בין ארבעים משפחות העבדים המפוזרים בשבט – הוא, אחמד־אל־פואז, המשכיל והעשיר מכולם. בעל הדרת־פנים; עורו בהיר כמו לרבים מגזעו בשבט זה. לבוש נקי ומסודר. שלוש מאות ראש צאן לו, עשרה גמלים, אוהל גדול ורחב בעל “שני עמודים”, כי שתי נשים לו. הוא יודע לכתוב ולקרוא. מנהל – מלבד ה“כתיב” וה“ווקיל” (מנהל המשק) – את ההתכתבות של האמיר, אשר איננו בקי ביותר ב“אותיות”. אדם מבין ויודע פרק בפוליטיקה, מתעניין וקורא לפעמים – בכל אופן יותר מכולם – בעיתונות המתקבלת אצל האמיר והמונחת כאבן שאין לה הופכין. אדם בעל כשרונות מצויינים. הוא היה במצרים, היה בארצות הסמוכות, היה גם מפקד בצבאות פייסל בזמן הכיבוש והצטיין באמיצותו.

בין העבדים הוא נערץ ונכבד. משמשים אותו מתוך אהבה. כשהוא נכנס לאחד האוהלים והעבדים יושבים – קמים כולם כאחד לכבודו ויש ניגשים אליו לנשק את ידו כלגדול ול“שייך”; הוא מסרב לכבוד זה, מושך במהירות את ידו מהם וגוער בהם:

– אסטע’פר אללה… יסלח אללה… חלילה לכם מעשות זאת…

הוא בא־כוחם של כל העבדים אצל האמיר, הוא ה“מוכתר”. כל בקשה מהם באה לאמיר בתיווכו והוא כאח וכאב מסור להם, משתדל תמיד בכל כוחותיו לעשות למענם מה שביכולתו. מרצונם הטוב הם מעלים לו מס ומפרישים לו מכל מוהר סכום קבוע, כמו לאמיר, משום כבוד והערצה.

את ילדיו הוא שולח אל ה“כתיב” שבשבט, המלמד את בני השייכים והמכובדים קרוא וכתוב; הוא בעצמו חוזר איתם על לימודיהם באוהלו ומקפיד מאוד על חינוכם ומעורר גם אחדים לעשות כמוהו. הוא כמתגאה על מוצאו; הוא מבליט זאת ומזכיר בכל הזדמנות את גזעו:

– עבד.

ומוזר הדבר: שנאה גלויה אליו מכל בני השבט, בני החורין.

שאלתיו פעם:

– מהי הסיבה לשנאה זו מצד בן־החורין לאחיו העבד?

– בן־חורין אינו אוהב שעבד יעלה עליו, ידע ויצליח יותר ממנו… – ענני.

– ומה הם בכלל ההבדלים הללו בין עבד לבן־חורין?

– אין הבדל, יא אחי, – ענני פשוטות, – כולנו עבדים, כולנו “עביד־אללה”, עבדי אללה… כולנו שווים לפניו, אין קטן וגדול לפניו, אין “חור” ואין “עבד”, אין הבדל.