העבדים הוותיקים שעברו בירושה – למאות הם בשבטים, רובם מיום התהוות השבט, ואין יודע גלגוליהם ומוצאם. אבל יש גם עבדים חדשים, קניין כסף, שרק לפני דור נקנו, או אפילו זה מקרוב בשנים האחרונות. מטעם הממשלה אסור לסחור בעבדים, ובכל זאת נעשות הקניות בשקט ובאיסור.
אמנם, כשאתה שואל בשבט, ואפילו את העבדים, אם משועבדים הם – וענו לך:
– היום “חוריה”! חופש, אין שעבוד; כל איש – הישר בעיניו יעשה והולך לו לאן שנפשו חשקה!…
כך יענו. אולם למעשה: אם עבד ילך לו מאדוניו כרצונו – בנפשו הדבר; חייו תלויים לו מנגד. ימצאו אותו וינקמו בו. יד אדונו תשיגנו בכל מקום…
הנה, אחמד, נער יפה כבן חמש־עשרה, הוא ממצרים. קנה אותו השייך מאביו בהיותו עוד קטן. לא היה לאביו מה לתת לו לאכול ומכרו.
עלי, כבן עשרים, מ“ג’בל עג’לון” הוא; אבי־אביו של השייך קנה את אבו־עלי בהיותו עוד צעיר, ונולד לו עלי זה, ואחרי מות אבי השייך עבר עלי בירושה לשייך. הוא בחור מצטיין ובוודאי יתן לו השייך בקרוב אחת השפחות ואז יקים לו דור עבדים קטנים – משרתים חדשים לו ולצאצאיו אחריו…
יש שהשייכים קונים עבד האחד אצל השני, או מחליפים עבד בעבד. מחיר העבד – ארבעים־חמישים לירה! ה“עבדה”, השפחה, עשרים־שלושים לירה. אבל לרוב אין קונים אותה לחוד אלא עם משפחתה… העבד נערך לפי הגיל וחוזקו. חזק, יפה וצעיר – יותר; מכוער – פחות…
ממש כממכר הבהמות בשוק.
השייך חייב בהלבשתם, בהאכלתם ובחיתונם, שזה כל הדרוש להם.
– טוב להם הרבה יותר מאשר לאחד בן־חורין – אומר אחד מבני השבט – אוכלים תמיד ממאכלי השייך… אוכל טוב…
– אבל חופש אין לו. כשירצה ללכת ממנו – הרי הרוג יהרגנו!…
– ולמה לו ללכת למקום אחר אם טוב לו; יש לו לחם לאכול ובגד ללבוש וגם… אשה! האם אצל אחרים יהיה לו חופש? האדם תמיד תחת עול… אני, אתה, הוא – כולנו תחת עול ופקודת אחרים… כך, באללה.
הקשיב בדואי זקן לשיחה והוסיף על דברי חברו:
– תחת פקודת אללה… תחת עולו… כולנו. – – –
