועד”, שחלק את העבודה בין חבריו: מקצתם קבלו ע“א350 להמציא ממון לצרך ההוצאה הגדולה, ומקצתם – לטפל בגוף הענין עצמו: בהדפסה וכו' וכו'. הראשונים לא היו זריזים351 הרבה, בינתים אירעו המאורעות, יובלך נדחה ועמו המהדורא. אח”כ התחילו ימי מהומה, ערבוביא, בריחה, פזור, הדומא,352 פטורי־הדומא ועוד הפעם ערבוביא. רפיון ידיהם של העסקנים, בעלי הקומיסיא הממונית, הלך וגדל. במקצת גרמה לכך גם יציאתך מזה. כל טרחתם של חברי הקומיסיא השניה – הספרותית– לזרז ולעורר את הראשונים היתה לבטלה. אין כאן353 המקום ולא הגיעה עוד השעה לספר לך בפרוטרוט, כיצד נהגו עמנו ועמך אלה המתאמרים לידידיך ואנשי בריתך – מן ה“עתודים”.354 [ויהי] אלהיהם עמם, עם העתודים! נוכחנו שלא מהם תבוא ישועתנו, ונלך בדרך אחרת. הממון שהמציאו הם355 הספיק בקושי למחצית הכרך הראשון. ואולם עתה יש בידינו די הַשלם את הכרך השני, העברי, ותקוה גדולה נשקפה לנו מאמיריקא,356 [ואולי גם מארצנו], שימציאו לנו משם את שאר האמצעים, די הצורך לכל הכרכים. בקושי הנני מתאפק שלא להוציא דבר מגונה כלפי אלו שהוליכונו שולל במשך שנתים ויותר ויהתלו בנו כהתל באחד הריקים. על ידם כמעט שנהרס כל הבנין; ואולם, ברוך השם, כמדומה שלא תהא טרחתנו לבטלה, וסוף סוף יבֹא ענין המהדורא לידי גמר, ועוד נזכה לשמח אותך ואת כל מעריצי שמך במתנה יקרה וחביבה, לכבודך ולכבוד כלנו.

זוהי בקצרה ובהשמטות רבות מפני הכבוד – ההסתוריא של “הוצאת כתביך” ע“י ועד היובל. את היסורים המרובים שגרמו לי כל ההרפתקאות הנ”ל – איני צריך להגיד לך. מאליך תבין. מלא התלהבות נכנסתי בעובי קורה זו – ולבסוף… אבל איך שהוא, אלו היו ה“עתודים” מדברים דברים ברורים: אין אנו רוצים, או אין אנו יכולים – לא היתה עוד 357 חטאתם גדולה כ“כ. אבל הם התהלכו עמנו בעקבה, דחונו מדחי אל דחי, פטרונו “בלך ושוב” ובשה“י פה”י. עשר פעמים, מאה פעמים, אלף פעמים הבטיחו ולא קימו. החזיקו את כל הענין כל אותן השנים במצב של “תלוי ועומד” וגם אנחנו היינו “תלויים ועומדים”, הן ולאו ורפיא בידינו – ודבר ברור לא ידענו.358 ומנהגם הרע הזה גרם גם לשתיקתי.359 לא ידעתי מה אכתוב לך. שונא אני את חצאי הדבורים ואת הסתומות, ואחלט לבלתי כתוב אליך עד שיתברר הדבר בַרור גמור. עכשו כמדומה לי שהדבר כבר מבורר ועומד בידינו,360 וכמו שכתוב למעלה, ואכתוב אליך את המכתב הזה. ויהי רצון שלא נכשל [עוד] בבני אדם שאינם361 מקימים מה שמבטיחים.

בשבוע העבר נשלחו אליך דוגמאות של סדור הכרך העברי.362 הודיענו נא בהקדם איזה מהם תבחר, ולא תעצר העבודה.

טובה רבה נחזיק לך, סבא יקירא, אם תואיל להודיעני איך עבר עליך יום יובלך. הבאו363 אנשים לברכך? מי ומאין? ידענו כי נתקבלו גם בבית הת"ת הרבה תלגרמות של ברכה ובודאי נשלחו [משם] אליך.364

השבית אלהים את חגנו. לוא היית עמנו פה, סבא יקירא, ביום יובלך זה או לוא יכֹלנו לבוא למצער אליך, להתכבד ולהשתעשע ימים אחדים עמך. “אוי דלות, דלות!”365

ומה שלומך בכלל? האומר אתה לתרגם גם את שאר פרקי “חיי שלמה”?366 אנא הודיענו.

האומר אתה לשוב אלינו? ולמתי? – אוי, זקני, בואה, בואה ואל תאחר.

בודאי הגיעה אליך השמועה, כי “השלח” מתחדש מראשית השנה החדשה.367 אלמלא368 ידעתי עד כמה טרוד ועסוק אתה בתקוני ספריך ובתרגומיהם369 לצורך המהדורא החדשה – הייתי מבקשך, כמובן, לתת לי דבר370 בשביל “השלח”; [עכשיו]371 איני מעיז פנים לבוא372 לפניך בבקשות מעין אלו. ואעפי"כ, כשתִפָּנה, זקני, אל נא תשכחני.373

מצבי לא נשתנה במאומה. הכל כדאתמול וכדאשתקד. בית דפוסי374 עובד וגם משתכר קצת, אבל כל עמלו לפיהו, ואני צריך לבקש לי פרנסה ממקום אחר.375

לדבריך אצפה. אני ארבה לכתוב לך מהיום והלאה. שלך באהבה ובגעגועים גדולים

ח.נ. ביאליק

שלום שלום לסבא חביבי.

באהבה

י"ח רבניצקי


30. י“ח רבניצקי מאודיסה אל ש”י אברמוביץ בז’ניבה376    🔗

25 בדצמבר 1906 / 7 ביאנואר 1907377

בטעות נשמטו מתוך הט“ג378 שלנו, ששלחנו אליך ליום חג יובלך, שני שמות, הלא הם הד”ר שערשעווסקי379 והש"ץ מינקאווסקי,380 והננו מצטערים על חטא שחטאנו בשגגה. ויהי רצון מלפניך כאלו נמצאו במקומם – ושלום על ישראל ועל רבנן.

אם תואיל בטובך להודיענו פרטי החג – נכיר לך טובה מרובה.381 אוי מה צר לנו שלא יכלנו להיות במחיצתך בשעה זו! נפשנו חשקה מאד לראות פניך, הגעגועים מרובים.

ושלום לרעיתך ולכב"ב. שלום רב בן עמי שלנו וביתו

שלך

י"ח רבניצקי


31. ש“י אברמוביץ מז’ניבה אל י”ח רבניצקי וח"נ ביאליק באודיסה382    🔗

26 בדצמבר / 8 ביאנואר 1907383


לידידַי וחביבַי היקרים והנחמדים הר“ר רבניצקי והר”ר ביאליק שלום וברכה עד העולם!

לאחר שהשיבותיכם על שאלתכם בדבר הדפסת “ספר הקבצנים”384 הגיעני מכתבכם היקר,385 שבו אתם מביעים לי את רוחכם בדברי אהבה וידידות ומברכים אותי לחג היובל שלי. דבריכם נגעו עד נפשי והעירו בה רגשי שמחה, שרכשתי לי בעולמי אוהבים נאמנים כמוכם, ורגשי עצב, שנתרחקתי מאתכם ולא זכיתי לחוג חגי זה בחברתכם. הרבה דמעות שפכתי ביום זה בקראי את מכתבכם ומכתבי דובנאוו ואחד העם, ומכתבי שאר ידיד<י>נו היקרים. נתפרדה החבילה ומפוזרים ומפוררים אנו בעולם! 386

נדדתי ממקומי והכבוד רדף אחרי לארץ נכריה על קוי הטיליגרף והביא לי ניירות הרבה מנחה מבני ישראל עמי, ועלי עתה לכתוב הרבה מכתבים ולהודות להמברכים מפני הכבוד! יש אמנם בזה בטול תורה, אבל מה אעשה ודרך ארץ קודמת לתורה. – קראתי את המאמר על חג יובלי במ"ע “חיי אודיסה” וסופו מחייב ומבייש את פני נדיבינו וחובבינו ואנשי המעשה שבנו!…387

הנני משיב תודה וברכה על ידכם לכל אנשי שלומי, שהשתתפו עמכם בטילגראמה של ברכה אלי.388 לידידנו היקר לעווינסקי אשיב ביחוד על מכתבו הנעים לכשאפָנה.389 הנני שולח על ידכם ברכתי – ברכת־הפרידה לידידנו החביב הד“ר קלויזנר [ולרעיתו הכבודה], שלפי מכתבו האחרון אלי, הוא כעת באודיסה.390 מפני טרדותי הרבות לא אוכל, למרות רוחי, לכתוב אליו עתה ביחוד, ועוד חזון למועד. כשתכתבו לידידנו היקר גוטמאן תאמרו נא לו שלום בשמי ותצדיקוני לפניו שלא השיבותיו עד כה. לכשאפנה אכתוב לו ולהר”ר סמילאנסקי391 אם יש אצלכם חדשות במילי דספרות תודיעוני נא ובזה תשמחו לב

אוהבכם ומוקירכם כל הימים

ש"י אבראמאוויץ

כ“ב טבת תרס”ז, ג’ינובה


32. י“ח רבניצקי מאודיסה אל ש”י אברמוביץ בז’ניבה392    🔗

23 ביאנואר / 5 בפברואר 1907


ידידי היקר והנעלה!

היום שלחתי לך עוד שני חצאי־גליונות נדפסים. לגמר הדפסת הכרך הראשון ישאר עוד גליון אחד.393 הדפסת הספר בביה“ד של ידידנו ביאליק מתנהגת עתה בעצלתים, מפני שמדפיסים שם את “השלח” והכל טרודים בסדורו של זה, שהוא דבר שהזמן גרמא.394 בכ”ז אקוה שהכרך הראשון של הכתבים שלך ביהודית (“מענשעלי” ו“פישקע” בכרך אחד) יהא נגמר בשבוע הבא. ואתה, יקירי, הואל נא ושלח תיכף את נוסח השער. חוץ לזה, בקשה לנו אליך: בראש הכרך תבוא תמונתך, כנהוג, ולצורך זה דרושה תמונה מן המובחרות. ראית<י< את תמונתך האחרונה (ביחד עם ידידנו “בן עמי”) אצל “אחד העם” (אני לא זכיתי לקבלה) ותיטב מאד בעיני. תמונה זו,395 כמובן בתבנית יותר גדולה, לפי הפֿורמַט של הספר, יפה היא, לפי דעתי, לשימה בראש הספר, אבל, כמדומה, ששם תבנית כל הגוף ומעומד, וזה לא יתכן לצרכנו. בכל אופן הננו באים לפניך בהצעה זו: הואילה נא בטובך למסור תיכף במקום מגורך לאחד האומנים מן המובחרים הדפסת תמונתך ממבחר הישנות או חדשה לגמרי, כפי ראות עינך, לפי הפורמַט של הספר במספר 3000 עקז. (2000 עקז. בשביל כתביך ביהודית ואלף בשביל כתביך בעברית) ובמהירות האפשרית תטריח לשלחן הֵנה. שם בג’ניבה, מקוים אנו, תצא תמונתך באופן יותר מתוקן מאשר אצלנו באדעסא. את סך ההוצאות שתוציא על זה תקבל, כמובן, מאתנו בלי שום אִחור.396

עוד שאלה אחת: הכרך הראשון אחרי גמר הדפסתו במספר 2000 עקז. ביחד עם המטריצין397 שלו – הריהו ברשותך ואתה בעליו. והננו מחכים לפקודתך מה לעשות בו. כמו כן יהיו נמסרים לידך הכרכים העומדים לצאת, אם יצליח בידנו להוציא את כלם או לכה"פ מקצתם (התקוה לזה רפויה לע"ע, כמו שבאר לך ידידנו ביאליק במכתבו).398

לחוברת הראשונה של “השלח” מסרתי דברים אחדים לחג יובלו של מנדלי חביבנו.399

שלום לכב“ב ולידידנו היקר “בן עמי” וב”ב.

שלך באהבה רבה

י"ח רבניצקי

אדעסא כ“א שבט תרס”ז.


33. ש“י אברמוביץ מז’ניבה אל י”ח רבניצקי וח"נ ביאליק באודיסה400    🔗

1 בפברואר / 14 בפברואר 1907

שלום לכם ידידַי היקרים והנחמדים!

אתמול גמרתי אחרי חקירות ודרישות הרבה למסור תמונתי401 לבית חרושת לציורים מן המשובחים על דברי התנאים האלו: מחיר שלשה אלפים עקזעמפ' על ניר יפה 260 פֿראנק (בערך מאה רו"כ) וסילוק המעות בסך הנ“ל הוא עובר לעשייתן, כלומר תיכף ומיד, התמונה תהא נעשית עצהיו”ט במשך שלשה שבועות בערך. ובכן עתה עליכם לשלוח ברצונכם: 1) את הסך 260 פראנק. בלי איחור; 2) את האדרעסה הנכונה, על שם מי מכם לשלוח מכאן את התמונות. ולתשובתכם אחכה.

בשבוע הבא יהא נגמר בכתיבה טובה וברורה “ספר הקבצנים”, שעליו כליתי כֹחי וזמני, ממש פרשתי מן העולם ולא קיימתי מנהג דרך ארץ באנשי שלומי, שברכוני ליום חג יובלי. כותבים אלי ואני שותק. ספר הקבצנים יצא מתוקן מת“י.402 שני פרקים ממנו בלא ספק קראתם במה”ע “העולם”,403 הודיעוני נא ג"כ באיזו אופן אשלחו לכם, שיגיע לכם בטח.

אתם מחכים, לפי דבריכם, לפקודתי, מה לעשות בהכרך הראשון אחרי גמר הדפסתו?404 אני איני יודע מה לעשות. תשובה על שאלתכם הרי היתה צריכה, לדעתי, להיות ידועה וברורה לכם קודם שהתנדבתם להוציא לאור את הספרים שלי, כלום אמרתם בתחלה, שאקח סוס ועגלה ואסע בכל תפוצות ישראל להיות מוכר־ספרים בפועל?

למה לא הכרזתם על הוצאת ספָרַי בכלל ועל גמר הדפסתו של הכרך הראשון בפרט בעתוני ישראל? דברו אל בני ישראל ואמרת להם [כתיב].405 לבני ישראל צריכ<י>ם לדבר ולאמר, לאמר ולדבר, לדבר ולדבר… ומה גם שידידנו היקר ביאליק הודיעני במכתבו,406 שיש תקוה להוצאת ספרַי מבני ישראל.

ע"ד נוסח השער הכולל הרי407 תוכלו לקחת לדוגמא שערים של קבוצת ספרי אחרים, ומובטחני שתעשו אותו בטוב טעם ודעת.

הגליון פישקא מן 201 עד 209 לא נשלח לי. בעמוד 224 שורה 3 (מלמעלה) יש שגיאה גסה: “ווי א קרעכץ פֿון אַ צובראכען האלץ” תחת “האַרץ”.408

הגליון הראשון מהקליין מענשעלע ג“כ לא קבלתי. כמדומה לי בעמוד הראשון של גליון זה נאמר שנת תרט”ו. ותחת תרט“ו ראוי וטוב ביותר להדפיס ת”ר…409

כותב אני בחפזון ולכן אקצר. לכשאפנה איה"ש בקרב הימים אשלם חובת תשובותי לכל אוהבינו ובתוכם גם לידידינו היקרים אחד העם ולעווינסקי. איה עתה אחד העם?410

אֹהבכם בכל לב ונפש מצפה לתשובתכם

ש"י אבראמאוויץ

כל בני ביתי דורשים שלומכם בידידות

א' אדר תרס"ז.


34. ח“נ ביאליק מאודיסה אל ש”י אברמוביץ בז’ניבה411    🔗

9 במארס / 22 במארס 1907

9/III 907

סבא יקירא ורחימא.

השלגים מפשירים, שלוליות מרקדות, וקרנים מפזזות – ולבי המה לסבא… עוד “פסח” אחד – [ועדין] אנו מפוזרים ומפורדים. הנשוב לראותך, סבא? השתא בג’ניבה – ולשנה הבאה?…

“חברים” צעירים שבשכונתך מביאים לי לפרקים שלום משמך. מה מעשיך עתה412 ומה שלומך? עובד אתה? בריא אתה? כותב אתה?

שולח אני לך בזה מכתב שקבלתי מאת א. א. ליוברסקי.413 איני מבין את פירושו של מכתב זה. אם דברים לך עם “שלום עליכם” – שאלהו, אולי ידע הוא.

באלה הימים – מחר או מחרתים – ישלח לך רבניצקי את הסך הדרוש להדפסת תמונתך414 במקומך.415 התמונה תצטרף416 לכרך א' שנגמר עתה בדפוס ובעוד ימים יצא כלו.417

ואשר לכרך העברי – אין יודע אחריתו. כאן הכל עוסקים בדומה,418 מאמיריקא אין קול ואין כסף, ואחרית הדבר מי ישורנה. קצתי בחיי מפני בני ישראל.419

ואם כותב אתה, או אם חושב אתה לכתוב דבר חדש – יהי רצון מלפניך סבא, שתזכור ברחמים את ביאליק ו“השלח”.420 אגב, “השלח” משלם עתה בעין יפה ובזמנו, ואני ערב.

הקבלת את שתי החוברות של “השלח”?421 מה הן בעיניך? – קלושות, לא כך? איני יודע, אם משום שאין סופרים הגונים לישראל ואם משום שנתפזרו לכל הרוחות ואין מקבץ. נראה מה שיביאו הימים הקרובים.

ואני עבדך – שלום לי. הפרנסה אינה “כפתור ופרח”. בית הדפוס שלי יש לו אחרית, אבל לפי שעה הוא טעון כסף – וזהו קצת422 ריעותא לגבי דידי.423

בקצור, אין רע. השד לא יקחני. בשעת הדחק יושבים וכותבים מכתב לסבא ורָוַח קצת ללב.

ובכלל אומר לך, סבא, רב השעמום מאד, גדול מנשוא, ואיני יודע בשום פנים במה מפיגים אותו.

נסיתי לקבל עלי הוראת ארבע שעות בשבוע בבית הישיבה החדשה דפה – וגם זה לבלי הואיל.424

425 לוא קצת כסף בידי להוצאות הדרך – הייתי נושא את רגלי ובא אליך. אני ורבניצקי מהרהרים בכך שעות שלמות בכל יום.

ענני,426 ואל תחמיץ תשובתך.

ומה שלום ביתך ושלום בית “בן עמי” ושמחת בפסחך!

החובק ונושק אותך באהבה427 בגעגועים ובגעגועים רבים

ח.נ. ביאליק

Oдecca, M. Aph. 9/12, X. H. Бялиky428


35. י“ח רבניצקי מאודיסה אל ש”י אברמוביץ בז’ניבה429    🔗

9 במארס / 22 במארס 1907

אדעסא ז' ניסן תרס"ז

ידידי החביב והנעלה!

עוד הפעם הפסקה גדולה.430 האם עלי להגיד לך שלא באשמתי ולא באשמת חברי נעשה הדבר? מעצמך תבין שאנחנו עשינו את כל המוטל עלינו, ולוּ היה הדבר תלוי רק בנו, אז כבר יצא לאור הרבה יותר מכרך אחד של כתביך. אבל מה נעשה אם בעוד שהמלאכה כל כך מרובה – הפועלים העומדים בראש “ועד היובל” עצלים, אוי מה עצלים! אין רצוני, ידידי, להרבות דברים על הענין הזה. טפח מעט גִלה לך ידידנו ביאליק במכתבו,431 ומי כמוך מבין כמה טפחים כסה.

מפני אותה הסבה בעצמה לא קרבנו עוד עד היום להדפסת הכרך בעברית, ואלהי הרוחות יודע מתי יהיה האות הזה. בחוהמ"פ נקרא לאספה, ואם האספה תקום נראה איך יפול דבר.

איך שהוא הכרך הראשון ביהודית יגמר בשבוע הבא למז“ט. היום נדפס חצי־הגליון שלפני האחרון, ובראשית השבוע הבא ידפסו חצי־הגליון האחרון וגם חצי־הגליון הראשון, שנסדר במַטריציין ולא נדפס עוד עד היום. ובמשך השבוע ידפיסו גם את המעטפות ולא יחסר דבר חוץ מהתמונה של המחבר.432 והנה שולח אני בזה רצוף אוו”ז ע“ס 180 פֿר, ואתה תטריח נא למסור את העבודה לבית חרשת לציורים, אשר כתבת עליו במכתבך הקודם. שלחנו רק 180 פֿר. תחת 260 פֿר מפני טעם פשוט: הקופה לע”ע ריקה.433 נקוה שהאספה הבאה תמלא חסרונה. אבל אי אפשר עוד לחכות לה. ובכן תואיל נא להכין שני אלפים עקז. תחת שלשה אלפים, כלו' רק בעד הכרך היוצא עתה ביהודית בלבד. את התמונות ישלחו על שֵם Verlag Morijah, Odessa, דעתנו נוטה למסור את מכירת הכרך הראשון לרשות “מוריה”, שיש לה מו“מ עם כל המו”ס בארצנו, והיא תשלח לך לפרקים קבועים, למשל בכל רבע שנה את מחיר העקז. הנמכרים ביחד עם חשבון מדויק. הודיענו נא אם מסכים אתה לזה.434

את יתר הפרקים של “ספר הקבצנים”435 תשלח על שמי או ג"כ על שם “מוריה”.

“אחד העם” ישוב מדרכו בעוד שנים שלשה ימים.436

שלום לכל ב"ב, ושמחת בחגך “זמן חרותנו”.

ידידך אוהבך בכל לב

י"ח רבניצקי

P.S. אם תשמיעני חות דעתך על הטורים האחדים שהקדשתי לחג יובלך ב“השלח”437 – אכיר לך תודה רבה.

את המכתב רצוף בזה תטרח נא למסור ליד בן־עמי.


36. ש“י אברמוביץ ובן־עמי מז’ניבה אל ח”נ ביאליק באודיסה438    🔗

16 במארס / 29 במארס 1907439

ביאליק חביבנו!

את תמונותינו אנו שולחים לך באותה שעה

יהי רצון ונבוא בעצמנו אחריה לשנה הבאה

ש"י אבראמאוויץ440

ג’ניבה ערב פסח ה’תרס"ז


37. רבניצקי מאודיסה אל ש"י אברמוביץ בז’ניבה441    🔗

8 באפריל / 21 באפריל 1907442

אדעסא ז' אייר תרס"ז

ידידי יקירי!

נפלאה בעינַי שתיקתך ולא אוכל הבין את סבתה.443 עד היום לא השיבות דבר על מכתבי בצירוף האוו"ז להוצ' התמונות, ואנו מחכים לקבלת התמונות. מתי תגמר העבודה? הודיענו נא.444 ובכלל מחכים אנו לתשובתך הברורה בדבר הוצאת הכרך הראשון של כתביך לאור עולם. בלי הסכמתך הן לא נוכל להדפיס גם מודעות ולהודיע שמכירת הספר בידי הוצאת “מוריה”.445

תקותי לנסוע לחג הפסח לא"י – לא באה. מן השמים עכבוני. אבל עוד לא אבדה תקותי לנסוע בקיץ זה.446

הקבלת את “העומר”?447 ומה הוא בעיניך? בעירנו מונח “העומר” זה כשני ירחים תחת יד המבקר הקשה שאַפֿיר, ועד היום לא יצא מת"י בשלום. כנראה, ינוח שבט המושל על גורל “רחל” ואיזו שורות משם ימחו מן הספר.448

שלום לכב"ב ולבן־עמי ולביתו.

שלך באהבה רבה

י"ח רבניצקי


38. ש“י אברמוביץ מז’ניבה אל י”ח רבניצקי באודיסה449    🔗

12 באפריל / 25 באפריל 1907

25/12 IV 1907

ידיד יקר!

היום נשלחו מבית הדפוס על שם הוצאת “מוריה” התמונות שלי במספר שני אלפים ושלושים עקזעמפ'.450 שלמתי לבעל הדפס 170 פֿראנק, ואם לא אחשב שאר הוצאות קטנות נשארו אצלי עשרה פֿראנק ותעמיד אותם על חשבוני. התמונות נשלחו עם נ"נ על סך 20 פֿראנק.

אתה מבקש לידע מפני מה אני שותק? השתיקה יפה לי ויפה לאחרים. אלמלי פתחתי פי ודברתי היו רבים נכוים מדבָרַי ואף הרבה מידידי ורֵעַי נתחיבו בדין על מנהגיהם עמי. הוי, זו תורה וזו שכרה!? זו עבודה וזה גמולה! כמה יגיעות יגעתי לתקנת בתי ספר באודיסה ולספרות העברית – ועכשיו הכל נשכח!…451

בושני במכתבכם להאי גברא ליוב,452 ומתשובתו לכם. איך לא חסתם על כבודי לעשותו ל“בעל טובתי”?! אין לכם כפרה על חטאתכם זו.

עשו להכרך הראשון [מכתבי] “בן עוני”453 זה כמו שאמרתם, ומסרו אותו ל“המוריה” רק זכרו לקיים הבטחתכם, שלא יקופח שכרי.454

רואה אני באצטגנינות שלי, שאין תקוה לספָרַי בעברית לצאת לאור על ידכם בעזרת חובבי שפת עבר ולפיכך יש בדעתי להכריז בכתבי־העתים מי החפץ בספרי “ספר הקבצנים” להדפיסו במ"ע או הירחון שלו יבוא ויקנה אותו מידי. הספר הזה כבר תם ונשלם455 התחלתי בגמירת ספרי “עמק הבכא”456 קטרג לפני השטן עליכם ועל חובבי “אמנו הזקנה”457 ובטלתי את העבודה הזו. יהללוך הגוים.. יכתבו המה! 458

לא מן הנימוס הוא להגיד לך דעתי על מאמריך,459 שכתבת עלי בשני הירחונים, כמו ששאלת.460 הרי הם מספרים בשבחי, שאל אחרים ויגידוך, ביאליק, קלויזנר ויאמרו לך. – – –

“העומר” נקרא בעונג ונחת רוח. ורחל אמנו “רחל” עליה מה אומר?…461 “שירתנו הצעירה” של ביאליק462 ופירוש מדעי (בקורת) של קלויזנר ב“השלח”463 – כפתור ופרח! אלמלא נדרי שלא לכתוב עברית באותה שעה, הייתי כותב הרבה אודותם.

דע שחצי הגליון הראשון מס' “ד <אָס< קליינע מענשעלי” עדיין לא קבלתי. הודיעני אם תקנת את השגיאות בכרך הראשון.464 עקזעמפ' אחד בשבילי תשלח לי מכורך ואחזיק לך טובה.

אני שלך באמת

ש"י אבראמאוויץ

אשתי וב"ב דורשים לשלומך. מה שלום בנך?


39. י“ח רבניצקי מאודיסה אל ש”י אברמוביץ בז’ניבה465    🔗

16 במאי / 29 במאי 1907

אדעסא 16/5 תרס"ז

ידידי היקר והנעלה ר' מנדלי שיחי' לאורך ימים!

בל"ס תתרעם גם הפעם עלי על שתיקתי,466 אבל מה אעשה אם יסֹר יסרני ה' ונתנני467 “בידי לא אוכל קום”468 – זה בית־הדפוס של ידידנו ביאליק ושותפו. זה כמה שבעות וירחים שכבר נגמר החלק הראשון של כתביך בדפוס. צריך רק להדפיס את חצי־הגליון הראשון שהוּכן במַטריצין ואת שַעַר הספר, ומיום ליום ידחה אותו שותפו של ביאליק (ביאליק בעצמו, כמובן, אינו אשם בזה כלל וכלל) ועד היום לא יצא ספרך לאור. הסבה העקרית היא – “השלח” שנדפס בבית־דפוס זה ואוכל אותי בכל פה.469 אולם לכל זמן, ובשבוע זה הכל יגמר והספר יֵצא לאור בשעה טובה.

התמונות נתקבלו בעִתן, המלאכה יפה עד להפליא.470 האם נשאר הקלישֶה של התמונות באופן שאפשר יהיה להשתמש בה בשביל ההוצאה בעברית?471

בימים האחרונים נולדה תקוה חדשה להוציא את “ספר הקבצנים” ו“בעמק הבכא”. כשיתברר הדבר באופן ודאי – אודיעך.472

ואני נכון לנסוע לחו“ל, לא לאחד ממעינות־הרפואה, אף לא לז’ניבה לראות את פני ידידי ורעי (מה גדלה תשוקתי לזה!), אלא לקראקוי, לשבת שם כשני ירחים ולהדפיס ספר, כמנהג המחברים לפָנים. בראשית ימי הקיץ דרכי היה נכון לפני לא”י משאת נפשי,473 אבל בימים האחרונים נמצא לי ולביאַליק איש הנותן לנו בהלואה סך מסוים להדפסת הספר “דברי אגדה”, הלא הוא סדור כל האגדה שבתלמוד וכל המדרשים, בעריכת הספר הננו עוסקים בהתמדה רבה זה יותר משתי שנים, והאפשרות להדפיס תיכף, לפחות, את החלק הראשון, הכולל כל האגדות השיַכות לתולדות עמנו עד אחר החרבן, – מעבירה אותי על דעתי לנסוע לא“י והחלטתי לדחות את הנסיעה הזו עוד לירחים אחדים ולצאת עתה לקראקוי. תעודת־המסע לחו”ל כבר נכונה בידי, ובעוד שבועַיִם אשים לדרך פעמי והכ"י בחיקי – כמחבר ממש. להדפיס את הספר פֹה אי אפשר בשום אופן, כי בדעתנו להוציאו מנוקד כלו, וכאן תמשך הדפסתו של חלק אחד להרבה שנים.474

בסוף שבוע זה אקוה למסור עקז. אחד של כתביך לכריכה בשבילך, ותיכף כשאקבלו מיד הכורך אשלחהו לידך.

ושלום לך ולכב"ב

שלך באהבה רבה

י"ח רבניצקי


40. י“ח רבניצקי מקראקא אל ש”י אברמוביץ בז’ניבה475    🔗

25 ביוני / 8 ביולי 1907476

Krakau, den 8/7 1907

ידידי הנעלה והחביב ר' מנדלי!

זה כמה לא קבלתי מאתך שום מכתב וגם על מכתבי האחרון477 לא זכיתי לקבל תשובה. מדוע ולמה? נפלאת היא בעיני. לא הודעתני גם על קבלת הספרים שלך.478 האמנם עלי לראות בזה סימן של תרעומות עלי מצדך?

