שִׁמְשׁוֹן הַקָּטָן הֵקִיץ זֶה עַתָּה מִשְּׁנָתוֹ. אַךְ פָּקַח אֶת עֵינָיו, קָפַץ עַל בִּרְכֵּי אִמּוֹ וְקָרָא:

– אֲנִי חָפֵץ דְּבַר־מָה, אִמִּי, נַחֲשִׁי־נָא: מָה אֲנִי חָפֵץ?

אָמְרָה לוֹ אִמּוֹ: לִרְחֹץ אַתָּה חָפֵץ, שִׁמְשׁוֹנִי? הִנֵּה כָד הַמַּיִם, הִנֵּה הַמַּגֶּבֶת, בּוֹא וּרְחַץ!

אָמַר לָהּ שִׁמְשׁוֹן: אַף אָמְנָם אֶרְחַץ, וְאוּלָם לא זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲנִי חָפֵץ, נַחֲשִׁי נָא!

– וְכִי מַה יַחְפֹּץ שִׁמְשׁוֹנִי? – שָׁאֲלָה הָאֵם אֶת בְּנָהּ וּפָנְתָה וְלָקְחָה אֶת הַכַּדּוּר מֵעַל הַשֻּׁלְחָן וְאָמְרָה: אֶת הַכַּדּוּר אַתָּה רוֹצֶה לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בּוֹ?

עָנָה שִׁמְשׁוֹן לְאִמּוֹ: אֶת הַכַּדּוּר אֶקַּח, וְאוּלָם לֹא זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר חָפַצְתִּי, אֲנִי חָפֵץ דָּבָר מָתוֹק.

חָשְׁבָה אָמּוֹ וְקָרְאָה: שִׁמְשׁוֹן רוֹצֶה סֻכָּרִיָּה?

עָנָה שִׁמְשׁוֹן בִּצְחוֹק: לֹא זֶה! לֹא זֶה! אֲנִי רוֹצֶה דָבָר יוֹתֵר מָתוֹק מִסֻּכָּרִיָּה.

הִתְפַּלְּאָה אִמּוֹ וְאָמְרָה: וְכִי מַה מָּתוֹק מִסֻּכָּרִיָּה? אוּלַי אֶתֵּן לְךָ דְּבָשׁ?

הֵנִיעַ שִׁמְשׁוֹן רֹאשׁוֹ, אַחַת הֵנָּה וְאַחַת הֵנָּה, וְקָרָא: לֹא דְבָשׁ, הָבִי לִי דָבָר יוֹתַר מָתוֹק מִדְּבָשׁ!

תָּמְהָה עָלָיו אִמּוֹ וְשָׁאֲלָה אוֹתוֹ: וְכִי מַה מָּתוֹק מִדְּבָשׁ?

הִגִישׁ שִׁמְשׁוֹן אֶת פִּיו הַקָּטָן אֶל שִׂפְתֵי אִמּוֹ וְקָרָא:

– נְשִׁיקָה! נְשִׁיקַת פִּי אִמִּי מְתוּקָה מִדְּבָשׁ!