לנשמת חללי עמק הירדן

כְּמִלּוּאַת הָעַיִן זִיו יַמַּת כִּנֶּרֶת

מֵהָכִיל נִפְעֶמֶת אֹשֶׁר רַב מִנְּשׂוֹא.

וְלֹא יָדַעְתִּי אֵיךְ אֶל מוּל אַדְוָה נוֹהֶרֶת

לֵב כְּגַל זוֹעֵף יִשְׁקֹט מִכַּעֲסוֹ.

וְיֵשׁ צְרִיחַת הַשַּׁחַף מִמֶּרְחָק נִנְעֶרֶת

כִּמְתַנָּה יוֹם קְרָב בְּהִתְבּוֹסֵס נִסּוֹ.

עֲדֵי שְׁלֵמוּת הָעַד חַפָּה, בִּלְתִּי מוּפֶרֶת,

תְּהִי בִּמְרִי הַכְּאֵב הָעַז לַהֲמִסּוֹ,

לְהַתִּיכוֹ כַּכֶּסֶף בְּנֹגַהּ יָם שֶׁל עֶרֶב,

נָשְׁקוּ בּוֹ הַשָּׁמַיִם לְרֹגַע אֲדָמוֹת –

וּבִפְנוֹת הַיּוֹם לִשְׁכּוֹן בְּחֵיק דְּמָמוֹת –

כְּמוֹ שָׁבָה לִנְדָנָה וְנֶאֶסְפָה הַחֶרֶב –

יַעֲלוּ מִתְּהוֹם עָגְמָה שְׁלוּחֵי יֵשׁוּת אַחֶרֶת,

יַבְלִיחוּ בַּמְּצוּלָה שְׁבִיבֵי הַנֶּחָמוֹת.