ואני בקראקוי זה שני שבעות. אזרתי כגבר חלצי ושמתי פעמי לדרך רחוקה בשביל הדפסת ספרי “מוריה” ושירי ביאליק, וביחוד “ספר האגדה” שאני וביאליק עמלנו ויגענו בו שתי שנים ויותר.479 גם את הפרקים הראשונים של “ספר הקבצנים” מסרתי לדפוס בביה“ד היפה של פישער בכאן.480 הרוצה אתה שישלחו אליך גליונות להגהה או לאו דוקא? הודיעני נא ג”כ אם אפשר להדפיס את הפרקים הבאים מתוך גליונות “העולם”481 או תשלחם אלי מתוקנים על ידך. בכלל אבקש לשלוח את יתר הפרקים של הספר עד גמירא. “ספר הקבצנים” מסודר ע“י מכונת־הסִדור ואם הגליון הראשון יעלה יפה ואוָכח שהסדור ע”י המכונה הוא מתוקן כל צרכו, ימשיכו את המלאכה בדרך זו ותהא אפשרות לגמור את סדור “ספר הקבצנים” בזמן קצר מאֹד.

לוּ היתה היכֹלת בידי לנסוע למחנכם ולראות את פני ידידי ורעי הקרובים ללבי! אבל מה לעשות? חסרון אותו דבר העונה את הכל מעכב גם בזה. וחבל!

בקראקוי אשהה עוד כחֹדש וחצי. כתוב נא, יקירי, אלי עפ“י כתבתו של המדפיס הנ”ל או על כתבתי הפרטית: Rawnizki Krakau, Gertruda 10, Herrn Lipiner, fϋr

מחכה אני למכתבך ומקוה שלא יאחר לבוא.

ושלום לך ולכב"ב

שלך באהבה

י"ח רבניצקי


41. י“ח רבניצקי מקראקא אל ש”י אברמוביץ בז’ניבה482    🔗

26 ביוני / 9 ביולי 1907483

קראקוי כ“ז תמוז תרס”ז

ידיד יקר ונעלה!

היום שלחתי אליך בעטיפה מיוחדת גליון של “ספר הקבצנים”,484 לא לשם הגהה (הגליון עוד לא הוגה עף פעם אחת, ומפני זה נשאר על ראשו השם “ש”י אבר." תחת “מנדלי מו”ס" והרבה שגיאות בפנים), אלא שתעיין בו ותחוה את דעתך על גוף האותיות. עליך לדעת, שהגליון נסדר במכונת־הסִדור. הסִדור באופן זה נעשה במהירות יתרה ועולה בזול. ובכן רוצה אני לשמוע את דעתך אם נאה וכשר סִדור זה לפניך.

אקוה שלא תאחר את תשובתך, שאנו מחכים לה, כי הפסקנו את עבודת הסדור עד בוא תשובתך.

מכתבי הקודם485 בל"ס בא לידך. ענֵני נא בלי אחור, וכתוב לי בכלל מכל אשר אתך.

ושלום לכב"ב

שלך

י"ח רבניצקי


כתבתי על שם המדפיס יוסף פישער בקראקוי או ע"ש כתבתי הפרטית: Krakau, Galizien, Gertruda 10, Lipiner fuer Rawnizki


42. ש“י אברמוביץ מז’ניבה אל י”ח רבניצקי בקראקא486    🔗

28 ביוני / 11 ביולי 1907

Geneve 11 / VII 07

ידידי וחביבי היקר לי מאד! ברוך בואך לקראקוי!

להשיבך487 על שאלתך, למה שתקתי ימים רבים ולא כתבתי לך488 יארכו הדברים והשעה אינה מספקת לי עתה להאריך, כי דברים הרבה עלי לעשות, שאין לדחותם, וגם שליחת הפרקים של “ספר הקבצנים”489 אי אפשר לדחות, ובכן אשלחם לך בהבטחה, כי לאחר כמה ימים אכתוב לך באריכות.

תן לבך, דעתך ועיניך על “הקבצנים” {העבריים] שלי, שיודפסו בלא שגיאות כמו “הקבצנים היהודיים”,490 השגיאות ממררות את רוחי! קרא את הפרקים הללו והודיעני משפטך עליהם. – “יודעל” יצא עתה מחודש מתחת ידי, והוא האחד המיוחד בספָרַי, תראהו ותדע מה פעלתי. יודעל יעשה לו שם בישראל.491

על “ספר האגדה”, שאתה וביאליק עמלתם בו הרי כבר כתבת לי ומי יתן ואראהו בקרוב ואשמח עליו שמחה גדולה. מובטחני שהוצאתם דבר מתוקן מתחת ידכם<•>. גם אני עמלתי כשתי שנים בחיבור ספר אגדה אחד ולא זכיתי לגמרו ונשאר מונח בקרן זוית. ראבניצקי יקירי! היש תקוה, שנראה עוד איש את אחיו? מָתַי והֵיכָן? מה ידידינו אומרים?

ממהר לגמור את מכתבי זה, שלא לאחר את הפאסט ואתה שלום! בני ביתי דורשים שלומך. אל נא תמנע מהודיעני משלומך וקבלת מכתבי עם הפרקים.

אֹהבך דורש שלומך כל הימים

ש"י אבראמאוויץ


43. ש“י אברמוביץ מז’ניבה אל י”ח רבניצקי בקראקא492    🔗

29 ביוני / 12 ביולי 1907493


ידידי יקירי ואהובי!

בשעה זו קבלתי גליון של ספר הקבצנים494 וממהר אני להשיבך כבקשתך. על “קוף האותיות” וסידור־המוכני איני מקפיד – יאה עניותה לספר הקבצנים, אלא על מה אני מקפיד על השגיאות אפילו קלות ומכל שכן החמורות, ושגיאות מאלו שני המינים מצאתי הרבה בגליון, ומהן [לא] אביא לך בזה אלא מקצתן לדוגמה. בעמוד הראשון: בלבלובין, צ“ל בלבלובם. בעמוד 3 למוחש לא מבעו, צ”ל מבעי. בעמוד 6 לאדם כשהוא מזיע, צ“ל ואדם.495 צד 5 חוטטות מעפרות. צ”ל ומפרות. שם. ומאהילום צ“ל ומאהילים. בעמוד 4 יהודים מצוצים, צ”ל מצויצים. בעמוד 5 עקיצת עקרה, צ“ל עקרב. שם. מסית לאמר. צ”ל מתית ודאומר. בעמוד 8 ה“נשרים, ה”אריות" הֵא זו שהטלת אות ממקומה הראוי לה למחוץ הפרגוד תשתטח496 לפני השם יתברך בקובלנא עליך כמו היו“ד של שרי. העולם לא יהא חרב חלילה אם תדפיס “הנשרים”, “האריות”. בכלל אבקשך יקירי, אם רוצה אתה לעשות נחת רוח לי ולא לצערני, תתן דעתך להגיה את קבצָנַי יפה יפה, וגם על סימני ההפסק תן דעתך והעמידם על מקומם כראוי. בך אהובי בטחתי כי תעשה הכל עצהיו”ט. תקפיד נא על האותיות ועל הניר שיהי' יפות ומשובחות. – השורות: כשבֹלת שטפני, והצפיר והשעיר מרוחקות מאֹד משאר השורות. אל תרחיק אותן כלל. הפרקים של ספר הקבצנים שלחתי לך אתמול ובודאי קבלת אותם. הודיעני! בשובי מברן497 אקוה למצוא מכתבך. היה שלום!

אוהבך בכל לב

ש"י אבארמאוויץ


44. י“ח רבניצקי מקראקא אל ש”י אברמוביץ בז’ניבה498    🔗

1 ביולי / 14 ביולי 1907499

ידידי היקר והנעלה!

הנני ממהר להשיבך שקבלתי את פרקי “ספר הקבצנים” עד גמירא.500 עברתי על איזה פרקים מהם. מה אֹמר לך? יחי זקננו, המפליא לעשות בלשוננו הזקנה, לאורך ימים טובים! “ספר הקבצנים” נפלא הוא באמת בלשונו וסגנונו.

מחכה לתשובתך ע“ד הסִדור במכונה אם כשר הוא לספרך.501 עפ”י הדוגמא ששלחתי לך תראה שהסדור נאה ויפה הוא, אבל אליה זו “קוצים” בה, ומתיירא אני שמא מוכרחים נהיה לעזוב את הסדור הזה, אף אם עולה הוא בזול ונשעה במהירות יתרה, ולשוב לסִדור הישן, פשוט בידים ממש.

ומה “בעמק הבכא”? הן כבר כתבתי לך שבדעתנו להדפיס את “ספר הקבצנים” ו“בעמק הבכא” בכרך אחד. ובכן עליך להסיח דעתך עכשו מכל עבודה ספרותית אחרת ולסיים בכי טוב את הס' “בעמר הבכא”. כמובן, עליך לוַתר עתה על התכנית הקודמת של הספר ולקצר בכל מה שאפשר, ובלבד שיהא תם ונשלם. סוף סוף לא מעשה הוא העיקר בספורי־מעשיותיך.502

אקוה לקיום הבטחתך שתכתוב לי באלו הימים באריכות.503 משתוקק הייתי לראות אל “יודעל” שלך.504 מתי אזכה ואראה שוב פניך?

הקבלת את הכרך של כתביך שנדפסו מכורך?505 אם יש לך חפץ בעקז. תכתוב לאדעסא ע"ש “מוריה” וישלחו לך תיכף.

שלך באהבה וחבה יתרה

י"ח רבניצקי

קראקוי ג' אב תרס"ז


45. י“ח רבניצקי מקראקא אל ש”י אברמוביץ בז’ניבה506    🔗

9 ביולי / 22 ביולי 5071907

קראקוי יא אב תרס"ז

ידידי היקר והנעלה!

בדרך קראתי את הפרקים החדשים של “ספר הקבצנים”508 פגשתי מלים אחדות, שאינן מובנות לי, והנני פונה אליך בבקשה שתבאר לי את פירושן, שהריני בכאן אומן בלא כלים ואין לי ספר לעיין בו. ובכן תורה היא וללמוד אני צריך:509

בראש פרק ט': אותו הפונדק הקיפוהו כרכום.

שם: כלב כופרי

בפרק י"א: “לסוס משכוכי” (את הדברים הארמיים באותו הפרק “דברייא ופטפוטייא, הרמת ידייא ומכת לחייא, בכיה ושחוק עד לשמייא <”>, בדעתי להחליפם בעבריים: דברים ופטפוטי מלים, הרמת ידים ומכת לחיים, בכיה ושחוק עד לשמים" – המסכים אתה?)

בפרק ט"ו: “יַבם ובעל־הַדבר”.

בפרק י“ט “שנשמה יתרה שורה בהם” – האפשר להשתמש בתה”ש “בהם” אחרי הפועל “שורה”?

בפרק כ"א: הכני על צפור־נפשי.

עוד שאלה: דבורו הרגיל של פישקא (אַ קיינק אים אין די בייניע – יבוא רקב בעצמיו!) ראוי לפ“ד לתת רק בפעם הראשונה בשתי הלשונות יחד, ואח”כ רק בעברית בלבד. הודיעני אם מסכים אתה לזה.

ומה בדבר הסיום של “בעמק הבכא”? הספור הגדול הזה, מבחר יציריך, נשאר קטוע עד היום. האמנם נדפיסהו עתה בכרך אחד עם “ספר הקבצנים” ג"כ קטע ודבר בלתי שלם? השמת לבך לדברי בקשתי שתפנה את לבך מכל עבודות אחרות ותעסוק בסיום קצר בשביל הס' “בעמק הבכא”?510

השיבני נא.

ושלום לך ולכב“ב, וביחוד לבתך הבכירה, ואמור לה שכתבתי לאודיסה, ובקרוב תקבלנה כל בנות ר' מנדלי את ספרו של אביהן החביב.511 ואני אמרתי שכבר כתבת ל”מוריה" שישלחו לך מספר עקז. הלא הספרים כולם שלך הם, וכמה שתדרוש ישלחו לך תיכף.

שלך באהבה רבה

י"ח רבניצקי


46. ש“י אברמוביץ מז’ניבה אל י”ח רבניצקי בקראקא512    🔗

13 ביולי / 26 ביולי 1907513

1907 VII 26

רבניצקי יקירי וחביבי!

תשובות על שאלותיך:514

כרכום (גם כרקום) עיר שהקיפוה כרקום (גיטין כ"ח) הערוך פירש: “ויבא המעגלה תרגום ואתא לכרקומא” ועוד בשאר מקומות. והמוספי פירש: “הוא לשון יוני, מצור שבונים על העיר וכן מעגל.” –515

כלב כופרי. כלב כופרי והשועל וכ"ו (במשנה כלאים) וכופרי שם הוא במקור כְּפָרִי. ואני לא אקפיד אם תדפיס כלב כפרי.516

סוס־משכוכי. שם חדש זה קראתי לסוס, שהוא העיקר במשיכת העגלה Коренная) лошадь) וחברו מצדו טפל לו. ונגזר אצלי מן משכוכית (ב“ק, נ”ב) מאי משכוכית כרכושתא (כבש גדול שתלוי זוג בצוארו והולך בראש העדר) רבי יעקב אומר עיזא דאזלא ברישא. ובירושלמי: תיישא רבא, ואיכא דאמרי נגדתא. וזהו שאמרו (ב"ק) כד רגיז רעיא על עניה עביד נגידא סמיתא. ואם כן משכוכית, משכוכי, נגדתא, נגידא כולם לשון משיכה, שהם העיקר בעדר ובין חבריהם517. ומה דעתך, יפה דנתי? יפה חדשתי?

יַבֵּם ובעל־הַדְבֵּר. הוא לשון גנבים. במקום לגנוב אומרים: מְיַבֵּם זיין. ובעל הדבר נגזר מן בעל דבר, שם למלאך המות כידוע. והַדבר בהפעיל הוא כמו יַדְבֵּר עמים תחת רגלינו. ואם הדברים האלו אינם מובנים לך מחה אותם מספרי.518 וכן תוכל לְיַהֵד את המלות (דברייא ופרפיא לא יבואו כלל בקהל “קבצנַיי”) הרמת ידייא וכ“ו519 ולמחוק ג”כ “א קיינק אים” וכ“ו במקומות רבים.520 בנוגע להפעל שורה, הבא אצלי בקישור ב' למלת הגוף “הם” – שנשמה יתרה שורה בהם, קישור זה יפה ונכון לדעתי, והוא כמו שכן בעברית, ושכנתי בתוככם. ואי אפשר לומר, שנשמה שורה “עליהם”. וזהו ממש הפעל נוח. כעס בַחיק כסילים ינוח.521 בַקהל רפאים ינוח522, כלומר ימצא. משא”כ, ונחה עליו רוח ה‘,523 כנוח עליהם הרוח,524 ר"ל תחול. והבן.525 אלמלי היתה לי קָאפיה מס’ הקבצנים עיינתי בה ואפשר שתיקנתי כדי לצאת ידי כל הדעות. – צפור נפש. גמרא היא: אם על צפור נפשו הכהו (ב"ק צ') הערוך פירש: תחת גרונו למעלה מהחזה. ולי נראה למטה מהחזה, והוא המקום שקוראים יהודית "דאס לעפֿעלע.526 והיינו הך. –

מתי אזכה לקבל פני “הקבצנים” לאחד אחד בגליונות נדפסים ובספר שלם? קשה לי לחבל מעשה ידי ולסיים ס' “בעמק הבכא” סיום קצר, כברצונך, ואעפי“כ אבטיחך לעיין בדבר ואבקשך להודיעני בבירור מתי תתחיל בהדפסת ס' “בעמק הבכא” וכמה יתמשך זמן הדפסתו. כי דבר זה נחוץ לי מאד מאד לדעת עתה מראש.527 הבינני יקירי, למה לא פרסמתם יציאת הכרך הראשון במה”עתים?528 זה כבר יצא לאור ועדיין לא הכרזתם עליו בקהל, והוא מונח בקרן זוית!!!!!! המשורר ביאליק היה כרוך אחרי ואהב אותי בכל לבו, והמדפיס ביאליק לא יכירני… ואין צורך לומר בעל “רוח הקודש”. – לרוח ולכל הרוחות שבעולם!

כתוב בכל מכתב ומכתב האדעסע שלך.

בחיבה ובאהבה רבה

ש"י אבראמאוויץ


47. י“ח רבניצקי מקראקא אל ש”י אברמוביץ בז’ניבה529    🔗

17 ביולי / 30 ביולי 1907530

קראקוי י“ט אב תרס”ז

ר' מנדלי אהוב נפשי!

לא שלחתי לך שום גליון נדפס של “ס' הקבצנים”531 מפני טעם פשוט: לא נדפס עדיין אפילו גליון אחד, ובפעם הזאת אני מעכב את העבודה. אתה הסכמת שידפיסו את הספר על פי הדוגמא ששלחתי לך ואני איני מניח, מפני שהסִדור במכונה אינו עולה יפה לפ"ד: יש כמה אותיות (א‘, ל’ ועוד) היוצאות בהוספת קוים דקים – והוספה זו גרעון גדול הוא ולא אוכל לוַתר על זה. המדפיס מבטיחני לתקן הכל – ואינו מתקן, או אינו יכול לתקן. ובכן אהיה [כמדומה] מוכרח סוף סוף לסתור את המסודר ולשוב ולסדר מראש בידים ממש כמעשה אבותינו. בכל אופן תתחיל העבודה בסוף שבוע זה.

מתי אתחיל בהדפסת ס' “בעמק הבכא”? – אתה שואלני.532 ע“ז אשיבך: תיכף אחרי גמר “ספר הקבצנים”. הן שניהם “ס' הקבצנים ו”בעמק הבכא”, יבואו יחד בכרך אחד. ובכן חשבוני הוא כך: הדפסת ס' הקבצנים תארך כשני חדשים והדפסת החלקים של “בעמק הבכא”, שבר באו ב“השלח”,533 תמשך כשלשה חדשים – ביחד הרי לפניך זמן של חמשה חדשים, ואפשר חצי שנה, בשביל לסיים את הס' בכי טוב.

למה לא פרסמנו יציאת הכרך הראשון בכתבי־העתים? הסבה היא שיצאתי מאודיסה לכאן ומסרתי את הדבר ל“מוריה”, ולוינסקי המנהל עסקי “מוריה” דחה את המודעות לימי הבציר, שאז לפ“ד תהא פעולתן מרובה מאשר עתה. אבל כבר כתבתי לו שאין דעתי מסכמת לזה, ובל”ד יבואו הכרוזים בשערי כל כה"ע בקרוב, בימים האלה.534

משוררנו באליק אוהב אותך גם עתה בכל לבו ונפשו כמאז, ואיני יודע על סמך מה הוצאת משפטך שנשתנה רוחו אליך. אם הוא שותק ואינו כותב מכתבים – משום הא לא אריא: עצלותו בנידון זה כבר היתה למשל.

מה שלום בן־עמי? ומה שלום אשתו, שהיתה חולה, כפי ששמעתי?

שלך באהבה וחבה

י"ח רבניצקי

כתבתי מעל"ד535


48. י“ח רבניצקי מקראקא אל ש”י אברמוביץ בז’ניבה536    🔗

25 ביולי / 7 באוגוסט 1907537

קראקוי 7/8 תרס"ז

ידידי יקירי וחביבי!

על מכתבי האחרון538 לא נעניתי עדיין, ואיני יודע אם מזומן אתה לגשת לעבודת הסיום של “בעמק הבכא”.539

ולסידורו540 של “ספר הקבצנים” כבר נגשו. סוף־סוף החלטתי לסתור את המסודר במכונה ולשוב ולסדר הכל מחדש בידים ממש כמעשה אבותינו.541 בשבוע הבא אשלח לך את הגליון הראשון אחרי שיודפס. בדבר השגיאות אל תפקפק, אשתדל שיֵצא הספר מוגה ומדויק כדבעי.

עכשיו עוד ג' שאלות קטנות:542

א) “להבריח את היתושים והצרעון” (בפרק ב' של “ספר הקבצנים”). האם ט“ס היא וצ”ל והצרעות או לא?

ב) כותב אתה כמה פעמים “טלית־קטן”, ולי אינו מחוור החידוש הזה. אם הפירוש של “טלית קטן הוא, לפ”ד, טלית של קטן, צ“ל בל”ר “טליות־קטנים” כמו “תלמידי־חכמים”. אבל לדעתי “טלית־קטן” הוא פשוט משובש וצ"ל “טלית קטנה”, וברבות “טליות־קטנות”.

ג) המבטא “אלתיר חשיב ואזיל כרוכלא” אפשר ל]"ד ליהד “אלתיר חושב (או מונה) וחושב כרוכל”.

מחכה אני למכתב־תשובתך.

שלום לכב"ב. ושלום לידידנו בן־עמי. הודיעני נא מה שלום רעיתו.

שלך באהבה וחבה

י"ח רבניצקי


49. ש“י אברמוביץ מז’ניבה אל י”ח רבניצקי בקראקא543    🔗

27 ביולי / 9 באוגוסט 1907544

07 VII 9

רבניצקי מחמדי!

היום “תם ונשלם שבח לאל בורא עולם” הפאעמא שלי “יודעל”.545 ואחרי כמה יומי דפגרא, שגופי ונשמתי צריכים להם, לנוח מעבודה קשה, אתחיל “בסיום” “בעמק הבכא”. לעבודתי זו דרושים גליונות מה"ע “פֿריינד”, שבהם נדפסו הפרקים מספורי זה עם תיקונים, ועליך יקירי יהא הדבר מוטל להשיגם.546

מחכה אני לגליונות “הקבצנים”.547 יש לי [לומר] הרבה דברים בעניני הספרות מעין אלו, שנדפסים “בהשלֹח” וכיוצא בהם, אלא שאני מתעצל לכותבם. וחוץ מזה נמלכתי, שאינם כדאים לאבד עליהם טיפת דיו אחת, כמה שלא יכתבו ולא יתריאו עליהם לא יתמו הבלים מן הספרות ומפטפטים יהיו כשהיו.

אתמול התקבלתי ששה עקזעמפ' מספרי “כל כתבי” ואחד מהם מכורך יפה יפה לשמי, ועליו אני חייב להודות לכם.548 בימים האלה אני ממתין לביאת בני,549 וכשיתחדש אצלי דבר מה550 אודיעך. ראות פניך אני רוצה מאד אבל… “אבל” זה פירושו ידוע לך, ואין בידינו להשמיטו אלא הקב"ה בעצמו שהכסף והזהב שלו.

פקדני נא במכתביך, ראבניצקי יקירי! הודיעני נָא אם הספרים שלי551 הולכים ונמכרים, ואם יש לי תקוה לקבלת מעות בקרוב. הכסף מתבקש לי מאֹד מאֹד עתה. –

כל בני ביתי דורשים שלומך בידידות.

אני שלך באהבה

ש"י אבראמאוויץ


50. ש“י אברמוביץ מז’ניבה אל י”ח רבניצקי בקראקא552    🔗

30 ביולי / 12 באוגוסט 1907553

07 – 12/8

רבניצקי יקירי וחביבי!

מכתבי מן 9 ח“ז554 בודאי קבלת, והיום אשיבך על שאלותיך במכתבך האחרון.555 א) השם צרעין יבוא בגמרא ומדרשים בהרבה מקומות, וכן דבש556 צרעין טהור (מכשירין פ"ו).557 – טלית קטן ביחס הקנין טלית של קטן, יש סמך לו בגמרא: (סוכה מב' ע"א) קטן היודע… להתעטף חייב בציצית. בניגוד [לאותה] הטלית, שהגדול מתעטף בה, היא הטלית הזו, שהקטן מתעטף בה, ולפ”ז יבוא “הסמך” ביחיד או ברבים – טליות קטן או טליות קטנים כמי כְּלֵי גֶבֶר או כְּלֵי גברים. ואם בדעתך להדפיס טליות קטנים הדפיס.558 – הדבור “אלתיר חשיב ואזיל כרוכלא” אם תיהד אותו כרצונך: “אלתיר חושב והולך כרוכל” יהא טעמו כטעם התרגום של הדיבור הרגיל ביהודית “ער איז מיט מיר א קנעפעל” (שיש במשמעותו קרבות משפחה Он со мною пуговица ברוסית <)>. ולפיכך יותר טוב להשמיטו ולכתוב “אלתיר559 חושב” ולא יותר. או “אלתיר חושב כמרי דחושבנא <”>, או כגזבר (אבל הוא ללא צורך)560 וראוי [שתדע] שאין אצלי הכתב־יד של “ספר הקבצנים” לעיין בו. ומעתה אם תהא לך שאלה איזו שתהיה תעתיק לי במכתבך שורה אחת או שתים מענין השאלה ואדע מה לעשות ואיך לתקן.

בשבוע זה אתן דעתי על ספורי “בעמק הבכא” איך לגמרו ואתחיל בעבודה בעזרת השם.561

אשתו של בן־עמי זה כחודש ימים שאינה בביתה והיא יושבת אצל אחותה בנאות דשא פה שויצ[ר]יה.

ב"ב אומרים לך שלום

אוהבך ומוקירך

ש"י אבראמאוויץ


51. י“ח רבניצקי מקראקא אל ש”י אברמוביץ בז’ניבה562    🔗

8 באוגוסט / 19 באוגוסט 1907563

קראקוי 19/8 תרס"ח

ידידי יקירי וחביבי!

שני מכתביך האחרונים באו לידי.564 עד היום לא נדפס אף גליון אחד של “ספר הקבצנים” מפני הטעם שכתבי לך, שהאותיות בסדור המוכני לא היו טובות ונאות בעיני בשביל סרח העודף שיש לאיזו מהן,565 ועוד טעם שני, שהנייר שהזמינו בשביל ספרך לא נתקבל. והנה עתה הוסרו המכשולים. הסִדור נעשה מחדש בידים ממש, וגם הנייר הגיע היום לקראקוי אחרי כמה שבועות שחכינו לו. ומעכשו יודפסו הגליונות בזריזות. הגליון הראשון יודפס מחר או “מחרתים”, ואחריו יבוא השני (בשבוע הבא). לוּ יכלתי לשבת בכאן עוד שבועות אחדים ולפקח על העבודה, אז זכינו לראות את הספר בקרוב. וחבל שעלי לצאת מפה בשבוע הבא ולשוב לרוסיה – ואז יוכרחו לשלוח גליונות אלי לאודיסה להגהה ועי"ז ימשכו ימי ההדפסה יותר.

כמובן, אשלח לך תיכף את הגליון הראשון והשני בצאתם ממכבש הדפוס, גם על המדפיס אצוה שלהבא ישלח לך כל גליון וגליון אחרי הדפסתו.

הודיעני נא איפה נמצאים הגליונות של “בעמק הבכא” שנדפסו?566 אם ישנם תחת ידך בג’יניבה שלחם נא הֵנה. וגליונות ה“פריינד” אי אפשר להשיג בזה בשום אופן. אם תואיל לכתוב בעצמך למערכת ה“פריינד” ישלחו משם את הגליונות לידך בל"ס. שלך באהבה וחבה

י"ח רבניצקי

ענני נא תיכף, שלא יבוא מכתבך הֵנה אחרי צאתי מפה. ושלום לך ולב"ב.


52. ש“י אברמוביץ מז’ניבה אל י”ח רבניצקי בקראקא567    🔗

7 באוגוסט / 20 באוגוסט 1907568

20/8/1907

שלום לך רבניצקי יקירי!

כדי לקצר ולסיים סיפורי “בעמק הבכא” כרצונך569 ראיתי לשנות סידור הפרקים ולעשות בהם כמה תיקונים, ובכן צריך אתה לאסוף את כל הגליונות של ס' “בעמק הבכא” שנדפסו “בהשלֹח” ולחברם לספר אחד, ואני אורה אותך מצדי מה להקדים ומה לאַחֵר ומה לתקן. עשה זאת בלא טו“מ, כי אי אפשר באופן אחר. הכרכים של “השלֹח” הלא הם מצוים לרוב. וגליונות מה”ע “פֿריינד”570 בקש נא אותם בתוך ארונות הספרים ובתבות של שלחן־הכתיבה שלי בבית דירתי שבת"ת. ואם אולי לא תמצאם, הלא תשיג אותם בהביבליוטיקה־העברית. הדבר נחוץ מאד ואין לדחותו. – בשבוע זה כתבתי פקר חדש ודעתי נוחה ממנו. וכשתהא בידך מחברת “בעמק הבכא” אשלח לך בהמשך הזמן פרקים פרקים.

הנני ממהר להשיבך, כדי שימצאך מכתבי בקראקוי.571 ואבקשך להודיעני מתי תלך לאדיסה, ומשם תודיעני נא מתי באת ומה שלומך. ותברך בשמי את כל אנשי שלומינו וידידינו היקרים,שאני מתגעגע אליהם.

כב"ב מברכים אותך בשלום. – בנך מה הוא עושה? הודיעני נא!

שלך בכל לבי

ש"י אבראמאוויץ


בס' “בעמק הבכא” מצאתי כתוב טליות־קטנות. ומה אתה אומר עתה?


53. י“ח רבניצקי אודיסה אל ש”י אברמוביץ בז’ניבה572    🔗

30 באוקטובר / 12 בנובמבר 1907573

אדעסא X/30 תרס"ח

ידידי יקירי!

מה זה היה לך שהשתתקת574 ואין שום מכתב ממך זה כמה שבועות? ומה בדבר ביאתך לכאן? הייתי בבית הת"ת וגם שם הגישו לי שלא נתקבל ממך מכתב כשני ירחים575

המקבל אתה את הגליונות הנדפסים של “ספר הקבצנים”? המדפיס ה' פֿישער הבטיחני שלא יאחר לשלוח אליך כל גליון תיכף אחר ההדפסה, ואיני יודע אם עומד הוא בדבורו. אתמל קבלתי להגהה את הגליון החמשי, והיום אני מחזירו לקראקא מוגה.576

ומה עבודתך בהמשכו של “בעמק הבכא”? אנא אל תחמיץ תשובתך.577

מאמריקא נתקבלה הצעה ל“מוריה” מאת מו"ל ידוע שרצונו להפיץ את הכרך הראשון של כתביך שנדפס באמריקא. לפי דבריו יש תקוה להפיץ שם את הספר במספר עקז. לא מעט. נראה עד כמה תתקיים נבואתו.578

שלום לרעיתך ולכב“ב, ולידידנו הנכבד בן־עמי וב”ב.

כל אנ"ש דורשים שלומך באהבה.

שלך י"ח רבניצקי


54. ש“י אברמוביץ מז’ניבה אל י”ח רבניצקי באודיסה579    🔗

5 בנובמבר / 18 בנובמבר 1907.580

1907 XI 18/5

אהובי וחביבי!

