הִיא גָרָה מִלְּפָנִים עִם אֵם בְּבַיִת זֶה

בּוֹ לְבַדָּה עַכְשָׁו, עַל שְׂפַת גַּלִּים

חוֹבְטִים כִּתְבִיעַת נֵצַח עַל סְלָעִים.

הָאֵם הָלְכָה זֶה כְבָר וְחִשּׁוּק שְׁתֵּיהֶן

נִשְׁאַר קַרְחִי עַל מַעֲרֻמֵּי מָתְנֶיהָ.

פַּעַם רָאֲתָה תְּמוּנָה שְׁחוּמָה שֶׁל מְשׁוֹרֵר

בְּבֹהַק דַּף עִתּוֹן שֶׁל יוֹם רִאשׁוֹן

וַתֵּלֶךְ וַתָּבֵא נֵרוֹת גְּבוֹהִים

וְהִדְלִיָקה לְפָנָיו עַל שֻׁלְחָנָהּ.

כֵּן פַּעַם, אוֹמְרִים, הָיְתָה מְאֹד נָאוָה

וְהָיוּ דּוֹפְקִים רַבִּים גַּם עַל דַּלְתָּה

אַךְ מַשֶּׁהוּ מֵת בָּהָה תָּמִיד מִבַּעַד יָפְיָה.

וּמָוֶת וְחַיִים יֶשׁ יִסְתַּדְּרוּ

אַף בְּמָעוֹן אֶחָד, מוֹתְחִים קַו גִּיר

כָּבֵד עַל הָרִצְפָּה וְאֵין עוֹבְרִים.

וַעֲדַיִן יֵשׁ תֵּצֵא עִם בֹּקֶר לַגָּדֵר

תַּאֲהִיל הַצִּדָּה עַל עֵינֶיהָ: הַמְשׁוֹרֵר

צָרִיךְ לָבוֹא אֵלֶיהָ בַמִּשְׁעוֹל.