מִשַּׁחַר יַלְדוּתִי לָמַדְתִּי כְּלוֹת וּכְמוֹהַּ

לְעַמּוּד הָאוֹר יַעֲלֶה מֵעֲלָטָה גְדוֹלָה,

וּכְצִיץ בְּסֵתֶר רַעַם, עַל אֵם דַּרְכֵי גוֹלָה,

חָרוֹד אֶל הָאוֹתוֹת בַּשַּׁחַק הַגָּבוֹהַּ,

מוּל אֶשֶׁד הֲמוֹן עָם לְרִמְזֵיהֶם לִפְסֹעַ,

נִדָּח בִּמְלוֹא תֵּבֵל וּבְגַעַשׁ מַעֲלָלָהּ,

לֶאֱטֹם אָזְנִי לִנְהִי הַנֶּפֶשׁ הַדַּלָּה

מִסִּיּוּטֵי לֵילָהּ וּבִעוּתֵי אֱלוֹהַּ.

עַד בָּאתִי לִגְבוּלִי. בְּצֵל הַצֶּאֱלוֹנִים

אֵיכָה פֹּה מְצָאוּנִי אוֹיְבַי? הָעֲכָנִים

נַעֲוֵי פָּנִים וָלֵב הֵגִיחוּ הָאֹהֱלָה.

בְּלַהַג זַחְתָנִים וְשַחַץ גְּאֵיוֹנִים

לְכֵרַת גְּאֻלָּה יָסֵבּוּ רִאשׁוֹנִים,

גָּרֵם הַכֹּל עַד תֹּם, נַפֵּץ כּוֹסָהּ לַסֶּלַע.