עד שאתה תמה עלי תמה אני עליך שנשתתקת ולא קבלתי מאתך זה כמה שבועות לא מכתב ולא גליונות של ספרי “ספר הקבצנים”! 581 שתיקתך הארוכה צננה את רוחי ולא עסקתי עוד בסיום ספרי “בעמק הבכא”.582 עכשיו כשקבלתי מכתבך וראיתי שספרי הולך ונדפס אחזור לעבודתי ואל אניחה מידי עד שאגמור אותה בעזרת השם, אך ראה לקיים מה שאמרתי לך במכתבי הקודמים, ליַחד את כל העלים מספר “עמק הבכא”, שנדפסו לאחד אחד בחוברת “השלֹח” והיו בידך למען אוכל להורות אותך מרחוק מה להוסיף ומה לגרוע ומה לרחק ומה לקרב. גם אותם העלים ממנו שנדפסו במה"ע “דער פריינד” תשיג נא, כדי שאשים עיני עליהם.583 מובטחני, שהכל תעשה כרצוני.

במה“ע “דער פריינד” הולכים ונדפסים מודעות שיש אצלו למכירה הכרך הראשון של כתבַי. ואני לא אדע כלום! הודיעני נא אודות הדבר הזה ברור היטב.584 ואל נא תמנע מהודיעני אם מלאתם בקשתו של המו”ל מאמעריקא ושלחתם לו סכום אקזעמפ' מהכרך הראשון הנ"ל.585 בבקשה ממך יקירי השיבני מהרה על מכתבי זה תשובה שלמה וברורה, והשתדל נא שיה' העלים הנדפסים מס' “קבצנים” נשלחים לידי על האדרעס שלי.

אשתי וכב"ב דורשים שלומך. לכל אנשי שלומנו תאמר שלום בשמי. ביאליק יקירי אַיֶכָּה?586

המתגעגע עליך ועל ידידינו היקרים

ש"י אבראמאוויץ


55. ח“נ ביאליק באודסה אל ש”י אברמוביץ בז’ניבה587    🔗

9 בנובמבר / 22 בנובמבר 1907

907 XI / 9 אודעסא

סבא יקירא.

וכי לא אדם נאה הוא ביאליק? בא ואכל שלש פעמים שלש סעודות בז’יניבה, וכו' וכו' וכו‘.588 – בקצור, מקבל אני למפרע את כל פסק דינכם הקשה שפסקתם ושתפסקו עלי בבית דינכם, ובלבד שלא נוסיף לדבר בדבר הזה. אם אבוא לספר כל גלגולי המאורעות שנתגלגלו עלי589 מיום צאתי מאת פניכם – לא יאומן כי יסופר, ואל לא יאומן למה יסופר? הנני מתחיל איפוא מן הסוף. וה’ הטוב בעיניו יעשה.

אחרי שלש פעמים שלש הליכות למרגלית, לקאלינובֿסקי, לקפלן בענין שלך590

591 הודיעוהו את מקומך, ובגלל זה נתעכב רשיונו.592 עליך איפוא או לבוא לכאן או לשלוח ממקומך תעודת־כושר593 בחתימת־יד594 הקונסול הרוסי בג’יניבה. מעין זה כבר כתב לך ה' קפלן [וטרוצקי], וכזה ענני ה' קפלן, שהבאתי לו מכתב־זרוז ממרגלית, למהר ולהאיץ את דבר הרשיון.595 מתוך השיחות הפרטיות שהיו לי ולרבניצקי עם ה' קפלן – עלתה לנו מכללא, שה' קפלן אינו מן הזריזים ביותר בענין זה ואינו חושש אם הדבר יהא הולך ונדחא, הולך ונמשך עד מועד מועדים וחצי. סוף סוף הוא קצת נוגע בדבר, ואין לסמוך עליו לגמרי. אין טוב לך בלתי אם לבוא בעצמך הנה ואשר תעשה יֵעָש. ואם עד היום היה לבי ולב רבניצקי מהססים בדבר קצת, אם לקראך הנה אם לא – עתה, לאחר הבחירות596 ואחרי עבור המהומות ברחובותינו – אין חשש. [רוסיא וגם] אודיסא [בכלל] הולכת ושוקטת. ואתה כבואך הנה ועשית ביום וביומים [את] אשר לא נעשה [ע“י אחרים] במשך כמה ירחים, ו”ליהודים" שכמותנו, כלו' לי ולרבניצקי, תהי אורה ושמחה וששון ויקר.597

כך היה מצב הדבר לפני ימים אחדים; עתה אולי כבר “זז” הענין מקומו לטובתך [ואני] איני598 יודע עוד. מחר [או מחרתים] אראה [שוב]599 את ה' מרגלית ואת קפלן ואשר אדע מפיהם והודעתיך גם אותך.

היום שלחתי אליך ארבעה גליונות נדפסים (נקיים) מ“ספר הקבצנים”). הגליון החמשי יתקבל אצלנו היום או מחר להגהה.600 הכרך העברי הראשון בודאי יצא, ואולם יש לי תקוה גדולה שיצאו כל הכרכים העברים. הנני עומד בענין זה במו"מ עם אגודה ספרותית אחת [בעלת ממון] הנכונה להוסד במוסקבי באלה הימים, וזהו מה [שהשיב]601 לי [לפני שבועים]602 ידידנו ה' אשר גינזבורג בענין זה ממוסקבי:

“באלו הימים יקוו (בעלי האגודה) לקבל את ספר התקנות המאושר בפ”ב ואז יקראו אספה כללית לדון על המעשים הראשונים, ומר ניידיטש [ראש המיסדים], (עשיר גדול603 ואחד מחסידי הספרות העברית ומחסידיך הנלהבים,604 זקני) מקוה שהאספה תקבל בודאי את הצעתכם ע“ד הוצ' ספורי מנדלי”.

זהו שהשיב לי ה' אחד־העם על הצעתנו – שלי ושל רבניצקי – להוציא כתביך העברים ע"י אותה אגודה. ודע, שאגודה זו, לכשתוסד, אין בה לא מן אחיזת העינין ולא מן הסחרנות. אלא פשוט יהודי בעל הון605 וחסיד ספרות רוצה להרים את קרן הספרות ולעשות את הספר העברי, [מן] המשובחים, מצוי בשוק. ביתר פרוטרוט אודיעך כשיתקרב הדר לידי מעשה.606

מקבל אתה את “השלח”? אנו נגשים להדפסת חוברת עשירית דהשתא (שמינית ותשיעית נגמרו בדפוס607 ובעוד שנים שלשה ימים תשולחנה) שהיא גם חוברת המאה למיזם608 צאת השלח. הלא תכבד את “השלח” לחוברת המאה בשני פרקיך מ“עמק הבכא” הנמצאים אתך.609 היינו רוצים שישתתפו610 באותה חוברת רוב סופרי השלח. אנא,זקני, אל נא תשיב את פני רק הפעם. אמת, חוטא אני, חוטא גדול – ואעפ"י כן, האמינה, ראוי אני לסליחה.

המחבקך ומנשקך שלך עד זבולא בתריתא

ח. נ. ביאליק

שלום רב לרעיתך, ותודה מקרב ולב על “הכנסת אורחים” ועל החבה שהראיתם לי בשבתי תחת צל קורתכם.611 עד עולם לא אשכח את הרגעים הנעימים. מי יתן וזכינו לראותך עם כל בני ביתך כאן במקומנו בקרוב.

הואילה לענותני תיכף עפ"י כתבתי שלטה. את שני הפרקים שבידך612 תואיל, זקני, בחבתך לשלוח מיד, בלא אחור יום אחד, מפני שאין פנאי, ואני הייתי רוצה שיבאו ראשונים לספורי החוברת

Одесса, Х. Н. Бялику, М. Арн. 9/12

ולשום לבן־עמי ולשום עליכם.613 להם אכתוב ביחוד.

ואם יש לך דברים אלי בענין שלך הודיעני ואעשה תיכף כאשר תצוה.


56. ש“י אברמוביץ מז’ניבה אל ח”נ ביאליק באודיסה614    🔗

15 בנובמבר / 28 בנובמבר 1907

1907 XI 28/15

שלום לך ביאליק מחמדי!

אתמול קבלתי מכתבך וארבע גליונות מ“ספר הקבצנים”615 והנני ממהר להשיבך ולשלוח לך בזה פרק מספרי “עמק הבכא” כרצונך616 להראותך כי יקרת בעיני נכבדת, ומעולם לא חשבתיך לחוטא לי. ידעתי יקירי, ידעתי כי אהבה רבה תאהבני ואתה מוכן תמיד לעשות רצוני בנפש חפצה.

התעודה בחתימת הקונסול שלחתי זה כשלשה שבועות ליד קאפלאן ועד עתה לא אדע מה נעשה בה. <אין קול וא>ין עונה! 617 כל מה שכתבת לי אודות קאפלאן, שהוא מתרשל, כנוגע בדבר, היה לך לומר בפה [לידידנו] הר' מרגליות, ולשאר אנשי הועד של “תלמוד תורה”, לקלינאווסקי ולד“ר הימעלפארב618 וכו'. ובאמת תמה אני איך עושים שתדלן את האדם שהוא נוגע בדבר! בבקשה ממך, יקירי, לך נא וזַרז את ידידנו הר”ר מרגליות גם שאר אנשי הועד, כי619 יעשו בעסק שלי אצל שרי ההשכלה ולא ישקטו עד אם יגמרוהו. כי אני לא אוכל לחזור למקומי, לאודיסה, עד אם יקראוני, וכך כתב לי גם קפלן זה כבר בשם הועד, כי אשב פה עד שהועד יקראני. תיכף, בקבלך מכתבי זה תלך נא בטובך להשתדל עלי לפני ידידַי ותעיר ותעורר אותם לעשות את המוטל עליהם.620

זה הפרק הזה שאני שולח לך621 הייתי צריך לכתוב מחדש עם שינויים רבים כדי622 שיאות ל“השלֹחַ”, כי שאני פרק הבא בין הפרקים בספר מפרק שבא יחידי שלא במקומו. ואת זאת עשיתי אעפ"י שאני חש עכשיו בעינו והכתיבה קשה ואסורה לי. זה כמה ימים אני יושב בטל, איני קורא ואיני כותב ומחכה שעוד מעט וירוח לי.

כשתכתוב לאחד העם ידידנו תברכהו בשמי. כשתאושר האגודה הספרותית מאת הממשלה תודיעני נא.623 – והודיעני כ"כ את משפטך ודעתך על הפרק השלוּח לך בזה. קראתיו על שם הספר: “בעמק הבכא” ואולי יאות לו השם “בכפר”? – עשה הטוב בעיניך.624

לרבניצקי חביבנו תאמר נא שלום ותחבקהו בשמי. אשתי וכב"ב דורשים שלומכם בכל לב<.>. השיבני נא מהרה תשובה ברורה ושלמה, כי לתשובתך אצפה

אוהבך בכל לב ומחבקך באהבה

ש"י אבראמאוויץ

ברך נא בשמי את ידידנו היקר הר"ר טראצקי.625 דבר נא עמו על אודות עניני.


57. י“ח רבניצקי מאודיסה אל ש”י אברמוביץ בז’ניבה626    🔗

16 בנובמבר / 29 בנובמבר 1907627

אדעסא XI/16 תרס"ח

ידידי היקר!

בל“ס כבר קבלת את ארבעת הגליונות של “ספר הקבצנים” ששלחנו אליך.628 לע”ע עוד לא השיגה ידי לקבץ את נדחי “בעמק הבכא” שנדפסו ב“השלח”. ביחוד קשה יהיה להשיג את ה“פֿריינד”. ה' קפלן בקש ולא מצא את הגליונות הדרושים.629

בקשתו של המו“ל מאמריקא מלאנו ושלחו לו 200 עקז. של ספרך. תיכף כשיקבלם ישלח מחירם. כך הבטיח ומו”ל נאמן הוא וישמר את הבטחתו. ל“פריינד” שלחנו בעתו 26 עקז. ובשבוע העבר נתקבל מבעלי ה“פריינד” שהעקז. הראשונים כבר נמכרו ושלחנו להם עוד מאה עקז. ודרשנו מחיר הנמכרים (בנכיון 30% מהמחיר הקצוב).630

כשיתקבל מחיר הספרים מאמריקא ומ“הפריינד” תשלחהו “מוריה” אליך – אם אין בדעתך לבוא בקרוב למחננו. למה אינך מודיעני דבר על זה אם החלטת לשוב אל כנך או לא? האמנם נזכה לראותך במהרה בימינו במחננו?631

אפשר שמראשית השנה הבאה (אם תהיה החתימה טובה) יתחילו להוציא בעירנו מ“ע חדש לשבוא בשם “התחיה” וגם אני אשתתף בעריכתו, ואז בל”ס גם אתה, יקירי, בל"ס לא תמנע את טובך ממנו.632

כל אנ"ש דורשים שלומך באהבה.

שלך י"ח רבניצקי


58. ח“ח ביאליק מאודיסה אל ש”י אברמוביץ בז’ניבה633    🔗

7 בדצמבר / 20 בדצמבר 1907634

XII/7 907

זקני יקירי.

בעד הפרק היפה מספרך “עמק הבכא” ששלחת לי – יישר כחך.635 מחר תצא החוברת העשירית636 ותשתלח ביום א' 9טין637 דנא, וראית את פרקך נדפס שם. הנחתי את השם “בעמק הבכא”, חלק שלשי, שנפסקה הדפסתו ב’השלח' כרך פלוני עמוד אלמוני".638 פתיחת הפרק נפלאה. יפה גם ציור חבורת האכרים שבסוף. התתן על ידי גם את שאר הפרקים?639

ביום שקבלתי את מכתבך ראיתי את מרגלית וביום שלמחרתו – את טרוצקי.640 ובלשון הזה אמר לי מרגלית: “מכירים היינו בקאפלאן שהוא מתרשל בדבר. וגזרנו עליו בישיבה אחרונה לגמור את הענין במשך עשרה ימים, וגם נזיפה קבל מידנו. את שכר המלואים שהוא מבקש בתור ממלא מקומו [של] מפקח הת”ת לפי שעה – לא נִתן לו עד שיבוא הדבר לידי גמר, כלו' עד שיתקבל הרשיון לטובתך. בכל אופן, נמסר הדבר להד“ר היממילפרב ועוד אחד641 מחברי הועד עמו, שהם בעצמם יסעו אל השר ויגמרו את הענין. מובטחני – סיים מרגלית – שבקרוב יתקבל הרשיון”. ואף ה' טרוצקי קיים את רוב הדברים הללו. עד כמה שיש לסמוך על דברי מרגלית בנידון זה, איני יודע.642 אבל כסבורני, שבאמת ובתמים דבר את דבריו. באלה הימים אשתדל לראותו שוב ואת אשר אדע אכתוב לך.

ושלום לך ולביתך, סבא רחימאי.

המחבקך ומנשקך ומצפה לראותך

ח. נ. ביאליק

נ.ב. בדפוס פישער643 היתה שביתה רבתי, שנמשכה יותר מחמשה שבועות, והדפסת כל ספרינו – ספרך644 וספרי “מוריה” – נפסקו. עתה הוא מבטיח במכתבו ש“בעוד זמן מועט” וישובו645 הפועלים לעבודתם.

כשישוב לוינסקי ממסעיו אשתדל שישלח לך חשבון וכסף הפדיון, כמה שמגיע לך.646


59. ש“י אברמוביץ מז’ניבה אל י”ח רבניצקי וח"נ ביאליק באודיסה647    🔗

1 ביאנואר / 14 ביאנואר 1908

1908 I 14/1

שלום לכם אהובַי ומחמדי היקרים!

על מכתבך, ביאליק יקירי, ועל מכתבך, רבניצקי חביבי, לא היה לי מה להשיב אלא לישב ולהמתין עד שתקוים הבטחתכם, שנבאתם בסגנון אחד, בדבר הדפסת ספרַי בל"ע ושליחת גליונות של “ס' הקבצנים”, גם חשבון וכסף פדיון הספרים שלי.648 והנה ימים עברו ושבועות חלפו והבטחתכם לא נתקיימה. ועדיין הייתי יושב וממתין יחיל ודומם ולא כתבתי לכם, אלא ענין אחד, נכבד מאד, שאין לדחותו, דורש ממני לפנות אליכם בבקשה יוצאת מקרב לבי – אליכם אוהבַי הנאמנים, דורשי טובתי ומכבדַי בתמים בקשתי זאת היא:

היום קבלתי מכתב מבני649 בפ"ב ושם כתוב לאמר:

“Здесь пристпают к изданию Евр. Энцикл. Словара на русс. язюке. Редактор – М. И. Кулишер. Вот он мне сообщает, что какой־то еврейский литератор принес твою (мою т.е.) биографию дла словаря и что она оказалась ниже всякой критики. Вот Кулишер и просит составить статью о тебе. Мне конечно это не подходит, потому что во 1ых я, кажется, тебе немножко сродни, во 2ых что я знаю о твоих древне־еврейских сочинениах? – Не поручить ли кому־либо из твоих друзей писателей и т.д. Если понадобитса проредактировать, то это я возму на себя. [Нужно с этим не зевать и поторпиться].”650

למסור הדבר לאֹהבַי הסופרים, הוא אומר, ומי לי אוהבים וסופרים נכבדים, מוקירים את שמי ויודעים את פעלי כמוכם? אתם ידעתם תולדותי, ארחות חיי, אופיי ומחשבות לבי, וגם תולדות ספרי, ילדי רוחי. הכל גלוי וידוע לכם, ואם אין אתם לי מי לי? – מובטחני כי תעשו רצוני בשמחה ובזריזות651 כבקשת בני. למלאכה זו הלא יש לכם חומר רב, ואתם בעצמכם הלא כתבתם עלי כמה פעמים. וגם תוכלו, לכשתרצו, לשַׁתף עמכם גם את קלויזנער בעדוה זו. ודעו כי יש שכר לפעולתכם… מחכה אני לתשובתכם.652 אל נא תחמיצוה. כדי לא לאבד זמן חנם תוכלו לבוא בכתובים אודות זה עם בני וגם לשלוח המאמר לידו. כתובתו: Михаил Соломонович Абрамовиц, С.–Петерсбург, Львинной пер. No. 2

דרשו בשמי את שלום ידידנו הר"ר טראצקי ואמרו לו, כשאקבל תשובתו על מכתבי אליו והכל יהיה נעשה כמו שכתבתי במכתב־תשובתי על מכתבו אלי, אָכין עצמי לדרך ואשוב במהרה ובשעה מוצלחת לאודיסה.653 וה' יברך אותי ואתכם וכל בני אדם בשלום ובשלוה כל הימים כחפצכם וכחפץ אוהבכם וידידכם בכל לב ונפש, המצפה לראותכם בקרוב

ש"י אבראמאוויץ

אמרו נא שלום בשמי לכל ידידינו אנ"ש


60. י“ח רבניצקי מאודיסה אל ש”י אברמוביץ בז’ניבה654    🔗

7 ביאנואר / 20 ביאנואר 1908655

אָדעסא י“ז שבט תרס”ח

ידידי הנעלה!

קבלתי את מכתבך656 ותיכף פניתי במכתב לידידינו ר"ש דובנוב, שהוא אחד מעורכי הענציקלופדיה, שיודיענו תשובה ברורה על שאלות אחדות, כמו כמה זמן יש עוד ברשותנו לעריכת המאמר וכדומה. כשתקובל תשובתו אקוה לגשת אל המלאכה.657

לא שלחתי לך את יתר הגליונות של “ספר הקבצנים” מפני סבה פשוטה: לא היו בידי שום גליונות חדשים, כי בבית־הדפוס קראו המסדרים שביתה (שטרייק בלעז) שארכה יותר משני חדשים.658 עתה נתקבל מכתב מאת ה' פישער בעל בית־הדפוס שקרבו אל המלאכה ובשבוע זה נקבל גליונות חדשים להגהה. – ומה בדבר “בעמק הבכא”?659 הודיעני נא תיכף אם אוכל לשלוח את הגליונות הראשונים של “בעמק הבכא” לדפוס, או עשית בהם איזה תקונים?

בימים האלה תקבל חשבון הספרים שנמכרו ביחד עם סכום כסף מאת “מוריה”.660

בל"ס כבר קבלת את תשובתו של ה' טראצקי.661

ידידך דו"ש ומחכה לראותך בקרוב

י"ח רבניצקי

שלום לבני ביתך ולכל אנ"ש


61. י“ח רבניצקי מאודיסה אל ש”י אברמוביץ בז’ניבה662    🔗

19 ביאנואר / 1 בפברואר 1908663

אדעסא, כ“ט שבט תרס”ח

ידידי היקר והנעלה!

ידידנו ר“ש דובנוב כותב לי בתשובתו664 לאמר: “המאמר ‘אברמויץ’ כבר נכתב ע”י צינברג,665 אחד המשתתפים בעריכת האנציקלופדיה, וגם נסדר בדפוס וכו' אפשר שהסגנון לא עלה יפה לצינבורג, אבל ידוע לי שכתב את מאמרו בשקידה והתלהבות, כחסיד אדוק של ר' מנדלי שלנו וכו' אני מצדי אשתדל כמה שאפשר שהמאמר יבוא למבחן לפני הועד שלנו ואז נתקן את חטאי המחבר, אם במאת נמצאים בו כאלה”.

אתמל הייתי אצל הד“ר הימעלפרב, שהוא עתה ממלא מקום היו”ר בוַעד הת“ת, ואמר לי שביום ב' הבא תהיה אספת הועד. לפי דבריו, הבטיח האינספקטור לאַשר את בחירתך תיכף לבואך הנה; אבל אין לדעת מראש עד כמה ימהר האדון הזה למלא את הבטחתו. הוא העירני עוד על זה, שהאינטרסים של הת”ת דורשים שתבוא הנה לא לזמן מצר על מנת לחזור לחו“ל, אלא להשתקע כאן. יש לי מקום לשער, שממלא מקומך בת”ך מעכב קצת.666

בשבוע הזה תשלח לך “מוריה” סך מאה רו"כ על חשבון הספרים שנמכרו.667

ידידך אוהבך המצפה לראותך בקרוב

י"ח רבניצקי

כל אנ"ש דורשים שלומך באהבה.


62. י“ח רבניצקי מאודיסה אל ש”י אברמוביץ בז’ניבה668    🔗

28 ביאנואר / 10 בפברואר 1908669

אָדעסא 28/1 תרס"ח

ידידי יקירי וחביבי!

בל“ס כבר קבלת את הסך מאה רו”כ שנשלח לך מאת “מוריה”.670 חשבון מפורט תקבל תיכך כשתבוא הֵנה.

ואנו כלנו מחכים לבואך. כבר כתבתי לך ודברים יותר מפורטים. אתמל ראיתי את ה' טרָאצקי. הוא בטוח שהרָשות תאַשר אותך בשבוע הראשון לבואך, לפי דבריו עבודת מנהל בת"ת עתה היא מלאכה נקיה וקלה.671

לנכון תודיענו את היום שתצא בו מג’ניבה לשוב לעירנו בשלום.

ידידך דו"ש באהבה רבה

י"ח רבניצקי

ושום רב לך בשם כל אנ"ש.



  1. על כוונתו של אברמוביץ להגיע לז‘ינבה כתב ביאליק באיגרתו אל בן־עמי מיום 26 באוקטובר 1905: ’ושלום לך מאת ר‘ מנדלי, הוא רוצה לנסוע לז’נבה להיות שכן שלך. כתוב אליו' (כנסת, ג, תל־אביב, תרצ"ה, עמ' 30)  ↩

  2. השוה דברי ביאליק באיגרתו אל שלום עליכם, נספח, איגרת ה. וראה גם הכתבה הנזכרת בהערה 16.  ↩

  3. הסיבה מדוע נקבע תאריך זה אינה נהירה לנו. שנת לידתו של אברמוביץ לא ידועה בוודאות; והשווה: מאַקס וויַנריַיך, ‘מענדעלעס ערשטע 25 יאֶר’, ייוואָ־בלעטער, י(1936) עמ‘ 170־167. ידוע לנו שלראשונה חגג אברמוביץ בפומבי את יום־הולדתו החמישים ואת יובל העשרים וחמש לעבודתו הספרותית ביום 20 בדצמבר שנת 1884, לפי הלוח הרוסי. והשווה את התעודות שפרסם מאַקס וויינרייך ’מענדעלע־דאָקומענטן‘, ייוואָ־בלעטער, שם, עמ’ 373־368. מכאן, שיום־הולדתו השבעים חל בדצמבר 1904, לפי הלוח הרוסי, ואילו יובלו הספרותי החמישים – בדצמבר 1909. וגם ציון מחצית היובל לפעילותו הפידאגוגית אינו מתיישב עם המועד שנקבע לחגיגות היובל המשולש. אברמוביץ נכנס לתפקידו כמנהל התלמוד־תורה באודיסה ביום 27 באוגוסט 1881; ראה: וויַנרייָך, שם, עמ' 179.  ↩

  4. אגרות ביאליק, א. עמ‘ קצ־קצא. קביעת זמנה של איגרת זאת על־פי לחובר, שם, עמ’ קפט, הערה 3. הקיצור ע“א, המופיע בגוף האיגרת, היא כנראה טעות, וצ”ל ע"ע – על עצמי.  ↩

  5. אגרות ביאליק, א. עמ‘ פז. הכוונה לספר ’קצור מסעות בנימין השלישי‘, אודיסה תרנ"ו (1896), שהופיע לאחר־מכן כתוספת ל’פרדס‘, ג, תרנ"ז (1896). היתה זאת הפעם הראשונה שספר זה של אברמוביץ הופיע בעברית; ביידיש הופיע הספר בווילנה בשנת 1878. ’זרגון' בלשונו של ביאליק, כינוי ליידיש. והשווה לעומת זה את דבריו של אברמוביץ באיגרת 20, ובהערה 11 שם.  ↩

  6. איגרות ביאליק, א. עמ' עח.  ↩

  7. ‘אויף דעס הויכן באַרג’, דער יוד, 1899 גליון 15; ‘נאָך איין יאָרהונדערט’ (שירו הראשון של ביאליק ביידיש),שם, גליון 16. והשווה לחובר, עמ' 292־290, 369־368; שם מובאים גם הציונים להתכתבות הנוגעת לשני שירים אלה.  ↩

  8. אגרות ביאליק, א, עמ‘ קכז. ביאליק רומז לתרגום ’דאָס ווינטשפֿינגערל‘, שהופיע לראשונה בהשלח’ משנת תרנ“ז ואילך. על האמביוולנטיות של ביאליק כלפי היידיש מעידה הרישא של דבריו: 'ומודה אני, שגעגועי הילדות הדקים, ילדות הגיתו והחדר, נוחים להאמר בזרגון, באותה הלשון שהם נבראים, משיאמרו בלשון הקדש. כמה פעמים נסיתי לספרם בלה”ק ולא עלה יפה, ובזרגון, מגיש אני, אוכל להם' (שם, עמ' קכו). והשווה להלן, איגרת 5, הערה 3; ראה גם איגרת 15, הערה 15.  ↩

  9. מענדעלי מוכר ספרים, ספורים, א. אודיסה תר"ס, עמ' Vlll.  ↩

  10. השווה: לחובר, עמ‘ 311־310. על דרך עבודתם המשותפת ראה: ז. שניאור, ח.נ. ביאליק ובני דורו, תל־אביב 1958, עמ’ 175־174. שמונת הפרקים הראשונים של התרגום המשותף הופיעו בשבועונו של דוד פרישמן, ‘הדור’, א (1901), גליונות 27־25, 30, 31, 44. התחלת התרגום המשותף ולעומתו הנוסח הסופי שקבע אברמוביץ עצמו, ואשר עליו מדובר בהרחבה באיגרות שלפנינו, נדפסו ב‘מחברות לספרות’, ב (תש"ג), עמ‘ 91־85. והשווה גם: מ’ אונגרפלד, ‘מכתבים על תרגום מנדלי’, ידיעות אחרונות, מיום 19.12.1969.  ↩

  11. פישקע דער קרומער, אודיסה תרמ“ח; די קליאַסשע, אודיסה תרמ”ט. והשווה בהערה שלאחר זו.  ↩

  12. בשער הספר הראשון נדפס Издaниe A. Bapшaвepa , כלומר, ‘הוצאת א. ווארשאווער’. ווארשאווער היה בעל בית־הדפוס באודיסה שבו נדפסו שני הספרים. בשער הספר השני נדפס Издaниe aвтopa, כלומר, ‘הוצאת המחבר’, הסיבות לשינוי אינן ברורות לנו. על התכנית ועל הצרות שנחל אברמוביץ מידי המו"ל ראה: נ‘ שטיף, ’מענדעלע מויכער ספרימס בריוו‘, בתוך: שריפטן, א. קיוב 1928, איגרת 20, עמ’ 246; איגרת 38, עמ' 264.  ↩

  13. אַלע כתבים פון מענדעלי מוכר ספרים, ניו־יורק 1900־1898. על המעטפות מופיעים שמותיהם של המו"לים: רווזנבאום ויוסף ליב ווערבעלאווסקי.  ↩

  14. למשל: ד' טאקסע, ניו־יורק תרנ"ט, על־ייד יהודא קאצענעלענבאגען; דיא אלטע מעשה און נאכט אין צרות, ניו־יורק [ללא תאריך] על־ייד מאיר חינסקי (שני הספרים הופיעו גם בהוצאת ‘היברו פאבלישינג קאמפאני’); דאס ווינשפיעגעריל, ניו־יורק [ללא תאריך]. על־ידי מאיר חינסקי.  ↩

  15. המו"ל, ‘היברו פאבלישינג קאמפאני’, חזר והדפיס את הכתבים מאותן אמהות גם בשנת 1909.  ↩

  16. השווה: ‘אדעסער בריעף’, דער וועג, מיום 23 בספטבמר / 6 באוקטובר 1905.  ↩

  17. ראה בכתבה שנזכרה בהערה 16. עוד בשנת 1902 כתב אברמוביץ בעניין זה לשלום עליכם לקיוב; ראה: שטיף, שם, איגרת מס‘ 52, עמ’ 275. אותו העניין נזכר גם במכתבו אל שאול גינזבורג בפטרבורג מיום 4 בנובמבר 1904 (האיגרת שמורה בארכיונו של ד' גינזבורג שבבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים). אין להטיל כל ספק בכך שגם ידידיו באודיסה שמעו את תלונותיו החוזרות. השווה גם איגרתו של אברמוביץ אל ביאליק ורבניצקי, איגרת 7 שבקובץ זה. מתוכה נראה בבירור, שהעניין ידוע גם ידוע למקבליה. ראה גם: הראשונים כבני אדם, עמ' קכט.  ↩

  18. ראה נספח, איגרת א. כוונה זו נזכרה עוד קודם־לכן. לעניין זה ראה גם באותה כתבה שנזכרה בהערה 16 לעיל. נאמר שם: ‘מען וויל אָפדרוקן, און דוקא נאָנץ שיין, אַלע כתבים פֿון ר’ מענדעלע מו“ס. ד‘ העברעיִשע מיט די זשאַרגאָנישע, און אונטערטראָגן עס צום יובילעאום אַלס קליינע מתּנה פֿון דער דאַנקבאַרע[ר] ’פובליקע‘ צום ליבן מחבר, און לאָז ער דערנאָך ר’ מענדעלע ווערן אֵן אמתער ”מוכר ספֿרים" און פֿאַרשפרייטן זיַינע ביכער און פֿאָלק ווי זיַין האַרץ גלוסט…'  ↩

