אֻמָּתִי! לְכַלּוֹתֵךְ, לְשָׂרְפֵךְ, אָמְרוּ לָאֵפֶר
תַּלְיָנֵי יוֹנֵק וָשָׂב, נֶאֶלְחֵי חֶלְאַת אָדָם.
אַלְלַי לָךְ! אֵיךְ עַתָּה יְדִידֵי כָּל עָם וָעָם
לֹא יֹאבוּ לְהַכִּירֵךְ וְאֶת שְׁמֵךְ מָחוּ מִסֵּפֶר?
כָּךְ חָיִית בְּעֶלְבּוֹנֵךְ וּבְדָמֵךְ דּוֹרוֹת, שְׁנוֹת אֶלֶף,
כְּמוֹ שֶׁאַתְּ, אַתְּ בְּמַמָּשׁ – לֹא בִּבְדָיָה וּבְאַגָּדָה,
עַל אַף תְּרוּפוֹת רוֹפְאֵי אֱלִיל וּנְבוּאוֹת רַבֵּי מַדָּע,
קַלְגַּס חֲמִיל, כְּמָרֵי סְפָרַד וּכְנוּפְיוֹת נוֹשְׂאֵי הַצֶּלֶב.
חַיָּה אַתְּ מֵרִכְסֵי הָאַנְדִּים עַד לְיַעֲרוֹת סִיבִּיר…
עַד שַׁקַּמְתְּ פֹּה בְּאַרְצֵךְ, בַּנִּיר, בַּכּוּר, בַּקְּרָב, בַּשִּׁיר…
אַתְּ עוֹד תֵּשְׁבִי לָבֶטַח בָּהּ בְּסוֹד עַמִּים מֵעֹל פְּדוּיִים!
מִזְבַּח הַמֹּלֶךְ עֵת יֻתַּץ, יִפְּלוּ אָז כָּל כַּבְלֵי אָסִיר.
אַךְ בֵּן אֵיךְ יְכַחֵשׁ בָּאֵם גַּם בִּהְיוֹתָהּ עוֹטָה בְּלוֹיִים?
הֲתִשְׁכְּחִי זֹאת בִּהְיוֹתֵךְ עוֹד לִתְהִלָּה בֵּין הַגּוֹיִים?