כִּי מָחָר

לֹא אֶשְׂרֹט בְּקִיר הַזְּכוּכִית

אוּלַי יֵרֵד סוֹפְסוֹף הַיּוֹרֶה

הָאֲוִיר יִשְׁתַּקֵּף בָּאֲוִיר

הַבְּרוֹשִׁים יַכְּחִילוּ¹

אַבְנֵי הַמַּרְצֶפֶת יַדִּיפוּ נִיחוֹחַ

וּמִי יוֹדֵעַ אֵילוּ נִפְלָאוֹת עוֹד מֵכִין הָעוֹלָם

הַצְּבָעִים יָשׁוּבוּ לָרוּחַ, הַשְּׁחָפִים לַיָּם

בְּנֵי הָאָדָם יַסְבִּירוּ פָּנִים זֶה לָזֶה

כְּמוֹ מִלִּים בְּשִׁיר

יִהְיוּ לָהֶם פָּנִים שֶׁאֶפְשָׁר לִקְרֹא

הַצַּעַר יִהְיֶה צַעַר וְהַצְּחוֹק צְחוֹק

חַרְדּוֹנִים יָצִיצוּ מֵאֲחוֹרֵי אֶבֶן בְּעֵינֵי חֲכָמִים

יִזָּכֵר מַה שֶּׁטּוֹב לְהִזָּכֵר בּוֹ

הַשֶּׁמֶשׁ תִּזְרַח בְּשַלְוָה בְּלִי מְזִמּוֹת

בֹּקֶר טוֹב יִהְיֶה

בֹּקֶר טוֹב

וְשָׁלוֹם, שָׁלוֹם