  19. השווה איגרת 32.  ↩

  20. השווה איגרת 55, הערה 4; איגרת 59, הערה 7.  ↩

  21. י“ל פרץ, שריפטען, יובילעאום־אויסנאַבע, וארשה תרס”א.  ↩

  22. י“ל פרץ, כתבים, תמונות, ציורים, ספורים ושירים ישנים גם חדשים (עם תמונת המחבר והקדמה מאת י' קלוזנר), 4 חלקים (10 ספרים), וארשה תרנ”ט־תרס"א.  ↩

  23. שלום־עליכם‘ס אַלע ווערק איבערגעאַרבייט אונ רעכס ארסנעבערסערט און דאָס ערשטע מאָל אַרויסגעגעבען, ביילאַגע צו יודישע פאָלקס ציטונג, פערלאַג ’פאָלקסבילדונג‘, וארשה תרס“ג־תרס”ד. ובחוגי הסופרים באודיסה ידעו על הכוונה להוציא את כתבי שלום עליכם, שכן רבניצקי עמד לכתוב בשביל מהדורה זאת מבוא ביוגראפי רחב על המחבר. אולם המבוא לא הופיע, באיגרותיו אל רבניצקי משנת 1903 סיפק שלום עליכם חומר רב למטרה זאת. השווה: צום אָנדענק פון שלום עליכם – זאַמעלבוך רעַדאַקטירט פון י’ צינבערג און ש ניגער, פטרבורג 1918, עמ' 98־91.  ↩

  24. השווה: לחובר, עמ' 517־444.  ↩

  25. אגרות ביאליק, א, עמ' רמא.  ↩

  26. הפותח בתיבה ‘ישקני’. על שימוש לשוני מבדח זה ראה גם: ד‘ סדן, ’איידל געזאָנט און נראָב געמיינט‘, ישראל־שטימע, מיום ט’ כסלו תשל“ג / 15 בנובמבר 1972. שם הובאו גם הדברים הנ”ל מאיגרתו של ביאליק.  ↩

  27. אגרות ביאליק, א. עמ' רנה.  ↩

  28. בשינויים קלים נדפס ה‘קול קורא’ בעיתונים ‘הזמן’ מיום 27/14 ביוני 1905 ו‘הצפירה’ מיום 28/15 ביוני 1905. כעבור ארבע שנים נדפס מחדש בפתח הכרך הראשון של כל כתבי מנדלי מוכר ספרים, קראקא־אודיסה, תרס“ט, עמ‘ IV־III, תחת הכותרת ’דבר מאת ”ועד היובל"'. בנוסח אחרון זה, שבו חסרות חתימות חברי הוועד, יש גם שינויים קלים אחרים לעומת הנוסח שנדפס בעיתונים. המובאות שהובאו כאן הן לפי הנוסח שנדפס באותו כרך של כל כתבי מנדלי מוכר ספרים.  ↩

  29. באיגרתו של ביאליק אל שלום עליכם שנזכרה לעיל נזכרו שמותיהם של רבניצקי, דיזנגוף, ביאליק, ברבש והרב טשרנוביץ בתור מועמדים להיות חברים בוועד. בעיתון ‘הזמן’ נזכרים מנשה מרגולית, א‘ גינצברג (הוא אחד־העם), הרב טשרנוביץ, בן־עמי, ברבש, לווינסקי, ביאליק ובן־ציון. ב’הצפירה‘ מודגש, כי ’לגזבר הוועד נמנה ה‘ שמואל ברבש’, ולצדו מופיעים שמותיהם של מרגולית, לווינסקי, רבניצקי, ביאליק, בן־ציון, שמואל פריץ ובן־עמי. באיגרת ה שבנספח שלהלן נזכר שמו של מרגולית כמי שעומד בראש הוועד; באיגרת של ביאליק אל שמריהו לוין מיום 25 בדצמבר 1906 מביא ביאליק את שמות חברי הוועד הבאים: ‘מרגולית, אחד־העם, ברבש, לווינסקי, רבניצקי, אני ועוד’ (אגרות ביאליק ב, עמ' לה). ב‘קול קורא’ ששלח שלום עליכם לסופרים היהודים בארצות־הברית (ראה נספח, איגרת ח) הוא מזכיר בתור חברי הוועד את מרגולית, ביאליק, רבניצקי, לווינסקי אוסישקין, אחד־העם וברבש.  ↩

  30. ‘אדעסיער בריעף’; ראה לעיל, הערה 16. הכתבה חתומה בכינוי א‘ ליטוואק. קרוב לוודאי, שמחברה הוא אהרן ליטאי (אהרן ראבינוביץ), שישב באותו זמן באודיסה, שימש שם מורה בגימנסיה והיה פעיל בחיים התרבותיים באודיסה. הוא היה מקורב לביאליק ולרבניצקי. רבניצקי היה נציגו האודיסאי של ’דער וועג'.  ↩

  31. השווה להלן, איגרות 7, 9.  ↩

  32. אגרות ביאליק, א, עמ' שד.  ↩

  33. שם, עמ' שא־שב.  ↩

  34. כינוי קבוע לקיוב בכתביו של שלום עליכם.  ↩

  35. האיגרת שמורה בבית שלום עליכם סימנה: מר 7/11.  ↩

  36. באיגרת אל יעקב דיגזון (אגרות ביאליק, ב, עמ' קא).  ↩

  37. לא מצאו הודעה מפורשת על הדחייה, אך הדבר היה מובן מאליו וידוע ברבים אף מחוץ לרוסיה. בכתבה ששלח דניאל פרסקי מניו־יורק כתב: ‘חג יובלו של ר’ מנדלי שנשבת ברוסיה ולא הוחג כלל או כראוי מפני המהומות והפרעות ההם…‘ (הזמן, מיום 1 במארס / 14 במארס 1906). גם ב’המעורר‘, שהופיע בלונדון, ידעו על כך מתחילת 1906: ’…כל כתביו [של ש"י אברמוביץ] הבטיחו משכילי־אודיסה (קודם החורבן, כמובן…) לתת לנו ליום חגנו, שהיה צריך להיות, ואנחנו השבלים הבודדות, כה שמחנו…' (זכאי [הוא י"ח ברנר], ‘רפרופים ספרותיים’, המעורר, שנה ראשונה, חוברת א, יאנואר 1906, עמ' 21).  ↩

  38. השווה ההפסקה שבין איגרות 8 ־10.  ↩

  39. השווה איגרות 1, 7, 9.  ↩

  40. אגרות ביאליק, ב, עמ‘ כב. וראה גם את הדברים באיגרת אחרת אל בן־עמי שם, עמ’ יז, ובאיגרות אל בן־עמי, כנסת, ג, תל־אביב תרצ"ח, עמ' 32. השווה גם דברי ביאליק בראש איגרת 10.  ↩

  41. השווה איגרות 10, 11.  ↩

  42. השווה איגרתו של נתן קפלן אל אברמוביץ מיום 31 ביולי 1906. האיגרת שמורה בבית ביאליק.  ↩

  43. השווה נספח, איגרת ה. הדברים מצוטטים על־פי התרגום של לחובר: אגרות ביאליק, ב, עמ‘ כט־ל. מן הראוי לציין, שבין האיגרות שנשלחו אל אברמוביץ מאודיסה לז’ניבה לא נמצאה שום איגרת של מנשה מרגולית.  ↩

  44. מצוטט מתוך האיגרת מיום 23 בדצמבר 1908 השמורה בבית שלום עליכם (סימנה: לד 56/16). באיגרת זאת הודיע רבניצקי לשלום עליכם על משלוח הכרך.  ↩

  45. השווה איגרתו של נ' קפלן אל אברמוביץ מיום 7 במארס 1907. האיגרת שמורה בבית ביאליק.  ↩

  46. השווה איגרות 14, 15.  ↩

  47. השווה נספח, איגרת ה.  ↩

  48. הנוסח המלא ראה נספח, איגרת ח.  ↩

  49. ראה: יודישעס טאגעבלאט, מיום 20 בדצמבר 1906.  ↩

  50. ראה נספח, איגרות ט, י.  ↩

  51. הראשונים כבני אדם, עמ‘ קכו־קכז. ברקוביץ ציטט שם מתוך האיגרות הידועות לנו מן הנספח וסיים את סיפורו ב’כרוז על יובלו של מנדלי‘, שפרסם שלום עליכם בניו־יורק, על מצב־רוחו העגום של שלום עליכם בארצות־הברית בתחילת 1907 ראה שם, עמ’ קכז־קלו.  ↩

  52. ראה איגרת 34, על האיגרת אל שמריהו לוין ראה נספח, סוף איגרת י.  ↩

  53. השוה הרמז על הפנייה לליוב, שאברמוביץ התרעם עליה באיגרת 38.  ↩

  54. על התכנית להוצאת שישה כרכים, השווה איגרות 14, 15; נספח, איגרת א.  ↩

  55. המאמר הופיע ביום 19 ביוני / 2 ביולי 1907 בחתימת R, שבה נהג שמואל רוזנפלד לחתום על מאמריו בעיתון זה. והשווה: ז‘ רייזען, לעקסיקאָן פון דער יודישער ליטעראַטור און פרעסע, וארשה 1914, עמ’ 584 – 588. ושם בעמ' 586 פענוח חתימתו. האם ידע רוזנפלד על המגבית שערך ביאליק, באותו הזמן ממש, למען הדפסת הכרך העברי הראשון? וראה גם להלן ובהערה 61. ואולי נערכה עוד קודם־לכן מגבית בקרב הסופרים לשם הוצאת הכרך ביידיש?  ↩

  56. השווה דבריו המרים של אברמוביץ באיגרת 38.  ↩

  57. השווה איגרות 27, 28.  ↩

  58. השווה איגרת 39.  ↩

  59. אגרות ביאליק, ב, עמד מו.  ↩

  60. נכתב בטעות ‘לוינסקי’, הדבר תוקן־על־פי לחובר, הערה 1 שם.  ↩

  61. אגרות ביאליק, ב, עמ‘ נב. והשווה דברי רוזנפלד ב’דער פריינד', שהובאו לעיל.  ↩

  62. השווה: אגרות ביאליק, שם, ובייחוד הערה ק.  ↩

  63. השווה בייחוד דברי ביאליק, איגרת 29.  ↩

  64. על הפנייה השווה לעיל, עמ' 20־19. ראה גם איגרתו של קפלן מיום 8 בנובמבר 1906. האיגרת שמורה בבית ביאליק בתל־אביב.  ↩

  65. השווה איגרת 56.  ↩

  66. השווה איגרת 55, והערה 20 שם.  ↩

  67. השווה האיגרת לשלום עליכם שנזכרה לעיל, הערה 44.  ↩

  68. ‘מנדלי ושלשת הכרכים’, כל כתבי מנדלי, ג, אודיסה תרע"ב, עמ' VIII.  ↩

  69. השווה איגרתו של ביאליק מיום 29 במארס 1927 (אגרות ביאליק, ג, עמ' רח־רט).  ↩

  70. המקור שמור בבית ביאליק בתל־אביב; פורסם לראשונה: כנסת, ד, תרצ"ט, עמ‘ 23; תרגום ליידיש: מענדעלע־בוך, עמ’ 197.  ↩

  71. גלויה. התאריך, לפי חותמת הדואר בקרפול, 9 בדצמבר 1905.  ↩

  72. אברמוביץ הגיע מאודיסה לקונסטאנטינופול ביום 7 בנובמבר / 20 בנובמבר 1907. הוא התכוון לנסוע למחרת יחד עם משפחתו דרך וינה לז‘ניבה (“השווה איגרתו אל בן־עמי מאותו יום: רשומות, ו, תר”ץ, עמ' 513). משום־מה שינה את דעתו ונשאר בקונסטאנטינופול כשבועיים ומשם הגיע עם אשתו דרך ז’ניבה לעיירה קרפול בצרפת, שם עבדה בתו חוה בתור רופאה. בנותיו נדיז‘דה ואלכסנדרה, שיצאו יחד עם הוריהן מאודיסה, נשארו בקונסטאנטינופול. בתחילת פברואר 1907, לאחר שלושה חודשי טלטולים, הגיעה המשפחה לז’ניבה וקבעה בה את מושבה. והשווה להלן, איגרת 4; וכן ספר הזכרונות שפרסמו בנותיו: נאַדיעזשדאָ אַבראַמאָוויטש און אַלעקסאַנַרא דאָברין אַבראַמאָוויטש, דער זיידע צווישן אייגענע און פרעמדע – זכרונות פון מענדעלעס טעכטער, וארשה 1928, עמ' 43־41.  ↩

  73. בן־עמי גר בז‘ניבה החל מיולי 1905. הוא היה מידידיו הקרובים של אברמוביץ באודיסה וגם ידידם של ביאליק ורבניצקי (ראה על כך: אגרות ביאליק, ב, עמ' א, י, טז, יט, מה, סט). יש להניח, שאברמוביץ החליט לעבור לז’ניבה כדי לשבת בקירבתו של בן־עמי (ראה מבוא, והערה 1 לעיל), ־ על קשריו של בן־עמי עם אברמוביץ, על ‘חבורת’ הסופרים באודיסה ועל ישיבתו של אברמוביץ בז‘ניבה השווה: מ’ בן־עמי, ‘רב מענדעלי שבעל פה’, דער פנקס – יאָהרבוך פאַר דער געשיכטע פון דער יודישער ליטעראָטור און שפראַך, רעדאַקטירט פון ש‘ ניגער, וילנה תרע"ג, עמ’ 184־167, ובייחוד עמ‘ 172־170, 182־180; וראה גם: מ’ בן־עמי, אישי דורנו, תל־אביב תרצ"ג, עמ‘ 126־91, ובייחוד עמ’ 113.  ↩

  74. הכוונה לפרעות באודיסה, שבעקבותיהן חלה אברמוביץ ולפי עצת הרופאים הוחלט שעליו לעזוב את רוסיה. השווה על כך בזיכרונותיהן של בנותיו (לעיל, הערה 3); ראה גם: ש‘ ניגער, מענדעלע מוכר ספרים, ניו־יורק 1970, עמ’ 214־213.  ↩

  75. השווה במבוא, עמ' 18־17.  ↩

  76. לפי איגרות 2, 3, 4, 5, 7, 8, 11, 14 מדובר כאן בשכר סופרים בעד הנוסח ביידיש של הסיפור ‘השערה’ (אַ גרויע האָר), שהופיע בעיתון היומי ‘דער וועג’, בעריכתו של צבי פרילוצקי, בגליונות 20, 38, 48 של שנת תרס"ה. רבניצקי היה סוכנו של העיתון הזה באודיסה, ומסתבר, שסיפורו של אברמוביץ הגיע לעיתון הווארשאי בתיווכו. על קשייו הכספיים של העיתון ועל אזהרה מפורשת לא לסבך את אברמוביץ בכתיבה למען עיתון זה עד שלא יובטח לו שכר־סופרים הגון השווה איגרתו של רבניצקי אל שלום עליכם מיום 4 ביולי 1905; שלום־עליכם־בוך, מס‘ 25, עמ’ 207־206.  ↩

  77. רמז למשמעותו של הניקוד מעל ‘וישקהו’ (בר' לג:ד); והשווה פירוש רש"י, שם.  ↩

  78. המקור שמור בבית ביאליק בתל־אביב; פורסם לראשונה: דבר, כ“ג בתמוז תשי”א / 27 ביולי 1951, בידי מ‘ אונגרפלד; ראה: אונגרפלד, עמ’ 180־179.  ↩

  79. הכוונה לאיגרת 1, שהגיעה לאודיסה באיחור בגלל הפרעות.  ↩

  80. ביום ראשון, 9 ביאנואר / 22 ביאנואר 1905, הוביל הכומר גאפון תהלוכה־הפגנה המונית בפטרבורג למעון הצאר. הצבא הרוסי הרג 70 איש מקרב המפגינים ופצע מאות. הפגנה זאת, הידועה בשם ‘יום ראשון העקוב מדם’, הפכה להיות סמל המהפכה של 1905. ביאליק מתכוון ליום־השנה הראשון של המאורע ומביע חשש, ששוב יתרחשו מאורעות דמים שיפגעו גם ביהודים.  ↩

  81. על־פי נחמ' יב: לו.  ↩

  82. על־פי בר' מו: כא.  ↩

  83. נמחק ‘העבר’.  ↩

  84. נמחק ‘ב’ או ‘2’.  ↩

  85. הכוונה למנשר הצאר מאוקטובר 1905, שהיה בו משום הענקת חופש לעיתונות ברוסיה, על העיתונים ביידיש שהחלו להופיע בשנים 1906־1905 השווה: קירזשניץ, עמ‘ 31־21; ויש הגזמה רבה בהערכתו של ביאליק על מספר העיתונים ביידיש בכלל והעיתונים של מפלגת הבונד בפרט. העיתון ’וועקער' היה הבטאון הבונדאי הליגאלי היומי הראשון, שהופיע בווילנה. החל להופיע ב־25 בדצמבר 1905, אך הופעתו נאסרה כעבור זמן קצר (השווה: קירזשניץ, מס' 80).  ↩

  86. על התכנית להוציא באודיסה עיתון ציוני ביידיש בשם ‘די האָפענונג’ השווה להלן, איגרות 5, 7, 8; ראה גם: אגרות ביאליק, ב, מס‘ קצ, עמ’ ט, האיגרת אל שלום עליכם. יוזם התכנית היה אלחנן ליב לווינסקי, שנודע בכינויו הספרותי ‘רבי קרוב’. הוא היה ידידם של ביאליק, אברמוביץ ורבניצקי והשתייך לחוג הסופרים באודיסה. התכנית לא יצאה לפועל ורק בשנת 1910 הופיע באודיסה, ביזמתו של לווינסקי, העיתון ‘גוט מאָרגען’ (השווה: קירזשניץ, מס' 175). על יחסי הקירבה שבין המתכתבים בקובץ זה ובין לווינסקי יעידו ההספדים שנשאו על מותו בשנת 1910: ח“נ ביאליק, ‘המנוח לוינסקי’, כל כתבי ח”נ ביאליק, תל־אביב תשכ“ח, עמ‘ רגב־רנד; מנדלי מוכר ספרים, ’זכר ללוינסקי‘, השלח, כג (תר“ע־תרע”א), עמ’ 581 (ההספד לא נכלל בין כתביו המקובצים); י”ח רבניצקי, ‘בספרות ובחיים (לזכר א"ל לוינסקי)’, בספרו: דור וסופריו, תל־אביב תרפ“ז, עמ‘ קעה־קפא; שלום עליכם, ’מיֵין באַקאַנטשאַפֿט מיט א”ל לעווינסקי, אידישע שריַיבער‘, אַלע ווערק פון שלום־עליכם, טו, ניו־יורק 1919, עמ’ 50־43.  ↩

  87. שלום עליכם עזב גם הוא את רוסיה בעקבות הפרעות של מהפכת 1905, ותחנתו הראשונה היתה גאליציה, על נדודיו של שלום עליכם לאחר שעזב את קיוב ועל נישואיו של י"ד ברקוביץ עם בתו השווה: הראשונים כבני אדם, עמ‘ עב ואילך. ואלה סיפוריו של ברקוביץ שהופיעו ב’השלח‘ עד אותו הזמן: ’בן זכר‘ (בכרך יג), ’תלוש‘ (בכרך יד). השווה להלן, איגרת 7, והערה 17 שם. וראה גם: איגרות ביאליק, ב, עמ’ ו־ט.  ↩

  88. מחיקה בלתי־קריאה של אות אחת.  ↩

  89. השווה איגרות 1, 3. ב‘דער וועג’ נדפס סיפורו של אברמוביץ ‘אַ גרויע האָר’ (השווה לעיל, איגרת 1, הערה 7).  ↩

  90. הופעת העיתון נפסקה בין 3 ל־23 בנובמבר 1905 (השווה: קירזשניץ, מס' 68).  ↩

  91. ‘דער טעלעגראַף’, עיתון יומי בווארשה בעריכתו של נחום סוקולוב, החל להופיע ביום 3 ביאנואר 1906. העיתון לא האריך ימים, והופעתו נפסקה באמצע 1906 (השווה: קירזשניץ, מס' 86).  ↩

  92. השווה איגרת 1; וראה גם במבוא, עמ' 19־18.  ↩

  93. המקור שמור בבית ביאליק בתל־אביב. מאחורי הדף תוספת של ברכות ברוסית אל אברמוביץ. שם הכותב אינו ניתן לזיהוי.  ↩

  94. התאריך על־פי איגרתו של ביאליק, מס' 2, שאליה צורפה איגרתו זו של רבניצקי.  ↩

  95. ראה להלן, בנספח לאיגרת זו; והשווה איגרות 1, 2.  ↩

  96. המקור פגום; חסרות תיבה או שתיים.  ↩

  97. רבניצקי העמיד פני נעלב משום שאברמוביץ כתב אל ביאליק בלבד; ראה איגרת 1.  ↩

  98. מדובר בשכר הסופרים בעד סיפורו של אברמוביץ ‘אַ גרויע האָר’; והשווה איגרת 1, הערה 7.  ↩

  99. אברמוביץ נהג לקיים את יום־הולדתו ביום 20 בדצמבר; וראה לעניין זה במבוא, עמ' 10, והערה 3 שם.  ↩

  100. המקור שמור בבית ביאליק בל־אביב; פורסם לראשונה: כנסת, ד, תרצ"ט, עמ‘ 24־23; תרגום ליידיש: מענדעלע־בוך, עמ’ 199.  ↩

  101. האיגרת היא ללא תאריך, אך מתוכנה ברור, כי זו תשובה לאיגרות 2 ו־3 של ביאליק ורבניצקי שנשלחו יחד, וכי איגרת 5 היא תשובתו של רבניצקי לאיגרת הנדונה.  ↩

  102. השווה איגרת 1, והערה 3 שם.  ↩

  103. אל ביאליק, שהיה יחד עם י‘ קלוזנר עורכו של ’השלח‘, פנה אברמוביץ בעניין הנוסח העברי של הסיפור ’השערה‘, שעמד להופיע ב’השלח‘, כרך טו, תרס"ה, עמ’ 418־409 (והשווה על כך להלן, איגרת 6). הפנייה אל רבניצקי עניינה שכר הסופרים בעד אותו סיפור ביידיש; והשווה איגרת 1, והערה 7 שם.  ↩

  104. חיים טשרנוביץ, רבה של אודיסה באותו הזמן, היה גם פעיל בענייניו הספרותיים של אברמוביץ. והשווה עליו במבוא, הערה 29; וראה גם איגרות 7, 13, 18, 19, 20.  ↩

  105. המדובר בציירת אירא יאן (סליפיאן), שהכינה את הציורים בשביל כרך שירים משל ביאליק, הוצאת חובבי השירה העברית, קראקא תרס“ח. ראה: אגרות ביאליק, ב, עמ' כא, הערה 2; וכן במקומות אחרים שם לפי המפתח; ראה גם איגרתו אל בן־עמי, כנסת, ג, תל־אביב תרצ”ח, עמ‘ 34. קובץ רפרודוקציות מתמונותיה בליווי דברים עליה מפי רחל ינאית־בן־צבי הופיע בהוצאת ספרים מ’ ניומן בירושלים ללא ציון השנה. וראה גם כתבה של תמר מרוז, ‘סיפור אהבה’, הארץ, מוסף שבועי מיום 15 בדצמבר 1972.  ↩

  106. נתן קפלן היה מלא־מקומו של אברמוביץ בתלמוד־תורה באודיסה, שאברמוביץ היה מנהלו למן 1881; ג' קורשון היה מורה בתלמוד־תורה ומנאמניו של אברמוביץ. השווה גם איגרת 55, הערה 4.  ↩

  107. המקור שמור בבית ביאליק בתל־אביב.  ↩

  108. הכוונה לאיגרת 4.  ↩

  109. רבניצקי התעניין בתכניותיו של ארמוביץ שהופסקו עם צאתו מאודיסה, ‘ספר הקבצנים’ שהוא תרגום של ‘פֿישקע דער קרומער’, החל להופיע בעיתון ‘הדור’, שנה א, 1901. שם הופיעו שמונת הפרקים הראשונים של התרגום העברי של ספר זה, פרי עטו של ביאליק בשיתוף עם אברמוביץ (ראה על כך במבוא, עמ' 12), ‘ספר הקבצנים’, בתרגומו של אברמוביץ, נועד לפתוח את הכרך הראשון של כל כתבי מנדלי, שרצה להוציא ועד היובל; והשווה להלן, איגרות 7, 22, 23, 24. ‘דאָס ווינטשפֿינגערל’ – הוא ‘בעמק הבכא’ – נכתב לסירוגין ובהמשכים, ביידיש ובעברית, במשך שנים רבות. ראשיתו של הסיפור בחוברת קטנה ביידיש, שהופיעה בווארשה בשנת תרכ“ה, אברמוביץ החל בכתיבת הנוסח המורחב ביידיש בסוף שנות השמונים, ושני החלקים הראשונים על הספר פורסמו ב‘די יודישע פאלקס ביבליאטהעק’ של שלום עליכם, כרכים א־ב, 1888, 1889. עם הפסקת הופעתם של הקבצים של שלום עליכם לא המשיך אברמוביץ את עבודתו על הסיפור ביידיש. למן שנת תרנ”ז החל לפרסם את התרגום לעברית של החלקים שנדפסו קודם ביידיש ב‘השלח’ כרכים א, ב, ג, ד, ז, ח, והמשיך בהם את הסיפור בעברית מעבר למקור שביידיש. עם הופעת העיתון היומי הראשון ביידיש ברוסיה, ‘דער פריינד’, בשנת 1903, החל להופיע בו ההמשך של ‘דאס ווינטשפֿינגערל’ ביידיש. ראשיתו של המשך זה תורגמה מן הנוסח העברי שנדפס קודם ב‘השלח’. רבניצקי הקדים לפרסום ההמשך ב‘דער פריינד’ תקציר של החלקים שנדפסו בסוף שנות השמונים ב‘די יודישע פאלקסביבליאטהעק’. בשנת 1905 נדפסו המשכים ביידיש בירחון ‘דאס לעבען’, שהופיע מטעם ‘דער פריינד’ בפטרבורג. עם הפסקת הופעתו של הירחון, בגליון 9־8, נפסקה גם הדפסתו של הספר ביידיש ולא חזרו להדפיסו גם ב‘דער פריינר’. באיגרת מיום 13 ביאנואר / 26 ביאנואר 1907 פנה אברמוביץ לעורך ‘דער פריינד’ וביקש שיחזירו לו את כתבי־היד של דאס ווינטשפֿינגערל‘ שנשארו בידי המערכת ולא נדפסו בעיתון לאחר סגירתו של ’דאס לעבען'. האיגרת שמורה בבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים. על המשך עבודתו של אברמוביץ בהשלמת הספר הזה השווה להלן, איגרות 7, 15, 24, 33, 38, 39, 54־44, 58־56.  ↩

  110. לעניין התכנית להוציא עיתון ציוני ביידיש באודיסה ראה גם איגרת 2, הערה 9.  ↩

  111. השווה איגרת 1, הערה 7.  ↩

  112. תרגום מילולי על צירוף אידיומאטי ביידיש ‘איך האָב אים געקוילעט זיַין קאַפאָטע’, שמשמעו פגיעה מדומה.  ↩

  113. הכוונה כנראה לאיגרת של שלום עליכם מיום 31 ביאנואר 1906; והשווה איגרת 7, הערה 17, הקטע מן העיתון האמריקאני לא הגיע לידינו.  ↩

  114. מעבר לדף נמצאת האיגרת של ביאליק; ראה להלן, איגרת 6.  ↩

  115. המקור שמור בבית ביאליק בתל־אביב; האיגרת פורסמה ללא ציון תאריך ובסדר כרונולוגי מטעה; ראה: אונגרפלד, עמ' 184.  ↩

  116. התאריך לפי איגרת 5, של רבניצקי, שמעברה השני כתב ביאליק את איגרתו הוא.  ↩

  117. משירי הזעם, אודיסה תרס"ו. והשווה את תגובתו של אברמוביץ באיגרת 7.  ↩

  118. ראה בקשתו של אברמוביץ בסופה של איגרת 4.  ↩

  119. השווה איגרת 4, הערה 4.  ↩

  120. כתב־העת ‘השלח’ היה בבעלותה של חברת אחיאסף.  ↩

  121. המקור שמור בארכיון רבניצקי שבבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי; סימנו 1186 4, תיק מס‘ 189. האיגרת פורסמה בציון מטעה של התאריך ובהשמטת הקטעים האחרונים, שצורפו לאיגרת אחרת. ראה: אונגרפלד, עמ’ 177־176.  ↩

  122. מובאה מאיגרת 6.  ↩

  123. נמחקה תיבת ‘ישהה’.  ↩

  124. השווה איגרת 5, הערה 3. מסתבר, שעוד באודיסה התחיל אברמוביץ את עבודתו על התרגום של ‘ספר הקבצנים’ בשביל הוצאת כתביו מטעם ועד היובל. לפי איגרת זאת תכנן אברמוביץ את חלוקתו של הספר ל־25 פרקים כחלוקתו בנוסח ביידיש. לאחר זמן שינה אברמוביץ את טעמו וחילק את הנוסח העברי ל־28 פרקים. חלק מן הפרקים – מפרק יח ואילך – חולקו לפרקים נפרדים, פרק ט של ‘ספר הקבצנים’ לא נדפס ב‘הזמן’ של ד' פרישמן והוחזר לאברמוביץ. והשווה להלן, איגרות 8, 9.  ↩

  125. נמחק ‘שול’.  ↩

  126. הנוסח האחרון של סיפורו של אברמוביץ ‘דאָס קליינע מענטשעלע’ עמד לפתוח את הכרך הראשון של כל כתביו ביידיש מטעם ועד היובל האודיסאי. וראה על כך באיגרות שלהלן. מסתבר, שסיפור זה כבר היה מוכן לדפוס לפני שאברמוביץ עזב את אודיסה, ושאלתו אינה אלא רמז לציפיותיו שיתחילו בסידורו של הכרך; והשווה איגרת 9.  ↩

  127. השווה איגרת 5, הערה 3.  ↩

  128. נמחקה תיבת ‘אתם’.  ↩

  129. השווה איגרת 2, הערה 9.  ↩

  130. במקור נכתב ‘הירשולמי’ ותוקן.  ↩

  131. גוטמאן הירושלמי: הכוונה לסופר ש‘ בן־ציון, שעזב את אודיסה בדרכו לארץ־ישראל ב־17 באוקטובר 1905, הוא היום שבו החלו הפרעות באודיסה. והשווה: אגרות ביאליק, ב, עמ’ ב; וכן להלן, איגרת 16, הערות 3־2; וכן איגרות 31, 38־37.  ↩

