אֲנִי אִמָּא.

יֵשׁ לִי בֵּן.

הוּא לוֹבֵשׁ גּוּפִיָּה עַם פַּסִים אֲדֻמִּים וּכְחֻלִּים.

מִסָּבִיב לְצַוָּאר שֶׁלּוֹ מְגֻלְגֶּלֶת מְטַפַּחַת מֶשִׁי וְרֻדָּה.

הוּא חוֹבֵשׁ כּוֹבַע לֶבֶד שָׁחוֹר עַם מִצְחִיָּה.

מִתַּחַת לַחֻלְצָה שֶׁלּוֹ זוֹרֵם כּוֹכָב.

הוּא מַחְזִיק זֵר פְּרָחִים צְהֻבִּים זְעִירִים.

הַנַּעֲלַיִם שֶׁלּוֹ מַבְרִיקוֹת.

הוּא חוֹזֵר.

הוּא יַחְזֹר.

הוּא יִהְיֶה לְצִדִּי.

הוּא יִקַּח אוֹתִי לַחֶדֶר שֶׁלּוֹ – חַלּוֹן צָלוּל וּבָהִיר,

שִׁכְמִיָּה תְּלוּיָה עַל דֶּלֶת אֲרוֹן הַבְּגָדִים,

שָׁטִיחַ אָדֹם וְחוּם וְצָהֹב לְיַד כּוֹנָנִית הַסְּפָרִים,

גַּרְבַּיִם עַל הָרִצְפָּה, סִיגַרְיוֹת, בְּדָלִים, מִכְתָּבִים שֶׁלֹּא נִשְׁלְחוּ,

“יָם, חוֹל, מִישׁוֹר, עֲנָנִים” – צִיּוּר בְּצִבְעֵי מַיִם

וְהָאֹפֶן שֶׁבּוֹ הוּא עוֹלֵץ בֵּין הַקִּירוֹת שֶׁבָּעֲרוּ כָּל הַלַּיְלָה.

“הַשָּׁמַיִם הֵם קַו הַזִּנּוּק” הוּא עוֹנֶה.

וְכָל הַדְּבָרִים הַחַיִּים מִסְתּוֹבְבִים לְיָדוֹ,

לְצִדּוֹ, בַּעֲדוֹ, יַחַד

אִתּוֹ.

פֹּה וָשָׁם הַזֵּעָה הַשְּׁחוֹרָה.

הַקֶּצֶּב, הַתְּנוּעָה, הַשַּׁחַר הַסּוֹאֵן

זֶה זְמַנִּי. אֲנִי מִתְכַּוֶּנֶת,

לִחְיוֹת עַל חוּט הַשַּׂעֲרָה זֶה זְמַנִּי.

לִחְיוֹת עַל חוּט הַשַּׂעֲרָה זֶה תָּמִיד. כָּאן,

בַּמָּקוֹם הַמַּהְפְּכָנִי הַזֶּה. תָּמִיד. לְתָמִיד.

לִחְיוֹת עַל חוּט הַשַּׂעֲרָה בָּעֲרָפֶל שֶׁלִּי עַכְשָׁו וְגַם בָּעֲרָפֶל שֶׁלִּי

בְּעוֹד אֶלֶף שָׁנִים.

לִחְיוֹת עַל חוּט הַשַּׂעֲרָה וְנָסִיךְ

נוֹשֵׂא אוֹתִי לָאִשָּׁה.

כְּמוֹ בְּטְרִיפּ

לִחְיוֹת עַל חוּט הַשַּׂעֲרָה זֶה כֵּן.

אֲנִי בְּטוּחָה שֶׁזֶּה כֵּן.

לִחְיוֹת עַל חוּט הַשַּׂעֲרָה זֶה בִּכְלָל לֹא קָרָה.

לִחְיוֹת עַל חוּט הַשַּׂעֲרָה וְלִקְלֹעַ בְּדִיּוּק

מַה בֶּאֱמֶת קָרָה.

לִחְיוֹת עַל חוּט הַשַּׂעֲרָה זֶה כָּל כָּךְ מוּבָן מֵאֵלָיו.

כָּכָה,

פָּשׁוּט,

יוֹמְיוֹמִי

(וַאֲנִי מַמְשִׁיכָה)

הַמַּבּוּל.

הָעִרְבּוּבְיָה.

הַקֶּרַע.

הַחֹשֶׁךְ.

הָרוּחַ.

הַמִּדְבָּר.

אֲנִי מִתְכַּוֶּנֶת, בִּפְנִים

זֹאת הַקִּרְבָה שֶׁלִּי: חַיַּת הַלַּיְלָה שֶׁל אָבוֹת יְשׁוּרוּן.

הַדְּמוּת שֶׁלָּהּ.

הַבְּכִי הַמַּר

רָאִיתִי אֶת זַ’אן דַארְק הַקְּדוֹשָׁה

דּוֹמָה לְרַכֶּבֶת הָרִים,

שׂוֹרֶכֶת אֶת הַנַּעֲלַיִם שֶׁלָּהּ,

מְשַׁיֶּפֶת אֶת הַצִּפָּרְנַיִם שֶׁלָּהּ, צוֹבַעַת אוֹתָן

בְּיָרֹק וְאָדֹם וְכָחֹל וְחוּם וְכָתֹם וְצָהֹב וְסָגֹל וְלָבָן,

מְשׁוֹטֶטֶת מֵרְחוֹב לִרְחוֹב,

מֻקֶּפֶת קוֹלוֹת,

וְכָל הַקּוֹלוֹת נֶהְפְכוּ לָהֶם פִּתְאֹם לְאֲנָשִׁים

כֵּן, זֶה סִימָן.

בִּשְׁבִילִי

אֲנִי בָּאָה מִשָּׁם.

אַל תְּשַׁקְּרוּ אוֹתִי

שֶׁלְּכָל הָאוֹקְיָנוֹסִים יֵשׁ קִירוֹת.

שֶׁכָּל הַלִּוְיְתָנִים שׂוֹחִים עַל הָרִצְפָּה

לְאֹרֶךְ הַקִּירוֹת.

אֲנִי הָיִיתִי שָׁם.

אֲנִי בַּת מִילְיוֹנֵי שָׁנִים.

הַבַּיִת שֶׁלִּי הוּא עִגּוּל בְּלִי קַו שֶׁל הַתְחָלָה וּבְלִי קָצֶה.

כָּאן אֲנִי גָּרָה.

אֲנִי גָּרָה לְבַד.

בְּאוֹתָהּ קוֹמָה.

סָמוּךְ לָעֲנָנִים

בַּתַּרְמִית הַבָּאָה תִּשְׁתַּתֵּף אִשָּׁה שֶׁיּוֹשֶׁבֶת בַּצַּד הַשֵּׁנִי

שֶׁל שֻׁלְחֵן הָרוֹלֶטָה.

שֵׁם הַתַּרְמִית “הִמּוּר מְאֻחָר”.

דָּם עַל הַסַּפָּה.

דָּם עַל הַמַּפְתֵּחַ.

דָּם מִתַּחַת הַמִּפְתָּן.

דָּם מֵאֲחוֹרֵי הַמַּחְסָנִים הָהֵם

וְהַלַּיְלָה יָבוֹא.

אֵיךְ אֶפְשָׁר לְהַגִּיד שֶׁאֲנִי כָּל מַה שֶּׁלֹּא.

כְּבָר שָׁמַעְתִּי אֶת כָּל הַתֵּרוּצִים.

אֲנִי מְבִינָה הַכֹּל.

כִּמְעַט הַכֹּל

בְּעֶצֶם, רַק מַשֶּׁהוּ