הָלַךְ לוֹ יֶלֶד עַל שְׂפַת הַנָּהָר וְסִפְרוֹ תַּחַת זְרוֹעוֹ. צָפָה לָהּ דָּגָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם, וְצִפּוֹר אַחַת יָרְדָה מֵעַל עֵץ, וּשְׁנֵיהֶם, גַּם הַדָּגָה וְגַם הַצִּפּוֹר, שָׂחֲקוּ לוֹ לַיֶּלֶד.

וְכֹה אָמְרָה הַדָּגָה:

אֲנִי אֶת הַיָּם מוֹדֶדֶת,

אֲנִי אֶל הַתְּהוֹם יוֹרֶדֶת,

וְרוֹאָה שָׁם הַכֹּל.

וְהַצִּפּוֹר אָמְרָה לוֹ כָּכָה:

אֲנִי בֵּין עֲנָנִים דּוֹאָה,

אֶת רָאשִֵי הֶהָרִים רוֹאָה

וְאֶת כָּל הַנַּעֲשֶׂה שָׁם.

הַיֶּלֶד שָׁמַע, שָׁמַע, וְכֹה עָנָה אוֹתָם:

וַאֲנִי לא אֵרֵד תְּהוֹמָה,

אֲנִי לא אַעַל רֹמָה,

זֶה סִפְרִי לְבָד,

זֶה סִפְרִי הַקָּט

מְסַפֵּר לִי הַכֹּל.