Angelo Alatrini

[חי באיטליה בסוף המאה הט"ז]

תּוֹכֵחָה

אַבִּיעָה מַעַשׂ מַחְזִיק כָּל־בֶּדֶק

בְּיוֹם רִבּוֹן הָעוֹלָמִים שׁוֹמֵר

דִּינָא יְתִב לִשְׁפֹּט עַמִּים בְּצֶדֶק.

נֶפֶשׁ תָּרִיב עִם מְקֹרַץ חֹמֶר

וְגוּף מֵרִיב נִלְחָם אֲזַי עִמָּהּ

וְזֶה לָזֶה יוֹם יוֹם יַבִּיעוּ אֹמֶר.

יּוֹם יִקָּרֵא נוֹצַר מֵאֲדָמָה

לִפְנֵי שׁוֹפֵט צַדִּיק מֶלֶךְ וָשָׂר

לָדוֹן וּלְהִתְוַכַּח עִם נְשָׁמָה

יֹאמַר תַּקִּיף אֶל־רוּחַ וּבָשָׂר

"לָמָּה־זֶּה חִלַּלְתֶּם אֶת־שֵׁם קָדְשִׁי

רְדַפְתֶּם הֶבֶל פְּרַעְתֶּם מוּסָר"

וְגוּף מֵשִׁיב "מֵחֵטְא אֵצֵא חָפְשִׁי

כִּי נְשָׁמָה אֲשֶׁר נָתַתָּ בִּי

הִיא חָטְאָה לָךְ וּלְרַע אוֹתִי תַשִּׁיא

חָמָס וָשֹׁד נִשְׁמַע אָז בְּקִרְבִּי

כִּי הִיא הֵסַתְנִי פִּתַּתְנִי

לְהַפְסִיק דִּבּוּקְךָ מִנִּי, אָבִי".

נֶפֶשׁ תָּשִׁיב "הֲלֹא זַכָּה אֲנִי

בְּעֵת נֻפַּחְתִּי בְּגוּף מְלֻכְלָךְ

וְהוּא בְמַעֲשָׂיו טִמְּאַנִי

נָע וְשׁוֹבָב דֶּרֶךְ לִבּוֹ הָלָךְ

הוּא לְעָבַנִי בְּאָמְרִי אֵלָיו:

נַשְׁכִּימָה לַעְבֹד יְיָ מָלָךְ.

יָשִׁיב אָבִי כָּל־רָעָתוֹ עָלָיו

כִּי פָרַע חֹק, מִצְוָתְךָ עָבָר

וּלְרַע דֶּרֶךְ הֶרְגֵּל רָצוּ רַגְלָיו".

הַגּוּף בְּרַעַד לָהּ עוֹנֶה דָבָר

"אַתְּ הִדְרַכְתִּינִי בְמַעֲקַשּׁוֹת

וְעֵת מִנִּי יָצָאת כֹּחִי נִשְׁבָּר

וּבִלְתֵּךְ לֹא נֶהְנֵיתִי לְהַרְשׁוֹת

לִי לְהָרִים יָדִי וְאֶת־רַגְלִי

אַתְּ בִּי נָתַתְּ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת.

דּוּמָם נִשְׁאַרְתִּי וְדִבּוּר אֵין לִי

בְּעוֹפְפֵךְ לָגוּר אֶרֶץ אַחָרֶת

וְלֹא נִשְׁמַע אָז עוֹד בַּחוּץ קוֹלִי".

הַנְּשָׁמָה תָשִׁיב עוֹד מְדַבָּרֶת

"אֵיךְ תַּרְשִׁיעֵנִי בְּמֶלֶל כָּזָב

וְאוֹתִי תְשִׂימֵנִי כִמְשַׁקָּרֶת.

יָדוּעַ הוּא כִּי אַתְּ טָמֵא וָזָב

רוֹדֵף הַתַּאֲווֹת גּוּפָנִיּוֹת

לְמַלֵּא פִיךָ דֶּרֶךְ לֹא נֶעְזָב".

צַדִּיק יוֹשֵׁב עַל־שְׁמֵי עֲלִיּוֹת

מִן־הַשָּׁמַיִם עֲלֵיהֶם יִשְׂחָק

מִקּוֹל אוֹמְרִים אֶל־בּוֹחֵן כְּלָיוֹת.

וְיֵחָשְׁבוּ לִפְנֵי שׁוֹכֵן שַׁחַק

כְּחִגֵּר וְסוּמָא שׁוֹמְרֵי שָׂדֶה

וְזֶה לָזֶה לִלְקֹט פֵּרוֹת דָּחָק

וּבְעֵת דָּרַשׁ מֶלֶךְ שֶׁבָּם רוֹדֶה

הֵן כָּל־אֶחָד מֵהֶם פִּיהוּ סוֹגֵר

וּמְכַחֲשִׁים וְאֵין אֱמֶת יוֹדֶה

חָשׁ מֶלֶךְ וּשְׁנֵיהֶם יַחַד אוֹגֵר

לְהוֹדִיעַ הַדִּין לַאֲמִתּוֹ

הִרְכִּין סוּמָא, עָלָיו הִרְכִּיב חִגֵּר

כָּכָה נִמְצָא דָבָר עַל־מַתְכֻּנְתּוֹ

כִּי שְׁנֵיהֶם שָׁלְחוּ בוֹ יָדָם

וּשְׁנֵיהֶם יַחַד לָקוּ מֵאִתּוֹ.

מִזֶּה יִירְאוּ אַנְשֵׁי בָשָׂר וָדָם

כַּאֲשֶׁר בְּיַד־אֵל תָּשׁוּב רוּחָם

לֹא יוֹעִיל אָז כַּחַשׁ בְּנֵי אָדָם

וְהַמּוֹדֶה וְעוֹזֵב יְרֻחָם.