שְׁנֵי עִוְרִים וְאֵין מֵהֶם

אֲשֶׁר חָסֵר מְאוֹר-עֵינָיו

אֲשֶׁר לֹא יֶחֱזֶה טוּבוֹ

וְרָעָתוֹ בְּרַעְיוֹנָיו

וְדֹרֵשׁ לַחֲזוֹת מַה-לּוֹ

יְהִי לָעַד בְּעִנְיָנָיו

וְיֵשׁ חֵרְשִׁים וְאֵין מֵהֶם

אֲשֶׁר כָּבְדוּ שְׁתֵּי אָזְנָיו

אֲשֶׁר מֵאֵן שְׁמוֹעַ אֶת-

דְּבַר מוּסָר עֲלֵי-פָנָיו

וּמִתְעַלֵּם בְּעֵת הֻגַּד

לְפָנָיו מַעֲוַת בָּנָיו.