“יוֹתֵר מִדַּי מְצִיאוּת, הִיא אָמְרָה. יוֹתֵר מִדַּי מְצִיאוּת, כָּכָה הִיא אָמְרָה”"

(אלישע הרכבי)

מְצִיאוּת אַחַר מְצִיאוּת נִדְחֶקֶת לְתוֹךְ שֶׁבֶר־כְּלִי

וְנוֹסַעַת.

עַל זֶה אֲנִי רוֹצָה שֶׁנְּשׂוֹחֵחַ: לַהֲטוּטִים.

שִׁגְיוֹנוֹת.

טְבִיעַת־עַיִן.

אִינְטוּאִיצְיָה.

דִּמְיוֹן.

חֵרוּף־נֶפֶשׁ.

עַל זֶה אֲנִי רוֹצָה שֶׁנְּשׂוֹחֵחַ. בְּאִישׁוֹן לַיִל. כָּאן. עַכְשָׁו.

דַּקָּה אַחַר דַּקָּה: דְּבָרִים שֶׁאַתָּה לוֹטֵשׁ עֵינֶיךָ אֲלֵיהֶם –

מַמְתַּקִּים, סִיגַרְיוֹת צָרְפָתִיּוֹת, תַּעֲלוּלִים, סִפּוּרֵי־בַּדִּים,

נַעֲרֵי־שַׁעֲשׁוּעִים אֲרָעִיִּים שֶׁרוֹצִים הַכֹּל,

וְכַאֲשֶׁר יֵשׁ מוּזִיקָה הֵם חָפְשִׁיִים

לְהִתְגַּנְדֵּר, לָרוּץ, לָשִׁיר, לִרְקֹד, לְהִתְעוֹפֵף,

לְהִתְעוֹפֵף, אֲנִי מִתְכַּוֶּנֶת

מַמָּשׁ לְהִתְעוֹפֵף.

עַל זֶה אֲנִי רוֹצָה שֶׁנְּשׂוֹחֵחַ: בָּרֶגַע שֶׁהַמְּצִיאוּת, לְבוּשָׁה פִּרְחֵי־בָּר, רוֹקֶדֶת

בְּתוֹךְ חַלּוֹן רַאֲוָה מוּאָר, הוֹזָה, מְרִיעָה, מוֹחֵאת כַּפַּיִם, מַרְעִישָׁה

יוֹתֵר מִדַּי, מִתְפָּרֶצֶת בְּבֶכִי, נִרְגַּעַת, אוֹסֶפֶת אֶת עַצְמָהּ, חוֹזֶרֶת

חוֹזֶרֶת חוֹזֶרֶת,

וְכָל הָעֶרְגָּה שֶׁלָּהּ

לֶהֱיוֹת כַּפְתּוֹר,

לוּלָאָה,

רִקְמָה

– לֹא מְשַׁנֶּה מָה –

עַל בְּגָדֶיךָ.

עַל זֶה אֲנִי רוֹצָה שֶׁנְּשׂוֹחֵחַ: הַיֹּפִי.

הָעֲדִינוּת.

הַדַּקּוּת.

הַשִּׁכָּרוֹן.

הַצִּמָּאוֹן.

הַחֶסֶר.

מוּזִיקַת גַ’אז מִתְקָרֶבֶת אֶל גּוּפְךָ

הַצָּמֵא, הָרָעֵב, הַכָּחוּשׁ, הַטָּמוּן.

פִּתְאֹם הִיא מִתְיַפַּחַת.

עַל זֶה אֲנִי רוֹצָה שֶׁנְּשׂוֹחֵחַ: דְּבָרִים שֶׁאַתָּה מַקְשִׁיב,

דְּבָרִים שֶׁאַתָּה מִתְבּוֹנֵן, דְּבָרִים שֶׁאַתָּה מִסְתּוֹבֵב סְחוֹר סְחוֹר,

מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ,

מִשְׁתַּלְהֵב,

חוֹמֵד לָצוֹן,

מְחַיֵּךְ,

מִתְפַּקֵּעַ מִצְּחוֹק,

מִשְׁתּוֹקֵק בְּכָל מְאֹדְךָ,

מַגְדִּישׁ אֶת הַסְּאָה.

וְאָז, אֵין לְתָאֵר,

– כְּמוֹ מָה –

הַכֹּל נִהְיֶה מֻפְשָׁט,

וְכָל הָאָנַרְכְיָה, לְבוּשָׁה בִּגְדֵי־חַג, מֻנַּחַת לְיָדִי, לְצִדִּי,

מֻנַּחַת עַל, מֵעָל,

אוֹ שָׁם,

בֵּין הַשִּׂיחִים, לֹא

לֹא לֹא לֹא, בְּעֶצֶם,

שָׁם, יוֹשֶׁבֶת שָׁם,

מְחַיֶּכֶת מְחַיֶּכֶת מְחַיֶּכֶת,

לֹא מַפְסִיקָה

לְחַיֵּךְ.

