אֲבָל עַכְשָׁו נִבְרָא יָרֹק

כִּי טוֹב, כִּי טוֹב.

וְנַחֲלִיאֵלִי מְהַנְהֵן בְּמוֹ זְנָבוֹ

בִּמְעִילוֹ הָאֲפַרְפָּר, אֲפֻדָּתוֹ הַצְּהֻבָּה

כִּי שׁוּב חָזַר וְשׁוּב יַחֲזֹר

הַמְּנַתֵּר עַל כְּלוֹנְסָאוֹת.

שְׁתֵּי לְטָאוֹת יֶשְׁנָן אֵינָן

נִצְנוּץ שֶׁל שֶׁמֶשׁ, חוּשׁ, וּמִבְרָח –

שֶׁיִּתְבָּרַךְ

עַל שֶׁבַח מַעֲשֵׂה יָדָיו.

עֵץ הַפֶּקָאן עַכְשָׁו מַשִּׁיר

וּמְנַקֵּד אֶת הָאֲוִיר

וַעֲנָנִים מְשׁוֹבְבִים

נַפְשׁוֹ שֶׁל כְּחוֹל נִדְהָם

וְשִׁיר מֵשִׁיב גַּם בְּשִׁבְרוֹ

לֵב אָדָם עַל אָדָם וְכֵּן¹ עַל לֹא.