לִי אֵין בְּרֵרָה. עָמֹק כָּאן עִקָּרִי נָטוּעַ,

אִינַק מִתְּהוֹם אָפְלִי, טָמִיר וְנֶעְלָם.

עִם שֶׁמֶשׁ עֵת בָּרוּחַ צַמַּרְתִּי תָּנוּעַ

יִפְרֹט עַל כָּל עָלַי אוֹרוֹ שֶׁל הָעוֹלָם.

וּבְהִנָּדַח בַּרְזֶל בִּי וְיִנָּחֵת כְּחֶתֶף,

הַרְחֵב וְהַעֲמֵק, הַיְשַׁר וּבַאֲלַכְסוֹן,

בַּדַּי הִתְעַרְסְלוּ עוֹד מֻקְסָמִים מִלֶּטֶף

אֲוִירִים בְּלִי חוּשׁ בְּאֶבַח הָאָסוֹן.

וְהַךְ! צְחוֹר שְׁאֵרִי אֶגְלֵי לְשַׁד דּוֹמֵעַ

וְנֶאֱנָק גִּזְעִי מֵעֹצֶם הַמַּכָּה,

עַד קְטֹן כָּל זַלְזַלַּי הִרְטִיט, קִצּוֹ יוֹדֵעַ,

כָּל כּוֹתַרְתִּי הִקִּיפָה הַזְּעָקָה.

הֲיֵשׁ לָעֵץ תִּקְוָה בְּשַׁפְרִירֵי הַתְּכֵלֶת?

מַה חֹסֶן אֲמִירוֹ וְזִנּוּקוֹ לָרוֹם,

מוּל הִבְהוּבָהּ הַקַּר שֶׁל אֲטִימוּת הַפֶּלֶד,

לְנֹכַח הַכּוֹרֵת אִישׁ הַקַּרְדֹּם?

זֶה דִּין הַחַי לָמוּת כִּי בּוֹ בַּרְזֶל יָרֹעַ,

וְלֹא צַדִּיק אֲנִי אֲשֶׁר יִפֹּל וָקָם,

וּבְהֵחָבֵט לָאָרֶץ נוֹפִי שֶׁמָּט לִכְרֹעַ

תַּעֲבֹר כָּל סַרְעַפַּי אִוְשַׁת נָקָם.

עוֹד נְצָרַי יִשְׂגּוּ בִּגְבֹר צְמִיחָה עִקֶּשֶׁת

וְצִיצֵיהֶם יָנוּעוּ בָּרוּחַ בְּשָׁאוֹן

בִּעֵת חָלוּד, פָּגוּם יוּטַל קַרְדֹּם הָעֶשֶׁת

לְנַחַל הָאַשְׁפּוֹת – לְדֵרָאוֹן.