  132. על פגישותיו של קלוזנר עם אברמוביץ בשווייץ ראה: י‘ קלוזנר, הסטוריה של הספרות העברית החדשה, ו, 1958, עמ’ 387; הנ“ל, ‘שיחות חולין של רבי מנדלי’, השלח, לד (תרע"ח), עמ' 127; הנ”ל, יוצרים ובונים, ב, תרפ"ט, עמ' 123; וראה גם להלן, איגרת 25, הערה 5.  ↩

  133. תיאור חגיגת היובל בברלין נדפס בעיתן ‘הזמן’, גליון 29, מיום כ“א בשבט תרס”ו (2 בפברואר / 16 בפברואר 1906).  ↩

  134. נמחקו אותיות ‘עצ’.  ↩

  135. נמחקו אותיות ‘מב’.  ↩

  136. השווה במבוא, עמ' 13.  ↩

  137. השווה איגרת 2, הערה 10. ביאליק שלח לשלום עליכם את כתובתו של אברמוביץ בז‘ניבה. ראה גם: אגרות ביאליק, ב, עמ’ י. בבית שלום עליכם שמורה איגרת של שלום עליכם אל אברמוביץ מיום 31 ביאנואר 1906 מלמברג ובה הוא מודיע בין היתר על כוונתו לנסוע לארצות־הברית. איגרות אחרות של שלום עליכם אל אברמוביץ משנת 1906 לא הגיעו לידינו. שלום עליכם הגיע לניו־יורק רק בסוף 1906. וראה גם במבוא, עמ' 20־19, וכן בנספח לספר זה.  ↩

  138. השיר ‘ידעתי בליל ערפל’ נכלל ב‘שירי הזעם’של ביאליק. קובץ השירים נשלח על־ידי המחבר לאברמוביץ לז‘ניבה. השווה איגרת 6, הערה 3. גם בפני י’ קלוזנר העלה אברמוביץ על נס את השיר הזה של ביאליק (י‘ קלוזנר, ’שיחות חולין של רבי מנדלי‘, השלח, לד, תרע"ח, עמ’ 125). ואופייני הדבר, כי אברמוביץ אינו מזכיר כלל את השירים האחרים שבקובץ זה של ביאליק (‘על השחיטה’, ‘בעיר ההריגה’).  ↩

  139. השווה איגרת 1, הערה 7. ליאנסקי קרעדיט: הכוונה לבאנק הצרפתי Credit Lyonais.  ↩

  140. מחיקה בלתי־קריאה של אות אחת.  ↩

  141. הכוונה לשכר הסופרים בעד הסיפור העברי ‘השערה’, שנדפס ב‘השלח’, והשווה איגרות 4, 6.  ↩

  142. השווה מבוא, עמ‘ 16; איגרות 4, 13, 18, 19, 20. בבית ביאליק שמורה איגרת של ח’ טשרנוביץ אל אברמוביץ מיום כ“ח באדר תרס”ו, שבראשיתה אנו מוצאים חזרה על דברי אברמוביץ באיגרת זאת: 'מצאתי מגלת סתרים וכתוב בה בזה“ל ”האמת הדבר שידידנו טשערנאוויץ נשתתק, רחמנא ליצלן, ונאלם דומיה"; טשרנוביץ מסביר שם באריכות את סיבת שתיקתו.  ↩

  143. הכוונה למנשה מרגולית, מידידיו של אברמוביץ, שהיה מקורב לחוג־הסופרים האודיסאי וראש ועד היובל; וראה במבוא, עמ' 16, 19.  ↩

  144. השווה איגרת 4, הערה 6.  ↩

  145. נמחקה תיבת ‘במכתב’.  ↩

  146. האיגרת לא הגיעה לידינו.  ↩

  147. המקור שמור בבית ביאליק בתל־אביב.  ↩

  148. ראה איגרת 7.  ↩

  149. השווה איגרת 1, הערה 7, והאיגרות האחרות שנזכרו שם.  ↩

  150. השווה איגרת 7, הערה 3.  ↩

  151. היה ‘סנחריב’ ותוקן.  ↩

  152. השווה מבוא, עמ' 18. בא סנחרב: רמז לפרעות ולמהומות של שנת 1905.  ↩

  153. השווה איגרת 2, הערה 9.  ↩

  154. השווה איגרת 7, הערה 17.  ↩

  155. הדברים האירוניים של רבניצקי מתייחסים כנראה לאמונה, שהיתה רווחת בעיתונות היהודית ערב פסח תרס"ו, שבשנה זאת לא יהיו פרעות ביהודים משום שלממשלת רוסיה אין הדבר נוח. הממשלה הרוסית אף נקטה אמצעים ממשיים נגד פוגרומים בהעמידה לדין את הצנזורים שהרשו הדפסת כרוזים הקוראים לפוגרומים. לעניין זה השווה סקירת העיתונים היהודיים בעיתון ‘דער פריינד’ מיום 26 במארס / 8 באפריל 1906, יום לפני ששלח רבניצקי את איגרתו אל אברמוביץ.  ↩

  156. המקור שמור בארכיון רבניצקי שבבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים; סימנו: 41186, תיק מס' 189.  ↩

  157. שכר הסופרים בעד הסיפור ‘אַ גרויע האָר’; השווה איגרת 1, הערה 7.  ↩

  158. השווה איגרת 8.  ↩

  159. אברמוביץ מתרעם כאן על ההשהיות בהדפסת כתביו. ‘דאָס קליינע מענטשעלע’, הסיפור שעמד לפתוח את הכרך הראשון של ‘אַלע כתבים’, היה מוכן להדפסה עוד לפני יציאתו מאודיסה (השווה איגרת 7, הערה 6). ועתה השלים כבר גם את התרגום של ‘ספר הקבצנים’ (השווה איגרת 7, הערה 4) וטרם שמע דבר על התחלת עבודת ההדפסה של ספריו.  ↩

  160. רמז לעניינים שצוינו לעיל בהערות 2, 4.  ↩

  161. המקור שמור בבית ביאליק בתל־אביב; פורסם לראשונה: הפועל הצעיר, כרך מד, חוברת 45, עמ‘ 21. מיום כ’ בתמוז תשי"א / 24 ביולי 1951, ובספרו של אונגרפלד, עמ' 181, בסדר כרונולוגי מטעה.  ↩

  162. באיגרת זאת וגם באיגרת מס‘ 11, של רבניצקי, שנשלחו יחד, חסר התאריך. זמנן המשוער נקבע על־פי איגרת התשובה של אברמוביץ, מס’ 12.  ↩

  163. נמחקה ‘א’.  ↩

  164. ביאליק נותן כאן ביטוי למבוכתו הרבה על שתיקתו הממושכת, משום שלא היה בפיו מענה על שאלותיו של אברמוביץ בדבר הדפסת ספריו; והשווה מבוא, עמ' 19־18; וראה גם איגרת 11.  ↩

  165. ביאליק ורבניצקי קיבלו 200 רובלים מהתלמוד־תורה שאברמוביץ היה מנהלו, ובעזרתם התחילו בהדפסה; והשווה מבוא, עמ' 19.  ↩

  166. הדף לא נשתמר. היה זה דף של ‘דאָס קלינע מענטשעלע’; והשווה איגרת 11.  ↩

  167. נמחק ‘ההוצאר ה’.  ↩

  168. המדובר בניקוד חלקי בלבד, לעומת הניקוד המלא שהיו רגילים להדפיס בו ספרים ביידיש. הניקוד המלא היה מייקר בהרבה את ההדפסה. פרטים על הניקוד המוצע ראה באיגרתו של רבניצקי, מס' 11.  ↩

  169. תיבת "לפני' נכתבה פעמיים.  ↩

  170. על פתיחת בית־הדפוס של ביאליק ושותפו ש‘ בורישקין השווה: אגרות ביאליק, ב, עמ’ יז. הכרך הראשון והיחיד של ‘אָלע כתבים’ של אברמוביץ אמנם נדפס בבית דפוס זה.  ↩

  171. המקור שמור בבית ביאליק בתל־אביב.  ↩

  172. ראה איגרת 10, הערה 1.  ↩

  173. המדובר בשכר הסופרים בעד הסיפור ‘אַ גרויע האָר’. והשווה איגרת 1, הערה 7, והאיגרות האחרות שנזכרו שם.  ↩

  174. ראה איגרתו של ביאליק, מס' 10, הערה 5.  ↩

  175. ראה איגרת 10.  ↩

  176. על־פי יש' יח: ב, ז.  ↩

  177. המקור שמור בארכיון רבניצקי שבבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים; סימנו: 1185 4, תיק מס‘ 189; נדפס בספרו של אונגרפלד, עמ’ 175.  ↩

  178. הכוונה לאיגרותיהם של ביאליק ושל רבניצקי, מס' 10, 11.  ↩

  179. השווה איגרות 10, 11, וכן במבוא, עמ' 19 ואילך.  ↩

  180. במוצאי שבת, 7 ביולי 1906, התקיים בציריך ערב ספרותי, שכל הכנסתו הוקדשה לתמיכה במשורר מוריס רוזנפלד החולה. אברמוביץ קרא בערב זה מתוך ‘די קליאַטשע’ ומתוך ‘פֿישקע דער קרומער’. למחרת התקיימה מסיבה לכבודו של אברמוביץ מטעם הסטודנטים היהודים בציריך. אברמוביץ נשא נאום ותיאר בו את התנאים הקשים שליוו את ראשית יצירתו. (הפרטים לפי הכרוניקה של השבועוןIsraelitisches Wochenblatt גליון 29, מיום 20 ביולי 1906, שהופיע בציריך.) בארכיון חוה אברמוביץ נמצא תיק עור, מתנת הסטודנטים בציריך לאברמוביץ, עם הקדשה מודפסת, וזו לשונה:

    Dem grossen jüdixschen Dichter.

    Züricher jüd, Studenten u. Studentinen.

    Zürich 7, Juli 1906.  ↩

  181. המקור שמור בארכיון רבניצקי שבבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים; סימנו: 1185 4, תיק מס‘ 189. פורסם לראשונה בהשמטות: רשומות, ב, תרפ"ז, עמ’ 430־429; אונגרפלד, עמ‘ 175; תרגום ליידיש: מענדעלע־בוך, עמ’ 201־200.  ↩

  182. השווה איגרותיהם של ביאליק ורבניצקי, מס' 10, 11; וראה תגובתו הראשונה של אברמוביץ לאיגרות אלו באיגרת 12. האיגרת הנדונה כאן נכתבה אחרי שובו של אברמוביץ מציריך. השווה גם איגרת 12, הערה 4.  ↩

  183. הספרים בעברית והספרים ביידיש.  ↩

  184. היה ‘היו’ ותוקן.  ↩

  185. השווה איגרות 7, 12.  ↩

  186. המקור שמור בבית ביאליק בתל־אביב.  ↩

  187. פראנקים שוויצריים.  ↩

  188. מדובר כאן בתשלום שכר הסופרים בעד ‘אַ גרויע האָר’; והשווה איגרת 1, הערה 7, והאיגרות האחרות שנזכרו שם.  ↩

  189. הנוסח של ‘דאָס קליינע מענטשעלע’, שעמד להיכלל ב‘אַלע כתבים’, היה בידיהם של ביאליק ורבניצקי עוד מימי ישיבתו של אברמוביץ באודיסה; השווה איגרת 7, הערה 6.  ↩

  190. היה ‘כששה’ ותוקן.  ↩

  191. השווה איגרת 15, הערה 7, וכן במבוא, עמד 20־19.  ↩

  192. הכוונה כנראה לבתו של הסופר אליעזר דוד ראזענטהאל (1932־1856(, ראה עליו: לעקסיקאָן של רייזען, ד, עמ‘ 123־120; לכסיקון של קרסל, ב, עמ’ 842.  ↩

  193. המקור שמור בארכיון רבניצקי שבבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי; סימנו: 1185 4, תיק מס' 189.  ↩

  194. הכוונה לאיגרתו של רבניצקי, מס' 14.  ↩

  195. השווה: איגרתו של רבניצקי, מס‘ 14, וכן במבוא, עמ’ 19.  ↩

  196. הפרקים.  ↩

  197. הרשימה מובאת בהמשך לאיגרת זאת. לאחר רשימת יצירותיו של אברמוביץ שנתפרסמה ב‘ציונים לתולדותיו’ משנת תרמ"ט (ראה להלן, הערה 22) זו הרשימה היחידה שהגיעה לידינו בכתב־ידו של הסופר.  ↩

  198. בעת כתיבת האיגרת טרם נשלמה כתיבת ‘דאָס ווינטשפינגערל’; השווה איגרת 5, הערה 3.  ↩

  199. כך הציע רבניצקי באיגרת 14, וראה שם. רבניצקי מזכיר תכנית זו גם באיגרתו אל שלום עליכם (ראה נספח, איגרת א). בדבריו של אברמוביץ באיגרת זאת יש משום ערעור על מספר הכרכים שהציע רבניצקי. חיזוק לערעור זה יש לראות ברשימת יצירותיו ביידיש שצירף אברמוביץ לאיגרתו. למעשה הופיע מטעם ועד היובל כרך אחד ביידיש בלבד, שכלל את ‘דאָס קלינא מענטשעלע’ ואת ‘פישקע דער קרומער’.  ↩

  200. השווה להלן, איגרות 16, 22, 23, 27, 28, 29, 33.  ↩

  201. על־פי מש' ג: כה.  ↩

  202. על־פי יש' ה: י.  ↩

  203. דָאס קְלַיינֶע מֶעְנְשֶׁעלֶע אדער אַ לֶעבֶּענְסבֶּעשְׁרַייבּוּנְג פון יצחק אברהם תקיף (ואר אין גאנצען אויף דאס נייא איבערגעמאכט), געדרוקט בהשתדלות מענדעלי מוכר ספרים, וילנה, תרל“ט/1879, 132 עמ‘. הספר בנוסח החדש בשביל ’אַלע כתבים‘ היה מוכן כבר לפני יציאתו של אברמוביץ מאודיסה (השווה איגרת 7). על הפרק הראשון של הנוסח משנת 1879 השווה איגרת 17, הערה 6. על הנוסחאות של הספר ראה: מ’ ווייַנריִיך, בילדער פֿון דער יִידישער ליטעראַטור־געשיכטע, וילנה 1928, עמ‘ 345־330; מ’ ווינער, 'באַמערקונגענ צו ”דאָס קליינע מענטשעלע"‘,בתוך: מאסאָעס ביניאָמינ האשלישי–דאָס קליינע מענטשעלע, מוסקבה 1935, עמ’ 394־388 (=געזאַמלטע ווערק, ג).  ↩

  204. אַלֶע כְּתָבִים פון מענדעלי מוכר ספרים

    אָפְּגֶעדְרוּקְט בִיֶכערְוַויס כְּסֵדֶר אַיינְס נָאךְ דָאס  ↩

    אַנְדֶערֶע, דאס ערשטע בוך: פִישְקֶע דָער קְרוּמֶער, אודיסה 1888, 158 עמ‘. על ספר זה בנוסחו ב’אַלע כתבים‘ השווה איגרות 18־17. על הנוסח העברי ('ספר הקבצנים) ראה איגרות 5, 7, 9, 24־22, 33 ואילך. על הנוסחאות של הספר ביידיש ובעברית ראה: ש’ ניגער, מענדעלע מוכר ספרים, ניו־יורק 1970, עמ‘ 132־119; ד’ מירון, ‘פישקה החיגר מאת ש"י אברמוביץ’, הספרות, 17 (1974), עמ' 126־92.

  205. אַלעַ כְּתָבִים פון מֶענְדֶעלִי מוכֵר סְפָרִים דָאס צְוִוייטֶע בּוּך: די קליאטשע אָדֶער צַעָר בַעֲלֵי־הַחַיִים…אַ

    מַעֲשֶׂה וָואס הָאט זִיךְ פַארְוַואלְגֶערְט צְוֳוישִׁין דִיא  ↩

    כְּתָבִים פון יִשְׂרָאלִיק דָעם מְשׁוּגָענֶעם, אודיסה 1889, 128 עמ‘. על הנוסחאות של ’די קליאַטשע‘ – ’סוסתי‘ ראה: א’ וואָראָבייטשיק, ‘פונ מענדעלעס ליטערארישער יערושע’, מענדעלע אונ זיַין צייִט, מוסקבה 1940, עמ‘ 11־5; ח’ שמרוק, ‘בעיות בחקר הטכסטים של מנדלי ביידיש’, דברי הקונגרס העולמי הרביעי למדעי היהדות, ב, ירושלים תשכ“ט, עמ‘ 29־26; ד’ מירון, 'פרקי מבוא ל”סוסתי“ לאברמוביץ', הדאר, תשל”ג, עמ' 608־606, 683־682, 699־698.

  206. קיצור מסעות בנימין השלישי, דאס הייסט דִיא נְסִיעָה אָדֶער אַ רֵייזֶע־בֶּעשְׂרַייבּוּנְג פון בִּנְיָמִין דֶעם רִיטֶען,… ארויס געגעבען בהשתדלות מענדלי מוכר ספרים, ספר ראשון, וילנה תרל“ט/1878, 96 עמ‘. על הנוסחאות של הספר השווה: נוסינאָוו, עמ’ 450־435; מ‘ וויגער ’באמערקונגענ צו־מאסאָעס ביניאָימינ האשלישי”‘, בתוך מאסאָעס ביניאָמינ האשלישי– דאָס קליינע מענטשעלע, מוסקבה 1935, עמ’ 387־378 (=געזאַמלטע ווערק, ג); ב.ה. (= ב' הרושובסקי), ‘עבודתו של מנדלי על הנוסח העברי – דפים מן הארכיון’, הספרות, א (תשכ“ח־תשכ”ט), עמ' 64־63.  ↩

  207. דאס ווינשפינגעריל – א מתנה פאר די ליעבּע יודישע קינדער פון מענדעלי מוכר ספרים (ש.י. אבראַמאוויץ), פערלאג פון מאיר חינסקי, ניו־יורק [תר“ס?־?190], 144 עמ‘. במהדורה זאת נכללו רק אותם הפרקים שנדפסו ב’די יודישע פאָלקסביבליאֶטעהעק‘ של שלום עליכם. אברמוביץ לא ציין כאן את מספר העמודים, כי הספר לא הושלם. והשווה בגוף האיגרת ובהערה 6; וכן איגרת 5, הערה 3, על הנוסחאות של הספר: נוסינאָוו, עמ’ 475־450; י‘ נוסינאָו, ’וועגנ מענדעלעס ”ווינטשפינגערל“‘, בתוך: דאָס ווינטשפינגערל, ערשטער טייל, מוסקבה 1937,עמ’ XXXII־VII (= געזאמלטע ווערק, ה); א‘ וואָראָבייטשיק, ’די מאנוסקריפטנ פונ ווינטשפינגערל‘, שם, עמ’ LVIII־XXXIII; ש‘ ורסס, ’מבעיות חקר הטכסט העברי של מנדלי מוכר ספרים'. דברי הקונגרס העולמי הרביעי למדעי היהדות, ב, ירושלים תשכ”ט, עמ' 24־23.  ↩

  208. שלמה ר‘ חיים’ס – אַ בילד פון יודישען לעבען אין דער ליטא, פון מענדעלי מוכר ספרים (ש.י. אבראמאָוויץ), ניו־יורק 1901, 73 עמ‘. כאן נכללו רק הפרקים שנדפסו בעיון ’דער יוד‘, גליונות 1, 2, 3, 5, 6, 7, 8, 10, 14, 15, 19 משנת 1899. על הספר בנוסחאותיו בעברית וביידיש ראה: א’ גורשטיינ ‘צו דער טעקסט־נעשיכטע פון שלמהר’ חיימ‘ס’, בתוך שלוימע דעב כאימס, מוסקבה 1935, עמ‘ 354־349 (=געזאַמלטע ווערק, ד); וראה גם מחקריהם של א’ ווארבייטשיק וא‘ ראסקין, שם, עמ’ 378־349.  ↩

  209. די טאקסע, אדער די באנדע שטאדט בעלי טובות פון מענדעלע מוכר ספרים, ש.י. אבראמוויטץ, ניו־יורק תרנ"ט, 99 עמ‘. על הנוסחאות של דראמה זאת ראה: נוסינאָוו, עמ’ 435־430.  ↩

  210. דֶער פְּרִיזִיוו־אַ דְרָאמֶע אִין פִינְף אַקְטֶען, געדרוּקט בהשתדלות מֶענְדֶעלִי מוֹכֵר סְפָרִים, פטרבורג תרמ"ה 1884, 87 עמ‘. על הנוסחאות של הדראמה הזאת ראה: ’א ניט פארעפנטלעכטע סצענע פון די וואריאנטנ פון קעמינהעג ייד‘, היימלאנד (מוסקבה), ב, עמ’ 117־114; ר‘ ראָסקעס־ווייִס, ’כמנהג יוּד – אַן אומבאָקאָנטער כתב־יד פון מענדעלע מוכר ספֿרים‘, מאַקס וויֶינריַיכן צו זיַין זיבעציקסטן געבוירן־טאָג, לונדון־האג־פאריס 1964, עמ’ קפו־קצד.  ↩

  211. יוּדֶעל – אַ סִפּוּר הַמַעֲשֶׂה אִין שִׁירִים ע“מ [על משקל] יא תנועות.. פוּן ש”י אַבְּרַמַּוִּיץ‘, ערשטער־צוויטער טהייל, וארשה תרל"ה/1875, 105 עמ’. על העיבוד החדש של פואימה זאת עבד אברמוביץ בהיותו בז‘ניבה; והשווה איגרות 21, 22, 23, 24, 42, 44, 49. על הנוסחאות של הפואימה ראה: ח’ שמערוק, ‘דער צווייטער נוסח פון מענדעלע מוכר ספרימס פאָעמע “יִידל” (1907־1906)’, שלמה ביקל יובל־בוך, ניו־יורק 1967, עמ‘ 331־318. בשנת 1972 נתגלה בבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים כתב־היד של הפואימה מתקופת ז’ניבה.  ↩

  212. פֶּרֶק שִׁירָה, מתורגם ללשון יהודית בשירים חרוזים ושקולים ע“מ י”א תנועות עם פתיחה כתובה בלה“ק על דבר פרק שירה זה ועם פירוש טוב טעם הנותן טעם לשבח ומפרש על־פי חכמת הטבע ועל־פי דברי חכמינו ז”ל כל מאמר מאומרי השירה כענינו… מאת ש"י אַבְּרַמָּוִיץ, ז‘יטומיר 1875, 124 עמ’. נדפס שנית ללא שינויים בתוך יובילעאום־אןיסגאַבע, כרך יג.  ↩

  213. זְמִירֹות יִשְׂרָאֵל לְלֵיל שַׁבַּת, לְיוֹם שַׁבָּת וּלְמוֹצָאֵי שַׁבָּת. שַׁבָּת'דִיגֶע זְמִירֹות.

    פַרְדִייטְשְׁט אִין שִׁירִים אונ גוּט דֶערְקְלָערְט, בִּכְדִי

    אִיטְלִיכֶער יוּד בֶּעזּוְנֶדער זָאל פַארְשְׁטֶעהְן זֵיעָר

    טַייעֶרֶען וֶוערְט, א וִויאא שֵׁיין זֵייא זָענִין אַ זֶענִין אַא

    גָאטְס וואוּנְדֶער, פוּן שׁ"י אַבְּרַמָּוִיץ, ז'יטומיר 1875, 82 עמ, נדפס שנית, בשינויים בהתחלה בלבד, יובבילעאום־אויסנאַבע, כרך יד.  ↩

  214. דָאר לוּפְטְבַאלָאן – אַ רֵייזֶע בִּעשְׁרֵייבּוּנְג פוּן דֶעס עֶנְגְלִישֶׁען דָאקְטָאר סַאמּועֶל

    פֶערְגִיסָאן וָואס אִיז אִיבֶּער גֶעפְלוֹיְגען גַאנְץ אַפְרִיקַא

    אִין אַלופְטְבַּאלָאן אוּן אַלְדְסִרינְג, וָואס עֶם הָאט זִיךְ מִיט

    אִיהם פַאסִירְט אוֹיף דֶעם וועֶג וכו‘, ז’יטומיר תרכ“ט/1888, 87 עמ', חובר בעזרת רעי הר”ל בינשטאק‘, ש“י אבראמאוויץ, [ציונים לתולדותיו], ספר הזכרון, וארשה תרמ”ט, עמ’ 123. נדפס שנית בתוך יובילעאום־אויסגאָבע, כרך יב.  ↩

  215. דער פיש וואס האט איינגשלינגען יונה הנביא, פֿין דיא מחברים פינ‘ם ’לופטבאלאָן‘ א. ב. (=אבראמאוויץ־בינשטאק), אודיסה תר"ל, 21 עמ’. השווה לעיל, הערה 22. נדפס שנית בתוך יובילעאום־אויסגאָבע, כרך יד.  ↩

  216. אַ סְגוּלָה צוּ דִיא יוּדִישֶׁע צָרוֹת – פוּנְם סֵפָר ‘אויטָאעֶמָאנְצִיפַּאנצְיָאן’ וָואס אִיז אֶפְגֶעדְרוּקְט אִין דֶער דְּייטְשֶׁער שְׁפְּרֵאכָע, איבערזעטצט פון ש“י אַבְּרַמָּוִיץ, אודיסה תרמ”ד/1884, 20 עמ‘. נדפס מקודם ב’דער ניטצלעכער קאלענדאר אויף תרמ"ה‘, יובילעאום־אויסגאַבע, כרך יב. והשווה: נ’ מייזיל, ‘מענדעלע און דאָס ביכל אַ סגולה צו יידישע צרות’, מענדעלע־בוך, עמ' 480־473.  ↩

  217. דִי אַלְטֶע מַעֲשֶׂה פוּן מֶענְדֶעלִי מוֹכֵר סְפָרִים, דָער הוֹיז־פְרֵינְד, פִיערְטֶעס בּוּךְ, תרנ"ה/1885, עמ‘ 24־1. על נוסחאות הסיפור השווה: שיינטוך, עמ’ 401־400.  ↩

  218. סֵפֶר הַבְּהֵמוֹת – מַעֲשִׂיוֹתֹ פוּן בְּהֶמוֹת, אַלערליי מִינֵי בעשעפֿניש און אַלסדינג, וואָס פאַרלויפט זיך אין זיער עוֹלָם, פֿון ש"י אבראמאוויץ. לכבוֹד רֶב מענדעלי מוכר־ספרים, אַ מַתָּנָה פֿונ‘ם מְחַבֵר. דער יוּד, ד. (1902), גל’ 29־26; דער פְרַיינְד, ליטעראַריש פובליציסטישע בילאגע, 1903, מס‘ 40, 44, 54, 66, 92, 100. על הנוסחאות השווה: שיינטוך, עמ’ 405־404; י‘ שיינטוך, ’תשובה לחיים אורלן ותוספות לביבליוגראפיה של הספורים הקצרים של מנדלי מוכר ספרים‘, הספרות, ב (תש“ל־תשל”א), עמ’ 879.  ↩

  219. [די קליאֵֶטשע–], יִשְׂרָאֵלִיק דָער מְשׁוּגָענֶער פֶערְפִֿלִיהְט אִין דִי הוֹיְכֶע עוֹלָמוֹת, געדרוקט בהשתדלות מענדעלי מוכר ספרים, דער יוּד, ג (1901), גל‘ 47, 52־50. למעשה אין זה אלא פרק נוסף ל’די קליאטשע‘ ('סוסתי), שנכלל במהדורות המאוחרות יותר של ספר זה. והשוה: שמרוק (לעיל, הערה 13), עמ’ 27.  ↩

  220. אוֹיף אֲסֵיפוֹת, געדרוקט בהשתדלות מֶענְדֶעלִי מוֹכֵר סְפָרִים, דער פְרֵיינְד, עֶרְשׁטֶער יָאהרְגָאנְג (1903), גל' 198־197. נדפס שנית ביידיש, יובילעאום־אויסגאַבע, כרך א.  ↩

  221. דִי עֶנְטְדֶעקונְג פוּן וָואהְלִין, גענוּמען פוּן די חְרָאנִיקְעס אונ געדרוקט בהשתדלות מענדעלי מוכר־ספרים, הילף – א זאמעל־בוך פיר ליטעראטור און קונסט, וארשה 1903, עמ' 12־6. יובילעאום־אויסגאבע, כרך ה.  ↩

  222. אִיבֶּער אַ שׁטָאט אִין מִּזְרָח; מַעֲשֶׂה נוֹרָא וָואס אִיז זִיךְ פַארְלוֹיפֶען אִין קַאבְּצַאנְסק, נעֶדרוּקט בְּהִשְׁתַּדְלוּת מֶענְדֶעלִי מוֹכֵר סְפָרִים, דער פְרֵיינְד, צְוֵוייטָער יָאהרְגאנְג (1904), גל‘ 65, 68־67. על הנוסחאות של הסיפור השווה: שיינטוך, עמ’ 405.  ↩

  223. אַ גְרוֹיעֶ הָאר, גֶעדרוּקְט בְּהִשְׁתָדְלוּת מֶענְדֶעלִי מוֹכֵר סְפָרִים, דָער וָועג, תרס"ה 1905, גל‘ 20, 38, 48, על הסיפור השווה איגרת 1, הערה 7; שיינטוך, עמ’ 406.  ↩

  224. סֵפֶר הַגִלְגוּלִים – וואוּ דעֶר מְחַבֵּר בּעֶשְׂריַיבּט בּאֲרִיכּות דִי אַלעַ גִלְגוּלִים, אִין וועֶלכעֶ עֶר האָט בּעדֶאַרפט, כְּמִנְהַג יוּד, מְגוּלְגָל וועֶרעֶן בֹיֵים לעֶבּעֶן פוּן אַיינעָם אִין דִעֶם אִנדעֶרן. שְׁטַארְק פֶעְרקִירְצט אוּן גֶעדְרוּקְט בְּהִשְׁתָּדְלוּת מֶענְדֶעלִי מוֹכֵר סְפֹרִים. פֵּרֶק א, דאָס לעֶבעֶּן (פטרבּוּרג), מס‘ 2, פברואר 1905, עמ’ 90־80. נדפס שנית בתוך יובלעאום־אויסנאַבע, כרך א.  ↩

