אוֹר הַחֶדֶר הֶחְמִיר וְהָלַךְ.

מִן הַפִּנָּה מָדְדָה, הֵיטֵב מָדְדָה, אֶת פְּחָדֶיהָ.

עָנָן וָרֹד צָף עַל בִּרְכֶּיהָ וְשָׁר.

צְלִיל מְיֻחָד שֶׁל בְּכִיָּה מְשֻׁנָּה

הִתְפַּזֵּר בְּכָל עֲצָבֶיהָ.

פָּז רַךְ נִשְׁפַּךְ מֵעֵינֶיהָ.

בִּגְלַל הִזְדַּהוּת – מַלְאָכִים שְׂכִירֵי-חֶרֶב

מְלַטְּפִים אֶת רֹאשָׁהּ.

תְּמוּרַת אַשְׁפַּת-כַּלָּנִיּוֹת – יַצְאָנִית מְנַגֶּנֶת

בְּתֹף-אֱלֹהִים.

זוֹ הַשָּׁעָה בָּהּ

אֲפִלּוּ הַר-גַּעַשׁ מַרְכִּין אֶת רֹאשׁוֹ וּבוֹכֶה

מֵאֲחוֹרֵי אֵיזֶה-עֵשֶׂב

וְכָל הַתְּבוּנָה בָּעוֹלָם דּוֹמָה לְגַרְגֵּר-אָבָק

מַר וְסָחוּט

שׁוּב וְשׁוּב אוֹתָהּ הֲמֻלָּה שֶׁל הֵדִים.

אוֹתָהּ מְעַרְבֹּלֶת. אוֹתָם שִׁבּוּשִׁים.

אָז הָיְתָה עֵירֻמָּה.

הָיְתָה בַּת שָׁנָה וּבַת אֶלֶף.

הָיְתָה כְּסַכִּין אֲדֻמָּה

הָיְתָה כְּצִפּוֹר מְהֻדֶּרֶת שֶׁאִבְּדָה, לִזְמַן-מָה

אֶת כַּדּוּר הָאָרֶץ

חוֹבֶקֶת לָהּ, בִּזְהִירוּת, צִפּוֹר דּוֹמָה

עַד שֶׁהָיְתָה, מֵחָדָשׁ, כְּחַיָּה שִׁכּוֹרָה מְשַׁחֶרֶת לַטֶּרֶף.