לוגו
התנצלות
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

בגליון 24 מן “המגיד” בבשורת הקונטרס “שרש־דבר” יצא המו"ל נגדי בחימה שפוכה ותארי גנאי וכן גם בתשובה כללית (עלה 15 ש"ז). והנה אדבר אתו משפטים על החרפות האלה, יען כי כל יודעי ומכירי יודעים כי לא יוכלו לנגוע בכבודי כמלא השערה, ולהפך, דורשים עלי זכות בעיני המבינים. אך על שני דברים אעיר את אזנו:

א) שם יאמר “את התלמוד הקדוש” יכנה בשם “גל הבלים גדול”. יודיע נא מו“ל “המגיד” איה איפוא כניתי את התלמוד בשם “גל הבלים גדול”? חפשתי כל מחברתי ולא מצאתי. בלי כל ספק לא קרא המו”ל “המגיד” את מחברתי, ואך יתמוך את יסודותיו על בעהמ“ח “שרש דבר” אשר בזדון פסח ועבר על כמה וכמה מדברי, ויצב לעיני הקוראים אך את הדברים: “זמן מענדעלסאהן וכו' הופיע אור חדש וכו' כי יבלו כל ימיהם בתהו בשבתם תמיד על התלמוד ומפרשיו ויספו עוד גל דברים של הבל על הגל הבל הגדול, אשר נאסף עד הלום” ואחרי כן יקרא: אי שמים! וכו' לכן אראה לעיני הקוראים עד כמה מגיע זדון בעהמ”ח “שרש־דבר” אשר פסח על כמה שורות שלמות למען עור את עיני הקוראים הלא כה המה דברי שם: “בין בה עדת שוגי התלמוד ומפרשיו (בזמן מענדעלסאהן) הקדישה מלחמה על הוגי שפת עבר; הראשונים קראו מלא על האחרונים, כי ישחיתו את שפת עבר ויורידו אותה מקדושתה, בהערותם בה דברים של הבל והאחרונים קראו מלא על הראשונים כי יבלו את ימיהם בתהו, בשבתם תמיד על התלמוד מפרשיו ויאספו עוד גל דברים של הבל על הגל הבל הגדול, אשר נאסף עד היום” ע“כ. א”כ גם פה העיר (אך לא הזר) יראה, כי זאת לא דעתי ולא מחשבתי, אך אספר מדעות ומחשבות הכתות, אשר לימי אז ‘וזה די להראות את צדקתי ואת זדון בעל “שרש־דבר” המתנפל עלי בדבר הזה. אך ראה קורא יקר, כי גם הכתות אשר מהם כתבתי לא יכנו את התלמוד בשם “גל הבל” אך את המפרשים. שם נאמר: והאחרונים קראו מלא על הראשונים כי יבלו את ימיהם בתהו בשבתם תמיד על התלמוד ומפרשיו, ויאספו עוד גל דברים של הבל, על הגל הבל הגדול אשר נאסף עד הלום“. ע”כ מקיש סיפא לרישא, מה רישא ויאספו הוא – מפרשים, יען כי האחרונים הלא לא יאספו “תלמוד”, כן סיפא. “אשר נאסף” כונתם ג"כ על המפרשים. וכבד דבר מזה ה’ מרגליות בבקרתו על מחברת, (המליץ עלה 15 ש"ז), א"כ גם הכתות לא יכנו את התלמוד בשם “גל הבל” ואנכי נקי מכל הצדדים.

ב) המו“ל “המגיד” יאמר (שם) “ואף אם האמת אתו, כאשר יתפאר הנער הבער(?) הזה במחברתו, כי ערך את דבריו אל שר הממשלה במחוז קיעוו בבקשה(?) לאסור(!?) את למוד התלמוד על בני ישראל” ובכן יפנה אל ראשי החברה לעמוד כנגדו, ולסתום את פיו כראוי לו כו'”. איה איפוא התפארתי במחברתי כזאת? יגידו נא המון קוראי אם מצאו גם רמז לזה במחברתי? ומה נתן מקום לטעות המו“ל (המגיד” ולאיבתו פליאה ממני ומכל קוראי “המגיד”, הלא במחברתי סחתי על שלשה זמנים ומן התלמוד לא אדבר מאומה. אך מה יאמה “המגיד” אם אביא לו עצות נאמנה וראיה ברורה את האדון ה' פעדעראוו, העומד (על יד הג“ג בקיעוו, ואשר אצלו נמצאו כל התשובות על השאלות, אשר ערכה הממשלה המקומית במ”ע “קיעווליאנין” וגם תשובתי (ולא בקשתי כאשר יאמר המו"ל “המגיד” וכאשר נדפס במחברתי) בתוכן, והוא יעיד עלי, כי להפך, בתשובתי אמרתי כי אין לאסור את התלמוד וכי הוא יהיא עוד הרבה תועלת, אם ישדדו ויפתחו אותו מנקודת הראות המדעית.

את זה שמתי לפני הקוראים, ישפטו המה ביני ובין המו"ל “המגיד”!…