  225. אַ פֵּירוּשׁ אוֹיף אַ סַךְ זַאכֶען אִין דָעם קַאלֶענְדַאר, דֶער נִיטְצְלִיֶכער קאלענדאר פֿאר דִיא רוּסִיֶשֶׁע יוּדֶען… פוּן ש“י אברמויץ… אוֹיף דָעם יָאהר… תרל”ז תרמ“ה, ז'יטומיר־וילנה־אודסה [תרל”ו־תרמ“ד 1876־]1884. תחת הכותרת הנ”ל מופיע הטקסט בלוח לשנת תרמ“ה, בלוחות לשנים תרל”ז־תרמ“ב מופיע הטקסט בשינויים רבים, תחת השם: ‘דֶער פֵּירּושׁ פוּן אַ סַךְ זַאכֶען וָואס אִיז נֵיטִיג צוֹווִיסֶען’ הלוח לשנת תרמ”ג, שלא הגיע לידינו, נזכר אצל י‘ קלוזנר, הסטוריה של הספרות העברית החדשה, ו, ירושלים 1958, עמ’ 396. יש להניח, כי היה קיים גם לוח לשנת תרמ“ד. הלוח לשנת תרמ”ה, הנמצא בבית ביאליק, אינו שלם. החיבור לא נכלל בתוך יובילעאום־אויסנאַבע.  ↩

  226. דִיא גְבוּרוֹת הַבּוֹרֵא אִין דֶער לוּפְט. טקסט שמעליו מופיע שם זה, מופיע בלוחות לשנים תרל“ז־תרל”ח, בלוח לשנת תרל"ט מובא תחת שם זה המשך הטקסט.  ↩

  227. דִיא גְבוּרוֹת הַבּוֹרֵא אִין דֶער לוּפְט: וָואס אִיז אַזוֹינֲס ווִינְד אוּנ פוּן ווַאנֶען דֶער ווִינְד בְּלָאזְט. בלוחות לשנים תר“מ־תרמ”ב מובא תחת שם זה המשך הטקסטים הקודמים. בלוח לשנת תרמ"ה נעדר מדור קבוע זה.  ↩

  228. בסוף הכרך של ‘דער ניטצליכער קאלענדאר’ של אברמוביץ לשנת תרמ“ה, השמור בבית ביאליק, נמצא דף שצוין במספר 32 ובראשו כתוב: 'פון ש”י אבראמאוויטשעס איבערגצזעטצטען תהלים, סד, לַמְנַצֵחַ מִזְמוֹר לְדָוִד‘. הדף אינו שייך לשנתון זה של הלוח, ויש להניח, שהוא צורף מתוך הלוחות לשנת תרמ“ג או תרמ”ד, שלא הגיעו לידינו. קיומו של פרק זה בתרגומו של אברמוביץ נעלם ממני כאשר כתבתי את מאמרי, ’מענדעלעס תהילים־איבערזעצונגען‘, די גאָלדענע קייט, גל’ 62/63 (1968), עמ' 312־290.  ↩

  229. המקור שמור בבית ביאליק בתל־אביב.  ↩

  230. איגרתו של רבניצקי היא תוספת ללא ציון תאריך על גוף איגרתו של משה סמילנסקי מיום כ“ז בתמוז תרס”ו, שנשלחה מארץ־ישראל דרך אודיסה אל אברמוביץ יחד עם איגרתו של א‘ גוטמן מיום כ“ט בתמוז תרס”ו (ראה להלן, הערה 3). יש להניח, שעבר לפחות שבוע מיום שנשלחו האיגרות מארץ־ישראל לאודיסה ולהוסיף עוד ימים אחדים מעת שנכתבה איגרתו של רבניצקי ועד הגיעה לז’ניבה. האיגרת כתובה על טופס רשמי של מערכת ‘העמר – קובץ לעניני מדע, ספרות וחברה בארץ־ישראל’, באיגרתו ביקש סמילנסקי ‘איזה ציור או ספור’ בשביל כתב־העת שעמדו להוציאו. על כתב־העת ראה גם להלן, אגרות 19, 20 (הערה 2), 22, 23, 31, 37, 38. ודאי הוא, שאיגרתו של סמילנסקי קדמה לאיגרת 18.  ↩

  231. בבית ביאליק שמורה גם איגרתו של א‘ גוטמן (=ש' בן־ציון) אל אברמוביץ מיפו מיום כ“ט בתמוז תרס”ו, שנשלחה דרך אנשי אודיסה לאברמוביץ בז’ניבה. גם איגרת זאת כוללת הזמנה להשתתף ב‘העמר’, ובלשונו של גוטמן, שהיה מעורכי כתב־העת, ‘לקדש את הבמה הספרותית החדשה שאנו רוצים להקים בארץ זו’ לשתי איגרות אלה התכוון רבניצקי בהזכירו את ‘המכתבים מא"י’. אברמוביץ לא נענה לפניות אלה.  ↩

  232. אמהות דפוס.  ↩

  233. השוה באיגרות שלהלן.  ↩

  234. ‘ככל’ כתוב פעמים; תיבת ‘ככל’ אחת מחוקה.  ↩

  235. ‘האישון’ היא תרגום עברי של שם הסיפור ‘דאָס קליינע מענטשעלע’, המפַתח את הריאליזאציה של שתי המשמעויות, המילולית המושאלת־האידיומאטית, של הביטוי ביידיש. אברמוביץ סיגל לעצמו את התרגום הזה של רבניצקי; והשווה להלן, איגרת 23, סיפורו זה של אברמוביץ לא תורגם מעולם לעברית.  ↩

  236. המקור שמור בארכיון רבניצקי שבבית הספרים הלאומי האוניברסיטאי בירושלים; סימנו 1185 4, תיק מס' 189.  ↩

  237. איגרת ללא תאריך, שנכתבה בשולי כתב־היד של ההקדמה שכתב אברמוביץ (ראה להלן) בז‘ניבה בשביל ’אַלע כתבים‘. לפי תוכנה איגרת זו היא תשובה על איגרתו של רבניצקי, מס’ 16, וללא ספק קודמת לאיגרתו של אברמוביץ, מס‘ 18, הנושאת את התאריך 18 באוגוסט/31 באוגוסט 1906, שם היא נזכרת במפורש יחד עם ההקדמה בנוסח ’מכתבי הקודם'.  ↩

  238. השווה איגרתו של רבניצקי, מס' 16, אברמוביץ לא שם לב לדבריו של רבניצקי, ששמונת העמודים הראשונים לא נדפסו.  ↩

  239. ראה תשובתו של רבניצקי באיגרת 19.  ↩

  240. לאברמוביץ נשלחו גליונות מודפסים ולא ניתן היה כבר לתקן את השגיאות. השגיאה שצוינה כאן מצויה ב‘אַלע כתבים’ במקום שהצביע עליו אברמוביץ. שגיאה זאת לא תוקנה גם במהדורה הבאה של הסיפור, שהופיע בכרך ו של היובילעאום־אויסאַבע, עמ' 48, שבה העתיקו את הסיפור ללא כל הגהה מוקדמת. וראה גם להלן, איגרות 18, 23, 24, 33.  ↩

  241. ראה לעיל, הערה 2, הכוונה לכתב־היד של ‘הקדמת מענדעלי מוכר ספרים’, שהופיעה בעמ‘ VI־I של ’אַלע כתבים‘ מטעם ועד היובל האודיסאי ושבה מציג המחבר את מנדלי לפני הקוראים. גרעין ההקדמה הזאת מצוי כבר בנוסח הראשון של ’דאֶס קליינע מענטשעלע‘, סיפורו הראשון של אברמוביץ ביידיש, שהופיע בשנת 1864 בשבועון ’קול מבשר‘. בסיפור זה מופיעה לראשונה דמות מנדלי בכתבי אברמוביץ. בנוסח השני של הסיפור, שהופיע בווילנה בשנת 1879, הרחיב אברמוביץ את הפתיחה לסיפור ועשה ממנה פרק ראשון, שכל כוונתו הצגת הדמות. פרק זה נותק לאחר־מכן מן הסיפור ’דאָס קליינע מענטשעלע‘ והופיע בראש הספר ’פֿישקע דער קרומער‘, הראשון בכרכי ’אַלע כתבים‘, אודיסה 1888, בתור הקדמה כוללת לכתביו של אברמוביץ. בשנת 1906, לקראת הדפסתו של הכרך מטעם ועד היובל האודיסאי, עיבד אברמוביץ מחדש את ההקדמה הזאת והפעם שוב נוצר הקשר שבין הופעתה הראשונה של הדמות של מנדלי ובין ’דאָס קליינע מענטשעלע‘, שהופיע בספר זה מיד לאחר ההקדמה. ביובילעאום־אויסגאַבע של כתבי אברמוביץ ביידיש משנת 1911 הופיעה ההקדמה בראש כרך א, עמ’ IX־II, ללא שינויים מהותיים, אך שוב בניתוק מ‘דאָס קליינע מענטשעלע’, שנדפס בכרך ו. ההקדמה, שבה מוצגת דמותו של מנדלי מוכר ספרים, לא הופיעה במהדורות העבריות של כתבי אברמוביץ.  ↩

  242. השווה איגרתו של רבניצקי, מס‘ 16. בין ניירותיו של אברמוביץ מתקופת שהותו בז’ניבה, שנמצאו בארכיונה של חוה אברמוביץ בצרפת, מצוי גם טופס של ‘פֿישקע דער קרומער’, שנדפס באמריקה. זוהי מהדורה מאמהות שהופיעה בהוצאת היברו פאבלישינג קאמפאני בניו־יורק, ללא ציון שנת ההופעה. המהדורה הראשונה של ‘פֿישקע דער קרומער’ הופיעה מטעם הוצאה זו בשנת 1900. בטופס שנמצא בידי אברמוביץ נמחקה ההקדמה המיוחדת לספר זה. שנוספה לנוסח של ‘אַלע כתבים’ משנת 1888, וזאת משום שההקדמה עמדה להידפס בראש הכרך של ‘אַלע כתבים’ שבהוצאת ועד־היובל האודיסאי (השווה לעיל, הערות 2, 6). מאחר שטופס זה נשאר בידי חוה אברמוביץ, ברור שלא הוא ששימש להדפסת הסיפור בתוך ‘אַלע כתבים’ שבהוצאת ועד היובל.  ↩

  243. על בעיית ניקודה של התיבה ‘בשעת’ השווה: ח‘ ילון, מבוא לניקוד המשנה, ירושלים תשכ"ד, עמ’ 123־117.  ↩

  244. נמחקה תיבת ‘מצאתי’.  ↩

  245. המקור שמור בארכיון רבניצקי שבבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים; סימנו 1885 4, תיק מס' 189.  ↩

  246. הכוונה לעמודים המודפסים של ‘דאָס קליינע מענטשעלע’ מן הכרך של ‘אָלע כתבים’. והשווה איגרתו של רבניצקי, מס' 16.  ↩

  247. ‘פֿישקה דער קרומער’ הופיע גם הוא בכרך של ‘אַלע כתבים’; והשווה על כך איגרת 17, הערה 7, פרט להשמטת ההקדמה נדפס הספר ללא שינויים על־פי הנוסח שהופיע באודיסה בשנת 1888. וראה להלן ובהערה 6.  ↩

  248. שבבית־הדפוס שלו ושל שותפו נדפס הכרך של ‘אַלע כתבים’. השווה איגרת 10.  ↩

  249. אברמוביץ התכוון ל‘סימני הפסק’ במקומות שהקראת ‘כתב־היד’ של איציק אברהם תקיף בביתו של הרב נפסקת והנוכחים מעירים את הערותיהם ותגובותיהם. היות שהדפים כבר נדפסו, לא היתה אפשרות לתקן לפי רצונו של אברמוביץ. וגם במהדורה האחרונה של כתביו של אברמוביץ לא תוקן הדבר. והשווה שם, כרך ו, עמ' 44, 75; ראה גם איגרת 17, הערה 5.  ↩

  250. הכוונה למהדורת ‘פֿישקע דער קרומער’, שנדפסה באודסה בשנת 1888. על המהדורה האמריקאנית ראה איגרת 17, הערה 1.  ↩

  251. הכוונה לזלמן קוטלר, שהיה ספרן בספרייה העשירה של ‘חברת המשרתים היהודיים באודיסה’: Библиотека Общества приказчков евреев в Одессе ראה עליה: Еврейская енцикопедия, כרך ו, עמ' 488־487.  ↩

  252. הכוונה לשמונת הפרקים שנדפסו ב‘הדור’; ראה במבוא, עמ' 12. העתקה של פרקים אלה עם תיקוניו של אברמוביץ שמורה בארכיון רבניצקי שבבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים. וראה גם איגרת 7, הערה 4.  ↩

  253. ראה גם איגרת 19 בסופה, והערה 7 שם.  ↩

  254. הכוונה לאיגרת 17.  ↩

  255. בעיתון ‘היום’, מיום 11 באוגוסט / 24 באוגוסט 1906, נדפס שירו של ביאליק ‘משירי עם’ (הפותח במלים ‘בין נהר פרת ונהר חדקל’).  ↩

  256. בבית ביאליק שמורה איגרת של הרב חיים טשרנוביץ אל אברמוביץ מאודיסה מיום 4 באוגוסט 1906, הפותחת במלים אלה: ‘ראיתי במכתבו לרבניצקי שהוא שואל עלי אם נעשיתי בריה חדשה לגמרי או שרק פנים חדשות באו לכאן. בעצמי איני יודע מה אני עכשיו.’ בהמשכה של האיגרת מספר טשרנוביץ לאברמוביץ על משרתו החדשה כראש ישיבה. נראה, שאברמוביץ ראה פגיעה בכבודו ששמו לא צוין כראוי כמי שתרם להקמת הישיבה, וכך צריך להבין גם את דבריו אל רבניצקי וגם את נסיונו של טשרנוביץ לפייסו. השווה איגרת 20, הערה 18.  ↩

  257. על בקשה זאת חזר אברמוביץ גם בפני נ‘ קאפלאן, והלה הודיע באיגרת תשובתו לאברמוביץ על מציאת המחזורים ועל משלוחם לז’ניבה.  ↩

  258. המקור שמור בבית ביאליק בתל־אביב.  ↩

  259. על מאמרו של רבניצקי ותשובתו של אברמוביץ לשאלותיו ראה איגרת 20.  ↩

  260. אלה תשובותיו של רבניצקי לשאלות ששאל אברמוביץ באיגרות 17, 18.  ↩

  261. ראה להלן, בתוספת לאיגרת; וראה גם בגוף איגרת 18, ובהערות 8, 13.  ↩

  262. ראה התוספת לאיגרת 18; וראה גם איגרת 20.  ↩

  263. כתב העת היהודי־הרוסי Восход, שהופיע בפטרבורג ושבו היה בן־עמי משתתף קבוע, נסגר בפקודת השלטונות הרוסיים בסוף יוני 1906. השווה Х. I. Иваск, Еврейская периодическая печать в России, Talin 1935, pp. 49 – 50  ↩

  264. תשובה לבקשת אברמוביץ באיגרת 18. גם באיגרת של נ‘ קפלן אל אברמוביץ מיום 24 באוגוסט / 6 בספטמבר 1906 נזכר ביקורו של רבניצקי בתלמוד תורה באותו היום וכן חיפושיהם המשותפים בארון ובשולחן הכתיבה של אברמוביץ. בהמשכה של האיגרת הודיע קפלן, שמצא את הכרך של ’הדור' ושישלח אותו לרבניצקי (האיגרת שמורה בבית ביאליק בתל־אביב).  ↩

  265. המקור שמור בארכיון רבניצקי שבבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים; סימנו: 1185 4, תיק מס‘ 189. בשעתו פורסמה בערך מחציתה הראשונה של האיגרת: רשומות, ב, תרפ"ז, עמ’ 431־430; חלק זה תורגם ליידיש; ראה: מענדעלע־בוך, עמ' 203־201.  ↩

  266. ראה שאלותיו של רבניצקי באיגרת 19. אברמוביץ חוזר על השאלות בשינויים קלים. תשובותיו של אברמוביץ צוטטו בחלקן במאמרו של רבניצקי ‘על הסיגנון העברי של מנדלי מוכר ספרים’, העמר, ספר א (תרס"ז), חוברת א, עמ‘ 31־23 של המדור ’בחיים ובספרות‘. המאמר נדפס בספרו של רבניצקי: דור וסופריו – רשימות ודברי זכרונות על סופרי דורי, תל־אביב תרפ"ז, עמ’ עו־פו.  ↩

  267. המאמר נדפס לראשונה ב“המגיד”, א (1867), גליון 31, עמ' 123־121, ונכלל אחר־כך בספרו של אברמוביץ: משפט שלום, ווילנה תר"ך  ↩

  268. השווה: ש"י אברמוביץ, עין משפט, עמ‘ 53, שם אברמוביץ משיב על השאלה: ’האם יש תועלת בדבר להפיץ בישראל ספרים מעניני פילוסופיה ומליצה, שחוברו מחכמי היהודים בדורות האמצעים, כספר מורה נבוכים, עקרים וכדומה, תחכמוני, בחינת עולם וכדומה?'  ↩

  269. על־פי ברכות ב ע"א.  ↩

  270. בשנים 1872־1882.  ↩

  271. ראה איגרת 19.  ↩

  272. לעניין שתיקתו של אברמוביץ השווה: ה‘ אלעקסאנדראָוו ’יאָרן פון שוויֵגן – יאָרן פון זעלבסטבאשטימונג‘, סאָוועטיש היימלאנד, יא (1968), עמ’ 146־140.  ↩

  273. התחלתו של הסיפור נדפסה ב‘היום’, שנת תרמ"ו, גליו 42־41. הסיפור נדפס בשלימותו: בן־עמי, אפריל־מאי 1887, עמ' 25־1.  ↩

  274. היה ‘עליו’ ותוקן במקור.  ↩

  275. בעיני אברמוביץ היתה למלה משמעות שלילית ביותר והוא התנגד בתוקף לשימוש בה לציון היידיש. ראה דברים שכתב באיגרת אל ש' גינזבורג מיום 18 בפברואר 1903 (המקור שמיר בבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים):

    איהר זאלט מיך געווען פֿריהער א־שטייגער פֿרעגען וָואלט איך בשום אופן נישט צוגעלָאזט זאגען אויף דעס “פֿריינד” עפֿענטליך: “דיא ערשטע טעגליכע זשגאנישע צייטונג”. פֿע! זשארגאן איז א שענדליך וָוארט, א צונעמעניש אזוי וויא זְשִיד. אונ אז אַ יוד, א יודִיל הייסט עס, זאגט אויף זיך אליין ‘יַא זשידקא’ איז נישטא קיין מיאס'ערס דערפֿון. האט איהר געהערט, אַ שְפְרָאכֶע פֿון פֿאלק, א לָשוֹן, וואס איך רעד, שרייב אונ גיב אויף איהם ארויס א צייטונג זאל איך רופֿען ושרגאן!!

    והשווה גם באיגרת אל שלום עליכם מיום 2 ביולי 1904 (שרייפטן, א, קיוב 1928, עמ' 278־277): “ און למעה”ש ניט רופען דיא יודישע שפראַכע – זשאַרגאָן,איהר הערט זשארגאן אין אָ חרפה. זשארגאן האָבּ איך פיינט! איהר פארשטעהט?'  ↩

  276. על־פי ‘לשון תורה לעצמה לשון חכמים לעצמן’ (חולין קלז ע“ב; עבודה זרה נח ע”ב).  ↩

  277. על־פי חולין, שם.  ↩

  278. על־פי מסכת אבות ה: ו.  ↩

  279. ‘המכתב הגלוי’ (דהיינו, הגלויה) של רבניצקי לא הגיע לידינו. על ה‘הקדמה’ השווה לעיל, איגרת 17, הערה 6. בהמשך דבריו משיב אברמוביץ על השאלות ששאלוֹ רבניצקי באותה גלויה שלא הגיעה לידינו.  ↩

  280. אברמוביץ נוקט כאן דרך הסבר המקובלת באטימולוגיה דרשנית־עממית. וראה על כך: ד‘ סדן, ’עצים ואבנים', לשוננו לעם, ה (תש"ד), חוברות 6־5.  ↩

  281. הכוונה לגליונות המודפסים של ספרו ‘דאָס קליינע מענטשעלע’.  ↩

  282. אברמוביץ מצטט מתוך מאמר המערכת, ללא חתימה, שנדפס בעיתון ‘דער פריינד’ מיום 20 באוגוסט / 2 בספטמבר 1906, גליון מס‘ 17. בהמשך הפיסקה נאמר: ’דאָרט וועלן דערצוינן ווערן יִידישע רבנים, וואָס וועלן פטור ווערן פֿון דער מכּה, וואָס מען רופֿט “קאַזיאָנע רבנים”, אָדער “טשינאָווניקעס על טהרת הקודש”,' בעל המאמר מדבר על הצורך לייסד בתי־ספר תיכוניים לילדי ישראל, שישמשו מחסום בפני ההתבוללות הצפויה בבתי־הספר הלא־יהודיים לאור האפשרות שהיהודים יורשו לשלוח את בניהם ללמוד באלה. מחבר המאמר מביא את הישיבה באודיסה בתור דוגמה ומופת למה שניתן להיעשות בכיוון זה. אברמוביץ, שהיה יושב־ראש הוועדה שהכינה את הפרוגראמה של הישיבה באודיסה, נעלב משום שהזכירו את שמו של טשרנוביץ בתור מי שהקים את הישיבה. באיגרתו מזכיר אברמוביץ את הפרוגראמה, שבה צוין במפורש, שהיה זה הוא שעמד בראש הוועדה שהביאה לידי פתיחת הישיבה. והשווה: Программы Одессого Еврейского Общественного Училища “Ешиботъ” Odessa 1906, p 4  ↩

  283. המקור ניזק.  ↩

  284. לווין, טרוצקי והיבש היו חברי הוועדה והשתתפו בחיבור הפרוגראמה של הישיבה. ראה גם בחוברת הנזכרת בהערה 19 לעיל. לעניין זה ראה גם איגרת 18, הערה 12; ואיגרת 19. על ח‘ טשרנוביץ בכלל ועל עניין הישיבה בפרט ראה“ רב צעיר (=חיים טשרנוביץ), מסכת זכרונות, ניו־יורק תש”ה, עמ’ 36־20, בייחוד עמ‘ 26־28; הנ“ל, פרקי חיים – אוטוביוגרפיה, ניו־יורק, תש”ד, עמ’ 193־189.  ↩

  285. המקור שמור בארכיון רבניצקי שבבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים; סימנו: 1185 4, תיק מס' 189.  ↩

  286. איגרת 19 היא איגרתו האחרונה של רבניצקי מאותו פרק־זמן שהגיעה לידינו. באיגרתו של אברמוביץ, מס' 20, נזכרת גלויה של רבניצקי שהלכה לאיבוד, ואשר נכתבה בוודאי לפני 29 באוגוסט / 11 בספטמבר 1906 (תאריך איגרתו של אברמוביץ).  ↩

  287. שתיקתם של ביאליק ורבניצקי וההפסקה במשלוח הגליונות הנדפסים היו אות למבוכתם על שלא הצליחו למצוא מימון להמשך ההדפסה של הכרך הראשון של אַלע כתבים‘, והשווה במבוא, עמ’ 20־19; והשווה גם איגרתו של רבניצקי, מס' 22.  ↩

  288. פרטים על הפואימה “יודעל”, שהופיעה לראשונה בווארשה בשנת 1875, ועל עיבודה החדש בידי אברמוביץ בימי שבתו בז‘ניבה ראה: ח’ שמערוק, ‘דער צוויטער נוסח פֿון מענדעלע מוכר ספרים פּאָעמע "ייִדל (1906־1907)’, שלמה ביקל יובל־בוך, צו זיֵין 70 סטן געבוירנטאָג, ניו־יורק 1967, עמ' 331־318. והשווה גם איגרת 15 והערה 19 שם, ואיגרות 22, 23, 24.  ↩

  289. המקור שמור בבית ביאליק בתל־אביב.  ↩

  290. השווה איגרת 21, והערה 3 שם. לא ברור לנו באיזו דרך ‘הוסרו המכשולים’. באותה עת כתבו ביאליק ורבניצקי לשלום עליכם והזעיקוהו לעזרתם; השווה במבוא, עמ' 20־19; נספח, איגרות א־ב.  ↩

  291. הכרך הראשון והיחיד של ‘אַלה כתבים’ ביידיש, שהופיע מטעם ועד־היובל האודיסאי, כלל את ‘דאָס קליינע מענטשעלע’ ואת ‘פֿישקע דער קרומער’.  ↩

  292. מחיקה בלתי־קריאה.  ↩

  293. השווה במבוא, עמ‘ 12: איגרת 7; איגרת 18, והערה 8 שם. מדובר כאן בתרגומו של ביאליק בתיאום עם אברמוביץ שהופיע בעיתון ’הדור‘, אברמוביץ כתב את תיקוניו על גבי העמודים המודפסים. על־פי אלה נדפסו שמונת הפרקים הראשונים של ’ספר הקבצנים‘ בכרך הראשון של ’כל כתבי' מטעם ועד־היובל האודיסאי.  ↩

  294. השווה האיגרות שלהלן.  ↩

  295. השווה איגרת 21.  ↩

  296. אברמוביץ נהג לחגוג ביום 20 בדצמבר לפי הלוח הרוסי הישן.  ↩

  297. על חידושו של ‘השלח’ באודיסה בראשית 1907השווה: לחובר, ג, עמ‘ 649־642. על התנאי שהתנה ה’נדיב‘ הלל זלטופולסקי מקיוב ראה שם, עמ’ 644. והשווה גם: י‘ קלוזנר, דרכי אל הגאולה, א, תל־אביב 1955, עמ’ 179־177.  ↩

  298. השווה איגרות 19, 20.  ↩

  299. אברמוביץ לא השתתף ב‘העמר’.  ↩

  300. המקור שמור בארכיון רבניצקי שבבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים; סימנו 1185 4 תיק מס' 189.  ↩

  301. השווה איגרת 22, והערה 2 שם. אברמוביץ קובל כאן על חוסר הבהירות בדברים על ההפסקה בהדפסת ‘אַלע כתבים’, שבהם פתח רבניצקי את איגרתו.  ↩

  302. הכוונה ל‘דאָס קליינע מענטשעלע’; השווה איגרת 16, והערה 7 שם.  ↩

  303. על שגיאות בהדפסת הספר השווה גם איגרות 17, 18, 20; וכן להלן, איגרות 24, 33. ‘גהינם’– השווה: "אַלע כתבים‘, עמ’ 79.  ↩

  304. מדובר כאן בשמונת הפרקים שנדפסו בעיתון ‘הדור’ בתרגומו של ביאליק. השווה איגרת 5, והערה 3 שם; מבוא, עמ‘ 12. פרק ח הוא הפרק האחרון בנוסח שהתפרסם ב’הדור'.  ↩

  305. ‘נון כפופה’ הופיעה בראש התרגום ב‘הדור’ בתור תת־כותרת ל‘ספר הקבצנים’, כרמז לכינויו של פישקע דער קרומער (=החיגר). אברמוביץ נענה בכך להצעת עורך ‘הדור’ ד‘ פרישמן: והשווה: אגרות ביאליק, א, עמ’ קנא־קנב.  ↩

  306. שהועתקה באיגרת 21 של אברמוביץ; וראה שם.  ↩

  307. השווה איגרות 19, 20.  ↩

  308. השווה איגרות 16, 24.  ↩

  309. המקור שמור בבית ביאליק בתל־אביב.  ↩

  310. השווה איגרות 22, 23, וכן במבוא.  ↩

  311. ראה עמ' 131 של הספר הנדפס.  ↩

  312. כאן מדובר ב‘ספר הקבצנים’ שעמד לפתוח את הכרך הראשון של כל כתבי אברמוביץ בעברית. על הפרקים הראשונים הללו השווה איגרת 5, והערה 3 שם; מבוא, עמ‘ 12. על ההשהיה במסירתו לדפוס של הספר, שנדפס בסופו של דבר בקראקא ולא באודיסה, השווה איגרת 40 ואילך; מבוא, עמ’ 22־21.  ↩

  313. רבניצקי העיר כאן לאברמוביץ על יידישיזם שנשאר בנוסח העברי. הכוונה לתרגום הפיסקה של הנוסח ביידיש: ‘מיט “בע” קומט אָפ א שיינער, צעבראָכַענער ייִד, ווען ער דערלאַנגט שטילערהיייט אַ ביס’ (אַלע כתבים, עמ' 128). בתרגום המשותף עם ביאליק היה: ‘ב“בע” מתפטר יהודי יפה ונשבר כשנשך רעהו בסתר’ (הדור, גליון 26, עמ' 16). אברמוביץ קיבל את הערתו של רבניצקי, סילק את היידישיזם ותיקן: “ב”בע" נצדק איש יהודי ירא־שמים בגלוי והולך רכיל ומלשין בסתר' (כל כתבי, א, עמ' 10).  ↩

  314. בכרך הראשון של ‘כל כתבי’ אמנם נדפסו שני הספרים הללו כהצעתו של רבניצקי. על ההפסקה בכתיבת ‘דאָס ווינטשפֿינגערל’ – ‘בעמק הבכא’ השווה איגרת 5, הערה 3. רבניצקי ניסה כאן לזרז את השלמת הספר לקראת הדפסת הנוסח העברי תוך הצעה לקצר בו, כנראה, מטעמי חסכון, לאור המצב הכספי של ועד היובל.  ↩

  315. השווה איגרת 15, הערה 19; ראה גם איגרות 21, 22, 23.  ↩

  316. השווה איגרת 23.  ↩

  317. המקור שמור בארכיון רבניצקי שבבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים; סימנו: 1185 4, תיק מס' 189.  ↩

  318. הכוונה ל‘פֿישקע דער ’קרומער‘ ב’אַלע כתבים‘. ’השגיאה הגסה‘ נשארה כמות שהיא ללא תיקון, אם־כי רבניצקי הבטיח לתקְנה; השווה איגרת 27. השגיאה תוקנה בכרך התשיעי של היובילעאום־אויסגאָנע, עמ’ 41.  ↩

  319. במקור: ‘שנטלת’.  ↩

  320. כאן מדובר בנוסח העברי של ‘פֿישקע’, הוא ‘ספר הקבצנים’, ובהכנתו לקראת הדפסת הכרך הראשון של ‘כל כתבי’. השווה על כך במבוא, עמ' 12, 22־21, ובאיגרות הקודמות, ובייחוד איגרת 5 והערה 3 שם.  ↩

  321. בבית ביאליק נשתמרה איגרת קלוזנר מלוזאן אל אברמוביץ מיום 10 בדצמבר 1906 ובה פרטים על מועד הנשף ומקומו. לאיגרת זאת היתה מצורפת ‘פרוגרמה’, שלא הגיעה לידינו. בארכיון של חוה אברמוביץ שבבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים נשתמר אלבום לכתיבה ובו הקדשה לאברמוביץ וזה לשונה: ‘מוגש לר’ מנדלי מוכר ספרים לזכר מלאת לו שבעים שנה ולזכר קריאתו בלוזנה אור ליום ד‘ של חנכה מאת מעריציו חברי אגודת הציונים בלוזנה. לוזנה, יום ד’ של חנכה תרס"ז.'  ↩

