יוֹסְל, יוֹסְל, אֵיפֹה אַתָּה?
שׁוּב מִסְתַּתֵּר בְּתַחֲנַת הָרַכֶּבֶת
שֶׁתְּקוּעָה כְּמוֹ מַסְמֵר בַּלֵּב?
שׁוּם זִיעַ שׁוּם נִיעַ.
רַק הָעוֹרְבִים בְּקוֹל צָרוּד
מְשַׁחֲרִים לַטֶּרֶף.
הַחוּם בָּלַע אֶת הָאָדֹם, אֶת הַצָּהֹב
מְעַט מֵהַסָּגֹל.
הַשָּׁחֹר בָּלַע אֶת הַכֹּל.
מַה תַּעֲשֶׂה עִם חָלָל לְרַגְלֶיךָ
וְעֵינֶיךָ פְּרוּעוֹת?
מַזָּל שֶׁזֶּה הוּא.
מַזָּל שֶׁאַתָּה וַאֲנִי
“הַלּוֹ יוֹסְל”
“טוֹיבֶּער יאַשׁ”
עִם הַיָּם שֶׁמִּשְׁתַּעֲשֵׁעַ מֵאֲחוֹרֵי גַּבֵּנוּ
תַּחַת שָׁמַיִם מְשַׁעַמְמִים מֵרֹב תְּכֶלֶת וּכְּחוֹל2
לְבַסּוֹף עוֹמְדִים חֲבוּקִים.