¹

גם הֵנָה הגיע כּבר הפּקיד “הגוֹאל” הממוּנה מטעם הממשלה הארץ-ישׂראלית על העליה. אנשי המשׂרד הארץ-ישׂראלי בּטרִיֶסט כּבר הרגישוּ שמעכשיו אין להם מה לעשׂוֹת. ענין העליה הוּצא – למעשׂה – מידי ההסתדרוּת הציוֹנית, ותפקידם עכשיו ללכת להשתדל לפני הפּקיד, כּשם שהוֹלכים לכל קוֹנסוּלַט זר, בּהבדל הניכּר, שכּאן – גזירוֹת והגבּלוֹת. בּמשך הימים המעטים ראיתי בּעינַי, מה עשׂה הנציב היהוּדי בּגזירתוֹ למאוֹת אנשים האלה. ראיתי קבוּצת אנשים שכּבר עמדה פּעמַיִם בּשערי יפוֹ. בּבוֹאם בּראשוֹנה ליפו שלחוּ אוֹתם לבֵירוּת. שם לא הוֹרידוּם. שלָחוּם לטריפּוֹלי. בּטריפּוֹלי היוּ אסוּרים איזה ימים. חיכּו לידיעוֹת. אמרוּ להם, כּי יוֹרידוּם בּיפוֹ. התגוֹללוּ על הקרקע, מבּלי משכּב, מבּלי מזוֹן – ואחר כּך הוּחזרוּ לאלכּסַנדריה וּמשם לטריֶסט. ועכשיו מצא הפּקיד הממוּנה על העליה – זה שבּארץ קיבּלוּ את נסיעתוֹ לסַדר את העליה בּשׂביעת-רצון – כּי היוֹת שאין להם סֶרטיפיקַטים הרי עליהם להישָאר כּאן, על כּל פּנים, עד אשר יתנוּ לעלוֹת לכל אלה שבּוינה וכוּ', אשר להם הסרטיפיקטים. מאת צעירה, אשר לה חתן בּארץ, נדרש כּי תַראה את מכתבוֹ. היא לא הסכּימה – נגזר עליה להישאר. למחרת חזרה בּה ונכנעה– – ² ראיתי שני סרטיפיקטים שנפסלוּ, משוּם שבּהם כּתוּב, כּי החלוּצים הנ"ל נמצאוּ בּאוֹתה ארץ שני חדשים; מַשמע, שאין ההסתדרוּת הציוֹנית המקוֹמית מַכּירה אוֹתם די ואינה רשאית להעיד עליהם – והרי הם פסולים. ראיתי בּעל-מלאכה, בּנאי-מוּמחה, שמעכּבים אוֹתוֹ ואוֹמרים לוֹ שאין עבוֹדה. ראיתי עתוֹנאי יהוּדי, תייר, שהיתה לוֹ ויזה, ושאחרי שׂיחתוֹ עם הפּקיד מצא זה לנחוּץ למחוֹק לוֹ את הויזה (אגב, עתוֹנאי זה כּתב כּמה דברי קטרוּג על הבּוֹלשביזם, אבל בּעיני הפּקיד נראָה למסוּכּן).

את מצב-הרוּח של החלוּצים האלה, אשר כּבר כָּלוּ כּוֹחוֹתיהם מנדוּדים, תלָאוֹת וּמַפּח-נפש והנקלעים עכשיו מתקוה ליאוש– אין לתאר. ועוֹמד המשׂרד הארץ-ישׂראלי ורוֹצה לעזוֹר – ואין לאֵל ידוֹ להוֹשיע. בּין מאַת החלוּצים, אשר לא זכוּ להישָלח לארץ-ישׂראל והמחכּים עדיין, עד שוּב הפּקיד מוינה, לגזר-דינם, יֶשנם אנשים אשר להם בּארץ קרוֹבים, אשר להם גם אמצעים, – אבל הפּקיד הממוּנה עמד וגזר…

תמוּז תרפ"א.