  322. בבית ביאליק נשתמרו שתי אגרות של נ‘ סוקולוב מקלן אל אברמוביץ. בראשונה, מיום א’ בטבת התרס“ו, הוא מזמין את אברמוביץ להשתתף בכתב־העת החדש ‘העולם’, שהחל להופיע בראשית 1907. מן האיגרת השנייה, מיום ח' בטבת לתתל”ח, ניתן להבין, שאברמוביץ הסכים מיד להשתתף בכתב־העת החדש, אך בתנאי שסוקולוב ישלח אליו מעתיק. סוקולוב הודיעו ‘הרצים יצאו דחופים להביא אליך תלמיד יודע כתוב ולה"ק להעתיק את הפרק מתוך ספרך בעד הגליון הראשון.’ הכוונה ל‘ספר הקבצנים’, שפרקיו הראשונים, שנוסחו מחדש (השווה למעלה), נדפסו בגליונות הראשונים של ‘העולם’, 3־1, משנת 1907. בארכיון נחום סוקולוב, השמור עתה בארכיון הציוני המרכזי בירושלים, נשתמרה איגרת של אברמוביץ מיום 28 בדצמבר 1906, שאליה צורפו הפרקים של ‘ספר הקבצנים, שנתפרסמו ב’העולם'.  ↩

  323. השווה איגרת 16, והערה 3 שם.  ↩

  324. המקור שמור בבית ביאליק בתל־אביב; האיגרת פורסמה בידי מ‘ אונגרפלד עיתון ’דבר מיום 11 ביאנואר 1952 / י“ג בטבת תשי”ב, וכן בירחון ‘מאזניים’, (תשכ"ח), עמ‘ 99־98, ובסדר כרונולוגי מטעה בספרו; ראה: אונגרפלד, עמ’ 182־181, את האיגרת המשותפת כתב ביאליק וכפי שניתן להבין מאיגרתו של רבניצקי שלהלן, מס‘ 27, המתלונן ש’כבד פה אני בעניין הווינשעניש', ביאליק הוא־הוא שגם ניסחה. האיגרת כתובה על נייר מכתבים שבראשו מודפס מצד ימין: X.H. Бялиk (ח.נ. ביאליק).  ↩

  325. הכוונה לפרעות שהיו באודיסה באוקטובר 1905, ואשר בגללן יצא אברמוביץ מרוסיה, השווה איגרת 1 וההערות שם; מבוא, עמ' 9.  ↩

  326. האיגרת כוונה ל־20 בדצמבר, היום שבו נהג אברמוביץ לחגוג את יום־הולדתו ולקיים את יובלו הספרותי. חשבונו של ביאליק אינו ברור; השווה במבוא, עמ' 10, והערה 3 שם.  ↩

  327. הכוונה למברק ברכה שנשלח אל אברמוביץ מאודיסה בחתימת רבים. המברק לא הגיע לידינו, אבל ניתן להסיק משהו על ה‘צבור’ על־פי הכתוב באיגרתו של רבניצקי; ראה להלן, איגרת 30.  ↩

  328. המקור שמור בארכיון חוה אברמוביץ, הנמצא בחלקו בבית ביאליק בתל־אביב; סימנו: 1254 4, תיק מס' 5 נ (6).  ↩

  329. איגרת זאת, ללא ציון תאריך, נכתבה בשולי עמוד מן ההתחלה של ‘ספר הקבצנים’, שסודר בדפוס בתור דוגמה, לקראת הדפסת הכרך הראשון של המהדורה העברית של כל כתבי' (ראה תצלום). והשווה להלן, באיגרת זאת, ובהערה 5. התאריך נקבע על־פי תוכנה של האיגרת, שנזכרת בה ברכתם המשותפת של ביאליק ורבניצקי (ראה איגרת 26), והיא הגיעה אל אברמוביץ לפני תשובתו שבאיגרת 28.  ↩

  330. השווה איגרת 26.  ↩

  331. הכוונה לנוסח העברי של ‘ספר הקבצנים’; והשווה איגרת 25.  ↩

  332. הגיעה לידינו רק דוגמה אחת, זאת שבשוליה הוסיף רבניצקי את איגרתו זאת. הספר נדפס בקראקא, אך לא לפי הדוגמאות שהזכיר רבניצקי, והשווה להלן, איגרת 40 ואילך.  ↩

  333. השווה איגרת 25, והערה 2 שם.  ↩

  334. המקור שמור בארכיון רבניצקי שבבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים; סימנו: 1185 4 תיק מס' 189.  ↩

  335. השווה איגרת 27, וההערות שם.  ↩

  336. של ‘ספר הקבצנים’ בנוסח העברי.  ↩

  337. הכוונה לאיגרת 26.  ↩

  338. ביום שבו חל 20 בדצמבר לפי הלוח הרוסי; והשווה איגרת 26, הערה 3.  ↩

  339. משפחת הסופר בן־עמי.  ↩

  340. מחיקה בלתי־קריאה.  ↩

  341. השווה איגרת 31, והערה 5 שם.  ↩

  342. המקור שמור בבית ביאליק בתל־אביב. פורסם לראשונה: גליונות, כרך 26, עמ‘ 36־34; תצלום נתפרסם ב’ידיעות גנזים‘ כרך ה, חוברת 80, טבת תשל"ג, עמ’ 246־244; ראה גם: אונגרפלד, עמ' 181־180. האיגרת כתובה על נייר מכתבים של ביאליק, שבו נדפס שמו בעברית וברוסית וכתובתו נכתבה ביד: M. Ap. 9/12.  ↩

  343. נמחקה תיבת ‘אתה’.  ↩

  344. היה ‘שי’ ותוקן.  ↩

  345. השווה איגרות 15, 17, 18, 23, 25.  ↩

  346. היה ‘דעתך’ ותוקן.  ↩

  347. נמחקה תיבת ‘מרגיש’.  ↩

  348. אות מחוקה.  ↩

  349. להבנת הרמזים הבאים בהמשכה של האיגרת השווה את השתלשלות הפרשה של ועד היובל כפי שתוארה במבוא; וראה האיגרות שבנספח, שנכתבו באותו הזמן ממש.  ↩

  350. כנראה צ“ל ע”ע, על עצמם; התיבה הסמוכה, ‘לדאוג’ נמחקה.  ↩

  351. תיבת ‘זריזים’ נכתבה פעמיים, תיבה אחת נמחקה.  ↩

  352. בית־המחוקקים הנבחר ברוסיה, שהתכנס לראשונה באפריל 1906 ופוזר ביולי אותה שנה.  ↩

  353. תיבת ‘כל’ שתוקנה.  ↩

  354. רמז ל‘ראשים’ על־פי יש‘ יד: ט ודברי רש"י לפסוק זה. ודאי הכוונה בעיקר למנשה מרגולית, ’ראש‘ הוועד. הממון שמזכיר ביאליק בהמשך הוא בוודאי אותם 200 הרובלים שקיבלו הוא ורבניצקי מן התלמוד־תורה בעקבת הלחץ שהופעל על מנשה מרגולית. והשווה להלן באיגרת זאת, ובמבוא, עמ’ 19.  ↩

  355. נמחקו אותיות ‘בקוש’.  ↩

  356. השווה במבוא ובנספח על פנייתם של ביאליק ורבניצקי אל שלום עליכם בסוף 1906, ראה גם איגרתו של ביאליק אל שמריהו לוין באותו עניין, שנכתבה ביום כתיבת איגרתו זו של ביאליק אל אברמוביץ (אגרות ביאליק, ב, עמ' לה־לז). אשר לכרך העברי, השווה במבוא, עמ' 22־21; איגרת 38 ואילך.  ↩

  357. מחיקה בלתי־קריאה.  ↩

  358. השווה את דבריו של ביאליק כאן עם הדברים על מנשה מרגולית באיגרת ה שבנספח  ↩

  359. נמחקה תיבת ‘איני’.  ↩

  360. נמחקה תיבת ‘אם’.  ↩

  361. נמחקה תיבת ‘מהוגנים’.  ↩

  362. השווה איגרת 27, והערות 2, 5 שם.  ↩

  363. מחיקה בלתי־קריאה בין השיטין.  ↩

  364. השווה איגרות 28, 31.  ↩

  365. מחיקה בלתי־קריאה בין השיטין.  ↩

  366. בשם זה נדפסו הפרקים הראשונים של ‘בימים ההם’ של אברמוביץ, על יצירתו זאת של אברמוביץ השוה איגרת 15, הערה 16. על עניינו המיוחד של ביאליק ביצירתו זו של אברמוביץ ועל ערכה הרב בעיניו מעידה רשימתו הלירית ‘בגבורות’, ליום מלאת שבעים וחמש שנה לסבא ר‘ מנדלי מוכר ספרים, שנדפסה לראשונה בכתב־העת ’העולם', גליון 49, משנת 1913.  ↩

  367. השווה איגרת 22, והערה 9 שם  ↩

  368. נמחקה תיבת ‘לא’.  ↩

  369. היה ‘תרגומם’ ותוקן.  ↩

  370. נמחקו תיבות ‘מאשר תכתוב’.  ↩

  371. מחיקה בלתי־קריאה בין השיטין.  ↩

  372. מחיקה בלתי־קריאה.  ↩

  373. אברמוביץ שלח לביאליק ל‘השלח’ המחודש פרק מתוך ‘בעמק הבכא’, שנדפס בכרך יז, והשווה להלן, איגרות 34, 55, 56, 58.  ↩

  374. השווה לעיל, איגרת 10, והערה 9 שם.  ↩

  375. כגון עריכת המדור הספרותי של ‘השלח’ וכן הרצאותיו בישיבה הגדולה. והשווה איגרת 34.  ↩

  376. המקור שמור בבית ביאליק בתל־אביב.  ↩

  377. איגרת זאת היא תוספת לאיגרתו של ביאליק, מס' 29, ולפיה נקבע התאריך.  ↩

  378. הטלגרמה. השווה איגרת 26, והערה 4 שם. כאמור שם, לא נשתמרו נוסח המברק ורשימת החתומים עליו.  ↩

  379. הרופא בנימין שרשבסקי, תושב אודיסה ומחברם של ספרים עבריים במדעי־הטבע, היה מקורב לסופרי אודיסה.  ↩

  380. פנחס־פיני מינקובסקי, חזן בבית־הכנסת של הברודיים באודיסה, היה פעיל באגודת ‘חובבי שפת עבר’ באודיסה ומקורב לחוג הסופרים. בקובצי רשומות, שבעריכתם השתתפו גם ביאליק ורבניצקי, פורסמו בהמשכים זכרונותיו של מינקובסקי.  ↩

  381. השווה גם איגרתו של ביאליק, מס‘ 29, וכן איגרתו של אברמוביץ, מס’ 31.  ↩

  382. המקור שמור בארכיון רבניצקי שבבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים; סימנו 1185 4, תיק מס‘ 189. האיגרת נדפסה לראשונה בספרו של אונגרפלד, עמ’ 176.  ↩

  383. גלוית דואר לכתובתו של רבניצקי באודיסה. חותמת הדואר של ז'ניבה מיום 8 ביאנואר 1907.  ↩

  384. השווה איגרת 28.  ↩

  385. איגרת 26.  ↩

  386. בבית ביאליק שמורה איגרת ברכה בעברית של ש‘ דובנוב (עם תוספת ברוסית של בתו סוניה ואשתו) מפטרבורג (לשם עבר דובנוב זמן קצר לפני־כן מווילנה) מיום 29 בדצמבר / 16 בדצמבר 1906. איגרתו של אחד־העם לא הגיעה לידינו. בבית ביאליק נשתמרו גם איגרות־הברכה הבאות אל אברמוביץ: מאת ח’ טשרנוביץ מאודיסה, מיום י“ח טבת תרס”ז; מאת ח‘ לודויפול מיפו, מיום י“ד שבט תרס”ז; מאת יעקב פיכמן (שהגיע באותו הזמן מווארשה לאודיסה), מיום ח’ טבת תרס“ז; מאת ‘תלמידי הישיבה הגדולה באודיסה’, מיום ר”ח שבט לתתל“ח; מאת ד' האבער מקולומיאה, מיום י”ד באדר תרס"ז; מאת ‘אגדת אהלי שם’ בניו־יורק, מיום 1 בפברואר 1906.  ↩

  387. העיתון שנזכר כאן לא הגיע לידינו.  ↩

  388. זוהי הברכה ‘בצבור’ שהזכירה ביאליק באיגרתו. ראה איגרת 26; וראה גם הערה 4 שם. רבניצקי הוסיף לה חתימות באיגרת 30.  ↩

  389. השווה במבוא, וכן באיגרות 2, 58.  ↩

  390. בבית ביאליק שמורה גלוית דואר שכתב קלוזנר מלוזאן, מיום 30 בדצמבר 1906, שבה הוא מודיע לאברמוביץ על בחירתו ‘לישב בקתדרא של הספרות העברית באוניברסיטה החופשית’ בפטרבורג. באותה איגרת גם הודיע קלוזנר, שישהה בדרכו מפטרבורג לאודיסה ‘עד יום 8 ליאנואר הרוסי’.  ↩

  391. השווה איגרת 16, והערות 2, 3 שם.  ↩

  392. המקור שמור בבית ביאליק בתל־אביב.  ↩

  393. הכוונה לכרך הראשון של ‘אַלע כתבים’, שבו נכללו ‘דאָס קליינע מענטשעלע’ ו‘פֿישקע דער קרומער’. והשווה עוד להלן באיגרת זאת.  ↩

  394. עם חידושו של ‘השלח’ בשנת 1907 הועברה הדפסתו לאודיסה לבית־הדפוס של ביאליק ושותפו. השווה לעיל, איגרות 22, 29.  ↩

  395. התמונה נדפסה כגלויה. ראה איגרת 36.  ↩

  396. לעניין התמונה השווה להלן, איגרות 33, 34, 35, 37, 38, 39.  ↩

  397. אמהות־דפוס.  ↩

  398. השווה במבוא, ובאיגרת 29.  ↩

  399. הכוונה למאמר ‘שלום יעקב אברמוביץ (ליובל המשנה שלו)’ החתום ר. (=רבניצקי), שנדפס ב‘השלח’, כרך טז (תרס"ז), עמ‘ 83־79. והשווה להלן, איגרות 35, 38. המאמר נדפס מחדש בשינויים מעטים בספרו של רבניצקי: דור וסופריו – רשימות ודברי זכרונות על סופרי דורי, תל־אביב תרפ"ז, עמ’ סב־סח.  ↩

  400. המקור שמור בארכיון רבניצקי שבבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים; סימנו: 1185 4, תיק מס‘ 189. האיגרת פורסמה בספרו של אונגרפלד, עמ’ 177.  ↩

  401. הכוונה לתמונת אברמוביץ, שעמדו להביאה בראש הכתבים מטעם ועד היובל ביידיש ובעברית. השווה איגרת 32; ולהלן, איגרות 34, 35, 37, 38, 39.  ↩

  402. בשביל הכרך הראשון של ‘כל כתבי’ בעברית; והשווה במבוא, עמ' 12; איגרת 5, הערה 3; ואיגרת 15, הערה 12.  ↩

  403. על הפרקים ב‘העולם’ על־פי הזמנתו של נחום סוקולוב, השווה איגרת 25, והערה 6 שם.  ↩

  404. השווה שאלותיו של רבניצקי באיגרת 32.  ↩

  405. על־פי וי' טו:ב.  ↩

  406. איגרת 29.  ↩

  407. לכרך של ‘אַלע כתבים’.  ↩

  408. גם ‘שגיאה גסה’ זאת נשארה ללא תיקון. והשווה ההערות הקודמות של אברמוביץ על השגיאות ב‘אַלע כתבים’. השגיאה תוקנה ביובילעאום־אויסגאַבע, כרך יא, עמ' 152.  ↩

  409. בנוסח הראשון של ‘דאָס קליינע מענטשעלע’ קבע אברמוביץ את זמן ההתרחשויות סמוך לפרסום הסיפור בשנת תרכ“ד (קול מבשר, 1864, גליון 45, עמ' 685); בנוסח השני הוא הרחיק את זמנו של הסיפור לשנת תרט”ו (וילנה 1879, עמ' 7); בנוסח האחרון, שנדפס ב‘אלָה כתבים’, היה ברצונו להימנע מקביעת שנה מדויקת על־ידי הציון ת“ר… בלבד. אולם לא הספיקו כבר להכניס את התיקון הזה ובעמוד 1 של נוסח זה נשאר כמו בנוסח השני 'תרט”ו‘, וכן גם בעמ’ 1 של היובילעאום־אויסגאָבע, כרך ו. על תיקוניו האחרים של אברמוביץ ראה איגרות 17, 18, 23, 24, 25.  ↩

  410. אחד־העם היה אז במוסקבה. והשווה להלן, איגרת 35, הערה 8.  ↩

  411. המקור שמור בבית ביאליק בתל־אביב. האיגרת כתובה על נייר המכתבים של ביאליק, הנושא את שמו בעברית וברוסית. שם הרחוב M. Ap. שבו הוא גר, נוסף ברוסית ובכתב־יד. האיגרת פורסמה בסדר כרונולוגי מטעה, בספרו של אונגרפלד, עמ' 183.  ↩

  412. היה ‘אתה’ ותוקן.  ↩

  413. אברהם אליהו ליוברסקי היה מקורב לחוג הסופרים באודיסה ועמד עם חבריו בקשרים בעסקי הדפסה והפצה של כתביהם. הוא היה סוכן של תה ויסוצקי בניו־יורק וניסה לעזור לידידיו משם. בבית ביאליק נשתמרו איגרות שכתב אל דינזון ואל אברמוביץ בזמן מאוחר יותר, והדנות בהוצאת כתבי אברמוביץ ובפיצויים בעד ה‘גזל’ של המו"לים בניו־יורק. מתוך איגרת אחת של אברמוביץ ואיגרת של ח' אלכסנדרוב אנו למדים, כי ליוברסקי היה קשור בשנת 1907 בנסיון להוציא את ספרי אברמוביץ בארצות־הברית. נסיון זה לא הצליח. קרוב לוודאי, שבאיגרת הנזכרת כאן נדון המשא־והמתן שניהל אברמוביץ עם אלכסנדרוב (השווה איגרתו של אברמוביץ אל אלכסנדרוב, מיום 24 במארס 1907; האיגרת שמורה בבית ביאליק בתל־אביב.) על ליוברסקי ראה אגרות ביאליק, לפי המפתח שם; ראה גם איגרות א, ג שבנספח שלהלן.  ↩

  414. נמחק ‘בא’.  ↩

  415. אות לא ברורה, אולי ר.  ↩

  416. נמחק ‘לכך’.  ↩

  417. הכוונה לכרך של ‘אַלע כתבים’, על התמונה השווה איגרת 32.  ↩

  418. הוא בית־המחוקקים הרוסי. דבריו של ביאליק מכוונים לוויכוחים הערים על זכות היהודים להשתתף בבחירות לדומה השנייה. ויכוחים אלה העסיקו את הציבור היהודי באותו זמן.  ↩

  419. על פניותיו של ביאליק אל שלום עליכם ואל שמריהו לוין ראה בנספח שלהלן; ובמבוא, עמ' 20־19.  ↩

  420. השווה איגרת קודמת של ביאליק, מס' 29, והערה 32 שם.  ↩

  421. חוברות צז, צח, שהופיעו לאחר חידוש הופעתו באודיסה בעריכתם של ביאליק וקלוזנר ונדפסו בבית־הדפוס של ביאליק; השווה איגרות 22, 29.  ↩

  422. היה ‘מקצת’ ותוקן.  ↩

  423. על בית־הדפוס השווה איגרות 10,11.  ↩

  424. על ביאליק המורה ‘בישיבה החדשה’ השווה: ‘מורה התנ“ך והלשון ב”ישיבה גדולה"’, לחובר, ג, עמ‘ 642־637, על פרישתו של ביאליק ממשרה זו ראה שם, עמ’ 641.  ↩

  425. לא ניתן לקריאה; אצל אונגרפלד מתחילה הפיסקה בתיבה ‘אילוא’, וראה שם עמ' 183.  ↩

  426. נמחקה תיבת ‘כתוב’.  ↩

  427. נמחקה תיבת ‘רבה’.  ↩

  428. הכתובת של ביאליק ברוסית נוספה בכתב־ידו.  ↩

  429. המקור שמור בבית ביאליק בתל־אביב.  ↩

  430. למן איגרתו, מס' 32 מיום 23 ביאנואר / 5 בפברואר 1907.  ↩

  431. השווה איגרתו של ביאליק, מס' 29; וראה במבוא.  ↩

  432. הכוונה לכרך הראשון של ‘אַלע כתבים’ ולתמונתו של אברמוביץ, שהיתה צריכה לבוא בראש הכרך; והשווה איגרות 32, 33, 34, 35.  ↩

  433. ראה החשבון המפורט באיגרתו של אברמוביץ, מס' 33.  ↩

  434. דברי רבניצקי בתשובה לדברי אברמוביץ באיגרת 33 והשווה גם להלן, איגרות 38, 49, 53, 54, 57, 58, 60, 61, 62.  ↩

  435. להדפסת הכרך הראשון של כל כתבי אברמוביץ בעברית.  ↩

  436. אחד־העם היה במוסקבה לפחות עד 7 באפריל 1907. כפי שמתברר מספר ההעתקות של אחד־העם השמור בבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים; השווה גם איגרת 33.  ↩

  437. השווה איגרת 32, והערה 8 שם; ולהלן, איגרת 38.  ↩

  438. המקור שמור באוסף שבדרון שבבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים.  ↩

  439. גלוית דואר ומעברה השני תמונתם המשותפת של אברמוביץ ובן־עמי. חותמת הדואר של ז'ניבה, מיום 29 במארס 1907.  ↩

  440. הועתקו כאן הדברים שבכתב־ידו של אברמוביץ בלבד. לפני התאריך נוסף בכתב־ידו של בן־עמי: 'ידידך אוהבך בכל נפשו בן־עמי".  ↩

  441. המקור שמור בבית ביאליק בתל־אביב.  ↩

  442. גלויה מסחרית של בית הוצאת ‘מוריה’ באודיסה. חותמת הדואר של אודיסה, מיום 8 באפריל 1907.  ↩

  443. האיגרת האחרונה של אברמוביץ, מס' 33, היא מיום 1 בפברואר / 14 בפברואר 1907.  ↩

  444. השווה איגרת 35.  ↩

  445. שם, שם.  ↩

  446. רבניצקי נסע יחד עם ביאליק לביקורם הראשון בארץ־ישראל רק באביב של 1909. והשווה איגרות שכתב ביאליק אל אשתו: אגרות אל רעיתו מאניה, ירושלים 1955, עמ' 46־27, 182־159.  ↩

  447. השווה איגרת 38, והערה 13 שם.  ↩

  448. הכוונה לפואימה ‘רחל’ של ש‘ בן־ציון, שנדפסה בחוברת הראשונה של ’העומר‘. בבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים שמור טופס של כתב־העת עם מחיקות של הצנזורה הרוסית, והרי הדברים שנמחקו בידי הצנזור: בעמ’ 23, שורה 9 מלמטה, נמחק ‘למהפכת ולתליה’; בעמ‘ 25, שורה 10 מלמטה, נמחק ’על אדמת רוסיה נפלה!‘ בעמ’ 25, שורה 3 מלמטה, נמחק ‘אקדח ורעמי תותח’; בעמ‘ 25, שורה 2 מלמטה, נמחק ’(גופות) מושלים קרועות‘; בעמ’ 26, שורה ראשונה, נמחק 'לגרדום, לתליה וליריה, ולא (תדע רחם)!;.  ↩

  449. המקור שמור בארכיון רבניצקי שבבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים; סימנו 1185 4, תיק מס' 189.  ↩

  450. הכוונה לתמונתו של אברמוביץ שהופיעה בראש הכרך הראשון של אַלע כתבים'; והשווה איגרות 32, 33, 34, 35, 36, 37, ראה תמונת השער בספר זה.  ↩

  451. רמזים על הקשיים שנתקלו בהם חברי ועד היובל באודיסה בהוצאת כתביו של אברמוביץ ראה במבוא, ובאיגרות 29, 35. אברמוביץ חש, שפגעו בו גם בתחומים אחרים של עבודתו. באותו הזמן נדונה האפשרות להעניק לאברמוביץ פנסיה מטעם ה‘תלמוד־תורה’ באודיסה, שבה שימש כמנהל מאז 1881, אך גם תכנית זאת לא יצאה מן הכוח אל הפועל ובסופו של דבר נאלץ אברמוביץ לחזור לאודיסה למשרתו (תחילת 1908); השווה על כך להלן, איגרות 62־55. על ‘הישיבה הגדולה’ באודיסה השווה גם איגרות 18, 19, 20.  ↩

  452. לא עלה בידינו לזהות את האיש ואיננו יודעים מה סיבת התרעומת.  ↩

  453. משחק מלים, מלא מרירות, על הכתוב בר‘ מט:ג. הכוונה לכרך הראשון והיחיד של ’אַלע כתבים' שהדפסתו נשלמה כמעט באותו זמן.  ↩

  454. השווה שאלתו של רבניצקי בעניין הפצת הכרך באיגרות 35, 37.  ↩

  455. ‘ספר הקבצנים’ היה מיועד להיכלל בכרך הראשון של ‘כל כתבי’. על עבודתו של אברמוביץ בהכנת הספר בנוסח החדש השווה איגרת 5, והערה 3 שם. שלושת הפרקים הראשונים של הנוסח החדש נדפסו בכתב־העת ‘העולם’ בתחילת 1907; השווה איגרת 25, והערה 6 שם. לא ידוע לנו על הדפסת חלקים נוספים בכתבי־עת אחרים.  ↩

  456. ‘[ב]עמק הבכא’ היה מיועד גם הוא להיכלל בכרך הראשון של ‘כל כתבי’. על בעיית השלמתו של הספר בנוסח העברי השווה איגרת 5 והערה 3 שם.  ↩

  457. הלשון העברית.  ↩

  458. כנראה על־פי יר' נא:ז  ↩

  459. היה ‘מאמאיך’ ותוקן.  ↩

  460. הכוונה למאמריו של רבניצקי בכתבי־העת ‘העמר’ ו‘השלח’; השווה איגרת 20, והערה 2 שם; איגרת 32, והערה 8 שם; איגרת 35.  ↩

  461. הכוונה לפואימה של ש' בן־ציון; והשווה איגרת 37, והערה 8 שם.  ↩

  462. נדפס ב‘השלח’, כרך טז (תרס"ז), עמ 76־66.  ↩

  463. אברמוביץ מתכוון למאמרו של קלוזנר ‘פירוש מדעי (בקורת)’, שנדפס באותו הכרך של ‘השלח’ שבו נדפס מאמרו של ביאליק ‘שירתנו הצעירה’ (שם, עמ' 287־279). באיגרת שכתב קלוזנר מאודיסה אל אברמוביץ ביום י“ג בסיון תרס”ז מצויה הפיסקה: ‘שמחתי מאד כשמסר לי מר רבניצקי כי מאמרי “פירוש מדעי” מצא חן בעיניך.’ האיגרת שמורה בבית ביאליק בתל־אביב.  ↩

  464. השווה איגרות, 17, 18, 23, 24, 25, 33; השגיאות לא תוקנו.  ↩

  465. המקור שמור בבית ביאליק בתל־אביב.  ↩

  466. האיגרת הקודמת של רבניצקי, מס' 37, היא מיום 8 באפריל / 21 באפריל.  ↩

  467. על־פי תה' קיח:יח.  ↩

  468. איכה א:יד.  ↩

  469. על בית־הדפוס של ביאליק ושותפו השווה איגרת 10. על הדפסת ‘השלח’ באודיסה בבית־דפוס זה ראה איגרת 22.  ↩

  470. השווה איגרות 32, 34, 35, 36, 37, 38.  ↩

  471. התמונה נדפסה בכרך השלישי של כל כתבי אברמוביץ בעברית, אך ככל הנראה הוכנה לצורך זה גלופה מן התמונה שנדפסה בשוויץ.  ↩

  472. שני הספרים שצריכים היו להיכלל בכרך הראשון של ‘כל כתבי’ בעברית. השווה להלן, איגרות 44, 46, 47, לא ברור מהי התקווה החדשה שהתכוון אליה רבניצקי.  ↩

  473. על כוונתו של רבניצקי לנסוע לארץ־ישראל השווה איגרת37, והערה 6 שם.  ↩

  474. על ‘ספר האגדה’ ועבודתם המשותפת של ביאליק ורבניצקי בהכנתו השווה: לחובר, עמ' 536־534. ראה גם מאמרו של רבניצקי שנזכר שם והאיגרות שצוטטו בידי לחובר. מלכתחילה התכוון רבניצקי לעסוק בקראקא גם בספר שירים של ביאליק שנדפס שם בשנת תרס"ח (השווה איגרתו של ביאליק אל בן־עמי: אגרות ביאליק, ב, עמ' מו). רבניצקי לא הזכיר ענין זה באיגרתו לאברמוביץ, כנראה משום רצונו לא לפגוע בו בזמן שהדפסת ספרו של אברמוביץ עדיין לא היתה ודאית; אבל ראה להלן, איגרת 40.  ↩

  475. המקור שמור בבית ביאליק בתל־אביב.  ↩

  476. האיגרת כתובה על נייר המכתבים של בית־הדפוס של פישר בקראקא. בראש הגליון נדפס: Buchdruckerei, Josef Fischer, Krakao, Grodgasse 62. על־פי תאריך איגרת התשובה של אברמוביץ, מס' 42, ברור, שבהיותו בקראקא נהג רבניצקי לכתוב את התאריך כמקובל שם.  ↩

  477. הכוונה לאיגרת 39, מיום 16 במאי / 29 במאי 1907.  ↩

  478. הכוונה לכרך הראשון של ‘אַלע כתבים’, שהדפסתו נשלמה באודיסה; השווה איגרת 39.  ↩

  479. השווה איגרת 39, והערה 10 שם.  ↩

  480. ‘ספר הקבצנים’ נדפס בראש הכרך הראשון של ‘כל כתבי’, באיגרת קודמת של רבניצקי נרמז לאברמוביץ על ‘תקוה חדשה’, שפרטיה לא נהירים לנו, להוציא את הכרך הזה (ראה איגרת 39). תקווה זו לא התגשמה בעת שהותו של רבניצקי בקראקא, רבניצקי התחיל בסידור ספרו של אברמוביץ רק לאחר שהודיע לו ביאליק לקראקא על איסוף כספים להוצאת הספר בקרב הסופרים; והשווה במבוא, עמ' 22־21.  ↩

