לִפְנֵי הַרְבֵּה־הַרְבֵּה שָׁנִים יָצְאָה לָהּ הָאַרְנֶבֶת הָעִירָה לִקְנוֹת דְבַר־מָה בַּשּׁוּק.

בַּדֶּרֶךְ נִקְרְעוּ נְעָלֶיהָ וְנִרְאוּ כַּפּוֹת רַגְלֶיהָ. הוֹי צָרָה, הוֹי צוּקָה, אֵיךְ תָּבוֹא הַשּׁוּקָה? אֵיךְ תֵּרָאֶה בֵּין הַחַיִּים בְּלִי נַעֲלַיִם?

הָלְכָה לָהּ הָאַרְנֶבֶת בְּקוֹל יְלָלָה: הָעִתִּים כֹּה קָשׁוֹת, אֵיךְ אֶקְנֶה לִי נְעָלִים חֲדָשׁוֹת?

רָאֲתָה מֵרָחוֹק אֵשׁ מְהַבְהֶבֶת, קָרְבָה אֵלֶיהָ הָאַרְנֶבֶת וְהִתְחַמְּמָה לְאוֹרָהּ.

רוֹבֶצֶת הָאַרְנֶבֶת, רוֹבֶצֶת וְהִנֵּה כֶּלֶב הוֹלֵךְ וּבָא לִקְרָאתָהּ. בַּיָּמִים הָהֵם הָיָה שָׁלוֹם בֵּין הַכֶּלֶב וּבֵין הָאַרְנֶבֶת וְלא יָרְאָה מִפָּנָיו.

וְהַכֶּלֶב מַחֲלָצוֹת לָבַשׁ, מִצְנֶפֶת לְרֹאשׁוֹ חָבַשׁ, אַךְ אַרְבַּע נְעָלָיו הָיוּ יָפוֹת מִכָּל אֲשֶׁר עָלָיו.

קָרְאָה לוֹ הָאַרְנֶבֶת עוֹד מֵרָחוֹק:

– שָׁלוֹם, אָחִי, מֵאַיִן?

– מִן הָעִיר אֲנִי בָּא, – עָנָה הַכֶּלֶב, – בָּעִיר הָיִיתִי, נְעָלִים לִי קָנִיתִי. יָפוֹת הֵן, הַאִם לֹא כֵן?

– יָפוֹת הֵן עַד מְאֹד! הוֹ, כַּמָּה הֵן נָאוֹת! גַּם אֲנִי צְרִיכָה לִנְעָלִים כָּאֵלֶּה, חֲפֵצָה אֲנִי רַק לִרְאוֹת, אִם הֵן הוֹלְמוֹת אוֹתִי. הֲתִתֵּן לִי לָמֹד אוֹתָן?

– בְּבַקָּשָׁה מֹדִּי!

הָאַרְנֶבֶת נָעֲלָה אֶת הַנְּעָלִים עַל אַרְבַּע רַגְלֶיהָ וְאָמְרָה:

– נִפְלָא! וְאֵינָן לוֹחֲצוֹת כְּלָל. הַרְשֵׁנִי לָרוּץ הֵנָּה וָהֵנָּה.

– רוּצִי!

רָצָה הָאַרְנֶבֶת. כַּאֲשֶׁר הָיְתָה כְּבָר רְחוֹקָה, הֵנִיעָה לַכֶּלֶב בְּכַפָּהּ הָאַחַת וְהִתְחִילָה בּוֹרַחַת.

וְהַכֶּלֶב נוֹבֵחַ, צוֹרֵחַ:

– אוֹי־וַי, אוֹי־וַי! נְעָלַי, נְעָלַי!

וְהָאַרְנֶבֶת אֶת רַגְלֶיהָ תָּרִים וְרָצָה דֶרֶךְ שָׂדוֹת וְכָרִים, בְּקָעוֹת וְהָרִים.

מִן הַיּוֹם הַהוּא וָהָלְאָה עוֹיֵן הַכֶּלֶב אֶת הָאַרְנֶבֶת. וּכְשֶׁהוּא רוֹאֶה אוֹתָהּ הוּא רָץ אַחֲרֶיהָ, נוֹבֵחַ וְצוֹרַחַ:

– אוי־וַי, אוֹי־וִַי! נְעָלַי, נְעָלַי!