הִנֵּה נוֹפֵל הַשֶּׁלֶג, הַשֶּׁלֶג הָרִאשׁוֹן, הַלָּבָן, הַקַּר וָרַךְ. פִּתִּים פִּתִּים הוּא נוֹפֵל וְנָח עַל הָעֵצִים וְעַל הַגַּגּוֹת. הִנֵּה צִפּוֹר עָפָה – מִי הִיא זֹאת הַשְּׁחוֹרָה? זֶה הָעוֹרֵב!

– נֵלֵךְ וְנַחֲלִיק עַל הַנָּהָר.

– חָלִילָה, הַנָּהָר עוֹד לא קָפָא כֻּלּוֹ.

– אֲזַי נֵלֵךְ וְנָחֲלִיק בַּיַּעַר!

– גַּם בַּיַּעַר לא נַחֲלִיק: רַבִּי דֻּבִּינוֹן, זֶה הַדֹּב הַשָּׂעִיר, וּמִשְׁפַּחְתּוֹ תּוֹעִים בַּיַּעַר הַגָּדוֹל.

יָלְדָה לוֹ הַדֻּבָּה דֻבִּים רַבִּים, קְטַנִּים, עַזֵּי־פָּנִים. בָּאוּ הַצַּיָּדִים וְצָדוּ אֶת כֻּלָם וְנִשְׁאַר לָהֶם רַק זֶה הַקָּטָן דִּבְשׁוֹן.

הִנֵּה הוֹלֵךְ עַתָּה רַבִּי דֻבִּינוֹן: הוֹלֵךְ וְנוֹהֵם. מְקַפֵּץ לִקְרָאתוֹ דִבְשׁוֹן הַקָּטָן וְשׁוֹאֲלוֹ: לָמָּה אַתָּה נוֹהֵם, אַבָּא? עָנָה לוֹ רַבִּי דֻבִּינוֹן: הַשֶּׁלֶג נוֹפֵל וַאֲנַחְנוּ, אֲהָהּ, הוֹלְכִים בַּשֶּׁלֶג, וְאִם יָבֹא הַצַּיָּד?

קָפַץ כְּנֶגְדוֹ דִבְשׁוֹן וְקָרָא: מָה עִנְיַן שֶׁלֶג אֵצֶל צַיָּד?

עָמַד רַבִּי דֻבִּינוֹן וְגָעַר בִּבְנוֹ: עֲדַיִן קָטָן אַתָּה וְאֵינְךָ יוֹדֵעַ כְּלוּם; הַצַּיָּד עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ, גַּם אֶת צְעָדַי וְגַם אֶת צְעָדֶיךָ הוּא מַכִּיר בַּשֶּׁלֶג.

לֹא, לֹא נֵלֵךְ אֶל הַיַּעַר. רַק פֹּה עַל פְּנֵי הַמִּגְרָשׁ נִהְיֶה וְנָקִים אִישׁ־שֶׁלֶג. הִנֵּה הוּא עוֹמֵד, הַגֹּלֶם! רַגְלָיו שֶׁלֶג, כְּרֵסוֹ – שֶׁלֶג, גַּם ראשׁוֹ וְיָדָיו – שֶׁלֶג; רַק עֵינָיו ־ פֶּחָם.

שָׁמַע חוּשָׁם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְיָצָא בָּעֶרֶב אֶל הַמִּגְרָשׁ. מָצָא שָׁם אֶת אִישׁ־הַשֶּׁלֶג עוֹמֵד וְקַר לוֹ. חָמַל עָלָיו חוּשָׁם, נָשָׂא אֶת אִישׁ־הַשֶּׁלֶג לְבֵיתוֹ, הֶעֱמִיד אוֹתוֹ אֵצֶל הַתַּנּוּר, לְמַעַן יֵחַם לוֹ, וְהוּא עַצְמוֹ עָלָה עַל מִטָּתוֹ. בַּבֹּקֶר קָם חוּשָׁם לָלֶכֶת לְבֵית־הַסֵּפֶר, קָרַב אֶל הַתַּנּוּר לִקְרֹא “שָׁלוֹם!” לְאִישׁ־הַשֶּׁלֶג, וְאִישׁ־הַשֶּׁלֶג – אֵינֶנּוּ. קָרָא חוּשָׁם: אַךְ זֶהוּ שׁוֹבָב! בַּלַּיְלָה בָּרַח לוֹ הַחוּצָה!