  481. השווה איגרת 25, והערה 6 שם.  ↩

  482. המקור שמור בבית ביאליק בתל־אביב.  ↩

  483. גלויה. חותמת הדואר של קראקא מיום 10 ביולי 1907.  ↩

  484. הכוונה לגליון לדוגמה של הכרך הראשון של “כל כתבי”; השווה איגרת 40.  ↩

  485. אגרת 40, שטרם הגיעה אל אברמוביץ; תשובתו של אברמוביץ עליה באה באגרת 42.  ↩

  486. המקור שמור בארכיון רבניצקי שבבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים; סימנו: 185 4, תיק מס' 189.  ↩

  487. נמחקה תיבת ‘באריכות’.  ↩

  488. האגרת האחרונה של אברמוביץ אל רבניצקי, איגרת 38, היא מיום 12 באפריל / 25 באפריל 1907, נראה שאברמוביץ לא השיב לרבניצרי כל עוד לא קיבל ידיעה של ממש על תחילת ההדפסה של הכרך העברי. ידיעה כזאת מופיעה לראשונה באיגרת שלח רבניצרי מקראקא; ראה איגרת 40.  ↩

  489. בשביל “כל כתבי”; השווה איגרת 5.  ↩

  490. הכוונה לספר ‘פֿישקע דער קרומער’, שהופיע בכרך הראשון של ‘אַלע כתבים’. על השגיאות באותו כרך השווה איגרות 25, 33.  ↩

  491. השווה איגרת 15, והערה 19 שם.  ↩

  492. המקור שמור בארכיון רבניצקי שבבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים; סימנו: 1185 4, תיק מס' 189.  ↩

  493. גלויה ללא תאריך. מעברה השני חותמת הדואר של ז‘ניבה מיום 12 ביולי 1907. לגלויה נוספה בקשת בתו של אברמוביץ ברוסית לשלוח אליה ואל אחיותיה את הכרך של ’אַלע כתבים'.  ↩

  494. הכוונה לגליון לדוגמה שנזכר באיגרת 41. הגליון לדוגמה לא נשתמר. איגרת 41 הגיעה אל אברמוביץ אחרי שכתב את איגרתו מיום 11 ביולי 1907 (איגרת 42). אברמוביץ לא שם לב לאזהרתו של רבניצקי ש‘הגליון לא הוגה אף פעם אחת’, והוא מציין את השגיאות שמצא בו.  ↩

  495. נמחקה תיבת ‘שם’.  ↩

  496. תיבה זו נכתבה פעמיים, השניה נמחקה.  ↩

  497. בבית ביאליק שמורות איגרות שכתב אל אברמוביץ ד"ר י‘ רובין מברן, בשם האגודה האקדמית הציונית, מיום 15 ביוני 1907. באיגרות אלה מדובר על ’נשף‘ קריאה של אברמוביץ בברן שנועד ליום 14 ביולי. בנשף זה עמד להשתתף גם ’המשורר הצעיר מר שניאור‘. אברמוביץ מתכוון ללא ספק לשובו מברן לאחר ’נשף' זה.  ↩

  498. המקור שמור בבית ביאליק בתל־אביב.  ↩

  499. גלויה ללא תאריך. חותמת הדואר של קראקא מיום 14 ביולי 1907.  ↩

  500. השווה איגרותיו של אברמוביץ, מס' 42, 43.  ↩

  501. השווה איגרות 40, 41, 43.  ↩

  502. על בעיית השלמתו של ‘בעמק הבכא’ (שעמד להיכלל בכרך הראשון של ‘כל כתבי’) השווה איגרות 5, 15, וההערות שם; וכן להלן, איגרות 45, 46, 47.  ↩

  503. השווה איגרת 42, רבניצקי טרם קיבל את איגרת 43.  ↩

  504. השווה איגרת 42, והערה 6 שם.  ↩

  505. הכוונה לכרך הראשון של ‘אַלע כתבים’, שעתה זה הופיע; השווה איגרת 40.  ↩

  506. המקור שמור בבית ביאליק בתל־אביב.  ↩

  507. גלויה. חותמת הדואר של קראקא מיום 23 ביולי 1907  ↩

  508. שנשלחו לרבניצרי לקראקא לקראת הדפסת הכרך הראשון של “כל כתבי”. השווה איגרות 42, 43, 44.  ↩

  509. ראה תשובותיו של אברמוביץ באיגרת 46, וההערות שם.  ↩

  510. השווה איגרת 44, והערה 5 שם. ראה גם איגרות 46, 47.  ↩

  511. זוהי תשובה לבקשתה של בתו של אברמוביץ שנוספה לאיגרת 43; והשווה הערה 2 שם.  ↩

  512. המקור שמור בארכיון רבניצקי שבבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים; סימנו: 1185 4, תיק מס‘ 189. תצלום האיגרת ראה: ש’ ורסס, ‘מהדורה אקדימית של כתבי מנדלי מוכר ספרים’, האוניברסיטה, ב – ג (תשכ"ו), עמ, 42.  ↩

  513. גלויה. חותמת הדואר של ז'ניבה מיום 26 ביולי 1907.  ↩

  514. ראה איגרת 45  ↩

  515. רבניצקי קיבל את ההבהרה של אברמוביץ ובמלות הפתיחה של פרק ט של ‘ספר הקבצנים’ (‘כל כתבי’ עמ' 31) נדפס: “אותו הפונדק הקיפוהו כרהום”.  ↩

  516. בפרק ט של ‘ספר הקבצנים’ (‘כל כתבי’, עמ' 31 ) נדפס: ‘כלב כפרי דל וכחוש’ לפי הסכמתו של אברמוביץ. מקור הביטוי: משנה כלאים א: ו. לעומת זה נדפס ‘כלב כופרי’ וכן ‘כלב כוּפרי’ בספר ‘בימים ההם’, שנכלל בכרך השני של ‘כל כתבי’, אשר נדפס באודיסה אחרי שובו של אברמוביץ; והשווה שם, אמ' 203 – 204.  ↩

  517. ראה ‘ספר הקבצנים’, פרק יא, (‘כל כתבי’, עמ' 44): “שנעשה סניף ל”סוס־משכוכי“', על פי הגירסה והפירוש של אברמוביץ. מקור הביטוי: בבא קמא נב ע”א.  ↩

  518. הנוסח בכתב־היד של אברמוביץ. פרק טו, עמ‘ 9, היה: ’גנוב ורצוח “יַבֵם”ובעל “הדְבֵר” בלשונם‘. הנוסח שנדפס: ’גנוב – “יבם” בלשונם‘ (שם, עמ' 61). ’ידבר עמים תחת רגלינו‘, על־פי תה’ מז:ד.  ↩

  519. לפי הסכמתו של אברמוביץ “ייהד”רבניצקי את הפיסקה. הנוסח בכתב־היד, פקר יא, עמ‘ 5, היה: ’תוכחה ונאצה שמה, דברייא ופטפוטיא הרמת ידייא ומכת לחייא‘, ואילו בנוסח שנדפס: ’תוכחה ונאצה שמה, הרמת ידים ומכת לחיים' (שם, עמ' 43 – 44).  ↩

  520. הצירוף ‘הממזר האדמוני – "א קיינק אים אין דו בייניע’ – יבוא רקב בעצמיו!‘, שמטרתו להדגים את צורת דיבורו של פישקע, חוזר בכתב־היד במקומות רבים. אולם בנוסח המודפס מופיע הנוסח ’עם הממזר?! – ירקבו עצמיו!‘ (שם, פרק יט, עמ' 78) במקום: ’עם הממזר?! א קיינק אים אין די בייניע – ירקבו עצמיו' המופיע בכתב היד (בעמ' 14). רבניצקי השתמש בהסכמתו של אברמוביץ ומחק את הביטוי שביידיש והשאיר את המקבילה העברית בלבד. כך נהג גם בשאר המקומות.  ↩

  521. על־פי קה' ז:ט.  ↩

  522. על־פי מש' כא:טז.  ↩

  523. על־פי יש' יא:ב.  ↩

  524. על־פי במ' יא:כה.  ↩

  525. הדברים נשארו כמו שהיו בכתב־היד. השווה בנוסח שנדפס, עמ' 76, בשורה האחרונה.  ↩

  526. הצירוף מופיע בנוסח שנדפס בעמ' 87. המקור: בבא קמא צ ע"ב.  ↩

  527. השווה איגרת 15, והארה 15 שם. ראה גם איגרת 21, 22, 23, 24, 42, 45 ואילך.  ↩

  528. הכוונה לכרך הראשון של ‘אַלע כתבים’.  ↩

  529. המקור שמור בבית ביאליק בתל־אביב.  ↩

  530. גלויה. חותמת הדואר של קראקא מיום 30 ביולי 1907.  ↩

  531. לפי בקשתו של אברמוביץ באיגרת 46.  ↩

  532. ראה איגרת 46.  ↩

  533. על החלקים של ‘בעמק הבכא’ שנדפסו ב‘השלח’ השווה איגרת 5, הערה 3.  ↩

  534. המודעה הראשונה על הופעת הספר נדפסה בעיתון ‘דער פריינד’ 7 בספטמבר / 20 בספטמבר 1907. ביקרות קצרה על הספר, שכוונתה היתה לזרז את מכירתו, הופיעה בעיתון זה ביום 12 בנובמבר / 25 בנובמבר 1907 . השווה גם המאמר הראשי שנדפס ב‘דער פרינד’ כבר ביוני 1907. ראה במבוא, עמ' 20 – 21, והערה 55.  ↩

  535. הכתובת: J. Rawnizki, Gertruda No. 10 Wohn. Lipiner  ↩

  536. המקור שמור בבית ביאליק בתל־אביב.  ↩

  537. גלויה. חותמת הדואר של קראקא מיום 7 באוגוסט 1907.  ↩

  538. הכוונה לאיגרת 47.  ↩

  539. השווה איגרות 44, 45, 46, 47.  ↩

  540. מחיקה בלתי־קריאה.  ↩

  541. על התלבטויותיו של רבניצקי בעניין הסידור ראה איגרות 41, 44, 47.  ↩

  542. ראה תשובותיו של אברמוביץ באיגרת 50.  ↩

  543. המקור שמור בארכיון רבניצקי שבבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים; סימנו: 1185 4, ציק מס' 189.  ↩

  544. גלויה. חותמת הדואר של ז'ניבה מיום 9 באוגוסט 1907.  ↩

  545. השווה איגרות 21, 22, 23, 24, 44.  ↩

  546. השווה איגרת 15, הערה 15 שם; וכן איגרות 21, 22, 23, 24, 42, 44 ואילך.  ↩

  547. הכוונה לגיליונות המודפסים.  ↩

  548. הכוונה לכרך של ‘אַלע כתבים’; השווה איגרת 44.  ↩

  549. מאיר־מיכאיל אברמוביץ, שישב ישיבת קבע בפטרבורג.  ↩

  550. הכוונה לשיבת אברמוביץ לרוסיה.  ↩

  551. הכוונה לכרך הראשון של ‘אַלע כתבים’, שעתה זה הופיע.  ↩

  552. המקור שמור בארכיון רבניצקי ששית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים; סימנו: 1185 4, תיק מס' 189.  ↩

  553. גלויה. חותמת הדואר של ז'ניבה מיום 12 באוגוסט 1907.  ↩

  554. ראה איגרת 49.  ↩

  555. ראה איגרת 48.  ↩

  556. נמחק ‘דע’.  ↩

  557. כנראה היתה כאן טעות של רבניצקי, שקרא ‘צרעון’ במקום ‘צרעין’; בנוסח שנדפס: ‘להבריח את היתושים והצרעין’ (שם, עמ' 6).  ↩

  558. רבניצקי ניצל את הסכמתו של אברמוביץ תיקן כך; ראה בנוסח שנדפס, עמ' 18. אבל השווה התוספת של אברמוביץ בסוף איגרת 52.  ↩

  559. נמחקה התיבה ‘אלטיר’.  ↩

  560. גם במקום זה ניצל רבניצקי את הסכמתו של אברמוביץ והכניס תיקון לפי הצעתו. הנוסח שנדפס בעיתון ‘הדור’, גליון 34, עמ‘ 16: ’בתחילת פטום הקטורת, כשהיה אלתיר חשיב ואזיל כרוכלא את כל הסממנים‘. הנוסח ב’כל כתבי‘: ’בתחילת “פטום הקטורת” כשהיה אלתיר חושב את כל הסממנים'. (שם, עמ' 25).  ↩

  561. השווה איגרת 44 ואילך.  ↩

  562. המקור שמור בבית ביאליק בתל־אביב.  ↩

  563. גלויה. חותמת הדואר של קראקא מיום 19 באוגוסט 1907.  ↩

  564. איגרות 49, 50.  ↩

  565. השווה איגרת 47.  ↩

  566. הספר נדפס בהמשכים בעיתונים ‘השלח’ ו‘דער פריינד’; השווה איגרת 5, והערה 3 שם.  ↩

  567. המקור שמור בארכיון רבניצקי שבבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים; סימנו: 1185 4, תיק מס' 189.  ↩

  568. גלויה. חותמת הדואר של ז'ניבה מיום 22 באוגוסט 1907.  ↩

  569. השווה איגרת 51. גלויתו של אברמוביץ נשלחה לפני שנתקבלה איגרתו של רבניצקי.  ↩

  570. השווה איגרת 51, והערה 5 שם. באוסף שבדרון אמנם נמצא צרור הדפים של ‘בעמק הבכא’ שנדפסו ב‘השלח’ עם תיקוניו של אברמוביץ, אבל בכתב־ידו של י"ח רבניצקי. עבודה משותפת זאת נעשתה לאחר שחזר אברמוביץ לאודיסה. על־פי דפים אלה נדפס הכרך הראשון של ‘כל כתבי’. בנוסח שנדפס ב‘כל כתבי’ שונה סידור הפרקים מן הנוסח שנתפרסם ב‘השלח’.  ↩

  571. רבניצקי הודיע על כוונתו לעזוב את קראקא ולנסוע לאודיסה באיגרתו מיום 6 באוגוסט / 19 באוגוסט 1907 (איגרת 51), אך האיגרת טרם הגיעה לידי אברמוביץ.  ↩

  572. המקור שמור בבית ביאליק בתל־אביב.  ↩

  573. גלויה. חותמת הדואר של אודיסה מיום 30 באוקטובר 1907.  ↩

  574. איגרתו האחרונה של אברמוביץ היא מיום 7 באוגוסט / 20 באוגוסט (איגרת 52).  ↩

  575. אברמוביץ התכתב מז‘ניבה בקביעות עם נתן קפלן, ממלא מקומו בתלמוד־תורה באודיסה, וכן עם המורים ג’ קורשון ומ' טרוצקי. איגרותיהם שמורות בבית ביאליק בתל־אביב; השווה להלן, בהערות לאיגרות 55, 59, 60, 61,62.  ↩

  576. הגליונות לא הגיעו אל אברמוביץ; השווה איגרת 54.  ↩

  577. השווה איגרות 51, 52.  ↩

  578. השווה להלן, איגרות 54, 57.  ↩

  579. המקור שמור בארכיון רבניצקי שבבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים; סימנו: 1185 4, תיק מס' 189.  ↩

  580. גלויה. חותמת הדואר של ז'ניבה מיום 18 בנובמבר 1907.  ↩

  581. השווה איגרת 53.  ↩

  582. השווה האיגרת הנ"ל.  ↩

  583. השווה איגרות 51, 52.  ↩

  584. השווה איגרת 47, והערה 6 שם.  ↩

  585. השווה איגרות 53, 57.  ↩

  586. השווה איגרת 55, והערה 2 שם.  ↩

  587. המקור שמור בבית ביאליק בתל־אביב. פורסם לראשונה: על המשמר, 27 ביולי 1951 / כ“ג בתמוז תשי”א; תצלום האיגרת נתפרסם ב“ידיעות גנזים”, כרך ה, חוברת 80 (טבת תשל"ג). עמ‘ 248 – 250. האיגרת נתפרסמה בסדר כרונולוגי מטעה בספרו של אונגרפלד וסיומה צורף לאיגרת אחרת; ראה: אונגרפלד, עמ’ 182 – 183.  ↩

  588. זוהי איגרתו הראשונה של ביאליק אל אברמוביץ לאחר ביקורו של ביאליק בז‘ניבה בספטמבר 1907, בדרכו חזרה מן הקונגרס הציוני השמיני בהאג. מביקורו זה בז’ניבה נשתמרה התמונה המפורסמת של ביאליק, אברמוביץ, בן־עמי ושלום עליכם, המופיעה גם בראש כל כתבי מנדלי מוכר ספרים בהוצאת דביר, תל־אביב, בתבנית גדולה. ימי ביקורו של ביאליק בז‘ניבה תוארו על־ידי שלום עליכם ב’פיר זענען מיר געזעסן‘, אַלע ווערק פון שלום עליכם, טו: אידישע שרייבער, ניו־יורק 1919, עמ’ 109 – 186; וראה גם: ‘מייַן באַקאַנטשאַפט מיט ח"נ ביאליק’, שם, עמ‘ 99 – 107; והשווה: שלום־עליכם־בוך, עמ’ 218 – 220, איגרות מס' 49 – 50.  ↩

  589. נמחקה תיבת ‘באותם’.  ↩

  590. מנשה מרגולית וקאלינובסקי היו חברי המועצה הציבורית של התלמוד־תורה שאברמוביץ שימש מנהלה עד צאתו מאודיסה; מ‘ טרוצקי (גיסו של שמעון דובנוב) היה מורה בתלמוד־תורה; נתן קפלן היה ממלא מקומו של אברמוביץ בתלמוד־תורה בזמן היעדרו של אברמוביץ. פרטי העניין שביאליק מזכיר באיגרתו מתבהרים מתוך איגרותיהם של נ’ קפלן, ג‘ קורשון ומ’ טרוצקי ל אברמוביץ השמורות בבית ביאליק בתל־אביב. בסוף 1905 עזב אברמוביץ את משרתו ללא אישור מטעם שלטונות ההשכלה. בשל כך פוטר אברמוביץ. המועצה הציבורית המליצה להוציאו לגמלאות עם משכורת קבועה. אלא שההמלצה לא קיבלה את אישור השלטונות. רק לאחר שתדלנות ויגיעה רבה הסכימו השלטונות, שאברמוביץ יוכל לקבל מינוי חדש למשרת המנהל של התלמוד־תורה אם ישוב לאודיסה. אברמוביץ רצה לקבל את המינוי לפני שובו, כדי להיות בטוח שאמנם יקוים הדבר. לצורך זה היה עליו להציג ‘תעודת יושר’ (כדבריו של ביאליק ‘תעודת־כושר’) מטעם הנציגות הרוסית במקום מושבו. קבלת התעודה היתה כרוכה בפרוצדורה שניתן היה לעקפה בנקל, אילו היה אברמבויץ באודיסה. מדברי ביאליק באיגרת נראה, שקיבל על עצמו, בהיותו אצל אברמוביץ בז'ניבה, לבחון את העניין על כל פרטיו ולייעץ לאברמוביץ מה עליו לעשות. השווה להלן, איגרת 59, והערה 7 שם.  ↩

  591. כנראה חסרה שורה בחומר הסרוק, ובה הערה 5 – הערת פרויקט בן יהודה  ↩

  592. היה ‘רשיונך’ ותוקן.  ↩

  593. נמחקה תיבה ‘חתומה’.  ↩

  594. היה ‘היד’ ותוקן.  ↩

  595. נמחקו האותיות ‘מו’.  ↩

  596. הכוונה לבחירות לדומה (השווה איגרת 29, והערה 11 שם) השלישית ברוסיה, שהתקיימו בסתיו של 1907.  ↩

  597. על־פי אס' ח:טז.  ↩

  598. היה ‘ואיני’ ותוקן.  ↩

  599. במקור נכתב ‘שנית’ ונמחק.  ↩

  600. השווה איגרות 53, 54.  ↩

  601. נמחקה תיבת ‘שכתב’.  ↩

  602. לפני תיבה זו נמחקה ‘ה’.  ↩

  603. התיבה נכתבה פעמיים, אחת נמחקה.  ↩

  604. מחיקה בלתי־קריאה.  ↩

  605. נמחקה התיבה ‘גדול’.  ↩

  606. את האיגרת של אחד־העם ממוסקבה אל ביאליק מיום 13 באוקטובר / 26 באוקטובר 1907, שמתוכה מובאים כאן הדברים, פרסם מ‘ אונגרפלד, ’בין משורר להעורך – י“ד איגרות של אחד־העם לביאליק', בחינות, תשט”ז, חוברת 10 עמ‘ 47. מאיגרת זאת מתברר, שהכוונה היתה לייסד במוסקבה סניף של אגודת ’חובבי שפת עבר‘ הפטרבורגית; הסניף במוסקבה צריך היה להיות ’חפשי במעשיו ולא יהיה תלוי בשום דבר בדעת פטרבורג‘. ’ראש המיסדים‘, לפי התוספת של ביאליק, היה העסקן יצחק אשר ניידיטש (עליו ראה: לכסיקון של קרסל, ב, עמ' 451). באותה איגרת הודיע אחד־העם, שבעוד יומיים הוא עומד לצאת ללונדון. לא ידועים לנו פרטים נוספים על ’חובבי שפת עבר' במוסקבה בקשר להוצאת כתביו העבריים של אברמוביץ.  ↩

  607. מחיקה־קריאה.  ↩

  608. אות ‘צ’ נמחקה.  ↩

  609. השווה תשובתו של אברמוביץ באיגרת 56.  ↩

  610. נמחקה תיבת ‘בו’.  ↩

  611. השווה לעיל, הערה 2.  ↩

  612. של ‘בעמק הבכא’ בשביל חוברת המאה של ‘השלו’. השווה לעיל, בגוף האיגרת.  ↩

  613. השווה לעיל, הערה 2.  ↩

  614. המקור שמור בבית ביאליק בתל־אביב; פורסם לראשונה; כנסת, ד‘ תרצ"ט, עמ’ 24 – 25; ולאחר־מכן בעתון ‘על המשמר’ מיום כ“ג בתמוז תשי”א. 27 ביולי 1951; תרגום ליידיש ראה: מענדעלע־בוך, עמ' 203 – 104.  ↩

  615. ראה איגרת 55.  ↩

  616. בשביל “השלח”. השווה באיגרתו של ביאליק, מסק 55, ובאיגרות שלהלן. לעניין זה ראה גם באיגרת שלאחר זו של ביאליק, מס' 57.  ↩

  617. הכוונה ל‘תעודת יושר’ שנדרש אברמוביץ להציג באודיסה, כדי לקבל את המינוי המחודש למנהל תלמוד־תורה. והשווה איגרת 55, והערה 4 שם.  ↩

  618. ד"ר הימפברב היה חבר בוועד האפוטרופסים של התלמוד־תורה.  ↩

  619. מחיקה בלתי־קריאה של מלה; אולי ‘תיכף’.  ↩

  620. עוד על עניין זה ראה באיגרת 55, והערה 4 שם.  ↩

  621. מתוך ‘בעמק הבכא’ בשביל ‘השלח’. השווה באיגרת זאת לעיל.  ↩

  622. נמחקה התיבה ‘לשותו’.  ↩

  623. השווה איגרת 55, והערה 20 שם.  ↩

  624. השווה איגרות 55, 57.  ↩

  625. מ' טרוצקי, גיסו של דובנוב, מעובדי התלמוד־תורה.  ↩

  626. המקור שמור בבית ביאליק בתל־אביב.  ↩

  627. גלויה מסחרית של הוצאת‘מוריה’. חותמת הדואר של אודיסה מיום 16 בנובמבר 1907.  ↩

  628. השווה איגרות 56, 59.  ↩

  629. הכוונה לחיפוש שערך קפלן בדירתו של אברמוביץ בתלמוד־תורה לפי בקשתו של אברמוביץ מרבניצקי; ראה איגרת 52.  ↩

  630. השווה איגרות 53, 54.  ↩

  631. השווה איגרות 55, 56.  ↩

  632. עוד תכנית להוציא כתב־עת שלא התממשה. עיתון אודיסאי בשם זה לא נמצא בבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים ואינו נזכר ברשימת העיתונים שהופיעו באודיסה; ראה: ערים ואמהות בישראל, ב, ירושלים תש"ח, עמ' 100.  ↩

  633. המקור שמור בבית ביאליק בתל־אביב; האיגרת פורסמה, אך בציון תאריך מטעה: אונגרפלד, עמ' 183 – 184.  ↩

  634. האיגרת כתובה על נייר של ‘המערכת והאדמיניסטראציה של ’השלח", אודיסא'.  ↩

  635. השווה איגרות 55, 56.  ↩

  636. הכוונה לחוברת המאה מיום צאת ‘השלח’ לאור.  ↩

  637. כך במקור המודפס – הערת פרויקט בן יהודה  ↩

  638. והרי נוסח ההערה של ביאליק ב‘השלח’, כרך יז (אב תרס“ז – טבת תרס”ה), עמ‘ 345; ’הוא המשך הספר בעמק הבכא, שהיה הולך ונדפס ב“השלח”, ונפסק עם פרק ה‘ חלק שלישי, ב“השלח” כרך ח’ עמ‘ 29.’  ↩

  639. פרקים נוספים של הספר ‘בעמק הבכא’ נדפסו ב‘השלח’, כרך יט (אב תרס“ה – טבת תרס”ט), עמ' 12 – 18, 204 – 214, 297 – 303.  ↩

  640. על העניין הנדון בהמשך ראה איגרות 55, 56, וההערות שם.  ↩

  641. נמחקה תיבת ‘אחד’ מיותרת.  ↩

  642. על יחסו של ביאליק למנשה מרגולית השווה במבוא, עמ' 19.  ↩

  643. בקראקא, ששם נדפס הכרך הראשון של ‘כל כתבי’ של אברמוביץ.  ↩

  644. היה ‘ספורך’ ותוקן.  ↩

  645. היה ‘ותשובו’ ותוקן.  ↩

  646. א"ל לווינסקי היה מנהלה העסקי של בית־ההוצאה ‘מוריה’. המדובר בהכנסות ממכירת הכרך של ‘אַלע כתבים’.  ↩

  647. המקור שמור בארכיון רבניצקי שבבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים; סימנו 1185 4, תיק מס‘ 189. האיגרת פורסמה בציון תאריך מטעה, ללא הטקסט הרוסי ועם תרגום לא מדויק: אונגרפלד, עמ’ 177 – 178.  ↩

  648. השווה איגרות 57, 58.  ↩

  649. מאיר־מיכאל אברמוביץ, שיש בפטרבורג.  ↩

  650. וזה תרגום הדברים:

    ניגשים כאן להוצאת מילון אנציקלופדי יהודי בלשון הרוסית, העורך – מ"אי קולישר. והנה הוא מודעי לי כי איזשהו סופר הביא את הביוגרפיה שלך (משמע שלי) בשביל המילון ונמצא שהיא למטה מכל ביקורת. לכן מבקש קולישר לחבר ערך עליה, כמובן שזה לא יאה לי משום – ראשית, אני, שנדמה, קצת קרוב משפחה שלך, ושנית מה ידוע לי על יצירותיך העבריות? האם לא כדאי למסור את הדבר למישהו מידידיך הסופרים וכו'. אם צריך יהיה לערוך, אני אקח זאת על עצמי. צריך לא להשהות עם זה ולמהר.

    כוונת הכותב לאנציקלופדיה Еврейская Энциклопедия, שהופיעה בפטרבטרג בשנים 1908 – 1913. שמו של קולישר לא נזכר בין עורכיה.  ↩

  651. במקור: ‘ובזרירות’.  ↩

  652. השווה להלן, איגרות 6־, 61.  ↩

  653. השווה איגרת 55, והערה 4 שם. מן התקופה האחרונה לישיבתו של אברמוביץ בז‘ניבה נשתמרו שלוש איגרות משל מ’ טרוצקי אליו (מיום 4 ביאנואר / 17 ביאנואר 1908; מיום 15 ביאנואר / 28 ביאנואר 1908; ומיום 9 בפברואר / 22 בפברואר 1908). למעשה היה זה טרוצקי שהכריע את הכף למען שובו של אברמוביץ לאודיסה לפני קבלת אישור רשמי על מינויו המחודש למנהל התלמוד־תורה. באיגרות תוארו הקשיים להשיג אישור כזה מטעם רשות החינוך, בין היתר בגלל הססנותה של המועצה הציבורית של התלמוד־תורה. בעקבות השיחות בעניין זה עם אנשי השלטון הממונים על מתן האישור יעץ טרוצקי לאברמוביץ לשוב לאודיסה והביע את בטחונו באמנם יינתן האישור.  ↩

  654. המקור שמור בבית ביאליק בתל־אביב.  ↩

  655. גלויה מסחרית של הוצאת ‘מוריה’. חותמת הדואר של אודיסה מיום 8 ביאנואר 1908.  ↩

  656. הכוונה לאיגרת 59.  ↩

  657. דהיינו, כתיבת המאמר על אברמוביץ בשביל המילון האנציקלופדי היהודי בלשון הרוסית, שנזכר באיגרת 59.  ↩

  658. השווה לאיגרת 59.  ↩

  659. שנכלל בתכנית הכרך הראשון של ‘כל כתבי’. והשווה איגרות 44, 45, 46, 47, 48, 49, 50.  ↩

  660. השווה איגרות 54, 58, 61, 62.  ↩

  661. השווה איגרות 55, 56, 57.  ↩

  662. המקור שמור בבית ביאליק בתל־אביב.  ↩

  663. גלויה מסחרית של הוצאת ‘מוריה’. חותמת הדואר של אודיסה מיום 20 ביאנואר 1908.  ↩

  664. השווה איגרות 59, 60.  ↩

  665. ד"ר ישראל צינברג, ההיסטוריון של ספרות ישראל, היה מן המשתתפים הקבועים באנציקלופדיה הרוסית. באנציקלופדיה הרוסית, כרך א, עמ' 152 – 159, הופיעו מאמרו המפורט על אברמוביץ וכן מאמר קצר (שם, עמ' 152) על בנו מאיר־מיכאיל, שעורר את עניין כתיבת המאמר על אביו בשביל האנציקלופדיה.  ↩

  666. השווה איגרת 55, והערה 2 שם; ראה גם איגרת 59, והערה 7 שם.  ↩

  667. השווה איגרות 54, 58, 60, 62; מדובר בהכנסות ממכירת הכרך של ‘אַלע כתבים’.  ↩

  668. המקור שמור בבית ביאליק בתל־אביב.  ↩

  669. גלויה מסחרית של הוצאת ‘מוריה’. חותמת הדואר של אודיסה מיום 28 ביאנואר 1908.  ↩

  670. שכר סופרים ממכירת ‘אַלע כתבים’; השווה איגרות 54, 58, 60, 61.  ↩

  671. השווה איגרת 59, והערה 7 שם; ראה גם איגרת 61.  ↩

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

אבל אנו משלמים עבור שרתים ועבור פעילות פיתוח, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 40688 יצירות מאת 2200 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־29 שפות. העלינו גם 15975 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!