עוּגַת אוֹרָה הָפְכָה נוּרָה עַל שֻלְחָנִי,

חֲרִישִׁי בָּהּ רַחַשׁ רַחַף זִכְרוֹנוֹת,

הַלַּיְלָה אֵינְסוֹפִי, אָפֵל וְרֵיחָנִי,

נִצָּב עָלַי לִשְׁמֹעַ – עַל בְּהוֹנוֹת.

מוּזָר הָיָה שְׁבִילִי, עָקֹב, נִפְתָּל וָתָם,

מִשְׁתַּלְשֵׁל לָבֶטַח עַל עֶבְרֵי פִּי תְּהוֹם.

הַשְּׁבִיל זֶה כְּבָר הִדְשִׁיא, הַמַּעְגָּל נֶחְתָּם.

אֲבָל כּוֹסִי עוֹד לֹא מָלְאָה עַד תֹּם.

עוֹלָם אָבַד, שָׁקַע בַּחַתְחַתִּים הָאֵלֶּה.

הַאִם אָשׁוּב אָחוֹר בַּקֵּשׁ הָאֲבֵדָה?

לִקְרַאת אֲשֶׁר לֹא כָּאן קָרְצוּ כּוֹכְבֵי הַפֶּלֶא…

בְּרָכָה הִיא אִם קְלָלָה – מִי זֹאת יֵדַע?

אֲנִי הוּא שֶׁנִּגְדַּעְתִּי אֲזַי בַּאֲבִיב יָמַי,

כְּדֶמַע דָּם נָטַף הַשְּׂרָף עַל גַּב הַסְּדָן…

כִּי נִשְׂתַּגְשֵׂג בִּי נוֹף חָדָש מִתּוֹךְ דָּמַי,

רָעַשׁ בִּי זֶה נָדוֹן כְּבָר לְאָבְדָן.

אֶל מְחוֹזֵי עָבַר כָּל מִשְׁעוֹלַי נֶחְסָמוּ

אַךְ פּוֹעֲמִים הֵדָיו בַּכֹּחַ. עַד מָתַי?

עֵינַיִם שֶׁכָּבוּ, פְּסִיעוֹת שֶׁכְּבָר נָדַמּוּ

צוֹפוֹת בִּי וְעוֹבְרוֹת בְּכָל חֲלוֹמוֹתַי.

עַל שְׂפַת הָאֲבַדּוֹן… וְזוֹ שַׁלְוָה מִנַּיִן?

וּבִבְכּוֹת לִבִּי זֶה רֶנֶן הַלִּבְלוּב?

וְלֹא אֹבֶה, חָשׂוּף לְכָל זְדוֹנוֹת שָׁמַיִם,

לְצֵל תְּמוֹלַי לָשׁוּב כְּמוֹ צִפּוֹר לַכְּלוּב.

חִנְגַּת תְּשׁוּאוֹת הֵידָד מִן הַמַּקְלֵט בּוֹקַעַת

וּמְלוֹא גַּלֵּי הָאֶתֶר יְרִיד הַהֲבָלִים.

נָתַתִּי כָּל תְּרוּעוֹת חַיִּים רַבֵּי הַשַּׁעַט

בְּגִנַּת אֱגוֹז טוֹבֶלֶת בִּטְלָלִים.

נוֹתְרָה עוּגַת אוֹרָה אַחַת – עַל שֻלְחָנִי,

חֲרִישִׁי בָּה רַחַשׁ רַחַף זִכְרוֹנוֹת.

וְלַיְלָה אֵין סוֹפִי, אָפֵל וְרֵיחָנִי,

מְעַלְעֵל סָבִיב בַּעֲלֵי הָאִילָנוֹת.