עַל זֶה אֲנִי רוֹצָה שֶׁנְּשׂוֹחֵחַ. תָּמִיד. כָּל הַזְּמַן.

תַּעֲתוּעִים וְקֶרֶן אוֹר שֶׁל שֶׁמֶשׁ מְפַלֶּסֶת אֶת דַּרְכָּהּ.

תַּעֲתוּעִים וְסִימָנִים שֶׁל אֲדָמָה פְּצוּעָהּ מְנַתֶּרֶת בַּחֹשֶׁךְ.

תַּעֲתוּעִים וְתוֹפָעוֹת שֶׁל נִצְחִיּוּת.

תַּעֲתוּעִים וּשְׁלֵמוּת מִתְבּוֹנֶנֶת מֵהַצַּד

בְּאֵם וְיֶלֶד

וְהַשְּׁלֵמוּת הַזֹּאת,

כָּל הַשְּׁלֵמוּת הַזֹּאת,

כְּמוֹ הַשְּׁלֵמוּת הַזֹּאת,

וּמִישֶׁהִי לְיָדִי פִּתְאֹם מְמַלְמֶלֶת אֶת עַצְמָהּ,

מְמַלְמֶלֶת אֶל רִגְבִי־הָאֲדָמָה,

מְמַלְמֶלֶת כְּלוּם, כִּמְעַט,

סְתָם מְבַזְבֶּזֶת אֶת זְמַנְּךָ,

אוֹ־מָה

הוֹ מִיגוֹ

נָע־וְנָד שֶׁכְּמוֹתְךָ,

הַיֶּלֶד הַיּוֹתֵר מִכֹּל, אִלּוּ יָדַעְתָּ

כַּמָּה אֹהֵבְךָ.

כַּמָּה אֵינֶנִּי חֲסֵרָה דָּבָר.

כַּמָּה נָחָה דַּעְתִּי:

אַתָּה מַרְהִיב.

אַתָּה מוּאָר.

בִּלְתִּי נִתְפַּס.

חַד־פַּעֲמִי.

חַיִּים שְׁלֵמִים עוֹד לְפָנֶיךָ.

וּבוֹ בַּזְּמַן לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹלְךָ.

לְהַאֲזִין לִנְשִׁימוֹתֶיךָ,

לְהִתְבּוֹנֵן בַּקֶּצֶב הַמַּרְהִיב שֶׁל חִיּוּכֶיךָ,

לָרֶדֶת אֶל הָאוֹקְיָנוֹס שֶׁל מַחְשְׁבוֹתֶיךָ

דִּמְיוֹנוֹתֶיךָ מַאֲוַיֶּיךָ, אוֹ אֲפִלּוּ,

סְתָם

הֲזָיוֹתֶיךָ

וְרוּחַ אֱלֹהִים מְלַקֶּקֶת אֶת עָפָר הַדֶּרֶךְ עַל כַּפּוֹת רַגְלֶיךָ,

מִתַּחַת לְכַפּוֹת רַגְלֶיךָ,

וְצִפֳּרִים חֲגִיגִיּוֹת שֶׁנֶּאֶסְפוּ סְבִיבְךָ.

עַל זֶה אֲנִי רוֹצָה שֶׁנְּשׂוֹחֵחַ: לָמָּה

לְהָזִיז אֶת אֵיתָנֵי הַטֶּבַע.

לָמָּה לְפֶתַע.

לָמָּה בְּחֻפְזָה

הוֹ מִיגוֹ,

“הַשָּׁמַיִם יְכוֹלִים לָרֶדֶת עַד הֵנָּה” אֲנִי מְהַרְהֶרֶת

וְיָדִי מְלַטֶּפֶת אֶת רַעַשׁ הָאֲדָמָה שֶׁל עֵינֶיךָ,

אֶת עֵינֶיךָ עִם רַעַשׁ הָאֲדָמָה,

עִם כָּל מַה שֶּׁמַּסִּיחַ אֶת דַּעַתְךָ.

וְאָז, אֵיךְ לְתָאֵר, מָה

מָה. מָה.

בְּעֶצֶם, מָה.

אֲנִי רוֹצָה לָדַעַת מָה. מָה.

מָה. מָה. מַה כְּבָר יָכוֹל לִהְיוֹת.

מָה. אֲנִי רוֹצָה לָדַעַת מָה.

מָה. בְּעֶצֶם מָה.

מָה. מָה. מָה.

מַה כְּבָר יָכוֹל לִהְיוֹת

שׁוּם דָּבָר כְּבָר לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת

עַד שׁוּב אֶשְׁמַע אוֹתְךָ קוֹרֵא לִי

“אִמָּא”